תלמוד ירושלמי

מסכת ברכות

ברכות פ"ב ה"ד

א

פיסקא הקורא למפרע לא יצא.

רבי יונה אמר תנא רב נחמן בר אדא רבי יוסי אומר תנא נחמן סבא והיו כדרך הוייתן יהו.

תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן. ניחא בקריאת המגילה דכתיב בה (אסתר ט, כז) ככתבם, ברם בהלילא בגין דכתיב (תהילים קיג, ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. מה את שמע מינה?

א"ר אבון עוד היא אמורה על סדר - פרקי ההלל נאמרו בסדר מסויים, על פי המאורעות שאירעו בעבר ועוד עתידים לבוא, מתחילת גאולת ישראל ממצרים ועד לעתיד לבוא, כדלהלן: הפרק הראשון (תהלים קיד), בצאת ישראל ממצרים מתייחס לשעבר, לגאולת מצרים; הפרק הבא (שם קטו) לא לנו ה' לא לנו כי לשמך, מתכוון לדורות הללו, שאנו שרויים בגלות, ואין לנו לא מקדש ולא זכות להיתלות בה, אלא למען שמו הגדול; הפרק הבא (שם קטז) אהבתי כי ישמע ה' את קולי הוא לימות המשיח שנאמר בפרק זה: "אפפוני חבלי מות", והיינו חבלי משיח; אסרו חג בעבותים (שם קיח כז), נאמר לימות גוג ומגוג; אלי אתה ואודך (שם פסוק כח), הוא לעתיד לבוא לתחיית המתים. כיון שכן, לזה רומז הפסוק: "ממזרח שמש", דהיינו מזריחת גאולתם של ישראל ביציאתם ממצרים, "עד מבואו", היינו עד קץ העולם, "מהלל שם ה'", כלומר כסדר הזה ראוי להלל את שם ה', ולא למפרע.

---

ב

אמר ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אף מי שהתקין את התפילה הזאת (תפילת שמונה עשרה), דהיינו עזרא ובית דינו על הסדר התקינה. וכך הוא סדורן של הברכות:

שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות הן אמירת שבחו של מקום, והברכות האמצעיות הן בקשת צרכן של בריות. ברכות אמצעיות אלו נתקנו לפי הסדר הבא: תחילה אנו מבקשים "חננו דיעה; לאחר שחננתנו דעה, אנו יכולים לבקש רצה תשובתינו; כיון שרצית תשובתינו, "סלח לנו"; כיון שסלחת לנו, "גאלינו" מצרותינו; לאחר שגאלתנו, רפא חליינו; ריפית חליינו, "ברך שנותינו"; לאחר שבירכת שנותינו, "קבצינו מארבע כנפות הארץ"; ואחר שקיבצתנו, "ש(ו)פטינו בצדק"; כיון ששפטתנו בצדק, "הכנע קמינו"; וכיון שהכנעת קמינו, "צדקינו במשפט"; לאחר שצידקתנו אנו מבקשים: "בנה ביתך" ("בונה ירושלים"), ו"שמע עתירתינו" ("שמע קולנו"), ו"רצינו בתוכו" ("רצה").

הגמרא תמהה על סדר שלשת הברכות האחרונות:

לית צורכה - האם לא כך היה צריך להיות הסדר: (דבנה ביתך ושמע עתירתינו) ["שמע תפילתנו" ו"בנה ביתך"] ו"רצינו בתוכו"? שהרי ראוי לסמוך "בנה ביתך" ל"רצינו בתוכו", וגם ראוי להקדים "שמע תפילתינו", שהרי אנו צריכים שישמע ה' תפילתנו גם לפני שיבנה בית המקדש.

מתרצת הגמרא:

אלא, כמה דאישתעי קרייא כן אשתעייא מתניתא - כסדר שדיבר הפסוק בענינים אלו, כך דיברה גם המשנה, כלומר התנא שתיקן ברכות אלו סדר כסדר הפסוק. שנאמר (ישעי' נו ז) "והביאותים אל הר קדשי", היינו בנין בית המקדש, ואחר כך "ושמחתים בבית תפילתי", זהו עניין שמיעת תפילותינו, ולאחר מכן ["עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי"], דהיינו "רצנו בתוכו".

