שינויים

'''תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן. ניחא בקריאת המגילה דכתיב בה''' (אסתר ט, כז) '''ככתבם, ברם בהלילא בגין דכתיב''' (תהילים קיג, ג) '''ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. מה את שמע מינה?'''  

'''תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן. ניחא בקריאת המגילה דכתיב בה''' (אסתר ט, כז) '''ככתבם, ברם בהלילא בגין דכתיב''' (תהילים קיג, ג) '''ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. מה את שמע מינה?'''  

'''א"ר אבון עוד היא אמורה על סדר''' - פרקי ההלל נאמרו בסדר מסויים, על פי המאורעות שאירעו בעבר ועוד עתידים לבוא, מתחילת גאולת ישראל ממצרים ועד לעתיד לבוא, כדלהלן: הפרק הראשון (תהלים קיד), '''בצאת ישראל ממצרים''' מתייחס '''לשעבר''', לגאולת מצרים; הפרק הבא (שם קטו) '''לא לנו ה' לא לנו''' כי לשמך, מתכוון '''לדורות הללו''', שאנו שרויים בגלות, ואין לנו לא מקדש ולא זכות להיתלות בה, אלא למען שמו הגדול<ref>מהר"א פולדא, שדה יהושע; עיין קרבן העדה מגילה פרק ב, הלכה ב', ותולדות יצחק.</ref>; הפרק הבא (שם קטז) '''אהבתי כי ישמע ה' את קולי''' הוא '''לימות המשיח''' שנאמר בפרק זה: "אפפוני חבלי מות", והיינו חבלי משיח; '''אסרו חג בעבותים''' (שם קיח כז), נאמר '''לימות גוג ומגוג'''<ref>וגם נאמר בו "דלותי ולי יהושיע", והיינו על ידיד משיח (מהר"א פולדא, ר"ש סיריליאו; עיין עוד יפה מראה, וקרבן העדה במגילה שם).</ref>; אלי אתה ואודך (שם פסוק כח), הוא '''לעתיד לבוא''' לתחיית המתים<ref>מהלשון "אלי אתה" משמע שאומר כן לה' פנים אל פנים, והיינו לעתיד לבוא, כמו שאמרו (תענית לא, א) שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבע: הנה אלוקינו זה (יפה מראה, שדה יהושע, מהר"א פולדא). ועוד יש להוכיח מהמלה "ואודך" בלשון יחיד, שמשמע שדוד אומר כן על עצמו, שלאחר שיקום בתחיית המתים יודה הוא עצמו לה' (פני משה, קרבן העדה מגילה שם). [עיין בבלי פסחים קיח, א הדורש פסוקים אחרים בהלל כרומזים לתחיית המתים, חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג.]</ref>. כיון שכן, לזה רומז הפסוק: "ממזרח שמש", דהיינו מזריחת גאולתם של ישראל ביציאתם ממצרים, "עד מבואו", היינו עד קץ העולם, "מהלל שם ה'", כלומר כסדר הזה ראוי להלל את שם ה', ולא למפרע<ref>הגמרא מתרצת, שאמנם מהמשמעות הפשוטה של הפסוק "ממזרח שמש" אין ראיה שצריך לקרוא על הסדר, אולם הואיל ואנו רואים שפרקי ההלל נאמרו לפי סדר ימי עולם, אנו דורשים את הפסוק בענין זה, שיש להלל לה' לפי הסדר, מזריחת שמשו של עם ישראל ועד סוף העולם (חרדים. עיין גם מהר"א פולדא). עיין פירוש אחר לשאלת ותשובת הגמרא, בחילופי גירסאות וביאורים, א. [מהגמרא כאן מבואר שאין יוצאים ידי חובת הלל אם שינה סדר המזמורים, אף על פי שלא שינה את סדר הפסוקים שבכל מזמור (עיין פרי חדש תכב, ו). אמנם עיין במשנה ברורה שם, כו, הדן בזה.]</ref>.

