ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן כא׃ האם חייבים להשלים בימוה"מ חיובים שבזה"ז
בנוגע לקרבן חטאת
ידועים דברי של"ה (מסכת יומא 'עמוד התשובה' עא, א), וז"ל: "באם יזדמן לאדם בשוגג איזה חטא שחייב עליו קרבן, ירשום אותו בפנקסו להיות לו לזכרון, אולי יזכה לבנין בית המקדש ואז יביא הקרבן, וכן מצינו (שבת יב, ב) בר' ישמעאל בן אלישע שקרא והטה, וכתב בפנקסו אני ישמעאל קריתי והטיתי, ולכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה". עכ"ל. ועי' בשו"ת 'יד אליהו' (לובלין) סי' כט, שכתב שם: "שאלה: מ"ש בעל השל"ה שצריך שיכתוב מי ששגג וחייב חטאת, כדי שאם יזכה ויבנה ביהמ"ק שיביא חטאת, כמ"ש גבי ר' ישמעאל שכתב בפנקסו כו', דילמא שאני ר"י דעשה כן מחסידות, כדאמר שם גבי ר' ישמעאל לענין אדם חשוב שאני כו', ומנ"ל דדינא הוא? תשובה: הדין דין אמת, וצריך כל אדם מצד הדין לעשות כן, והוא דמצינו בבבלי יומא פ, א, שיכתוב השיעור שאכל שמא יבוא בי"ד אחר וירבה בשיעורים . . וכן הוא בפ"ק דפאה בירושלמי, האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום את השיעור, שמא יעמוד בי"ד אחר וכו', הרי לפנינו שצריך לכתוב עכ"פ ואפילו השיעור כמה אכל". עכ"ל.
וכבר הקשו ע"ז (ראה בס' 'לב חיים' או"ח סי' ל ובכ"מ), דא"כ, למה השמיטו הפוסקים דין זה דמי שעבר עבירה בזה"ז שחייב חטאת, צריך לכתוב שחייב קרבן חטאת וכו'. גם בשיחת ו' תשרי תשמ"א הקשה כן, והוסיף דאף שהמג"א (סי' שלג ס"ק לג) כתב דאיתא במסכת שבת באחד שעבר על איסור שבת בשוגג וכתב על פנקסו וכו', עיי"ש - הרי לא כתב זה בסגנון של הלכה, וגם אדה"ז לא הביא זה בשו"ע. ועי' גם לקוטי שיחות חי"ח ע' 416 הערה 50, שהביא ענין זה וכתב: "ולא ראינו זה כלל . . וגם אבותינו לא סיפרו לנו".
ולכן מסיק שם ב'לב חיים', דדברי השל"ה אינן אלא משום דרך המוסר כדי שיזכור עוונו, וכמו שעשה רבי ישמעאל כו', אבל אינו חיוב מדינא, וכן הא דמבואר בגמ' יומא דצריך לכתוב השיעור, כוונת הגמ', דאם אחד יכתוב ממדת חסידות, יכתוב ג"כ השיעור שמא יתרבה השיעורין וכו', אבל מדינא ליכא חיוב לכתוב.
חיוב הבאת הקרבן האם גם לאחר תחה"מ
אבל בנוגע לעצם החיוב להביא קרבן חטאת, נקט בפשיטות הגר"ח פאלאג'י (שם סי' כט) שיהי' חיוב להביא קרבן כשיבנה ביהמ"ק בימיו, והא דליכא חיוב לכתוב, ה"ז משום דכשיבוא משיח צדקינו ויבנה ביהמ"ק והמלך המשיח מורח ודאין, הוא יהי' מורה חטאים בדרך לכ"א להורות לו כפי מה שצריך, והביא שכ"כ בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' נח), וז"ל: "ואם יתחייב אשם תלוי או חטאת וכו', כשיבנה ביהמ"ק מלך המשיח הוא יורה חטאים בדרך וכו'". עכ"ל. והא דאמרינן כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, ה"ז רק "כאילו" אבל לא נפטר מחטאת בפועל, וכפי שהאריך בס' 'מאור ישראל' שבת יב, ב, (בד"ה "ר' נתן") מכ"מ שמצינו הלשון "כאילו", דמ"מ אין זה ממש כבפועל[1]. וראה גם תוס' שבועות כו, א, בד"ה "את" ותוס' הרא"ש גיטין לה, א, ד"ה "לא", דמשמע ג"כ שיהי' חיוב להביא קרבן.
