שינויים

* ''לביאור פסוק זה ע"פ דא"ח ראה ד"ה ציון במשפט:'' [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3008946 תשח"י], [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3080557 תשל"ה], [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3052557 תשל"ו], [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3052566 תשמ"א]. וש"נ.

* ''לביאור פסוק זה ע"פ דא"ח ראה ד"ה ציון במשפט:'' [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3008946 תשח"י], [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3080557 תשל"ה], [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3052557 תשל"ו], [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3052566 תשמ"א]. וש"נ.

* הקשה הגר"ח מאי שנא דנקט גבי פדיית ציון לשון משפט, ולגבי שביה נקט לשון צדקה? (ראה הערה)<ref>חידושי הגרי"ז החדשים סימן טו: והביאור הוא דהנה בלוה וערב כאשר מוחל המלוה ללוה את חובו, ממילא נתבטלה ערבותו של הערב ושניהם פטורים, אמנם יש חילוק בין הלוה לערב, כי הלוה קבל דבר מה, שהמלוה עשה עמו חסד בזה שמחל לו את חובו. אמנם הערב לא קבל שום דבר מן המלוה ואין זאת אלא דבר המתחייב ממחילת הלואתו, דכל שבטל חובו אין מקום לערבותו, אבל לא שייך לומר דהמלוה עשה חסד עם הערב. והנה בפרשת פקודי (לח כא) אלה פקודי המשכן משכן העדות, וברש"י כ' המשכן שני פעמים, רמז למשכן שנתמשכן בשני החורבנות על עונותיהם של ישראל ע"כ. ומבואר דחורבן ביהמ"ק הוא משכון שלקח הקדוש ברוך הוא מהכלל ישראל על חטאיהם, והיינו דהמקדש הוא "ערב" עבור ישראל. והנה כאשר הקדוש ברוך הוא ירחם על עמו ישראל וימחול להם על חטאיהם, שוב מתחייב מזה ממילא ביטול ערבותו של הבית המקדש, דכיון דנתבטל החוב ע"י כפרת עוונותיהם שוב לא שייך ערבות וממילא יבנה שוב בית המקדש, באופן דנמצא דמחילת חטאיהם של ישראל מחייבת בנין ביהמ"ק, וכמו דמחילת הלואתו מחייבת ביטול ערבותו של הערב. וזהו ביאור הכתוב, דגבי "שביה" כתב "בצדקה" דמחילה על חטאיהם של ישראל צריך להגיע מחמת צדקה מאתו יתברך, אמנם כאשר כבר מוחל הקדוש ברוך הוא על חטאיהם שוב מתחייב מזה בנין בית המקדש, ואין זה בגדר צדקה אלא דבר המתחייב. וע"כ כתב "ציון במשפט תפדה" דאינו צדקה אלא משפט, באופן דנמצא דהצדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל יצמח מזה במשפט בנין בית המקדש במהרה בימינו או"א. הגר"ח. <br />חידושי הגרי"ז החדשים סימן טז: [ביאור אחר בזה] על ציון נאמרה הבטחה כי תפדה, ושוב אין זה צדקה כיון שהובטח על כך, וזהו ציון במשפט תפדה. אבל מי יהיה מן השבים על זה לא הובטח, וזה יהיה בצדקה, וזהו שאמר ושביה בצדקה, הגר"ח.

* הקשה הגר"ח מאי שנא דנקט גבי פדיית ציון לשון משפט, ולגבי שביה נקט לשון צדקה? (ראה הערה)<ref>חידושי הגרי"ז החדשים סימן טו: והביאור הוא דהנה בלוה וערב כאשר מוחל המלוה ללוה את חובו, ממילא נתבטלה ערבותו של הערב ושניהם פטורים, אמנם יש חילוק בין הלוה לערב, כי הלוה קבל דבר מה, שהמלוה עשה עמו חסד בזה שמחל לו את חובו. אמנם הערב לא קבל שום דבר מן המלוה ואין זאת אלא דבר המתחייב ממחילת הלואתו, דכל שבטל חובו אין מקום לערבותו, אבל לא שייך לומר דהמלוה עשה חסד עם הערב. והנה בפרשת פקודי (לח כא) אלה פקודי המשכן משכן העדות, וברש"י כ' המשכן שני פעמים, רמז למשכן שנתמשכן בשני החורבנות על עונותיהם של ישראל ע"כ. ומבואר דחורבן ביהמ"ק הוא משכון שלקח הקדוש ברוך הוא מהכלל ישראל על חטאיהם, והיינו דהמקדש הוא "ערב" עבור ישראל. והנה כאשר הקדוש ברוך הוא ירחם על עמו ישראל וימחול להם על חטאיהם, שוב מתחייב מזה ממילא ביטול ערבותו של הבית המקדש, דכיון דנתבטל החוב ע"י כפרת עוונותיהם שוב לא שייך ערבות וממילא יבנה שוב בית המקדש, באופן דנמצא דמחילת חטאיהם של ישראל מחייבת בנין ביהמ"ק, וכמו דמחילת הלואתו מחייבת ביטול ערבותו של הערב. וזהו ביאור הכתוב, דגבי "שביה" כתב "בצדקה" דמחילה על חטאיהם של ישראל צריך להגיע מחמת צדקה מאתו יתברך, אמנם כאשר כבר מוחל הקדוש ברוך הוא על חטאיהם שוב מתחייב מזה בנין בית המקדש, ואין זה בגדר צדקה אלא דבר המתחייב. וע"כ כתב "ציון במשפט תפדה" דאינו צדקה אלא משפט, באופן דנמצא דהצדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל יצמח מזה במשפט בנין בית המקדש במהרה בימינו או"א. הגר"ח. <br />חידושי הגרי"ז החדשים סימן טז: [ביאור אחר בזה:] על ציון נאמרה הבטחה כי תפדה, ושוב אין זה צדקה כיון שהובטח על כך, וזהו ציון במשפט תפדה. אבל מי יהיה מן השבים על זה לא הובטח, וזה יהיה בצדקה, וזהו שאמר ושביה בצדקה, הגר"ח.

</ref>

</ref>