הנה ימים באים׃ במדבר - הבכורים והלוויים לעתיד לבוא

בפרשת במדבר נאמר על מעלתם של הבכורים "כי לי כל בכור .. לי יהיו אני ה׳". בעצם, הבכורים הם אלו שהיו אמורים לעבוד בבית־המקדש ורק סיבה צדדית גרמה להחלפתם בלויים, ועל כך אומרים חז״ל כי לעתיד לבוא תחזור העבודה לבכורות * על ההבדל המהותי שבין הכהנים והלויים לבין הבכורים וגם על תפקידם של בני לוי לעתיד לבוא, כאשר העבודה תחזור לבעליה הראשונים 

בפרשתנו מסופר על בחירת הלויים לעבודה במקדש, במקום הבכורות ששימשו עד אז בתפקיד זה (ג, יב־יג): "ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל, תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל, והיו לי הלויים. כי לי כל בכור, ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה, לי יהיו אני ה׳".

על הסיבה להחלפת הבכורות בלויים, מפרש רש״י (ומקורו בבמדבר־רבה פ״ד, ח): "...היתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלויים שלא עבדו עבודת אלילים, נבחרו תחתיהם". כלומר, חטא העגל - שבו נכשלו גם הבכורות ומכל עם ישראל רק שבט לוי נשאר שלם באמונה בה׳ - הוא הגורם לכך שהקב״ה החליף את הבכורות בבני לוי.

והנה, חז״ל אומרים שלעתיד לבוא תחזור העבודה לבכורות. ה״אור החיים" (בראשית מט, כח; פרשתנו ג, מה) מביא מאמר חז״ל בנוסח זה: "עתידה עבודה שתחזור לבכורות". לאור האמור, שחטא העגל הוא זה שגרם לכך שהבכורות יוחלפו בלויים, מובן הדבר היטב: בביאת המשיח יהיה התיקון המושלם לחטא העגל, על כל השלכותיו, ולא תהיה עוד סיבה להחלפת הבכורות.

אלא, שמאליה מתעוררת השאלה: ומה יהיה אז על הלויים? האם הם ירדו ממדרגתם? ה"אור החיים" (שם) מתייחס לכך ומסביר, "הגם שניתנה עבודה ללויים, שקולים הם, ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש, כי מעלין בקודש ולא מורידין". כלומר, גם אלו וגם אלו יעבדו בצוותא.

ברוח זו, פירש ה"אור החיים" את הפסוק בפרשתנו (ג, מה), "והיו לי הלויים אני ה׳": "הכוונה במאמר ׳אני ה׳׳, לומר: שהגם שאמרו רז״ל ׳עתידה עבודה שתחזור לבכורות׳, לא יירדו הלויים מהיות לה׳. והוא אומרו, והיו לי - אני ה׳, כשם ששמי לעולם ועד - כמו כן יהיו לי הלויים".

"פטר רחם" ומשמעותו

בתורת החסידות מוסבר הענין הפנימי של הבכורות ושל שבט לוי, ולפי זה מובן גם מדוע בזמן הזה עובדים בבית המקדש בני שבט לוי, ואילו לעתיד יחליפו אותם הבכורות, (וכן מדוע לפני חטא העגל היתה עדיפות לבכורות), כדלהלן.

יש הבדל בין צורת הקביעה מיהו בכור, לבין הצורה בה קובעים מי שייך לשבט לוי. בכור הוא "פטר רחם", ראשון לאמו, כלשון הפסוק שפתחנו בו. ואילו ההתייחסות לשבטים נקבעת דווקא לפי האב: "לבית אבותם". לוי הוא מי שאביו לוי, ואין הבדל לאיזה שבט מתייחסת אמו.

על משמעות ההבדל מבואר בתורת החסידות, שהאיש והאשה כפי שהם בעולם הזה מסמלים את ה"איש" וה"אשה" העליונים, בעולם האצילות. "איש" הוא בחינת "מידות דאצילות", שבהם מאיר האור האלוקי בחוזק; "אשה" היא "מלכות דאצילות", שהיא האחרונה והנחותה בסולם הספירות, ואת כל כוחה היא מקבלת מהספירות שלפניה, שהינן נעלות ממנה.

בחינת "מלכות דאצילות" היא גם זו שיורדת ממקומה בעולם האצילות, ונותנת חיות לעולמות התחתונים שבהם אורו של הקב״ה מצוי בהעלם והסתר. בד בבד, ה"מלכות" עוסקת גם בבירורם וזיכוכם של העולמות הללו, על מנת שהאור האלוקי החבוי בהם - יצא מן ההעלם אל הגילוי.

