ישעיהו פרק א

ספר ישעי', שענינו (של ישעי') כשמו כן הוא (ישעי' מלשון ישועה), וכדאיתא בגמרא ישעי' כולי' נחמתא. ועד שאפילו אלו הענינים בנבואות ישעי' שלכאורה אינם ישועה, הנה באמת גם הם ישועה ונחמה, וכמבואר בקבלה שהם בחי' גבורות ממותקות (ציון במשפט תפדה תשל"ה).

פסוקים א-כג

(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי: (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן: (ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר: (ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי: (ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן: (ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: (ט) לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ: ס (י) שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: (יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא: (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: ס (יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ: (יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ: (כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר: ס (כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: (כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: פ

פסוק כד

לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי:

האדון - שהכל שלו ובידו מאין מוחה (מצודת דוד): ה' צבאות - שכל צבאות מעלה ומטה בידו ובידו לענוש (מלבי"ם): אביר - ענין חוזק כמו מידי אביר יעקב (מצודת ציון): הוי - ל' הזמנה והכרזה ודומה לו הוי ונוסו מארץ צפון וידעו הכל כי אֶנָּחֵם מצרי שהכעיסוני במעשיהם (רש"י): הוי - כמו אוי להם בעשותי כך (אבן עזרא): מצרי - הם פועלי האון בפועל עושקי יתום ואלמנה (אלשיך): מאויבי - הם הדיינים הנקראים אויבים, שהם בשב ואל תעשה מאבדים דין יתום ואלמנה שיתום לא ישפוטו (אלשיך):

פסוק כה

וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ:

ואשיבה ידי עליך - מכה אחר מכה עד כלות הפושעים (רש"י): כבור - ל' בורית סבו"ן בלע"ז ולשונו ל' נקיון כמו ובר לבב (תהלים כ"ד) על שם שהוא מנקה הבגד מכתמיו סיגיך האמור למעלה כמו כספך היה לסיגים תערובת נחשת בכסף קרוי סיג אף כאן תערובת רשעים עם הכשרים אני אכלה הפושעים שהם הסיג (רש"י): כל בדיליך - בדיל המעורב בכסף כלומר הרשעים שבך בדיל אשטיי"ס בלע"ז (רש"י):

פסוק כו

וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:

שופטיך - הם השופטים בין אדם לחבירו (מלבי"ם): כבראשונה - אעמיד לכם שופטים כשרים (רש"י): כבראשונה - כימי דוד ושלמה (אבן עזרא): ואשיבה שופטיך כבראשונה - כמו שאמר מלאתי משפט, וזה יהיה בימות המשיח שיכלו הרשעים כלם, ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (רד"ק): ויעציך - היועצים בדברים שבין אדם למקום (מלבי"ם): עיר הצדק - כבתחלה צדק ילין בה (רש"י): ע"י שאשיב שפטיך כבראשנה, יקרא לך עיר הצדק בין אדם לחבירו. וע"י שאשיב יועציך כבתחלה, יקרא לך קריה נאמנה בדברים שבין אדם למקום (מלבי"ם):

פסוק כז

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

ציון - בעבור המשפט תפדה מיד סנחריב (אבן עזרא): במשפט תפדה - ע"י שיהיו בה עושה משפט (רש"י): תפדה - מעונותיה (רש"י): תפדה - יפדו הם וישובו לה (רד"ק): ושביה - עושי תשובה שבתוכה (רש"י): ושביה - ישובו לה הגולים ממנה (רד"ק): במשפט, בצדקה - דע כי צדקה ומשפט הנרדפים בכתבי הקדש, תהיה הצדקה בין אדם למקום, והמשפט בין אדם לחברו, כמ"ש צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל (מלבי"ם):

ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, שבכדי לפעול הגאולה בפועל הנה התחלת העבודה היא ע"י לימוד התורה שנקראת משפט, ונוסף לזה צריך להיות קיום המצוות שנקראים צדקה, והו"ע בירור הניצוצות, כמרז"ל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות (כ"ק אדמו"ר):

ראה גם ד"ה ציון במשפט: תשח"י, תשל"ה, תשל"ו, תשמ"א.

פסוק כח

וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ:

ושבר - ואז ישברו ויכלו הפושעים וחטאים יחדו, כמו שאמר בנבואת מלאכי, והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא (רד"ק): פושעים - מורדים והעובדים לעכו"ם (רש"י): וחטאים - אלו עבריינים העוברים על שאר איסורין (רש"י): יכלו - בלי שארית (מצודת דוד):

