ישעיהו פרק א

ספר ישעי' - ענינו של ישעי' כשמו כן הוא, וכדאיתא בגמרא ישעי' כולי' נחמתא. ועד שאפילו אלו הענינים בנבואות ישעי' שלכאורה אינם ישועה, הנה באמת גם הם ישועה ונחמה, וכמבואר בקבלה שהם בחי' גבורות ממותקות (כ"ק אדמו"ר).

פסוקים א-כג

פסוקים א-כג אינם נבואות על ביאת המשיח, והובאו כאן ללא פירוש כדי שיובן המשך הענין. לדעת האברבנאל גם הפסוקים שאח"כ אין מדברים על לע"ל, ראה בפרק ב'. 

(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי: (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן: (ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר: (ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי: (ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן: (ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: (ט) לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ: ס (י) שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: (יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא: (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: ס (יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ: (יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ: (כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר: ס (כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: (כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: פ

פסוק כד

לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי:

האדון - שהכל שלו ובידו מאין מוחה (מצודת דוד): ה' צבאות - שכל צבאות מעלה ומטה בידו ובידו לענוש (מלבי"ם): אביר - ענין חוזק כמו מידי אביר יעקב (מצודת ציון): הוי - ל' הזמנה והכרזה ודומה לו הוי ונוסו מארץ צפון וידעו הכל כי אֶנָּחֵם מצרי שהכעיסוני במעשיהם (רש"י): הוי - כמו אוי להם בעשותי כך (אבן עזרא): מצרי - הם פועלי האון בפועל עושקי יתום ואלמנה (אלשיך): מאויבי - הם הדיינים הנקראים אויבים, שהם בשב ואל תעשה מאבדים דין יתום ואלמנה שיתום לא ישפוטו (אלשיך):

דעת מקרא: לכן - מלת הפתיחה הבאה בראש תאור הגמול למעשים המפרשים לעיל. נאם - כנוי למאמר נבואי.

פסוק כה

וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ:

ואשיבה ידי - מכתי. כמו הנה יד ה' הויה (אבן עזרא): ואשיבה ידי עליך - מכה אחר מכה עד כלות הפושעים (רש"י): כבור - ל' בורית סבו"ן בלע"ז ולשונו ל' נקיון כמו ובר לבב (תהלים כ"ד) על שם שהוא מנקה הבגד מכתמיו סיגיך האמור למעלה כמו כספך היה לסיגים תערובת נחשת בכסף קרוי סיג אף כאן תערובת רשעים עם הכשרים אני אכלה הפושעים שהם הסיג (רש"י): כל בדיליך - בדיל המעורב בכסף כלומר הרשעים שבך בדיל אשטיי"ס בלע"ז (רש"י): ואסירה כל בדיליך - [רמז לקיבוץ גלויות] דבגלות אנחנו מופרדים ומובדלים זה מזה וגם בינינו לבין השי"ת ובקבוצם יסורו המבדילים (רש"ש).

פסוק כו

וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:

שופטיך - הם השופטים בין אדם לחבירו (מלבי"ם): כבראשונה - אעמיד לכם שופטים כשרים (רש"י): כבראשונה - כימי דוד ושלמה (אבן עזרא): ואשיבה שופטיך כבראשונה - כמו שאמר מלאתי משפט, וזה יהיה בימות המשיח שיכלו הרשעים כלם, ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (רד"ק): ויעציך - היועצים בדברים שבין אדם למקום (מלבי"ם): עיר הצדק - כבתחלה צדק ילין בה (רש"י): ע"י שאשיב שפטיך כבראשנה, יקרא לך עיר הצדק בין אדם לחבירו. וע"י שאשיב יועציך כבתחלה, יקרא לך קריה נאמנה בדברים שבין אדם למקום (מלבי"ם):

• בטבריא עתידין לחזור תחלה ומשם נעתקין למקדש (רמב"ם). י"ל דפעולתם הראשונה של הסנהדרין תהיה קידוש החודש, "כימי צאתך מארץ מצרים", שההתחלה היתה בהענין ד"כזה ראה וקדש" (כ"ק אדמו"ר).

