בראשית פרק טו
קני קניזי וקדמוני ... לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקדוש ברוך הוא (מדרש רבה פמ"ד)
בראשית פרק טו
פסוק יח
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם[1] עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
ביום ההוא - מה תלמוד לומר ההוא, מלמד שגילה לו העולם הבא, וכן הוא אומר[2] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו (פסיקתא[3]): ביום ההוא - באותה המראה כרת עמו ברית לתת לזרעו את הארץ כלה, ורמז לו בזה שיירשו אותה כלה לסיבת הגלות הזה, כי אמר לו שיתן לזרעו עשר אומות שזכר ובירושה ראשונה לא ירשו אלא ארץ שבעה אומות וקיני וקניזי וקדמוני לא ירשו עדיין, מלמד שהמאמר הזה לעתיד הוא: לזרעך נתתי - אמירתו של הקדוש ברוך הוא כאילו היא עשויה (רש"י):
ר' חלבו ור' שמעיה בר אבא בשם ר' יוחנן אמרו כך עלה בדעתו של הקדוש ברוך הוא להנחיל עשרת עממין לישראל, אולם כדי לנסות בם, הניח מהם קני קניזי וקדמוני, ודוגמא לדבר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל[4] (שכל טוב - בובר):
- ביום ההוא כרת וגו'. אומרו נתתי לשון עבר, לפי מה שקדם לנו שהחזיק בה אברהם כמו שפירשנו במקומו (לעיל י"ג ט"ו) יוצדק לומר נתתי כבר כי הבנים יזכו מדין יורש: הנה יש לתמוה איך טח מראות עיניהם של הממאנים להאמין בגדולתינו ומעלתינו העתידה לבא, כי מקרא מלא דבר הכתוב שכרת ה' ברית עם אברהם אבינו עליו השלום לתת לזרעו עשרה אומות ועד עתה לא מצינו שנתן ה' לישראל אלא ז' אומות ונשארו ג' אומות ואיך יאמרו העצמות היבשות אבדה תקות נחלתינו ושבועת ה' מנגדתם, וגם הז' שנתן ה' לא כולם באו לפרק התקבל ובעונותינו עבדים משלו בנו, ועשה ה' ככה לרמוז מדה כנגד מדה כשם שאנו עבדי ה' ואין נכנעים לו ית' כעבד מורד ברבו גם כן יבואו עבדים שלנו וימרדו בנו. ועוד יש לאלוה מילין לקיים בריתו. עוד נתתי לבי לתור בסדר הכתובים ואראה כי הקדים הקיני והקניזי והקדמוני שהם עמון ומואב ואדום שלא באו לידינו בראשונה אלא ז' המאוחרים ואין נכון להקדים המאוחר, אכן ודאי כי מאת ה' היתה זאת להעירך ולהגיד לך כי עיקר הנתינה היא העתידה שיבואו יחד הג' ועמם הנותר מהז' אומות ותקפוץ פיה עולה בראות שבועת ה', וסימן לדבר נתינת הד' מלכים אשר נתן ה' לאברהם ג' כנגד קיני וקניזי וקדמוני והרביעי תדעל מלך גוים רמז אל התאספות הגוים הנשארים בהשבעה הראשונים והבן (אור החיים):
פסוקים יט-כא
(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: (כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: (כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:
את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני - רבי יהודה אומר ערבייא שלמייא[5] נבטייא[6]. רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק[7]. רבי אליעזר בן יעקב אומר אסייא וקרתיגני ותורקי[8]. רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון. (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א). הם הג' שלא נתן להם בעוה"ז, אדום שנאמר כי לא אתן לך מארצו ירושה כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ובמואב כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. קנזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב אבל לימות המשיח יחזרו[9] ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקדוש ברוך הוא אבל עכשיו שבעה נתן להם שנאמר שבעה גוים רבים ועצומים ממך (בראשית רבה פמ"ד).
את הקיני - עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר[10] אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (רש"י):
- צ"ב למה נקט רבי הלשון "אדום ומואב וראשית בני עמון" ולא אדום מואב ועמון? ופירש מהרז"ו (מדרש שם) שביטוי זה הוא פסוק בדניאל (יא, מא) וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן. וכטעם המפורש בתורה אצל ג' אלו כי ירושה וכו' מטעם זה עצמו ימלטו גם אז. ורישא דקרא ובא בארץ הצבי הרי שגם ג' אלו הם בארץ הצבי, היינו ארץ ישראל. עכ"ל. וכתב הר"מ איש-שלום[11] דנקט מקרא דדניאל לומר שמקרא זה מרמז שעתידים הם לחזור לישראל, שאל"כ למה לו להזכיר ואלה ימלטו מידי אדום וגו' כיון שעיקר החזיון על ישראל נאמר ומאי נפקא לן מינה שאלה ימלטו מידו אלא לפי שאף הם בכלל ארצם של ישראל. ע"כ.