בעבודתה הרוחנית של "מלכות דאצילות", בהתעסקותה עם העולמות במטרה לגלות את האור האלוקי החבוי בהם, קיימת מעלה וחשיבות מיוחדת, אף בהשוואה ל"מידות דאצילות". זאת, מאחר שה׳בירור׳ והגילוי של הכוח האלוקי הטמון דווקא בדברים הגשמיים גורם נחת־רוח מיוחדת לקב״ה, בבחינת "יתרון האור מתוך החושך".

אף־על־פי־כן, בזמן הגלות, ה"מידות דאצילות" הינם נעלים מה"מלכות" והם נותנים לה את כוחה (ולכן הם נקראים "איש"), שכן, אחרי הכל, ה"מלכות דאצילות" היא זו שמתעסקת עם העולמות התחתונים, שבהם יש גם יישויות שמציאותן בלתי רצויה. לכן מתגלה בה רק כוח מצומצם שהיא מקבלת מה"איש", מ"מידות האצילות", וזאת כדי שה"קליפות" והטומאה לא יקבלו, חלילה, תוספת כוח ויניקה מאור זה.

רק לעתיד לבוא, כשלא יהיה עוד מושג של "יניקת החיצונים" ולא יהיה חשש שגורמים בלתי חיוביים יקבלו חיות יתירה מ"מלכות דאצילות", רק אז יאיר בה האור הנשגב. אז תתגלה המעלה שקיימת בה ובעבודתה הרוחנית: לגלות את האור החבוי ברבדים הנמוכים של הבריאה, שמבחינה מסויימת הינו נעלה מהאור שקיים בעולמות העליונים. או־אז יתממשו דברי הכתוב (משלי יב, ד), "אשת חיל עטרת בעלה", שמתפרש בחסידות על בחינת ה"אשה" העליונה, שתהיה ״עטרת בעלה״ - במעמד גבוה יותר מה"איש", מה"מידות דאצילות".

מעתה מובן, כי הבכורות שייחוסם ומעלתם היא מהאם - האשה, מסמלים את ענינה של ה"אשה" העליונה, "מלכות דאצילות", ואילו בני שבט לוי שהשתייכותם נקבעת לפי האב, ה"איש" העליון - מייצגים את התוכן הרוחני של ה״איש", האור האלוקי הגלוי שקיים בעולם האצילות.

ובהתאם לכך מתבטאת חשיבותם: בתחילה, מיד לאחר מתן תורה, היו הבכורות החשובים שבעם ישראל, ככתוב "הקדשתי לי כל בכור בישראל". וזאת, מפני שבספירת ה״מלכות דאצילות״ ובענינה - שאותה מסמלים הבכורות, כאמור - קיימת מעלה וחשיבות מיוחדת, כיתרון האור מתוך החושך.

לאחר חטא העגל, כאשר דבקה בעם ישראל זוהמה רוחנית (ראה זח״א נב,ב. זח״ב קצג,ב) - השתנה היחס לספירת ה"מלכות". במצב שבו יש כוחות טומאה - הם עלולים לקבל חיות יתירה מה"מלכות", ולכן הבכורות ירדו אז ממעלתם, ובמקומם שימשו הלויים, ששייכים מבחינה רוחנית לבחינת "איש", "מידות דאצילות", שעניינם רק טוב ואור אלוקי גלוי.

ואולם, לעתיד לבוא, תחזור העבודה לבכורות, כי אז תשוב ותתגלה המעלה שקיימת ב"מלכות דאצילות", ובענין הרוחני שהיא משפיעה עליו. ומאחר שרוח הטומאה תחלוף אז מהעולם ולא יהיה קיים רע כלל, וגם כל ענינה של בחינת "מלכות דאצילות" יהיה רק בתחום הטוב, הרי האור העליון יאיר דווקא בה. ומכיוון שבך, הבכורות שמסמלים את "מלכות דאצילות" יחזרו לחשיבותם (על־פי ספר הליקוטים דא״ח להצמח צדק - ערכים "בכור" ו"מלכי־צדק").