• צ"ב: (א) בציווי בתורה נאמר שופטים ושומרים תתן לך, משא"כ בלשון היעוד נאמר רק ואשיבה שפטיך ולא מוזכר שוטרים, ולאידך נוסף הלשון וענין ויועציך. (ב) מה הם שני הענינים דשופטיך ויועציך. (ג) מדוע נאמר בשופטיך הלשון "כבראשונה" וביועציך "כבתחלה". (ד) הדיוק שופטיך ויועציך בלשון נוכח לא כבפרשתנו שופטים ושוטרים סתם אע"פ שאח"כ כתוב תתן לך. לביאור ראה שיחת ש"פ שופטים תנש"א.

• צ"ב, כשמדובר אודות הגאולה העתידה ביאת המשיח בנין ביהמ"ק גילוי אלקות וכו' מה נוגע כל כך להדגיש הענין דהשבת השופטים ואשיבה שופטיך כבראשונה גו' בערך לענינים הכי נפלאים שיהיו בגאולה העתידה? וי"ל דבכדי לקבל את הענינים הנפלאים שיהיו בגאולה העתידה באופן המתאים יש צורך להסיר את הדברים המונעים לא רק בנוגע לענינים גשמיים אלא גם ובעיקר בנוגע לענינים רוחניים כמו מנוחת הנפש כו', ומכיון שאחד הענינים המפריעים ומבלבלים למנוחת הנפש הוא ספיקות בלימוד התורה, לכן מודגש ביותר הצורך בהיעוד דאשיבה שופטיך כבראשונה ב"ר הגדול שיפתרו כל הספיקות שאז תהי' מנוחת הנפש בשלימותה, ויוכלו לקבל ולקלוט כל הענינים הכי נפלאים שבגאולה העתידה (כ"ק אדמו"ר).

• ההכנה לזה ע"י דשופטיך ויועציך בעבודת האדם, ובהדגשה שופטיך ויועציך דייקא היינו השופטים והיועצים האמיתיים שמעונינים בטוסתו של האדם יצר הטוב. משא"כ היצר הרע שמשפטו ועצתו אינה לטובתו של האדם אלא לטובתו של היצר שצריך למלא את שליחותו לפתות את האדם כמשל בן המלך והזונה כו' ובמילא אינו שופט ויועץ אמיתי שאינו משוחד משיקולים אישיים (כ"ק אדמו"ר).

דעת מקרא: כבראשונה - בימי דוד שנאמר עליו ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו. שמה ישבו כסאות למשפט. ויעציך כבתחלה - היועצים הנזכרים כאן הם מפקידי המלכות. והמלך נועץ בהם בעניני מלכותו, ולפעמים השפעתם גדולה מאד ובכחם לכון את הנהגת הממלכה ולהדריך את המלך ואתם העם בדרכי הצדק או הרשע.

פסוק כז

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

ציון - בעבור המשפט תפדה מיד סנחריב (אבן עזרא): ציון - חמינא דכנסת ישראל אקרי בשמא דציון (זוהר): במשפט תפדה - ע"י שיהיו בה עושה משפט (רש"י): תפדה - מעונותיה (רש"י): תפדה - יפדו הם וישובו לה (רד"ק): ושביה - עושי תשובה שבתוכה (רש"י): ושביה - ישובו לה הגולים ממנה (רד"ק): במשפט, בצדקה - דע כי צדקה ומשפט הנרדפים בכתבי הקדש, תהיה הצדקה בין אדם למקום, והמשפט בין אדם לחברו, כמ"ש צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל (מלבי"ם):

• מנין אתם אומרים שבזכות הצדקה הגאולה באה ובית המקדש נבנה, שכן אומר ישעיהו ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (מדרש). אין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (רמב"ם).