הגמרא מביאה הסבר אחר בטעם סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה:

אמר רבי ירמיה: מאה ועשרים זקנים, ומהם שמונים וכמה נביאים התקינו את התפילה הזאת (תפילת שמונה עשרה).

ומה ראו לסמוך "האל הקדוש" לברכת "חונן הדעת"? על שם שנאמר (ישעיהו כט, כג): "והקדישו את קדוש יעקב" (היינו "האל הקדוש"), מה כתיב בתריה - ומה כתוב אחריו (שם פסוק כד) "וידעו תועי רוח בינה" (זהו חונן הדעת).

ומדוע סמכו דיעה ("חונן הדעת") לתשובה ("השיבנו")? על שם הפסוק (שם ו, י) "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו'", עד: "ולבבו יבין (היינו "דיעה") ושב" (היינו "תשובה").

ולמה קדמה תשובה לסליחה בברכות שמונה עשרה? על שם הפסוק (ישעי' נה, ז): "וישוב אל ה' וירחמהו ("תשובה") ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ("סליחה").

ולמה קדמה סליחה לגאולה? על שם הפסוק (תהילים קג, ג-ד): "הסולח לכל עווניכי (היינו "סליחה") הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי ("היינו גאולה")".

מקשה הגמרא: ויאמר רופא חולים קדמיי - אם כן תאמר תחילה ברכת "רפאינו" שהרי הפסוק מקדים "הרפא לכל תחלואיכי" לפני "הגאולה משחת חייכי"?

מתרצת הגמרא: אמר רבי אחא: הקדימנו ברכת "גואל ישראל" כדי שתהיה היא הברכה השביעית בתפילת שמונה עשרה. ומפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית, היינו בשנת השמיטה. ומנין המקור לכך? אמר רבי יונה בשם ר' אחא: המזמור (תהלים קכו, א) "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון", שירה שביעית היא, היינו, המזמור השביעי מתוך חמשה עשר מזמורי "שיר המעלות" (קכ-קלד), להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית.

אמר רבי חייא בר אבא: מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמנה - והרך הנימול צריך רפואה, על שם (מלאכי ב, ה): "בריתי היתה אתו החיים", כלומר נתתי לו חיים, לרפואתו מברית המילה. מטעם זה מובן גם מה ששאלנו לעיל, מדוע לא הקדימו ברכת "רפאנו" לברכת גאולה.

אמר רבי אלכסנדרי: מפני מה התקינו "מברך השנים" בברכה תשיעית? כנגד "קול ה' שובר ארזים" (תהילים כט, ה), שהיא האזכרה התשיעית משמונה עשרה אזכרות של השם שבאותו הפרק. פסוק זה מלמד שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים, אותם המפקיעים את שער התבואה וגורמים לרעב לעולם, והוא מענין ברכת השנים, שהיא תפילה להרבות שפע בעולם.

הגמרא ממשיכה לפרש מדוע נסדרה לאחר מכן ברכת קיבוץ הגלויות:

אמר רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא מה ראו לסמוך "מברך השנים" ל"מקבץ נדחי ישראל" על שם (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" למה? "כי קרבו לבוא" - לשוב לארץ ישראל. הרי שקיבוץ גלויות יהיה בעת שיתברכו השנים וישאו ההרים פרי.

הגמרא מסבירה את טעם סמיכות שלשת הברכות הבאות:

נתקבצו הגליות, ואז הדין נעשה ברשעים (היינו "מלך אוהב צדקה ומשפט"), ומתוך כך הזידים נכנעין ("שובר אויבים ומכניע זדים"), והצדיקים שמחים ("משען ומבטח לצדיקים").