הנה ידענו כי כל עון אשמה אשר יעשה האדם יברא משחית לחבל, והוא המשבר ומדכא אותו בכל מיני ייסורין בעה"ז ובגהינם אחרי מותו, כד"א ותמוגנו ביד עונינו, וכמאמרנו על פסוק תיסרך רעתך, והנה בשוב החוטא מאשר חטא על הנפש, הכח הטמא ההוא אשר ברא כלה ונמחק עד תומו. ונבא אל הענין, אמר אחר שציון הם בני ציון תופשי התורה יעסקו במשפט שהיא תשובתם וגם שביה הם העושקים וגונבים בעזרת השרים השופטים שהם חברי גנבים, אז ע"י כן ושבר פושעים הוא המשחית של הפושעים אשר עשו בהיותם סוררים כו', אשר הוא השובר אותם וכן שבר החטאים בעזרת השרים שעל כן יתייחסו לשוגגין שני שברים אלו עם עוזבי ה' הם הבלתי שבים משתי הכתות, ב', משחיתי השבים וגופי העוזבים את ה' יכלו יחדו, המשחיתים ע"י תשובה ועוזבי ה' בעונם (אלשיך):

כאשר ישנו הענין דמשפט וצדקה הנה עז"נ עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, ואמרו רז"ל שע"י עשיית משפט וצדק נעשית ההצלה משונאיהם של ישראל. וזהו שלאחרי ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה ממשיך בכתוב ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי הוי' יכלו, היינו, שע"י המשפט וצדקה מכלים את שונאיהם של ישראל. ועי"ז נעשה גם פדיון נה"א, שהו"ע ההתגלות מן ההעלם, וכן ההשבה בנה"ב, שישוב מהשבי', ויתגלה בו האמת שתכלית בריאתו הוא בשביל להשלים הכוונה, ועי"ז יהי' גם גילוי אלקות בעולם, שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, בבנין ביהמ"ק השלישי, ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו (כ"ק אדמו"ר):

פסוק כט

אלה הג' פסוקים עד סוף הפרשה אינם לימות המשיח, כי מימי חרבן בית ראשון ואילך לא היו עובדים עכו"ם בישראל בגנות ותחת כל עץ רענן כמו שהיו ואין זכרון אלים וגנות אלא לאותם דורות שהיו בבית ראשון, לפי שזכרו כליון הרשעים כלם בין מעובדי עכו"ם בין משאר עבירות, וזה יהיה בימות המשיח אמר כי כליון עכו"ם תהיה טרם זה וזהו בחרבן בית ראשון שיכלו עובדי עבודת עכו"ם בישראל שהיו בוחרים הגנות והאילים לאשירה ואז בחרבן הבית יבשו כי יראו כי לא יועילו להם האשרים ולא יצילום מיד האויב המחריב אותם והמגלה אותם אז יבשו ויחפרו וידעו כי שקר היה נסכם ועבודתם לעכו"ם, לפיכך לא היה בבית שני עובדי עכו"ם כלל בישראל, ואילים כמו אילנים, וכן הנחמים באלים אילי הצדק, ותרגם יונתן ארי תתבהתון מאילני טעותא דחמדתון, והפסוק כפול בענין במלות שונות כמנהג (רד"ק):

כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם:

מאילים - לשון אלה מין אילן שקורין אולמ"א בלע"ז (רש"י): אשר חמדתם - לעבוד תחתיהם עבוד' כוכבים כענין שנאמר תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה (רש"י): מהגנות - שם היו עובדים כוכבים כמה דאת אמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות (מצודת דוד):

ושמא תאמרו איך ע"י עשות משפט שהיא מצוה מעשית יתקנו הדיינים עותתם אשר שפטו שקר, איך יכופר עון העוות במשפט העתיד, וכן בצדקת השבים מעושקם איך ימחה עונם, לזה אמר כי יבושו כו' שהוא במה שידענו מרז"ל, כי אין תשובה גדולה כהתבייש החוטא מאשר חטא כמאמרם ז"ל כי למה זכה שאול שהמית נוב עיר הכהנים להיות במחיצת שמואל הנביא, מפני שנתבייש שאמר ולא ענני גם בחלומות גם בנביאים כו' ולא אמר גם באורים ותומים, מפני שבוש להזכיר אורים ותומים על שהרג הכהנים נושאי אפוד בד ואורים ותומים (אלשיך):

פסוק ל

כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ:

כי תהיו - יאמר אתם המרתם אותי באלים ותהיו כאלה נובלת, אתם בחרתם גנות ותהיו כגנה אשר אין מים לה (רד"ק): (ל) נבלת - ענין כמישה כמו נבל ציץ (מצודת ציון): עלה - העלין שלה (מצודת ציון):

פסוק לא

וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה: ס

החסון - התוקף שהיו אונסין את העניים וגוזלין אותן ומתחסנין בממון כמו שאמר למעלה וחברי גנבים יהיה אותו ממון לנעורת שמנערין מן הפשתן שהוא קל ונוח לישרף (רש"י): ופעלו - והעושה אותו תוקף יהיה לניצוץ אש ובערו זה בזה (רש"י): ואין מכבה - ת"י ולא יהא עליהון חייס (רש"י):