• נראה שלדעת רש"י הפסוק ואסירה כל בדיליך מרמז על קיבוץ גלויות. הפסוק ואשיבה שופטיך כבראשונה כולל גם עשיית דין ברשעים (והמאורעות ההם נזכרו גם בפסוק הבא "ושבר פשעים וחטאים יחדיו ועזבי ה' יכלו"), וזה יגרום שיתרומם קרן הצדיקים. והפסוק ציון במשפט תפדה מדבר על התיישבות בירושלים שזה יקרה רק אחרי שייעשה דין ברשעים. ולכן סדרו את ברכות י"ח בהתאם לסדר הנ"ל: תקע בשופר כו' מקבץ נדחי עמו ישראל. השיבה שופטינו. ולמלשינים כו' וכל המינים וכל הזדים. על הצדיקים. ולירושלים עירך. ואח"כ נקבעה את צמח דוד עבדך, דכיון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. עיי"ש.

• ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, שבכדי לפעול הגאולה בפועל הנה התחלת העבודה היא ע"י לימוד התורה שנקראת משפט, ונוסף לזה צריך להיות קיום המצוות שנקראים צדקה, והו"ע בירור הניצוצות, כמרז"ל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות (כ"ק אדמו"ר):

• לביאור פסוק זה ע"פ דא"ח ראה ד"ה ציון במשפט: תשח"י, תשל"ה, תשל"ו, תשמ"א. וש"נ.

• הקשה הגר"ח מאי שנא דנקט גבי פדיית ציון לשון משפט, ולגבי שביה נקט לשון צדקה? (ראה הערה)

פסוק כח

וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ:

ושבר - ואז ישברו ויכלו הפושעים וחטאים יחדו, כמו שאמר בנבואת מלאכי, והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא (רד"ק): פושעים - מורדים והעובדים לעכו"ם (רש"י): וחטאים - אלו עבריינים העוברים על שאר איסורין (רש"י): יכלו - בלי שארית (מצודת דוד): ושבר פושעים - היינו זדים, כדאמר פשעים אלו המרדין - פירוש, שמתכוין להכעיס. עוזבי ה' - אלו המינים.. תלמידי ישו הנוצרי (רש"י):

• אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רבי אמי: מאי דכתיב ועוזבי ה' יכלו, זה המניח ספר תורה ויוצא. רבי אבהו נפיק בין גברא לגברא (ברכות ח, א). אסור לצאת ולהניח ס"ת כשהוא פתוח אבל בין גברא לגברא שפיר דמי (שו"ע או"ח סי' קמו, א).

• הנה ידענו כי כל עון אשמה אשר יעשה האדם יברא משחית לחבל, והוא המשבר ומדכא אותו בכל מיני ייסורין בעה"ז ובגהינם אחרי מותו, כד"א ותמוגנו ביד עונינו, וכמאמרנו על פסוק תיסרך רעתך, והנה בשוב החוטא מאשר חטא על הנפש, הכח הטמא ההוא אשר ברא כלה ונמחק עד תומו. ונבא אל הענין, אמר אחר שציון הם בני ציון תופשי התורה יעסקו במשפט שהיא תשובתם וגם שביה הם העושקים וגונבים בעזרת השרים השופטים שהם חברי גנבים, אז ע"י כן ושבר פושעים הוא המשחית של הפושעים אשר עשו בהיותם סוררים כו', אשר הוא השובר אותם וכן שבר החטאים בעזרת השרים שעל כן יתייחסו לשוגגין שני שברים אלו עם עוזבי ה' הם הבלתי שבים משתי הכתות, ב', משחיתי השבים וגופי העוזבים את ה' יכלו יחדו, המשחיתים ע"י תשובה ועוזבי ה' בעונם (אלשיך):

• כאשר ישנו הענין דמשפט וצדקה הנה עז"נ עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי, ואמרו רז"ל שע"י עשיית משפט וצדק נעשית ההצלה משונאיהם של ישראל. וזהו שלאחרי ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה ממשיך בכתוב ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי הוי' יכלו, היינו, שע"י המשפט וצדקה מכלים את שונאיהם של ישראל. ועי"ז נעשה גם פדיון נה"א, שהו"ע ההתגלות מן ההעלם, וכן ההשבה בנה"ב, שישוב מהשבי', ויתגלה בו האמת שתכלית בריאתו הוא בשביל להשלים הכוונה, ועי"ז יהי' גם גילוי אלקות בעולם, שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו (כ"ק אדמו"ר):