ברייתא המרחיבה בנוסח שתי הברכות האחרונות והברכה שאחריהם:

ותני עלה - ושנינו על כך בברייתא: כולל של מינים ושל רשעים ב"מכניע זידים". ושל גרים ושל זקנים ב"מבטח לצדיקים". ושל דוד ב"בונה ירושלים" שנאמר (הושע ג, ה) "אחר ישובו בני ישראל [לירושלים] ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם", הרי שביאת דוד כרוכה בבנין ירושלים.

---

ג

הגמרא מביאה מימרא בנוגע לפסוק האחרון:

רבנן אמרי - חכמים אומרים: אהן מלכא משיחא - מלך המשיח זה, אין מי חייא הוא - אם מן החיים הוא, דוד שמיה; אין מי דמכייא הוא - ואם מן המתים הוא, דוד שמיה. כלומר, לעולם שמו של מלך המשיח הוא "דוד" - בין אם הוא עתיד להיות אחד מן החיים באותו דור, ובין אם הוא דוד המלך בעצמו שיקום לתחיה.

הגמרא מפרשת את המקור לכך:

אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא - אני הבאתי מקור לזה מהפסוק (שמואל-ב כב, נא; תהילים יח, נא): "ועושה חסד למשיחו לדוד, מכאן שלעולם שם משיחו יהיה דוד.

דעות אחרות לגבי שמו של מלך המשיח:

רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר מנחם שמו.

הגמרא דנה בשתי הדעות האחרונות:

אמר חנינה בריה דרבי אבהו ולא פליגי - ולא נחלקו שתי הדעות הללו, שכן חושבניה דהדין כחושבניה דהדין - חשבון סכום האותיות (גימטריא) של שם זה הוא כחשבון סכום האותיות של שם זה; חשבון כל אחד משני השמות יוצא מאה שלשים ושמונה; לפיכך, הוא צמח הוא מנחם.

ד

הגמרא מביאה מעשה המסייע לדעה האחרונה:

ודא מסייעא להו - המעשה הבא מסייע לאותם הסוברים ששמו של מלך המשיח הוא מנחם, דמר (דאמר) רבי יודן בריה דרבי אייבו: עובדא הוה בחד יהודאי - מעשה היה ביהודי אחר דהוה קאים רדי - שהיה עומד וחורש בשדהו, געת תורתיה קומוי - געה שורו לפניו. עבר חד ערביי ושמע קלה - עבר שם ערבי אחד ושמע את קולו, אמר ליה הערבי: "בר יודאי בר יודאי - יהודי יהודי! שרי תורך ושרי קנקנך - התר את שורך והתר את כל המחרישה שלך, כלומר, הפסק עבודתך, משום אבילות, דהא חריב בית מוקדשא - לפי שנחרב עתה בית המקדש". געת זמן תניינות - שוב געה השור פעם שנית, אמר ליה הערבי: "בר יודאי בר יודאי - יהודי יהודי! קטור תוריך וקטור קנקניך - קשור שורך וקשור את כלי מחרישתך וחזור לחרוש, דהא יליד מלכא משיחא - שהרי עתה נולד המלך המשיח". אמר ליה היהודי: "מה שמיה - מה שמו של המשיח?" ענה לו הערבי: מנחם. אמר ליה: "ומה שמיה דאבוי - ומה שם אביו?" אמר ליה "חזקיה שמו". אמר ליה: "מן הן - מהיכן הוא?" אמר ליה הערבי: "מן בירת מלכא דבית לחם יהודה". אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי - הלך היהודי ומכר את שורו ומכר את מחרישתו, ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא - ונעשה מוכר מלבושי תינוקות, כדי שיבואו האמהות לקנות ומתוך כך יוכל למצוא את אותו תינוק. והוה עייל קרייה ונפקא קרייה - והיה נכנס ויוצא מעיר לעיר, עד דעל לההוא קרתא - עד שבא לאותה העיר שהזכיר הערבי. והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה - והיו כל הנשים קונות בגדים לתינוקיהם ואילו אמו של מנחם לא קנתה. שמע קלן דנשייא אמרין - שמע את קולן של הנשים שהיו אומרות: "אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך" - אמו של מנחם, אמו של מנחם, בואי לקנות לבנך". אמרה להן אמו של מנחם: "בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל - רוצה אני לחנוק את שונאיהם של ישראל [אמרה כן על בנה, בלשון נקייה], דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא - שביום שנולד, נחרב בית המקדש". אמר לה אותו מוכר: "רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי - בטוחים אנו שכשם שלרגלו [בבואו לעולם] נחרב בית המקדש, כך גם לרגלו יבנה שוב". אמרה ליה אמו: לית לי פריטין - אין לי מעות כדי לקנות", אמר לה: "והוא מה איכפת ליה" - מה איכפת לו [כלומר: לעצמי] אם אין לך מעות? איתיי זובנין ליה - בואי וקני עבורו, אין לית קומך יומא דין - ואם אין לפניך כסף לשלם היום, בתר יומין אנא אתי ונסיב - לאחר ימים אבוא ואטול את התשלום". בתר יומין עאל לההיא קרתא - לאחר ימים בא שוב לאותה העיר, ואמר לה לאמו של מנחם: "מהו מיינוקא עביד - מה מעשיו של התינוק?" אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני - מאותה שעה שראיתני בפעם הקודמת, אתון רוחין ועלעולי - באו רוחות וסערות וחטפיניה מן ידיי - וחטפוהו מידי".