- צ"ב מהי טעם המחלוקת שבין הדיעות השונות? ומהרז"ו כתב דטעם דעות אלו נעלם ממנו לבד דעת רבנן (לגירסת המדרש, ולגירסת הירושלמי - רבי) שיש להם ראיה ברורה מן הפסוקים. ובמהרז"ו ביאר כוונת המדרש בהבאת הפסוקים, אדום שנאמר כו' ובמואב כתיב כו' ד"מדהוצרך לומר טעם למה אינו נותן להם את ארץ שעיר וכן אמר טעם למה אינו נותן להם ארץ מואב וארץ בני עמון, אלא שהם ג' אומות קיני וקנזכי והקדמוני שהבטיח להם." ורש"י הביא ראיה לשיטת רבי מהפסוק "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם". אך ביפה תואר ד"ה ערבייא כתב "הכי גמירי ליה דאלו הן ואף רבנן (לגירסת המדרש, ולגירסת הירושלמי - רבי) מגמרא קאמרי דליכא למימר מסברא, עיי"ש דבריו באורך.[12] והר"מ איש-שלום כתב בדעת ר' יהודה, דאולי טעמו לפי שכתוב "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ" (שמות כג, לא) ואם כן כל הארץ בדרום עד ים סוף חוץ מהר שעיר שניתן לעשו ירושה היא בחלקם של ישראל, ולא מצאנו שכבשוה עולי מצרים ואינה מז' אומות, על כן פירש ר' יהודה שזו היא של קני קנזי וקדמוני, וכמו נמצא שם קני בין העמלקים ובין אלופי עשו נמצא אלוף קנז. ע"כ[13].
- צ"ב, שהרי בימי שלמה משלו ישראל עד נהר פרת, וא"כ מהי כוונת המדרש שאלו "ג' לא נתן להם בעוה"ז"? ופירש העץ יוסף, "זה לא היה בידם רק זמן קצר. ולעתיד יותן לישראל נחלה עולמית". ויהודה אליצור כתב[14], דלע"ל יהיה כיבוש והתיישבות לאפוקי מימי דוד ושלמה, שכבשו כיבוש של רדייה אבל לא יישבו.
- צ"ב, דאם אדום ומואב וראשית בני עמון הם קיני קנזי וקדמוני, הרי הם עוד לא היו בימי אברהם? ופירש ביפה תואר[15], דודאי האומות קיני קנזי וקדמוני היו אומות ידועות בימי אברהם (וכדמשמע בהמשך דברי המדרש שם חזירתא רעיא בי'), ואדום מואב ועמון ירשו אותם. ולעתיד הנה ארצותם, שהיו בתחילה של קיני קנזי וקדמוני יחזרו וישובו לישראל.
מפת קיני קניזי וקדמוני
המפה נערכה ע"י מערכת 'תורת הגאולה' ע"פ מפה שהכין יהודה אליצור (להורדת מפה המקורית) במאסף לעניני חינוך והוראה ח"ה עמ' 206, ופי' מנחת יהודה לבראשית רבה. (ודעת מאיר איש-שלום, 'אסיה' המוזכרת בדברי רבי שמעון הוא מצפון לארץ ישראל באיזור אספמיה ודמשק[16]). וראה גם המפות שבסוף אנצי' תלמודית כרך ב'. למפה מפורטת של עמון מואב ואדום ראה כאן.
בביאור דעת ר' אליעזר בן יעקב
צ"ב בדעת ר' אליעזר בן יעקב דלכאורה "אסיא וקרתיגני ותורקי" אינם בתחום "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" שבפסוק י"ח?
וביאר הר"מ איש-שלום[17]: "לא בא ראב"י אלא לומר שארצם של קני וקניזי וקדמוני כבר הוא נכלל בארץ ז' עממין שאילו הג' משפחות כבר פינו משם והלכו להם למדינות רחוקות שהם אסיא ותרקי וקרתיגנא. וכדרך שאמרו בגרגשי (דברים רבה פ"ה) מה עשה הגרגשי פנה והלך לו מלפניהן ונתן לו הקב"ה ארץ יפה כארצו זו אפריקי ... ודעת ארב"י שאילו הג' משפחות פינו כבר את הארץ קודם משה ולכך לא נזכרו עוד". ע"כ.[18]
ויש שכתבו[19], שדעה זו מוציאה את הכתוב מדי פשוטו ודורשת שהארץ לעתיד לבוא תהיה "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", ונוסף עליהם, את הקיני, את הקנזי ואת הקדמוני.