ועי' גם הוריות יא, ב, ששאל רבי מה אני בשעיר נשיא עיי"ש, והקשה הבאר שבע שם הא מאי דהוה הוה ומה הי' שאלתו?
ותירץ בס' הורה גבר שם דנפק"מ לפועל דאם ח"ו יכשל באיסור כרת בשוגג מה יכתוב בפנקסו להביא כשיבנה ביהמ"ק אם חטאת יחיד או שעיר כמלך, וכן תירץ בתורה תמימה ויקרא ד' אות פ"ד, עיי"ש.
אמנם זהו רק באופן שנבנה ביהמ"ק בימיו, כמ"ש רש"י ביומא שם שצריך לכתוב השיעור שמא יבנה ביהמ"ק בימיו. וכ"כ בחי' הר"ן שבת שם, וז"ל: "ואמרו בתוס' דהא דקאמר לכשיבנה ביהמ"ק, בימיו קאמר, דאי לאחר שימות לא אפשר, דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא", עכ"ל. וכ"כ ב'מור וקציעה' סי' א וב'פני דוד' שם, דממ"ש רש"י "בימיו" נראה, דאם מת פקע חיובו ולתחיית המתים פנים חדשות באו לכאן. עיי"ש. ובמ"ש הר"ן דהוה כחטאת שמתו בעליה, מבארים כוונתו, דכמו שבחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא, משום דהמיתה כבר כיפרה, כמ"ש רש"י מעילה י, ב דאין כפרה למתים, עד"ז הכא, דלאחר שמת כבר נתכפר לו ובמילא נפקע חיובו דחטאת, ועי' בזה גם בס' 'לב חיים' סי' לא.
אבל לאידך גיסא, הביא ב'לב חיים' שם מכמה מקומות, דדעת האריז"ל להדיא, דגם לאחר התחי' יצטרך להביא קרבנותיו (הוזכר גם בשו"ת 'יד אליהו' שם), והא דאמרינן דכשמת מתכפר לו, זהו רק לענין העונש, אבל עדיין אינו מרוצה וכו' כמו שע"י הקרבן, ומוסיף עוד דכיון שכבר נתחייב בהך חיובא אינו נפטר ממנו ע"י מיתה, עיי"ש בארוכה[2]. ור"ל שם דגם רש"י סב"ל כן, ומ"ש "בימיו" ה"ז דרק אז יועיל כתיבתו, עיי"ש.
דעת הרבי בענין זה
ובנוגע לדעת הרבי בענין זה, הנה בלקוטי שיחות חי"ח פ' מסעי - בין המצרים (ע' 416 ואילך) ביאר, דאף דשלימות הכפרה והתשובה על חטא בשוגג, הוא ע"י וידוי וקרבן, מ"מ בזמן הזה שאי אפשר להקריב קרבן, הנה ע"י התשובה והוידוי נפעל שלימות הכפרה, וע"ז כתב בהערה 50 שם בנוגע לזה שמבואר דצריך לכתוב חיובי חטאת שלו, ד"לא ראינו זה כלל וגם אבותינו לא סיפרו לנו". ובנוגע לר' ישמעאל י"ל, שבימיו ניתנה רשות לבנות ביהמ"ק, ובזמן ההוא קודם שבטלו הרשיון קרה שהטה וכתב על פנקסו, עיי"ש. ובשיחת קודש ו' תשרי תשמ"א האריך שם בענין זה יותר, עיי"ש. דממקומות אלו משמע דסב"ל, דכשיבנה ביהמ"ק לא יתחייבו קרבנות על העבירות שבזמן הזה, כיון שכבר נפעל שלימות הכפרה.