רבי בון מעיר על מעשה זה:

אמר רבי בון: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה? וכי לא מקרא מלא הוא? (ישעי' י, לד) "והלבנון באדיר יפול", דהיינו חורבן בית המקדש, ומה כתיב בתריה - ומה כתוב מיד לאחריו (שם יא, א) "ויצא חוטר מגזע ישי", היינו מלך המשיח. הרי שמיד עם חורבן הבית, נולד המשיח.

מסכת כלאים

כלאים פ"ט ה"ג

מתני' תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהן משום כלאים. לא יתן את המרדעת על כתיפו אפילו להוציא עליה את הזבל. מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין מפשילין לאחוריהן במקל. תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין תופרין בארץ:

גמ' תכריכי המת כו'. דכתיב [תהילים פח ו] במתים חפשי. כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות.

רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם אל תזוז אלמנתי מביתי. ואל תספדוני בעיירות. ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי. אל תזוז אלמנתי מביתי. ולאו מתניתא היא אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי. אמר רבי דרוסא דלא יימרון לה ביתא דנשיותה הוא משועבד הוא לנישיותה. אמר רבי לעזר בר יוסה כהדא דתני דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה נתון במדינת הים. ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים. וניזונת כשם שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים. ואל תספדוני בעיירות מפני המחלוקת. ומי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי. אמר רבי חנניה דציפורין כגון יוסי אפרתי ויוסף חפנים.

רבי חזקיה מוסיף אל תרבו עלי תכריכין. ותהא ארוני נקובה בארץ. מילתא אמרין בסדין אחד נקבר רבי. דרבי אמר לא כמה דבר אינש אזל הוא אתי. ורבנין אמרין כמה דבר אינש אזיל הוא אתי. תני בשם רבי נתן כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו מה טעמא [איוב לח יד] תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש.

אנטולינוס שאל לרבי מהו תתהפך כחומר חותם א"ל מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו. רבי יוחנן מפקד מלבשוני (ביריריקא) [בורידיקא] לא חיוורין ולא אוכמין אין קמית ביני צדיקייא לא נבהת אין קמית ביני רשיעיא לא נבהת. רבי יאשיה מפקד אלבשוני חוורין חפיתין. אמרין ליה ומה את טב מן רבך. אמר לון ומה אנא בהית בעבדאי. רבי ירמיה מפקד אלבשוני חוורין חפיתין אלבשוני בנרסיי יהבון מסנא ברגליי וחוטרא בידיי ויהבוני על סיטרא אין אתא משיחא אנא מעתד.

