ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן לד׃ סדר הקרבת חטאת ועולה לעת"ל

בנוסח תפלת מוסף דר"ח עולה לפני חטאת בפירוש 'עיון תפלה' (שבסדור 'אוצר התפלות' עמ' תנו) הקשה על נוסח התפלה שבמוסף דראש חודש שאומרים: "מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו ושעירי עזים נעשה ברצון" וקשה דהרי כלל ידוע דחטאת קודמת לעולה ובזבחים ז,ב, איתא: "עולה דורון הוא, תניא נמי הכי, א"ר שמעון: חטאת למה באה? למה באה? לכפר, אלא למה באה לפני עולה? לפרקליט שנכנס, ריצה פרקליט, נכנס דורון אחריו", וכיון דשעיר של ר"ח הוא קרבן חטאת א"כ הי' לו להפך הסדר ולומר בתחילה שעירי עזים נעשה ברצון ואח"כ לומר דעולת ר"ח נעלה עליו? ותירץ וז"ל: הקדים כאן עולה לפני שעיר החטאת משום דבהעלאה ע"ג המזבח איירי הכא כדאמר "ועולת ר"ח נעלה עליו" ובהעלאה ע"ג המזבח איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, כדתנן זבחים (פט,א-ב) מפני שהיא כליל לאשים עכ"ל, היינו דאף דזריקת דם החטאת קודם לזריקת דם העולה, מ"מ כשבא להקריב אימורי החטאת היו צריכים להקדים אברי העולה קודם משום שהעולה כליל, והכפרה הרי איכא בדם ולא באימורי החטאת, דמיד לאחר זריקת דם החטאת צריך מיד לשחוט העולות ולזרוק דמן כדי שיוכל להקריב אברי העולות על המזבח לפני אימורי החטאת, וכאן אומר "ועולת ר"ח נעלה" ובהעלאה עולה קודמת.

אבל יש להקשות על תירוצו, דהרי כתב מהר"י קורקוס (הל' תמידין ומוספין פ"ט ה"ו, הובא גם בכס"מ שם) שהדין הוא דלכתחילה ישחוט החטאת ויקריב אותה לגמרי, ואח"כ ישחט העולה, והא דאמרינן דאיברי עולה קודמין לאימורי חטאת היינו רק אם כבר נזרקו שניהם דאז צריך להקדים איברי עולה לאימורי חטאת מפני שכולה כליל עכ"ל. והאריך להוכיח שכן צריך לפרש, והביא שכ"כ רש"י שם במתניתין ד"איברי עולה קודמין - בהקטרתן לאימורי חטאת אם נזרקו דמי שניהן", לפי"ז נמצא דלכתחילה צריך להקריב החטאת בכל מעשיה, ורק אם כבר שחט העולה שייך הקדמה בעולה, וא"כ שוב קשה שהי' לו להקדים בנוסח התפלה תחילה עשיית קרבן חטאת ואח"כ העולה? ועי' בשו"ת 'ושב הכהן' שאלת הכהנים – תורה עמ' ז' (ד"ה ולפענ"ד).

ומצינו שתירץ עד"ז בשו"ת 'שב יעקב' (או"ח סי' ב') קושיא הידוע של המג"א (או"ח סי' א' סק"ח) על הטור שם, שכשהביא שטוב לומר פרשיות הקרבנות בכל יום, הקדים אמירת פ' עולה לפ' לחטאת, וקשה הלא חטאת קודמת לעולה? ותירץ (בתירוצו הג') דאף דבזריקת הדם דם חטאת קודם מ"מ הרי אברי עולה קודם לאימורי חטאת, ולכן יאמר עולה קודם עיי"ש, וכן תירץ ב'שושנים לדוד' או"ח סי' א' ועוד.

וגם ע"ז כבר הקשו בשו"ת 'חקרי לב' או"ח סי' א' ובס' 'לב חיים' ח"א סי' מ' בארוכה כהנ"ל, דאה"נ דבדיעבד כאשר כבר זרק דם העולה אמרינן דאיברי עולה קודם כו', אבל הרי לכתחילה צריך לעשות כל מעשה חטאת לפני העולה א"כ גם בקריאת הפרשיות הי' צריך להיות כן, ובלב חיים הוסיף להקשות דאדרבה כיון דטעם הקדימה בחטאת היא משום דמרצה ומכפר יותר, הרי זה יתכן טפי בקריאה, דכל עיקר הקריאה אינו אלא לענין זה, אבל לענין קדימת איברי עולה לאימורי חטאת דטעם הקדמתם לאו משום ריצוי וכפרה לאדם המקריב, כי אם מצד קדושת ומעלת הקרבן, דהעולה היא כולה כליל, בהא ודאי אית לן למימר דבקריאה הי' צ"ל חטאת קודם עיי"ש.