מעלת הנשים

בתורת החסידות אנו מוצאים הסבר דומה, אך מהיבט שונה במקצת. הענין מתבאר במשנתו של אדמו״ר האמצעי (מאמרי אדהאמ״צ בראשית עמ׳ שג ואילך), והוא בנוי על יסוד העיקרון הידוע בתורת הגאולה, כי לעתיד לבוא תתגלה מעלתם הפנימית של הדברים הנראים לנו כיום נחותים וירודים. וזאת, משום שדווקא דברים אלו שנמצאים בדרגה נמוכה ונראים כנחותים, הרי ששורשם ומקורם נעלה יותר מזה של הדברים הנראים עליונים, ולעתיד לבוא דבר זה אכן יבוא לידי גילוי.

עיקרון זה נכון גם בעניננו, כשמדברים על ה"איש" וה"אשה", שמסמלים את "מידות דאצילות" ו"מלכות דאצילות". בזמן הזה, ה״מלכות דאצילות" עומדת בדרגה נחותה יותר, והיא מקבלת מה"מידות דאצילות" שניצבים מעליה; אך דווקא משום כך, מורה הדבר על מעלתה של ה"מלכות דאצילות" בהשוואה למידות, שניצבות לכאורה בדרגה עליונה יותר ממנה. שורשה של ספירת ה"מלכות דאצילות" הוא בקב״ה בעצמו, כפי שמבואר בהרחבה בתורת החסידות, ולעתיד לבוא - יתגלה הדבר במידה מושלמת. או־אז לא תהיה עוד ה"מלכות" דרגה שרק ׳מקבלת׳ מהספירות שלמעלה ממנה, אלא היא תהיה בבחינת "עטרת בעלה".

בהתאם לכך, גם הבכורות שמתייחסים אחר האשה, שמייצגת את "מלכות דאצילות", יהיו אלו שישרתו בבית המקדש. – ולאמיתו של דבר, אין אנו צריכים להרחיק לכת ל"מלכות דאצילות"; לעתיד לבוא יחול שינוי גם במעמד הנשים ממש:

הקב״ה אמר לאברהם, "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (וירא כא, יב), ומפרש רש״י: "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות". כלומר, בשרה היתה מעלה לגבי אברהם. מבואר בחסידות, שדבר זה נובע מכך שחיי האבות היו מעין דגם של הגאולה העתידה, כדברי חז״ל (בבא־בתרא טז, סע״ב ואילך): "שלשה הטעימן הקב״ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אברהם יצחק ויעקב", ובגאולה העתידה צפוי להתקיים הייעוד "נקבה תסובב גבר" (ירמיה לא, כא). כלומר, אז תתגלה מעלת הנשים.

אדמו״ר האמצעי מוסיף ומסביר, שגם בתחום הבכורה עצמו מצינו דברים שנקבעים לפי האב דווקא. לדוגמה קביעת הבכור לענין נחלה - כדברי הכתוב (תצא כא, טו־יז), "את הבכור בן השנואה יכיר, לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה" - נקבעת לפי האב, "ראשית אונו".

ובכן, גם בענין זה יחול שינוי לעתיד, כשתתגלה מעלת הנשים. כך אומר אדמו״ר האמצעי: ׳הנה מצינו, שלעתיד לבוא יהיה הבכורה ליוסף שהיה בכור לרחל, כמו שכתוב "בכור שורו" (ברכה לג, יז) שהוא יוסף, וקאי לעתיד לבוא דווקא. אבל עכשיו, הבכורה לראובן דווקא שנקרא "בכור ישראל" (במדבר א,כ), ונקרא ראשית אונו כידוע.. עכשיו ראובן בכור יעקב דווקא, כי בכור לאב עיקר משום דכוח הדכר [ = הזכר] עיקר, כנ״ל, על כן אי אפשר להיות עלייה לבחינת יוסף עכשיו שהוא בכור לאמו רחל ולא לאב; אבל לעתיד לבוא, יהיה עלייה לנוקבא, בחינת רחל עקרת הבית, שהיא אשת יעקב האהובה. וכאשר תתעלה בחינת המלכות שהוא רחל, אז יהיה יוסף בכור יעקב ולא ראובן".

ואולם, עלייה מושלמת זו במעמד ה"מלכות דאצילות" והנשים, תהיה רק בתקופה השנייה של ימות המשיח ותחיית המתים, ואז יעבדו הבכורות במקום בני לוי. בתקופה הראשונה אמנם תהיה עלייה במעמד הנשים, אך עדיין יהיה יתרון ל"איש", "מידות דאצילות", ולכן יעבדו בבית־המקדש הכהנים והלויים המתייחסים לאב; ״אשת חיל עטרת בעלה״ - הוא מצב שיהיה בעיקר בתקופה השנייה, ואז ישרתו הבכורות.