לעיון נוסף
- תורה שלמה (לחץ להורדה).
- לאוסף מפרשים על פסוקים אלו ראה ילקוט משיח וגאולה (לחץ להורדה), וש"נ. וראה ביאור נוסף מהצמח צדק בספר הליקוטים, ע' ארץ ישראל אות ו'. וראה גם שיחת ש"פ לך לך תשנ"ב.
- דעת מקרא (לחץ להורדה).
- 'מנחת יהודה' על מדרש רבה (להורדה).
- גבולות הארץ במסורת ישראל, יהודה אליצור, מאסף לעניני חנוך והוראה חלק ה' (למהדורה מקוונת עם מפות משופרות, אך ללא ההערות ראה כאן).
- מאמרו של ר"מ איש-שלום, ירושלים (לונץ), ח"ב (שנת תרמ"ז). (לחץ להורדה).
- מאמר על 'קיני קניזי וקדמוני' מתוך ספר הנה ימים באים (לחץ להורדה).
זהות העמים
ערבייא
בעץ יוסף (ב"ר פמ"ד) ערבייא, שלמייא ונוטייא הם אומות ההשוכנים במזרח ארץ ישראל עד נהר פרת. במנחת יהודה (על המדרש שם) פירש דערבייא היינו פרובינציה הרומית Αραβία / Arabia המשתרעת מגבולות הארץ צפונה ומזרחה (מפה - האיזור המסומן באדום). אך אם כן, הרי Arabia ההיא כללה בשטחה גם את הממלכה הנבטית, ואם כן מהי ההבדל בין ערבייא לנוטייא? ובספר כלי זכוכית בספרות התלמוד (בראנד) עמ' 236 (להורדה) עמד על כך וביאר שחז"ל השתמשו במונחים אלה במשמעותם המקורית ולא לפי מובנם המדיני הרומי, עיי"ש. והעיר מב"ר וירא פרשה מח עה"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו, "אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי, ואחד נדמה לו בדמות נווטי, ואחד בדמות ערבי" (וכן הוא העירו במפרשי המדרש בבראשית רבה). וכן מוכח כוונת אליצור שכתב דנבטייא הוא דרומית לערבייא, ראה המפה בדף זה.
שלמייא
דעת מקרא: נראה שהכוונה לארץ שבצפון המדבר הערבי-סורי, בה ישב בימיהם שבט ערבי שנתכנה בידי היוונים והרומיים בכינוי Salmioi). ראה אודותם בספר כלי זכוכית בספרות התלמוד (בראנד) עמ' 236 הע' 14 (להורדה).
נוטייא
במנחת יהודה: Ναβαταία / Nabatea, היינו הממלכה הנבטית, דרומית לערבייא (מפה).
אסיא (דר' שמעון)
לפי יהודה אליצור, היינו מחוז עציון גבר (ביוונית Ασια, בארמית עסיא) בדרום, על מפרץ אילת. ולהעיר שמימרא זו דר' שמעון מופיעה גם בבבלי (בבא בתרא נו,א) "רבי שמעון אומר: ערדיסקיס, אסיא, ואספמיא", ולפי גירסת התוס'[20] גרסינן עסיא (בעי"ן) ערדיסקיס אספמיא", ובדקדוקי סופרים (ב"ב שם) דכן הוא בכמה כת"י. ראה עוד על ישוב זה כאן. ולדעת מאיר איש-שלום "אסיא" המוזכרת בדברי ר' שמעון נמצאת באיזור אספמיה ודמשק [16]. ולפי הרד"ל (בחידושיו למדרש רבה פמ"ד ד"ה ואספמיה) היינו אסיא הקטנה (ראה להלן "אסיא דר' אליעזר בן יעקב)".
דמשק
Δαμασκός - Damascus. היינו מחוז דמשק בצפון מזרח (יהודה אליצור).
אספמייא
במנחת יהודה: Ἀπάμεια - Apamea מחוז אפמיא בסוריה הצפונית (מפה). וכן דעת הרד"ל במדרש רבה פמ"ד[21]. ובדקדוקי סופרים (בבא בתרא נו, א) כתב דבכמה כת"י גרסינן שם אמפיא במקום אספמייא. וראה כאן שלפעמים השם אספמיא קאי על אפמיא ההיא.