ובשו"ת 'מקדשי השם' ח"ב סי' ח' הקשה על העיון תפלה קושיא אחרת, דמלשון "ושעירי עזים נעשה" לא משמע דקאי רק על הקרבת האימורים, אלא קאי גם על על השחיטה וזריקה - דזהו עיקר העשי' וכפרת קרבן, דגם זה נעשה אחר העולה ולא כהנ"ל?

לעת"ל יהי' שעיר דר"ח נדבה

וכתב שם במקדשי השם לתרץ ע"פ מ"ש מהר"י אלגאזי בס' 'שלמי חגיגה' (ח"ב עמ' רכד,ב, (ד"ה מזבח חדש) הובא גם בס' פתח עינים שבועות ט,א (ד"ה אמר ריש לקיש) ובעיון תפלה שם (בד"ה ושעירי)) דמדקדק בלשון "שעירי עזים נעשה ברצון" דלשון זה שייך רק על קרבן נדבה, אבל חטאת חובה הבאה לכפרה לא שייך לומר ברצון? ותירץ דלעת"ל יהי' אור הלבנה כאור החמה ואין צריך כפרה על מיעוט הירח וכדאיתא בחולין ס,ב, ושבועות שם ט,א, שהקב"ה אמר הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח וזהו שעיר ר"ח, לפיכך לעת"ל יהי' השעיר של ר"ח רק ברצון ונדבה לבד.

ולפי"ז מתורץ שפיר קושיא הנ"ל, שהרי כל הטעם דחטאת קודמת לעולה היא משום שהיא מכפרת ואחר הכפרה נכנס הדורון דעולה אחריו, אבל לולי זה הי' צ"ל שכל המקודש מחבירו קודם, וכיון דעולה מקודש יותר שהיא כולה כליל, לכן בנוסח התפלה בנוגע ללעת"ל וכו' יקריבו בתחילה עולת ר"ח ואח"כ החטאת כיון דחטאת זו אינה מכפרת.

ועי' גם בס' 'דברי שאול' (להג"ר יוסף שאול נאטאנזאהן ז"ל) זבחים ז,ב, שתירץ הקושיא עד"ז וז"ל: דבאמת יקשה אחרי שידענו כי כל שעירי חטאת של ר"ח הוא רק על שמיעט הירח ולעת"ל יהי' אור הלבנה כמו שהיתה קודם מיעוטה א"כ למה לי החטאת? וקשה ג"כ דשעירי החטאת היו מכפרין על טומאת המקדש וקדשיו ולעת"ל לא יהי' שום טומאה? וצ"ל דבאמת שעירים לא יהי' לשום חטא רק לרצון בעלמא, וזהו שתיקנו ושעירי עזים נעשה ברצון, וכן מצאתי לבעל העקידה שפי' כן, ולכן שפיר עולה קודם לחטאת שאינם באים על חטא עכ"ל.

והגה"ח ר' יעקב יוסף שליט"א קופרמן, הביא מס' 'בני יששכר' (מאמר ר"ח ג' אות ז') שכתב דלעת"ל לא יקריבו שעיר החטאת של ר"ח כיון שיהי' אור הלבנה כאור החמה, והא דאמרינן אח"כ ושעירי עזים וכו' הוא מבאר ע"פ דברי הרמ"ע דלעת"ל ב"ב נצטרך להקריב כל התמידין ומוספין שחסרנו בימי הגלות, והביא גם מס' 'תרועת מלך' סי' ל"א (ד"ה ובאמת) שתירץ הקושיא כנ"ל משום דלעת"ל יהי' החטאת משום ריצוי וכו' לכן אינו בא לפני העולה, ומוכיח גם שעיקר חטאת דר"ח הוא בשביל מיעוט הירח ולא בשביל טומאת המקדש וכו' עיי"ש, ועי' גם בס' אוצר י"ד החיים (אות תתרכז) שתירץ עד"ז.

