הנה ימים באים׃ מקץ - כוס ענקית, בת 75 ליטר...

על ההשוואה בין "גביע הכסף" של יוסף שבפרשת מקץ - לבין ה"כוס־של־ברכה" שעליה יברך דוד לעתיד לבוא ❖ מדוע היום הכוס "צמאה" ולעתיד לבוא תהיה "כוסי רוויה"? ומה פשר מספר הלוגים שתכיל הכוס – מאתיים עשרים ואחת? ❖ הפעם על סיום הסעודה, ברכת המזון על "כוס של ברכה"
סעודת הלויתן — מאמר שביעי 

לאחר שעסקנו בעניין ה"קניגיא", מלחמת שור־הבר עם הלווייתן שתהיה כהכנה ל"סעודת הלווייתן", וביארנו גם את עניינה של הסעודה המיוחדת עצמה - הגיעה העת לסיומה של הסעודה, ברכת־המזון ו"כוס של ברכה".

וכך אמרו חז"ל (פסחים קיט, ב): "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס־של־ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך, אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ־ישראל, לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע: טול וברך, אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן .. אומר לו לדוד: טול וברך, אומר להן: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר (תהילים קטז, יג) 'כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא׳".

זהו פסוק אחד מתוך ספר התהילים בו מדבר דוד המלך על "כוס הישועות" שלו, ובמקום אחר בגמרא (יומא עו, א) אנו מוצאים פסוק נוסף. חז"ל אומרים, כי "כסא דדוד לעלמא דאתי, מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק" [כוסו של דוד לעולם הבא, מחזיקה מאתיים עשרים ואחד לוגין]; ואת הראיה לכך מביאה הגמרא מהפסוק (תהילים כג, ה) "כוסי רויה" - "רויה" בגימטרייה מאתיים עשרים ואחד.

המהרש"א בחידושיו מטעים ומסביר את כל הפסוק, שאומר דוד המלך על עצמו: "תערך לפני שלחן נגד צררי" - זו המלכות שזכה לה דוד, "דשנת בשמן ראשי" - משיחתו של דוד למלך - בשמן, שהיתה ע"י שמואל הנביא, והפסוק מסיים: "כוסי רויה" - "שבכך זכה בסעודה דלעתיד שהוא יהיה המברך".

221 לוגין זו כמות גדולה מאוד בשביל כוס אחת... במידות שאנו משתמשים בהן, לוג הוא 344 מ"ל, כשנכפיל לוג במאתיים עשרים ואחד נקבל כמות של יותר מ־75 ליטר...

ההבדל בין "כוס" ל"גביע"

בתורת החסידות נכנסים לעומקה של "כוס" ענקית זו: מהו המיוחד במספר מאתיים עשרים ואחד לוגין? ומה הקשר בין גימטרייה זו לפירוש הכתוב כפשוטו: "כוסי רויה", היינו, שהכוס תיתן משקה שיספיק להרוות את השותה?

כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' (ב"אור התורה" לפרשתנו, כרך ב ע' 683) עורך השוואה מעניינת בין אותה "כוס של ברכה" של דוד המלך - ל"גביע הכסף" של יוסף הצדיק, בו אנו פוגשים בפרשת השבוע. הביאור מבוסס על התוכן הפנימי של ה"כוס" וה"גביע", אם כי הרעיון בא לידי ביטוי גם בצורה הגשמית של כלים אלה.

ההבדל בין ה"גביע" ל"כוס", עולה מתוך לשון הפסוק (ירמיה לה. ה): "גביעים מלאים יין וכוסות". ה"מצודת דוד" מפרש: "וכוסות לשפוך בהם יין מהגביעים לשתות בהן", וב"מצודת ציון": "גביעים הם כעין כוסות וגדולים מהם, ובהם מביאים היין, וכן ׳ואת גביעי גביע הכסף׳". אם כן, ה"גביע" הוא כלי גדול יותר. בו מביאים את היין, וממנו שופכים אל ה"כוסות" הקטנים.

וכך גם מבחינה רוחנית. ה"גביע" הוא העליון במדרגה, ה'משפיע'; ואילו ה"כוס" היא הנחותה, ה'מקבל' מהגביע. ה"יין" הוא רמז לפנימיות התורה, סודות נעלמים (כמו היין השמור בתוך הענבים ונעלם בתוכם. ולכן "נכנס יין - יצא סוד"), וה"גביע" הוא המקור של ה"יין", שממנו מקבלת ה"כוס".

ה'צמח־צדק' מוסיף ומציין, שגדלותו של ה"גביע" כלפי ה"כוס" נרמזת גם בשם "גביע" עצמו - שדומה למילה "גבעה". ובעצם, הן ה"גביע" והן ה"גבעה", באים מהשורש "גובה": "הגביע, להיותו כוס גדול, דומה לגבעה .. דגבעה מלשון גבה, וכן גביע כוס גבוה".

זהו הקשר בין ה"גביע" ליוסף הצדיק. יוסף, כמבואר בקבלה ובחסידות, שורשו במדרגות עליונות גבוהות, ועניינו הוא להביא ו'לשפוך' אלוקות לעולם. ואת זאת הוא עושה באמצעות ה"גביע", "גביע הכסף". גם בברכת יעקב ליוסף (ויחי מט, כו) נאמר: "עד תאות גבעות עולם, תהיינה לראש יוסף", וכאמור, "גבעה" היא מאותו השורש והענין של "גביע".