'''א"ר אבון עוד היא אמורה על סדר''' - פרקי ההלל נאמרו בסדר מסויים, על פי המאורעות שאירעו בעבר ועוד עתידים לבוא, מתחילת גאולת ישראל ממצרים ועד לעתיד לבוא, כדלהלן: הפרק הראשון (תהלים קיד), '''בצאת ישראל ממצרים''' מתייחס '''לשעבר''', לגאולת מצרים; הפרק הבא (שם קטו) '''לא לנו ה' לא לנו''' כי לשמך, מתכוון '''לדורות הללו''', שאנו שרויים בגלות, ואין לנו לא מקדש ולא זכות להיתלות בה, אלא למען שמו הגדול<ref>מהר"א פולדא, שדה יהושע; עיין קרבן העדה מגילה פרק ב, הלכה ב', ותולדות יצחק.</ref>; הפרק הבא (שם קטז) '''אהבתי כי ישמע ה' את קולי''' הוא '''לימות המשיח''' שנאמר בפרק זה: "אפפוני חבלי מות", והיינו חבלי משיח<ref>וגם נאמר בו "דלותי ולי יהושיע", והיינו על ידי משיח (מהר"א פולדא, ר"ש סיריליאו; עיין עוד יפת מראה, וקרבן העדה במגילה שם).</ref>; '''אסרו חג בעבותים''' (שם קיח כז), נאמר '''לימות גוג ומגוג'''<ref>לפני פסוק זה נאמר "כל גוים סבבוני", ודרשוהו במדרש תהלים (קיח, יב) על מלחמת גוג ומגוג, שעתידים לכנוס את כל האומות ולהעלותם על ירושלים. ועל כך ממשיך הפסוק ואומר "אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבתים" ("חג" היינו קרבן, עיין רש"י ורד"ק על הפסוק שם), דהיינו, לאחר שיאיר לנו ויושיענו נזבח זבחי תודה לה' (יפה מראה, מהר"א פולדא, עיין גם פני משה; ועיין הסבר נוסף בר"ש סיריליאו).</ref>; אלי אתה ואודך (שם פסוק כח), הוא '''לעתיד לבוא''' לתחיית המתים<ref>מהלשון "אלי אתה" משמע שאומר כן לה' פנים אל פנים, והיינו לעתיד לבוא, כמו שאמרו (תענית לא, א) שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבע: הנה אלוקינו זה (יפה מראה, שדה יהושע, מהר"א פולדא). ועוד יש להוכיח מהמלה "ואודך" בלשון יחיד, שמשמע שדוד אומר כן על עצמו, שלאחר שיקום בתחיית המתים יודה הוא עצמו לה' (פני משה, קרבן העדה מגילה שם). [עיין בבלי פסחים קיח, א הדורש פסוקים אחרים בהלל כרומזים לתחיית המתים, חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג.]</ref>. כיון שכן, לזה רומז הפסוק: "ממזרח שמש", דהיינו מזריחת גאולתם של ישראל ביציאתם ממצרים, "עד מבואו", היינו עד קץ העולם, "מהלל שם ה'", כלומר כסדר הזה ראוי להלל את שם ה', ולא למפרע<ref>הגמרא מתרצת, שאמנם מהמשמעות הפשוטה של הפסוק "ממזרח שמש" אין ראיה שצריך לקרוא על הסדר, אולם הואיל ואנו רואים שפרקי ההלל נאמרו לפי סדר ימי עולם, אנו דורשים את הפסוק בענין זה, שיש להלל לה' לפי הסדר, מזריחת שמשו של עם ישראל ועד סוף העולם (חרדים. עיין גם מהר"א פולדא). עיין פירוש אחר לשאלת ותשובת הגמרא, בחילופי גירסאות וביאורים, א. [מהגמרא כאן מבואר שאין יוצאים ידי חובת הלל אם שינה סדר המזמורים, אף על פי שלא שינה את סדר הפסוקים שבכל מזמור (עיין פרי חדש תכב, ו). אמנם עיין במשנה ברורה שם, כו, הדן בזה.]</ref>.

----

----

====ד====

====ד====

א"ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא [ישעי' י לד] והלבנון באדיר יפול מה כתיב בתריה [שם יא א] ויצא חוטר מגזע ישי.

 