אסיא (דר' אליעזר בן יעקב)
אנטוליא, אסיא הקדמית או אסיה הקטנה (יהודה אליצור, בביאור הדעה הרביעית).
קרתיגנא
מנחת יהודה: Karthago היינו קרתגו, בשטחה הנוכחי של תוניסיה. וכ"כ הר"מ איש שלום עמ' 43, שקרתיגנא היא בארץ אפריקא.
תורקי
מנחת יהודה: Θράκη / Thrace, היינו תראקיה חבל ארץ גאוגרפי והיסטורי בפינה הצפונית מזרחית של חצי האי הבלקני באירופה. היא נחלקת בין בולגריה (צפון תראקיה), יוון (מערב תראקיה) וחלקה האירופי של טורקיה (מזרח תראקיה). וכן כתב הר"מ איש שלום (עמ' 43) שתורקי היא בארץ יון, שכן תרגמו המתרגם תירס של בני יפת תרקי.
מקורות נוספים
בראשית רבה, לך לך פרשה מד
לעיל הועתק רק חלקו, ועתה יועתק כולו. וראה דברי הר"מ איש שלום בענין חילופי הגירסאות בין המדרש לבין הירושלמי.
כב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, ר' יודן ורבי יוחנן בן זכאי ור"ע, חד אמר העולם הזה גלה לו אבל העולם הבא לא גלה לו, ואוחרנא אמר אחד העולם הזה ואחד העוה"ב גלה לו, ר' ברכיה אר"א ור' יוסי בר חנינא חד אמר עד היום הזה גלה לו ואוחרנא אמר עד היום ההוא גלה לו, לזרעך נתתי וגו', ר' הונא ור' דוסתאי בשם רשב"ג אף מאמרו של הקדוש ברוך הוא מעשה שנא' לזרעך נתתי אתן את הארץ הזאת אין כתיב כאן אלא נתתי את הארץ הזאת, רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא אמר (תהלים קז) יאמרו גאולי ה' אשר הוא גואלם לא נאמר אלא אשר גאלם א"ר אבון כי פודה ה' את יעקב אין כתיב כאן אלא (ירמיה לא) כי פדה ה' את יעקב, רבנן אמרי (זכריה י) אשרקה להם ואקבצם, כי אפדם אין כתיב כאן אלא כי פדיתים, אמר רבי יהושע (ישעיה ד) ויברא ה' על כל מכון הר ציון אין כתיב כאן אלא ברא כבר היא ברואה ומתוקנת.
כג רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר לפי שאינו מזכיר כאן החוי לפיכך הוא מביא רפאים תחתיהם, רבי חלבו בשם רבי אבא בשם רבי יוחנן כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים, את הקיני ואת הקנזי, ואת הקדמוני, ולא נתן להם אלא ז', את החתי, ואת הפרזי, ואת הרפאים, ואת האמורי, ואת הכנעני, ואת הגרגשי, ואת היבוסי, הרי שבעה, ולמה נתן להם שבעה (פירושן לעיל[22]), ואיזה הם הג' שלא ניתן להם, רבי אומר ערביה שלמייה, נוטייה, רבי שמעון בן יוחאי אומר דרמוסקוס, ואסייא, ואספמייא, ר"א בן יעקב אמר, אסיא ותרקי וקרטגינה, רבנן אמרי אדום ומואב, וראשית בני עמון, הם הג' שלא נתן להם בעוה"ז, אדום שנאמר (דברים ב) כי לא אתן לך מארצו ירושה כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, ובמואב כתיב (דברים ב) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, קנזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקדוש ברוך הוא אבל עכשיו שבעה נתן להם שנאמר (דברים ז) שבעה גוים רבים ועצומים ממך.
- עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים כו' ולא נתן להם אלא ז' - הקשה היפה תואר[23], שהרי ברש"י עה"פ כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר (דברים ב, ה) כתב "ירשה לעשו - מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו". ואם כן, איך ידעינן מה עלה בדעתו של מקום? דילמא לא עלה בדעתו רק ז', ושאלו הג' יינתנו לבני לוט דחשיבי כבנו ולאדום שהוא מזרעו של אברהם, ובזה כבר נתקיים מאמר ה'? ומש"כ "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם", אולי אינו מצד קיום הבטחה זו אלא ענין בפני עצמו? והסיק דודאי היה לחז"ל מסורה בזה, והכי גמירי לה, שקיני קניזי וקדמוני הם אדום ומואב וראשית בני עמון, ושכוונת ב"לזרעך נתתי" הוא לישראל, ומהאי טעמא יירשוה ישראל לעתיד לבוא.
- לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה - הקשה היפה תואר דממ"נ, אם קיום היעוד לע"ל נחשב כמילוי ההבטחה, איך ידעינן ד"עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים, את הקיני ואת הקנזי, ואת הקדמוני, ולא נתן להם אלא ז'", הרי אולי כך עלה בדעתו לכתחילה שיקבלוה רק לע"ל? ואם אין בקיום היעוד לע"ל משום מילוי ההבטחה, והחטא גרם שיעוד לא תתקיים, אם כן למה אמרו "אבל לימות המשיח יחזרו כו' כדי לקיים מאמרו של הקב"ה", עיי"ש בדבריו לביאור הדברים.
בבא בתרא דף נו, א
קיני, קניזי, וקדמוני. תניא, רבי מאיר אומר: נפתוחא[24], ערבאה, ושלמאה; רבי יהודה אומר: הר שעיר, עמון, ומואב; רבי שמעון אומר: ערדיסקיס, אסיא, ואספמיא:
תרגום ירושלמי
את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני - וית כל בְּנֵי מַדִינְחָא[25].
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)
קיני קנזי וקדמוני עתיד ליתן להם שנאמר (שמות כג, לא) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך:
שכל טוב (בובר)
את הקיני. זה שלמאי: ואת הקניזי. ערביי: ואת הקדמוני. טוטי[26], דברי ר"י, וחכמים אומרים אדום ומואב וראשית בני עמלק:
מ"מ
- ↑ לזיהו מקום נהר מצרים, ראה כאן, וכאן.
- ↑ ישעיה כה ט.
- ↑ פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת לך לך פרק טו סימן יח.
- ↑ שופטים ג, א.
- ↑ הקדים ערבייא לשלמייא ומשמע דערבייא היינו קיני, ושלמייא היינו קניזי, וכן הוא בבראשית רבה. אמנם בירושלמי קידושין הגירסא היא שלמאה, שבייה (צ"ל ערבייה - ר"מ א"ש עמ' 41 - שמן ער נעשה ש ומן ב נעשה כ) נבטייה, היינו ששלמייא הוא הקיני. וכן מפורש במדרש שכל טוב (לך לך פט"ו סי' יט). וכן הוא באונקלוס, ותרגום יותנן. ולאידך בבבלי (ב"ב נו, א) הגירסא היא נפתוחא, ערבאה, ושלמאה.
- ↑ ירושלמי שביעית פ"ו ה"א, וכ"ה בירושלמי קדושין פ"א ה"ח בשינוי קצת בשמות המקומות. בבלי ב"ב נו א הגירסא ר' מאיר, ובמקום נבטייא נפחותא, ובבראשית רבה פמ"ד: רבי אומר. ועי' ר"מ איש שלום ב"ירושלים" לונץ תרמ"ז שהעיקר כגי' הירושלמי שביעית (הערה 217 באנצי' תלמודית ע' ארץ ישראל פ"ו).
- ↑ ירושלמי שביעית שם. בקדושין שם: דרמשק, ובבלי ב"ב שם: ערדיסקוס, ובב"ר שם: דרמסקוס. ועי' ר"מ א"ש ב"ירושלים" שם שהעיקר כגירסת הבראשית רבה (הערה 218 באנצי' תלמודית שם).
- ↑ ירושלמי שביעית שם וכן הוא בכל המקורות הנ"ל, מלבד בבבלי ב"ב שלא הובאה דעה זו כלל. לפי ר"מ א"ש שם ערבייא כו' הן בדרום א"י, ואסיא אספמיא כו' בצפון א"י, ואסיא קרתינגי כו' הן מדינות רחוקות מא"י (הערה 219 באנצי' תלמודית שם).
- ↑ פי' מהרז"ו, "כי עתה גם הם גלו ואינם במקומם [כמבואר בברכות כח, א - העורך] אלא לימות המשיח יחזרו למקומם וירשו אותם ישראל". ע"כ. וביפה תואר פירש שהכוונה בזה הוא שארצותיהם ישובו לישראל. ע"כ. וע"פ מש"כ היפה תואר בד"ה קנז יומתק שהכוונה היא שארצות קיני קניזי וקדמוני שירשוה אדום מואב ועמון יחזרו מהם ויהיו לישראל (העורך).