[...]

כתיב [בראשית מז ל] ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. יעקב כל הן דהוא מה הוא מנכי. רבי לעזר אמר דברים בגב. רבי חנינא אמר דברים בגב. רבי יהושע בן לוי אמר דברים בגב. מהו דברים בגב. ר"ש בן לקיש אמר [תהילים קטז ט] אתהלך לפני ה' בארצות החיים. והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה תמן זולא תמן שובעא. ר"ש בן לקיש משום בר קפרא ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח. ומה טעם נותן נשמה לעם עליה. אלא מעתה רבותינו שבגולה הפסידו. אמר רבי סימיי מחליד הקדוש ברוך הוא לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות וכיון שהן מגיעין לא"י נפשן חוזרות עליהן. ומה טעם והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם.

רבי ברכיה שאל לרבי חלבו רבי חלבו שאל לרבי אימי רבי אימי שאל לר"א רבי לעזר שאל לרבי חנינה. ואית דאמרין רבי חנינה שאל לרבי יהושע בן לוי אפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו. אמר ליה גפרית ומלח שרפה כל ארצה. אמר רבי ברכיה מן הן שאל להן והן שאל להן לא שמעינן מינה כלום. מיי כדון כיון שנשרפה א"י נעשה בהן מידת הדין. תני בשם רבי יהודה שבע שנים עשת א"י נשרפת הדא הוא דכתיב [דניאל ט כז] והגביר ברית לרבים שבוע אחד. כותים שבה מה היו עושים מטליות מטליות והיתה נשרפת. כתיב [ירמי' כ ו] ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר רבי אבא בר זמינא אמר רבי חלבו ורבי חמא בר חנינא חד אמר מת שם ונקבר שם יש בידו שתים. מת שם ונקבר כאן יש בידו אחת. וחרנה אמר קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן. רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינה ריגליי דבר נשא ערבתיה למיקמתיה כל הן דהוא מתבע. כתיב [מלכים א כב כ] ויאמר מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד. וימות בתוך ביתו ולא תמן. אליחורף ואחיה תרין איסקבטיריי דשלמה חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי. אמר מלה ויהבון בחללא. אזל (ונסתון) [ונסבון] מן תמן אתא קאים ליה גחיך לקבליה. א"ל ההיא שעתא הויתא איחרוק בשינייך וכדון את גחיך לן. א"ל רחמנא אמר דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא ואמרית מאן יהיב לי אילין להן דאישתלחית מיסבינין ויהב בליבך למיעבד כן בגין דנעביד שליחותי. אזל ואיטפל בון זמן תמן. תרין ברויי דרבי ראובן בר איסטרובילוס תלמידוי דרבי חמא מלאכה דמותא מסתכל בון וחרק בשינוי ואמר נגלינון לדרומה שמא הגלות מכפרת. אזל (ונסתון) [ונסבון] מן תמן. עולא נחותא הוה אידמך תמן שרי בכי. אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך לארעא דישראל אמר לון ומה הנייה לי אנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא. לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה. רבי מאיר הוה אידמך ליה באסייא אמר אימורין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון. אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא דכתיב [תהילים כד ב] כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה.

מסכת שביעית

שביעית פ"ד ה"א

והטיבך והרבך מאבותיך ... ר"א מאבותיך פתר לה לעתיד לבא דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממין ואתם עתידין לירש של עשר עממים תלתי חורנייתא אילן אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ר"י אומר ערביי' שלמייא נבטייא רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק ראב"י אומר אסייא וקרתיגנא ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאת' נגאלים עוד אין אתם משתעבדין מה טעם [ירמי' ל ו] שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין.

[ראה ביאור לבראשית פרק טו לביאור מאמר זה בארוכה].