אלא דלכאורה יל"ע בזה, שהרי כתבו התוס' בזבחים ז,ב, (בד"ה ריצה פרקליט) וז"ל: אע"ג דאיכא עולת יולדת ומצורע ונזיר דלא מייתי קרבן אלא לאישתרויי בקדשים כדאמר בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) ואפילו הם חטאתם קודמת לעולה דלא חלקה תורה עכ"ל, הרי מבואר בדבריהם דאפילו היכי דחטאת אינה מכפרת לא שנא, ובא לעולם קודם? ולפי"ז צ"ל דגם לעת"ל צריך חטאת לבוא קודם? ואולי יש לחלק.

פעולת קרבן עולה לעת"ל

ויש להוסיף עוד, דבשו"ת 'בנין שלמה' ח"א סי' א' הקשה גם מהא דמקדימים העולות קודם לחטאת במוספי מועדים ור"ה ויוהכ"פ ור"ח, דמתחילה אנו מזכירים עולות המוספין כפי שהן כתובים בתורה בפ' פנחס (פרק כח-כט), ואח"כ בנוסח ומנחתם ונסכיהם אנו אומרים "ושעיר לכפר" – שזהו חטאת, אף שהשעיר לחטאת הי' קרב לפני העולות כמ"ש הרמב"ם הל' תמידין ומוספין שם [לבד הקרבנות דחג הסוכות שהיו מקריבים העולות קודם דכתיב בהם (שם, פסוקים יח-לג) כמשפט וכמשפטם], ובזה לא שייך לתרץ דחטאת דר"ח שאני שהוא משום מיעוט הירח, כיון דכאן קאי בכל חטאות החג?

וב'דבר צבי' (בס' מקדשי השם שם) מחדש עפ"י מ"ש ב'כלי יקר' פ' שלח (טו,כד) דבכלל חטאת קודם לעולה כי בכל עבירה האדם חוטא במחשבה ובמעשה, וצריך להביא שני כפרות, חטאת על המעשה ועולה על המחשבה, והמעשה קשה מן ההרהור, דעל מחשבה אין עונשין ולכן מביא חטאת בתחילה להסיר עון הגדול תחילה, ואח"כ עולה להסיר עון ההרהור, ובע"ז דעיקר החטא הוא במחשבה כדאיתא בקידושין לט,ב דכתיב (יחזקאל יד,ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם עיי"ש, שם מקדים עולה לחטאת, ולכן בציבור שעבדו עכו"ם בשוגג הי' קרב פר העולה בתחילה ואח"כ שעיר החטאת כמ"ש הרמב"ם (הל' תמידין שם ה"ז).

ועפ"ז כתב לתרץ סדר הנוסח שאומרים תחילה ועולת ראש חודש נעלה עליו וכו', כי לפי המבואר בכ"מ לעת"ל נקרא "עולם המחשבה" ועיקר החטא יהי' במחשבה, ועד"ז ידוע דלעת"ל הלכה כב"ש, ומבואר הטעם בזה דמדריגת ב"ש היא למעלה מן עוה"ז ועכשיו אין העולם יכול לסבול אותו, א"כ לעת"ל יצטרכו כפרה גם על המחשבה, נמצא מזה דאז לא יהי' עולה בגדר "דורון" שהרי יבוא לכפר על המחשבה לכן יהיו עולות קודם לחטאות כיון שגם הוא מכפר וגם מקודש יותר דכולה כליל.

ואם כנים דבריו, יש לתרץ עפ"ז גם הקושיא מסדר הקרבנות שאומרים בתפלות המוספין בתחילה עולות ואח"כ חטאת, כיון שכל זה בא בהמשך ללעיל מיני' שאומרים זה בנוגע ללעת"ל והביאנו לציון עירך ברנה וכו' ושם נעשה לפניך את קרבנות חובתינו וכו' ולעת"ל אכן יהי' הסדר שהעולות יהיו לפני החטאות.

וזה מתאים גם למה שכתבו התוס' כנ"ל דגם כשאין החטאת מכפר מ"מ הוא בא קודם, כיון דכאן נת' ענין אחר שהעולה ג"כ מכפר ואז הוא קודם לחטאת.