- ↑ ישעיה יא, יד.
- ↑ עמ' 44.
- ↑ דבריו הועתקו גם בילקוט משיח וגאולה, ראה להלן במדור "לעיון נוסף". ותמצית דבריו, דלולי דברי חז"ל היה אפשר לומר (א) דנתקיים מאמר ה' לזרעך נתתי ע"י שזכו בהם עמון, מואב ואדום, דעשו הוא מזרע אברהם, ולוט עשאו כבנו יעו"ש. (ב) לגבי שיטת רבי, הרי אף אם מצינו שאדום מואב ועמון יינתנו לבנ"י, הרי יתכן שקני קניזי וקדמוני הם ארצות אחרות שגם הם יינתנו?
- ↑ ולהעיר מדברי הפסיקתא לקמן ב"מקורות נוספים".
- ↑ ראה קישור למאמרו במדור "לעיון נוסף".
- ↑ ב"ר שם, ד"ה קנז הוא מעשו. וד"ה יחזרו ויהיו לישראל.
- ↑ 16.0 16.1 ירושלים (לונץ), ב עמ' 104, "היה נחלק כל המחוז הצפוני של ארץ ישראל לשלשה שמות ... דמשק הוא הארץ היותר דרומית בסוריא, ואספמיה הוא נמשך למערבה עד לחוץ היום, ואסיא היא לצפון דמשק מקיף את אספמיא ממזרחה ונמשך כלפי צפון אספמיה, ואולי על שם עיר איסוס היו קוראין כל המחוז אסיא. ועמוד 43 שם הדגיש "יראה שאין אסיא דראב"י כאסיא דר' שמעון עיי"ש.
- ↑ ירושלים (לונץ), ב עמ' 43, הובא באנצי' תלמודית שם.
- ↑ וביאור דבריו, דשמות לג, ב נאמר וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וברש"י ד"ה וגרשתי את הכנעני וגו' - שש אומות הן, והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו. עכ"ל. וא"כ עד"ז י"ל לגבי קיני וקנזי וקדמוני, שגם הם פנו משם ולכן לא נזכרו יותר. ולפי ביאור זה, דברי המדרש "ואיזה הם הג' שלא ניתן להם כו' אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל" הוא רק לדברי שאר הדיעות. וביאור זה תואם את דברי האבן עזרא על הפסוק, עיי"ש וביפה תואר שהשיג עליו בחריפות, וע"פ הנ"ל יש לו מקור בשיטת ראב"י (העורך).
- ↑ יהודה אליצור, עמ' 202.
- ↑ יבמות קטו, א ד"ה אמר ר"ע. סנהדרין כו, א ד"ה לעבר. סנהדרין יא, ב ד"ה אין (אך שם הובא בסדר שונה "עדרסקים עסיא ואספמיא"). וראה גם תוס' ד"ה ערדיסקיס ב"ב שם.
- ↑ וז"ל: קרוב בעיני דגרסינן אפמיא שהיא מסוריא כדתנן שלהי חלה וע"ש בפי' הרא"ש אבל אספמיא היא שאנו קורין ספרד היא רחוקה מאד מארץ ישראל וזכירוה חכמים למקום רחוק וב"ב לח, א משמע שהוא רחוק שנה מארץ ישראל ולא מסתבר שיהו בכלל ג' אומות שמסתמא הם קרובים לארץ ישראל, וכמו אידך דרמסקוס שהוא דמשק וכן אסיא היא אסיא הקטנה שהן סמוכין לא"י עכ"ל.
- ↑ כתב בעץ יוסף שצ"ל פירשן לע"ל (לעתיד לבוא).
- ↑ ב"ר שם.
- ↑ כתב הר"מ איש-שלום (עמ' 41) שיראה שהבבלים היו קוראים לנבטייה נפתחאה.
- ↑ פירוש בני קדם. ראה יחזקאל מח, כג, "פאת קדימה", ותרגם יונתן "מרוח מדינחא". בני קדם נזכרו בכמה מקומות, כולל ישעיהו יא, יד: וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם. הרי שבאותו פסוק גופא שרש"י הביא כראיה לדברי רבי, נזכרו גם בני קדם. בני קדם נזכרו בכ"מ, ראה ערכו באספקלריה. לגבי מקום מושבם ראה ירושלים יא-יב (לונץ) עמ' 246-248.
- ↑ במנחת יהודה כתב שצריך להיות: נווטי.