אבל ראה לקוטי שיחות חכ"ד פ' שופטים שיחה ב, דמבאר שם, שיהי' חיוב גלות לע"ל להורג נפש בשגגה בזמן הזה, ומביא ע"ז דוגמא מר' ישמעאל שכתב על פנקסו כשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה, וכתב ע"ז בהערה 41, וז"ל: "וראה יומא פ, א ופרש"י שם . . ואף את"ל ע"פ משנ"ת שאין זה חיוב על כ"א, ושלימות הכפרה נעשית ע"י התשובה שבזמן הזה (ראה לקוטי שיחות חי"ח . . ובארוכה בשיחת ו' תשרי תשמ"א) - יש לומר דשאני גלות שהוא לא רק כפרה כקרבן, אלא גם גדר עונש". עכ"ל. דהכא משמע, דסב"ל שיש מקום לומר שיהי' חייב קרבן כשיבנה ביהמ"ק, וראה גם ביחידות ו' חשון תשנ"ב עם הגר"מ אליהו שליט"א (סעי' יד), שאמר הרבי דחיוב הקרבן הוא כשיבנה ביהמ"ק, אבל ברגע שלפני זה התשובה היא בשלימותה ע"י הקריאה והעסק בפ' קרבנות, ד"ונשלמה פרים שפתינו" 'ונשלמה' הוא מלשון שלימות. עיי"ש.
שיטת המחלקים בין חטאת לעולה
ומצינו בענין זה שיטה אחרת, כמ"ש בס' 'נפש חי להג"ר ראובן מרגליות ז"ל או"ח סי' א, שהביא קושיית המפרשים על הטור שם סי' א, שכתב דצריך לומר פ' עולה בכל יום ואח"כ הביא פ' חטאת, והקשו, דהרי הסדר הוא להיפך, דחטאת קודמת לעולה, וביאר ב'נפש חי, דיש לחלק, דחיובים אלה שהם בין אדם למקום דאם צדקת מה תתן לו וכו', כיון שהוא אנוס ה"ז כאילו עביד, ורק בענינים שבין אדם לחבירו דאפילו אם הוא אנוס מ"מ חסר כאן התועלת, בזה אמרינן דהוה כמאן דלא עביד (ועד"ז כתב הגר"י ענגל ב'אתוון דאורייתא' כלל יג לגבי אונס רחמנא פטרי' עיי"ש שביאר עפ"ז כוונת הר"י בתוס' ב"ב יג,א, ד"ה שנאמר לא תהו), ולכן בקרבן עולה שהיא כולה לה', בזה אמרינן כמאן דעביד, ולא נצטרך להביא עולה לע"ל, ורק חטאת שיש בו אכילת כהנים דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, דזהו ענין שבין אדם לחבירו, שיש להם מתנות כהונה בקרבן זה, בזה אמרינן דאין הכפרה נפעלת בזה"ז בשלימות, ונצטרך להביא לע"ל קרבן חטאת, עיי"ש. ולכן הקדים הטור פ' עולה, דשם ע"י האמירה יש שלימות הכפרה, משא"כ בחטאת דאף ע"י האמירה חסר חלק בכפרתו, דלכן יצטרך להביא לע"ל, ולכן זה בא אח"כ, כיון דאין באמירת פ' חטאת שלימות הכפרה כו'[3].
קרבנות ר"ח מכל הזמנים ישלימו בבנין המקדש
ועי' בס' 'המנהיג' (הל' הלל סי' מ) שכתב בנוגע לשעיר ר"ח, דלע"ל יקריבו כל הקרבנות שנחסרו מחורבן הבית עד עמוד כהן לאורים ותומים, וכתב "ואל תתמה מאין יספיק לנו בהמות להקריב כו', שהרי הכתוב (ישעי' ס,ז) מבשרנו "כל צאן קדר יקבצו לך" . . דזהו רק בקרבנות נדבה, משא"כ בקרבנות חובה עבר זמנו בטל קרבנו". ובהוצאה החדשה (מוסד הרב קוק) שם בהערה 77, הביא ביאור ארוך ע"ז מהגר"ח ברלין בכוונת דבריו, ושקו"ט אם קאי גם על קרבנות יחיד כמו חטאת ואשם וכו', כדמצינו בר' ישמעאל שכתב על פנקסו וכו', או דקאי רק על שעיר ר"ח, עיי"ש בארוכה (וראה לקמן סי' כב).