פסוק כט

אלה הג' פסוקים עד סוף הפרשה אינם לימות המשיח, כי מימי חרבן בית ראשון ואילך לא היו עובדים עכו"ם בישראל בגנות ותחת כל עץ רענן כמו שהיו ואין זכרון אלים וגנות אלא לאותם דורות שהיו בבית ראשון, לפי שזכרו כליון הרשעים כלם בין מעובדי עכו"ם בין משאר עבירות, וזה יהיה בימות המשיח אמר כי כליון עכו"ם תהיה טרם זה וזהו בחרבן בית ראשון שיכלו עובדי עבודת עכו"ם בישראל שהיו בוחרים הגנות והאילים לאשירה ואז בחרבן הבית יבשו כי יראו כי לא יועילו להם האשרים ולא יצילום מיד האויב המחריב אותם והמגלה אותם אז יבשו ויחפרו וידעו כי שקר היה נסכם ועבודתם לעכו"ם, לפיכך לא היה בבית שני עובדי עכו"ם כלל בישראל, ואילים כמו אילנים, וכן הנחמים באלים אילי הצדק, ותרגם יונתן ארי תתבהתון מאילני טעותא דחמדתון, והפסוק כפול בענין במלות שונות כמנהג (רד"ק):

כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם:

מאילים - לשון אלה מין אילן שקורין אולמ"א בלע"ז (רש"י): אשר חמדתם - לעבוד תחתיהם עבוד' כוכבים כענין שנאמר תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה (רש"י): מהגנות - שם היו עובדים כוכבים כמה דאת אמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות (מצודת דוד):

• ושמא תאמרו איך ע"י עשות משפט שהיא מצוה מעשית יתקנו הדיינים עותתם אשר שפטו שקר, איך יכופר עון העוות במשפט העתיד, וכן בצדקת השבים מעושקם איך ימחה עונם, לזה אמר כי יבושו כו' שהוא במה שידענו מרז"ל, כי אין תשובה גדולה כהתבייש החוטא מאשר חטא כמאמרם ז"ל כי למה זכה שאול שהמית נוב עיר הכהנים להיות במחיצת שמואל הנביא, מפני שנתבייש שאמר ולא ענני גם בחלומות גם בנביאים כו' ולא אמר גם באורים ותומים, מפני שבוש להזכיר אורים ותומים על שהרג הכהנים נושאי אפוד בד ואורים ותומים (אלשיך):

פסוק ל

כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ:

כי תהיו - יאמר אתם המרתם אותי באלים ותהיו כאלה נובלת, אתם בחרתם גנות ותהיו כגנה אשר אין מים לה (רד"ק): (ל) נבלת - ענין כמישה כמו נבל ציץ (מצודת ציון): עלה - העלין שלה (מצודת ציון):

דעת מקרא: כי - לחזוק: אמנם כן, אכן. פרוש אחר: 'כי' נותן טעם לשלפניו - עוזבי ה' יכלו ולא יהיה להם מגן ומקלט, כי המקומות, או הענינים, שידמו למצא בהם מחסה יאכזבו אותם. יבשו - יתאכזבו. יש 'בושה' בלשון מקרא שמשמעה אכזבה על תקוה שנתבדתה, כי המתאכזב בוש ונכלם שהאמין בשוא.

פסוק לא

וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה:

החסון - התוקף שהיו אונסין את העניים וגוזלין אותן ומתחסנין בממון כמו שאמר למעלה וחברי גנבים יהיה אותו ממון לנעורת שמנערין מן הפשתן שהוא קל ונוח לישרף (רש"י): ופעלו - והעושה אותו תוקף יהיה לניצוץ אש ובערו זה בזה (רש"י): ואין מכבה - ת"י ולא יהא עליהון חייס (רש"י):

דעת מקרא: לנערת - שברי הגבעולים הננערים ונופלים לארץ, בשעה שמנפצים את גבעולי הפשתן להפריד מהם חוטים לטויה. ואין מכבה - והחסן ופעלו ישרפו כליל, והוא מה שנאמר לעיל בפסוק כח: ועזבי ה' יכלו.