'''ודא מסייעא להו''' - המעשה הבא מסייע לאותם הסוברים ששמו של מלך המשיח הוא מנחם<ref>[כפי שאמרנו, שתי הדעות האחרונות הם בעצם דעה אחת, משום כך הגמרא נוקטת כאן לשון רבים: "מסייעא להו", להוציא מהדעה הראשונה ששמו "דוד" (עיין ביאור הגר"ח קנייבסקי).] המעשה הבא מופיע בשינויים מעטים במדרש איכה רבה שם. ובאיכה זוטא, א, ב, נוסח ב, מופיע מעשה זה בשינויים רבים.</ref>,  '''דמר''' (דאמר) '''רבי יודן בריה דרבי אייבו: עובדא הוה בחד יהודאי''' - מעשה היה ביהודי אחר '''דהוה קאים רדי''' - שהיה עומד וחורש בשדהו, '''געת תורתיה קומוי''' - געה שורו לפניו. '''עבר חד ערביי ושמע קלה''' - עבר שם ערבי אחד ושמע את קולו, '''אמר ליה''' הערבי: "'''בר יודאי בר יודאי''' - יהודי יהודי! '''שרי תורך ושרי קנקנך''' - התר את שורך והתר את כל המחרישה שלך, כלומר, הפסק עבודתך, משום אבילות, '''דהא חריב בית מוקדשא''' - לפי שנחרב עתה בית המקדש<ref>עיין מהר"א פולדא. אותו ערבי היה מבין בלשון בעלי חיים (יפה מראה, מהר"א פולדא), כפי שמצינו בכמה מקומות שהיו יודעים להבין שפת בעלי חיים (ראה גיטין מה, א; ועיין מהר"ל, נצח ישראל פרק כו). עיין במהר"ל שם, בהסבר הדבר שהבהמה ידעה דברים אלו.</ref>". '''געת זמן תניינות''' - שוב געה השור פעם שנית, '''אמר ליה''' הערבי: "'''בר יודאי בר יודאי''' - יהודי יהודי! '''קטור תוריך וקטור קנקניך''' - קשור שורך וקשור את כלי מחרישתך וחזור לחרוש, '''דהא יליד מלכא משיחא''' - שהרי עתה נולד המלך המשיח". '''אמר ליה''' היהודי: "'''מה שמיה''' - מה שמו של המשיח?" ענה לו הערבי: '''מנחם'''. '''אמר ליה: "ומה שמיה דאבוי''' - ומה שם אביו?" '''אמר ליה "חזקיה''' שמו"<ref>וכן אמרו בבבלי (סנהדרין צח, ב): מנחם בן חזקיה שמו. הציפיה למשיח היא מקור נחמה לעם ישראל בגלותם, לפיכך נקרא שמו "מנחם". ולפי שהתנחומים נותנים חיזוק וכח למקבלם, לכן נקרא "בן חזקיה" (מהר"ל שם). </ref>. '''אמר ליה: "מן הן''' - מהיכן '''הוא'''?" '''אמר ליה''' הערבי: '''"מן בירת מלכא דבית לחם יהודה". אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי''' - הלך היהודי ומכר את שורו ומכר את מחרישתו, '''ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא''' - ונעשה מוכר מלבושי תינוקות<ref>ויש מפרשים שם דברים שמשחקים בהם התינוקות (מהר"א פולדא).</ref>, כדי שיבואו האמהות לקנות ומתוך כך יוכל למצוא את אותו תינוק. '''והוה עייל קרייה ונפקא קרייה''' - והיה נכנס ויוצא מעיר לעיר, '''עד דעל לההוא קרתא''' - עד שבא לאותה העיר שהזכיר הערבי. '''והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה''' - והיו כל הנשים קונות בגדים לתינוקיהם ואילו אמו של מנחם לא קנתה. '''שמע קלן דנשייא אמרין''' - שמע את קולן של הנשים שהיו אומרות: '''"אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך"''' - אמו של מנחם, אמו של מנחם, בואי לקנות לבנך". '''אמרה''' להן אמו של מנחם: '''"בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''' - רוצה אני לחנוק את שונאיהם של ישראל [אמרה כן על בנה, בלשון נקייה], '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''' - שביום שנולד, נחרב בית המקדש". '''אמר לה''' אותו מוכר: '''"רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי''' - בטוחים אנו שכשם שלרגלו [בבואו לעולם] נחרב בית המקדש, כך גם לרגלו יבנה שוב". '''אמרה ליה''' אמו: '''לית לי פריטין''' - אין לי מעות כדי לקנות", '''אמר לה: "והוא מה איכפת ליה"''' - מה איכפת לו [כלומר: לעצמי] אם אין לך מעות? '''איתיי זובנין ליה''' - בואי וקני עבורו, '''אין לית קומך יומא דין''' - ואם אין לפניך כסף לשלם היום, '''בתר יומין אנא אתי ונסיב''' - לאחר ימים אבוא ואטול את התשלום". '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''' - לאחר ימים בא שוב לאותה העיר, ו'''אמר לה''' לאמו של מנחם: '''"מהו מיינוקא עביד''' - מה מעשיו של התינוק?" '''אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני''' - מאותה שעה שראיתני בפעם הקודמת, '''אתון רוחין ועלעולי''' - באו רוחות וסערות '''וחטפיניה מן ידיי''' - וחטפוהו מידי"<ref>עיין מהרש"א סנהדרין צח, ב (ד"ה שילה) שמצינו במדרשים שהשמיח נלקח לגן עדן זמן קצר לאחר לידתו (עיין מדרש שוחר טוב. עיין גם יפה מראה בשם רמב"ן (מאמר הוויכוח, מ). ולכאורה צריך להבין, מהו התועלת בלידת המשיח, אם נלקח מיד? ויש מפרשים, שעל ידי שנולד כבר המשיח, שוב לא יחזור בו הקב"ה מהבאת המשיח אף אם לא יהיו ישראל ראויים לכך (אגדת אליהו, עיין תירוצים נוספים שם). המהר"ל (שם) מפרש מה שאמרו למעלה שהמשיח נולד ביום שחרב בית המקדש, שאין הכוונה בזה ללידה ממש, אלא שמאותה שעה "נולד" כח המשיח בעולם. שכל זמן שקיים בית המקדש אין מקום להוייתו של משיח, והעדרו של המקדש הוא סיבה להויה חדשה. ולפיכך, אף על פי שעדיין לא נשלמה הווייתו של המשיח, משום שיש מונע ומעכב מצד אחר, לפי שכוחות הטומאה עדיין גוברים בעולם, מכל מקום נולד דבר שלא היה קודם, שלפני החורבן לא היה ראוי כלל שיהיה המשיח בעולם (עיין גם יפה מראה בשם הרמב"ם והרמב"ן). וזהו מה שאמרו שבאו רוחות ונטלוהו, היינו רוחות ושדים, כי כוחות הטומאה בעולם מתנגדים לענין המשיח, ומחמתם נמנעת ומתעכבת ביאתו. אולם סוף סוף, לאחר שיעביר ה' יתברך את כוחות הטומאה מן העולם, תושלם הוייתו (עיין גם פרי צדיק, פינחס ט ודברים יג). עיין עוד, ישועות משיחו לאברבנאל, עיון ב, פרק א, המאריך בהסבר מעשה זה, באופנים שונים.</ref>.