ולכאורה יש לקשר זה עם המבואר בכ"מ בלקוטי שיחות דלעת"ל יתוסף ארץ קיני קניזי וקדמוני, ומבואר בכ"מ החילוק בין ארץ כנען – ז' אומות, לארץ קני קניזי וקדמוני – ארץ ג' אומות, שהוא החילוק בין בירור ז' מדות לבירור ג' מוחין, ועכשיו עיקר העבודה הוא בבירור המדות, ולעת"ל יהי' בירור הג' מוחין.

וראה גם בקונטרס 'תורה חדשה מאתי תצא' (שיחת חגה"ש תנש"א – ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 577, נדפס גם בס' שערי גאולה ימות המשיח סי' כ"ט) סוף סעי' י"ב שהביא הרבי הענין דלעת"ל יתוספו שלש הערים דקיני קניזי וקדמוני שהו"ע בירור המוחין שיהי' בימות המשיח, ובסעי' י"ג קישר זה גם בהא דלעת"ל הלכה כב"ש שענינם הוא ה"בכח" שבתורה, לברר לא רק הגלוי אלא גם רע הנעלם, משא"כ ב"ה שלומדים תורה כפי שהוא "בפועל" ובגלוי, אין ענינם לברר רע הנעלם וכו' עיי"ש בארוכה. ולכאורה זה עולה בקנה אחד עם המבואר לעיל, אלא שכמובן שכל דבריו הוא חידוש גדול.

ואין להקשות דאיך אפ"ל דלעת"ל יצטרכו יותר לכפרה וכו', דהרי מבואר להיפך שכל הקרבנות בטלים לעת"ל וכו'? כי כבר ביאר בס' 'עבודה תמה' שער ז' (סג,א) דבתחילת ימות המשיח לא ישתנה עדיין לגמרי טבע האדם, ורק ברבות הימים שיהיו ישראל פנוים לתורה ולעבודת ה' יתחכמו מאד ויזדככו עד שברבות הימים יהיו כולם קדושים עיי"ש בארוכה, (וע"ד המבואר בלקוטי שיחות חכ"ז עמ' 205 דתקופה הראשונה בימות המשיח שיהיו פנויין בתורה וחכמתה וכו' תפעול תקופה הב' עיי"ש), ועפ"ז תירץ הקושיא דאיך אפ"ל שכל הקרבנות בטלים לעת"ל דהרי מפורש ביחזקאל שיביאו חטאות ואשמות וכו' עיי"ש, (וראה בזה בחלק א' סו"ס לא, ולעיל סי' לג והערה 2).

ועיי"ש עוד ב'דבר צבי' שם שכתב לתרץ ע"פ מ"ש בס' 'דעת קדושים' (מבעל המחבר 'ושב הכהן', ג,ב ואילך, ד"ה ועפ"ז יש), דהטעם דחטאת קודם לעולה, כיון דבחטאת הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, לכן יש להקדימה כדי שימהרו הכהנים באכילתן ויתכפר שעה מקודם, ומהאי טעמא ביוהכ"פ היו מקריבין בבוקר עולת המוספין, ושעיר החטאת של המוספין מאוחר כיון שביוה"כ כפרת החטאת לא נשלמה אלא בלילה בעת שיאכל הכהנים את הבשר, והעולה נשלמה כפרתה עם הקרבתה, לכן עולות המוספין קודמות לחטאת, אך החטאות של עבודות היום שהיו נשרפות, באמת קודמות לעולות היום והוא אילו של אהרן, כי גם כפרתן נשלם ביומן עיי"ש, וא"כ לעת"ל ששעיר ר"ח יהי' רק קרבן נדבה כנ"ל שיהי' אור הלבנה כמו שהיתה קודם מיעוטה, ולא יאכלו הכהנים השעיר של ר"ח, שפיר יהי' עולה קודמת עיי"ש עוד.

ולפי מ"ש בס' בני יששכר דשעירי חטאות הם השלמה לזה"ז, יש לתרץ ג"כ למה הקדים עולה לחטאת, כיון שהעולה היא חובה להקריב מצד אותו הזמן עצמו, משא"כ החטאות הרי יבואו בתורת תשלומין לזמן הגלות, והדין הוא דתשלומין באים אחר העיקר, ואפ"ל דזהו ג"כ מה דקאמר "ברצון", שלא יבואו בתורת חיוב אלא בתורת נדבה.