שביעית פ"ו ה"א

תני איזו היא ארץ ואיזה הוא ח"ל כל ששופע מטורי אמנה לפנים ארץ ישראל מטורי אמנה ולחוץ ח"ל ... אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה מה טעם [שיר השירים ד ח] תשורי מראש אמנה:

מסכת חלה

חלה פ"ד ה"ד

תני אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ כל שהוא שופע מטוורס אמנם ולפנים ארץ ישראל. מטוורס אמנם ולחוץ חוצה לארץ ... אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומר שירה שנאמר [שיר השירים ד ח] תשורי מראש אמנה.

מסכת תענית

תענית פרק א

מתני' מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר' אליעזר אומר מי"ט הראשון של חג. ורבי יהושע אומר מי"ט האחרון א"ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו אמר לו אם כן לעולם יהא מזכיר:

[...]

כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם. ר' חייה בר בא שמע לן מן הדא [הושע ו ב ג] יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו. כתיב [מלכים א יז א] ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. ר' ברכיה אמר רבי יוסה ורבנין חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו וחורנה אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו מן הדין קרייא [שם יח א] לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה מאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל א"ר תנחום אדרעיא סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו. אית דבעי מימר בבנה של צרפית [שם יז כ] ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה.

א"ר יהודה בר פזי לאחד שגנב נרתיקו של רופא עם כשהוא יוצא נפצע בנו חזר אצלו ואמר לו אדוני הרופא רפא את בני אמר לו לך והחז' את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים ואני מחיה בנה של צרפית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים שנאמר [ישעי' כו יט] יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל מהו וארץ רפאים תפיל א"ר תנחום אדרעייא וארעא תפקידה תפלט. ר' יעקב דכפר חנן בשם רשב"ל בשעה שעשה אברהם זקינם את רצוני נשבעתי לו שאיני מזיז טל מבניו לעולם מה טעמא [תהילים קי ד] נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וכתיב תמן [שם ג] לך טל ילדתך. א"ר יודה בר פזי בדייתיקי נתתיו לאביהם [בראשית כז כח] ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'.

[...]

א"ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. בעונתן הן חביבין כתחיית המתים. א"ר יוסה ותמיה אנא היך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים ולא דמייא בעי בר נשא ייחון מיתייא כל אימת לא בעי בר נשא ייחות מטרא כל אימת אמרו לו א"כ לעולם יהא מזכיר.

מחלפה שיטתיה דר' ליעזר מחלפה שיטתיה דר' יהושע דאיתפלגון רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר [ישעי' ל טו] בשובה ונחת תושעון אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם אמר לו ר"א הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מ"ט [ירמי' ל ז] ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע אמר לו רבי יהושע והא כתיב [ישעי' נב ג] חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. מה עבד לה ר' ליעזר. תשובה כמה דאת אמר [משלי ז כ] צרור הכסף לקח בידו וגו' אמר לו ר' יהושע והא כתיב [ישעי' ס כב] אני ה' בעתה אחישנה. מה עבד לה ר' ליעזר. תשובה כמה דאת אמר [דברים י יב] ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. רבי אחא בשם ר"י בן לוי אם זכיתם אחישנה ואם לאו בעתה כיון שאמר לו ר' יהושע [דניאל יב ז] וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה איסתלק ר' ליעזר.

מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים מתוך הקץ מתוך צרה מתוך צווחה מתוך זכות אבות מתוך תשובה. מתוך הקץ הדא ה"ד [שמות ב כג] ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. מתוך צרה וישמע אלהים את נאקתם. מתוך צווחה ויזכור אלהים את בריתו. מתוך זכות אבות וירא אלהים את בני ישראל. מתוך תשובה וידע אלהים. מתוך הקץ וכן הוא אומר [דברים ד ל] בצר לך מתוך צרה. ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושב' מתוך תשובה. כי אל רחום ה' אלהיך מתוך רחמים. לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך מתוך זכות אבות. וכ"ה אומר [תהילים קו מד] וירא בצר להם מתוך צרה. בשמעו את רנתם מתוך צווחה. ויזכור להם בריתו מתוך זכות אבות. וינחם כרב חסדיו מתוך תשובה. ויתן אותם לרחמים מתוך רחמים. חד בר נש הוה איחטא בלישניה אתא לגבי רבי יוחנן ושלחיה גבי ר' חנינה א"ל איזיל תהי בך ולעי באורייתא דכתיב [משלי טו ד] מרפא לשון עץ חיים. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב [ישעי' כא יא] משא דומה משא רומי אלי קרא משעיר אמר רבי יוחנן אלי קורא מפני שעיר.