 

 

'''אמר רבי בון: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה? ו'''כי '''לא מקרא מלא הוא'''? (ישעי' י, לד) "'''והלבנון באדיר יפול'''", דהיינו חורבן בית המקדש<ref>בית המקדש נקרא "לבנון", שמלבין עונותיהם של ישראל (יומא לט, ב).</ref>, ו'''מה כתיב בתריה''' - ומה כתוב מיד לאחריו (שם יא, א) "'''ויצא חוטר מגזע ישי'''", היינו מלך המשיח. הרי שמיד עם חורבן הבית, נולד המשיח.

==מסכת כלאים ==

==מסכת כלאים ==

והטיבך והרבך מאבותיך ... ר"א מאבותיך פתר לה לעתיד לבא דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממין ואתם עתידין לירש של עשר עממים תלתי חורנייתא אילן אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ר"י אומר ערביי' שלמייא נבטייא רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק ראב"י אומר אסייא וקרתיגנא ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאת' נגאלים עוד אין אתם משתעבדין מה טעם [ירמי' ל ו] שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין.

והטיבך והרבך מאבותיך ... ר"א מאבותיך פתר לה לעתיד לבא דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממין ואתם עתידין לירש של עשר עממים תלתי חורנייתא אילן אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ר"י אומר ערביי' שלמייא נבטייא רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק ראב"י אומר אסייא וקרתיגנא ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאת' נגאלים עוד אין אתם משתעבדין מה טעם [ירמי' ל ו] שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין.

===שביעית פ"ו ה"א===

===שביעית פ"ו ה"א===

[הלכה ח] והטיבך והרבך מאבותיך ... מה מקיים רבי לעזר מאבותיך פתר לה לעתיד לבוא דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אבותיך ירשו ארץ ז' עממים ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים תלתי אחרנייתא אילין אינון [בראשית טו יט] את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני רבי יודה אמר שלמאה שכייה נכטייה רבי שמעון אמר אסייא ואסטטיה ודרמשק רבי ליעזר בן יעקב אומר אסייא וקרתיגנה ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין מה טעמא [ירמי' ל ו] שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין זכר יולד כך אתם משאתם נגאלין אין אתם משתעבדים.

[הלכה ח] והטיבך והרבך מאבותיך ... מה מקיים רבי לעזר מאבותיך פתר לה לעתיד לבוא דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אבותיך ירשו ארץ ז' עממים ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים תלתי אחרנייתא אילין אינון [בראשית טו יט] את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני רבי יודה אמר שלמאה שכייה נכטייה רבי שמעון אמר אסייא ואסטטיה ודרמשק רבי ליעזר בן יעקב אומר אסייא וקרתיגנה ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין מה טעמא [ירמי' ל ו] שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין זכר יולד כך אתם משאתם נגאלין אין אתם משתעבדים.

==מסכת סנהדרין==

==מסכת סנהדרין==