קרבן הגר לע"ל ואם יצטרך אחר תחה"מ
עוד מצינו בהדיא בגמ' ר"ה לא, א ובכריתות ט, א, וברמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ג ה"ה בקרבן גר, דכשיבנה ביהמ"ק חייב להביא קרבנו, דהרי לגירות בעינן גם להרצאת קרבן ובזמן הזה חלה הגירות ע"י מילה וטבילה לבד, וע"ז אמרינן דכשיבנה ביהמ"ק יתחייב להביא קרבנו.
ולכאורה יש להסתפק בגר שמת ולא הביא קרבנו, כשקם בתחיית המתים אם אכתי יצטרך להביא קרבנו? ולכאורה י"ל דלפי מה שביאר בארוכה בלקוטי שיחות חכ"ו פ' משפטים (ג) דבזה"ז חל גירותו בשלימות בלי קרבן, במילא ה"ז חל לעולם ואפילו כשיבנה ביהמ"ק ה"ה מותר באכילת קדשים, לפני שהביא קרבנו, כיון שכבר נעשה גר גמור ככל כשרי ישראל, והקרבן אינו רק למצוה בעלמא, עיי"ש (וכ"כ בשו"ת 'זכר יצחק' סי' ל) – הנה בזה י"ל, דכיון שלא חסר אצלו כלום בגירותו, אלא יש עליו חיוב בעלמא, במילא י"ל דכשמת פקע חיובו, דפנים חדשות באו לכאן, ע"ד שכתב החיד"א כנ"ל. אבל לשיטת התוס' בכריתות ט, א בד"ה "צריך", שכתבו שלכן צריך גר דוקא להפריש קרבן בזמן בזה, כיון שזהו להתירו בקהל, עיי"ש, דמשמע דסב"ל להתוס' לא כהנ"ל, אלא דכשיבנה ביהמ"ק יהי' הגר שוב אסור לבוא בקהל שיהי' חסר בישראליות שלו, כיון ששייך אז הבאת הקרבן (וכבר תמה ע"ז ב'זכר יצחק' שם דאיך שייך בזה הפקעה, וכן הקשה בלקוטי שיחות שם), הנה לפי שיטה זו י"ל, דכיון דלפועל חסר לו ענין זה בישראליותו, יצטרך להביא קרבנו גם אז, ויל"ע.
חיוב גלות
והנה כבר הובא לעיל מלקוטי שיחות חכ"ד פ' שופטים שיחה ב, לענין חיוב גלות להורג בשוגג בזמן הזה, דדעת הרבי בפשיטות, דלע"ל יתחייב בגלות, ושזהו הטעם דמוסיפים ערי מקלט אז, עיי"ש בארוכה. ובס' 'מגדים חדשים' הביא שכ"כ גם החיד"א בס' 'פני דוד' פ' שופטים בשם ה'שבט מוסר'. אלא שכתבו גם שכל החייבי גלות שהרגו בשוגג מזמן החורבן ואילך, כשיבנה ביהמ"ק ויקומו בתחיית המתים, יצטרכו לגלות לערי מקלט, ולכן יצטרכו להוסיף ערי מקלט, עיי"ש. ובפשטות זה קאי לפי שיטת האריז"ל הנ"ל, שכן הוא בנוגע להחיוב קרבנות, וכמ"ש בהדיא גם לענין קרבנות.
- ↑ ובס' 'מגדים חדשים' שבת שם, הביא שכ"כ ה'בני יששכר' מאמרי ר"ח מאמר ג', וב'קדושת לוי' על פרקי אבות ע' תנב, ובשו"ת 'תורה לשמה' סי' קכ, והחיד"א בס' 'נחל קדומים' פ' צו (אות ו) ו'פני דוד' פ' ויקרא (אות ב) ושו"ת 'ויצבור יוסף' סי' נא, נוסף לכל המקומות שהביא גם ב'לב חיים' שם.
- ↑ וכ"כ בשו"ת 'רב פעלים' ח"ב 'סוד ישרים' סי' ב, עיי"ש, וב'פני דוד' פ' שופטים, ועיי"ש עוד בפ' ויקרא.
- ↑ ועי' גם בס' 'לב חיים' שם שהביא שיטה זו והאריך בזה, וכ"כ המהרש"ם בשו"ת ח"ב בההקדמה אות לב, ובשו"ת 'רב פעלים' ח"ג חאו"ח סי' לה ובשו"ת 'נטעי נעמנים' סי' ה ועוד.