אמר ר' שמעון בן לקיש אלי מאיכן נזדווג לי משעיר אמר רבי יהושע בן לוי אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך אמור לו בכרך הגדול שבאדום מה טעמא אלי קורא משעיר. תני ר' שמעון בן יוחי בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן גלו למצרים וגלת השכינה עמהן מה טעמא [שמואל א ב כז] הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה גלו לבבל וגלת שכינה עמהן מה טעמא [ישעי' מג יד] למענכם שלחתי בבלה גלו למדי וגלת השכינה עמהן מה טעמא [ירמי' מט לח] ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי כמה דאת אמר [דניאל ח ב] ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה גלו ליון וגלת השכינה עמהן מה טעמא [זכריה ט יג] ועוררתי בניך ציון על בניך יון גלו לרומי וגלת השכינה עמהן מה טעמא [ישעי' כא יא] אלי קורא משעיר שומר מה מלילה אמרו ישראל לישעיה רבינו ישעיה מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה אמר להן המתינו לי עד שנשאל כיון ששאל חזר אצלן אמרו לו שומר מה מליל מה מילל שומר העולמים אמר להן [שם יב] אמר שומר אתא בקר וגם לילה אמרו לו וגם לילה אמר להן לא כשאתם סבורים אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים בוקר לישראל ולילה לעכו"ם אמרין ליה אימת אמר לון אימת דאתון בעיי הוא בעי אם תבעיון בעיו אמרו לו מי מעכב אמר להן תשובה שובו אתיו.

ר' אחא בשם ר' תנחום בי ר' חייה אילו ישראל עושין תשובה יום א' מיד היה בן דוד בא מ"ט [תהילים צה ז] היום אם בקולו תשמעו

א"ר לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא מאי טעמא [שמות טז כה] ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגומר חד יום. ואומר [ישעי' ל טו] בשובה ונחת תושעון בשובה ונייח תתפרקון:

תענית פרק א

תני א"ר יודה לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לי"ב חדש אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד והאילן עושה לשני חדשים מה טעמא [יחזקאל מז יב] לחדשיו יבכר. ר' יוסי אומר לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חדש אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום והאילן עושה לחדש אחד שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב העומר ממנה מה טעמא [יואל ב כג] ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. מה מקיים ר' יוסה טעמא דר' יודה לחדשיו יבכר. בכל חדש וחדש יהא מבכר:

תענית פרק ד

תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש [במדבר כד יז] דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא.

מסכת מגילה

מגילה פרק א

אנטונינוס אמר לרבי מייכלתי את מן לויתן לעלמא דאתי א"ל אין א"ל מן אימר פיסחא לא אייכלתני ומן לויתן את מייכל לי א"ל מה נעביד לך ובאימר פיסחא כתיב [שם יב מח] כל ערל לא יאכל בו כיון דשמע כן אזל וגזר אתא לגביה א"ל רבי חמי גזורתי א"ל בדידי לא איסתכלית מן יומוי אלא בדידך

מסכת כתובות

כתובות פרק יב

ר' ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו כו' [ראה לעיל כלאים פרק ט].