זהו ה"גביע" ששייך ליוסף; ואילו ה"כוס" של דוד המלך, היא בדרגה נחותה יותר. ובלשון הקבלה, ספירת ה"מלכות", שעוסקת דווקא בעולם התחתון להעלותו לקדושה. ואכן, ה"כוס" מקבלת מה"גביע", כי את כל כוחה של ספירת ה"מלכות" היא מקבלת מהדרגות העליונות, מה"גביע" של יוסף הצדיק.

יתהפכו היוצרות

סדר זה הוא בזמן שלפני הגאולה, שאז יוסף אכן הוא הנעלה יותר, הוא היה המלך במצרים על כל אחיו (כולל יהודה - מקור מלכות דוד, כאמור). ו"מלכות יוסף" שבשומרון הייתה גדולה יותר (עשרה שבטים) לעומת "מלכות יהודה" (שמנתה רק שני שבטים).

אך בבוא הגאולה, יתגלה יתרונה של מלכות בית דוד - אז יהיה מלך אחד לכל ישראל, מלך המשיח שמבית דוד. גם עניינה הרוחני של מלכות בית דוד, ספירת ה"מלכות", יהיה במעמד נעלה ביותר. כבוד ה' יתגלה דווקא בעולם התחתון, ה"דירה" לקב"ה תהיה "בתחתונים", ובספירת ה"מלכות" יתגלה כוחה העצמי והמיוחד.

גם ביחס בין "גביע הכסף" ל"כוס של ברכה", יתהפכו היוצרות:

בעוד שבזמן הזה ה"כוס" 'צמאה' ומשתוקקת לקבל גילוי אלוקי מה"גביע", הנעלה ממנה, אז יתרווה צמאונה - "כוסי רויה"! וזהו פשר דברי חז"ל שאז תהיה ה"כוס של ברכה" גדולה מאוד, היינו, שתכיל בתוכה גילוי אלוקי באופן רב ונעלה ביותר.

ומהי משמעותו של מספר הלוגין שתכיל הכוס, 221 לוגין?

221 עולה במניין "ארך", רמז לגילוי מידת "ארך אפיים" של הקב"ה, הבחינה העליונה של 'אריך־אנפין' שתתגלה אז בעולמנו התחתון ובספירת ה"מלכות". [אגב: לאור זאת מבארים בחסידות את לשון חז"ל (קידושין לט, ב) על העולם העתידי - "יום שכולו ארוך". ולכאורה, היום נעשה ארוך רק לאחר שחולף זמן ארוך וממושך מתוכו; ומה הפירוש "יום שכולו - כבר מתחילתו הוא - ארוך"? אלא שהכוונה כאן אינה לאריכות הזמן בלבד; הכוונה היא לגילוי מידת "ארך־אפיים", "אריך־אנפין"].

להגביה את הכוס למעלה

בחסידות מוסיפים ומביאים בהקשר זה את הכתוב (ישעיה נד, י): "כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך ה׳".

לעתיד לבוא, אומר הנביא, יהיה גילוי אלוקי כה נעלה - כאן למטה, שלגביו ה"הרים" וה"גבעות" יתבטלו לגמרי ממעמדם, ולא יהי' להם ערך וחשיבות. ה"הרים" וה"גבעות" רומזים לדרגות עליונות (וכפי שהזכרנו את הקשר בין "גבעה" ל"גביע הכסף"), ולגבי האור הגדול שיתגלה דווקא ב"כוס" למטה - יהיה מעמדם כיחס נר קטן באור החזק של השמש בצהריים... "ההרים - ימושו, והגבעות - תמוטינה".

ומעניין: בפסוק בישעיה (ב, ב) נאמר, "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים". פסוק זה נדרש בזוהר הק' (ח"ב קפט, ב) לגבי "כוס של ברכה". והנה, בהמשך הכתוב נאמר (ביחס לאותו "הר בית ה׳") - "ונשא מגבעות", והדבר מתאים עם הדברים האמורים, שלעתיד לבוא תתעלה ה"כוס" של דוד המלך אף למעלה מה"גבעות", דרגתו של יוסף הצדיק ו"גביע הכסף" שלו – "ונשא מגבעות".

עד כה ביארנו את עניינה של ה"כוס של ברכה" עצמה ופרטיה. אך דוד המלך, לעתיד לבוא, ייקח את ה"כוס" הזו וירומם אותה עוד יותר. וכפי שאומרת הגמרא, "אני אברך - ולי נאה לברך, שנאמר ׳כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא׳". הווי אומר, דוד ייקח את הכוס הזו ויברך עליה, קרי: ימשיך בה ברכה ממקור עליון עוד יותר.

זהו הרי עניינה של "כוס", שהיא כלי קיבול לקבל בתוכה. ולכן אומר דוד, "כוס ישועות אשא": לאחד כל העילוי של ה"כוס" וההתגלות של דרגת "ארך [221] אפיים", אני אגביה וארומם את ה"כוס" עוד יותר, שתקבל בתוכה מלמעלה־מעלה עד אין קץ.