מסכת קידושין

קידושין פרק א

[הלכה ח] והטיבך והרבך מאבותיך ... מה מקיים רבי לעזר מאבותיך פתר לה לעתיד לבוא דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אבותיך ירשו ארץ ז' עממים ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים תלתי אחרנייתא אילין אינון [בראשית טו יט] את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני רבי יודה אמר שלמאה שכייה נכטייה רבי שמעון אמר אסייא ואסטטיה ודרמשק רבי ליעזר בן יעקב אומר אסייא וקרתיגנה ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין מה טעמא [ירמי' ל ו] שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין זכר יולד כך אתם משאתם נגאלין אין אתם משתעבדים.

[ראה לעיל שביעית פ"ד ה"א, וש"נ]

מסכת סנהדרין

סנהדרין פרק י

הלכה ב

ר' חנניה ור' יהושע בן לוי בשעה שנמנו ואמרו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא יצתה בת קול ואמרה [שם לד לג] המעמך ישלמנה כי מאסת אלא כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר. ביקשו לצרף את שלמה עמהן בא דוד ונשתטח לפניהן ויש אומר אש יצאת מבית קדש הקדשים וליהטה סביבותיהם. הדר עילה היה יליף מצלי ומתענה כיון שנמנה עמהן צלי ולא איתעני. דורשי רשומות אמרו כולהם יש להם חלק לעוה"ב מה טעמא [תהילים ס ט י] לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי. לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שנפל ברמות גלעד. לי מנשה כשמועו. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם בן נבט אפרתי. יהודה מחוקקי זה אחיתופל. מואב סיר רחצי זה גיחזי. על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים מה נעבוד ודוד מלכא דישראל מיקל לון [שם נה כד] אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם אמר לון עלי לעשותן ריעים אילו לאלו [שם קח י] עלי פלשת אתרועע [שם ס י] עלי פלשת התרועעי. עלי לפלש להם מעשים טובים לעשותן ריעים אילו לאילו:

הלכה ד

מתני' דור המדבר אין להן חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין שנאמר [במדבר יד לה] במדבר הזה יתמו ושם ימותו דברי רבי עקיבה רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר [תהילים נ ה] אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח עדת קרח אינה עתידה לעלות שנאמר [במדבר טז לג] ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל דברי רבי עקיבה רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר [שמואל א ב ו] ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל: גמ' דור המדבר אין להן חלק לעוה"ב ואין רואין לעתיד לבוא שנאמר [במדבר יד לה] במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעתיד לבוא וכן הוא אומר [תהילים צה יא] אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי רבי עקיבה ר' אליעזר אומר עליהם הוא אומר [שם נ ה] אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח ר' יהושע אומר [שם קיט קו] נשבעתי ואקיימה פעמים שאינו מקיים חנניה בן אחי ר' יהושע אומר כתי' אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי חוזר אני בו. תני ר' שמעון בן מנסיא אומר עליהם הוא אומר אספו לי חסידי וגומר חסידי שעשו עמי חסד. כורתי בריתי שנכרתו על ידי. עלי זבח שעילו אותי ונזבחו על שמי. תני ר' יהושע בן קרחה אומר על הדורות הללו הוא אומר [ישעי' לה י] ופדויי ה' ישובון. ר' אומר אילו ואילו יש להן חלק לעולם הבא ומה טעמא [שם כז יג] והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובא האובדים בארץ אשור אילו עשרת השבטים. והנידחים בארץ מצרים זה דור המדבר אלו ואילו והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם. עדת קרח אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא מה טעמא [במדבר טז לג] ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעתיד לבוא. תני ר' יהודה בן בתירה אומר ממשמע שנאמר [תהילים קיט קעו] תעיתי כשה אבד בקש עבדך מה אבידה האמורה להלן סופה להתבקש אף אבידה האמור' כאן עתידה להתבקש. מי נתפלל עליהן ר' שמואל בר נחמן אמר משה נתפלל עליהן [דברים לג ו] יחי ראובן ואל ימות ר' יהושע בן לוי אמר חנה נתפללה עליהן היא דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהן ואמרה [שמואל א ב ו] ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל: