ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן עה׃ אכילת קרבן פסח לעת"ל בקומות העליונות

גגין ועליות דירושלים אם נתקדשו

איתא בפסחים פה,ב: אמר רב: גגין ועליות לא נתקדשו. [פירש"י: "בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים, בין גגי לשכות העזרה בקדושת עזרה לקדושת קדשי קדשים"], איני? והאמר רב משום רבי חייא: כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא. [לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח], מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא? [אלמא: גגי ירושלים נתקדשו] - לא, דאכלי בארעא ואמרי באיגרא, ועי' במאירי שם שכתב וז"ל: גגין ועליות שבירושלים לא נתקדשו בקדושת העיר לאכול בהן קדשים קלים וכן גגין ועליות שבעזרה לא נתקדשו בקדושת העזרה לאכול בהם קדשי קדשים אא"כ היו הגגות שוות לקרקע העזרה ושמא תאמר אם כן מהו שאמרו כזיתא בפסחא והללא פקע איגרא כלומר שמרוב ההמיה שהיתה שם באכילת כזית מן הפסח ובקריאת ההלל דומה כאלו הגגים מתבקעים שהדבר מוכיח שאוכלין היו את הפסח בגגים אינו כן אלא בקרקע היו אוכלין וקורין את ההלל בגגות וכו' עכ"ל.

ולפי"ז יוצא לדינא, דכשיבנה ביהמ"ק ב"ב ונקריב את הקרבן פסח, אף שבזה"ז רוב הדירות הן בקומות העליונות, לא יהיו מותרים לאכול הקרבן פסח כי אם בהדירות שעל קומת הקרקע, כיון שהעליות לא נתקדשו, ובעינן לאכול הקרבן רק במקום שיש שם קדושת מקום דירושלים, ועי' ירושלמי פסחים פ"ז הי"ב שנחלקו אמוראים בזה דר' חייא סובר גגות ירושלים קודש ור' ירמי' סב"ל שהוא חול.

דעת הרשב"א ומהרש"א ותמיהת המל"מ

והנה במכות יב,א, הקשו התוס' על המשנה המובא בהסוגיא שם (מעשר שני פ"ג מ"ז) "אילן שהוא.. לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים" [והוה כירושלים ומותר לאכול שם למעלה על גבי האילן מעשר שני] וז"ל: תימה דבשילהי כיצד צולין (פסחים דף פה,ב) אמרי' דגגות לא נתקדשו, ואם כן מעשר שני אין אוכלין על האילן? וי"ל דמיירי שענפיו מועטין שאין בהן ארבעה דלא חשיבי והוי כאילו עומדת באויר כנגד הקרקע, עוד יש לומר דמיירי אפי' באילן שענפיו מרובין ואויר ירושלים כירושלים עכ"ל.

ובמהר"ם שם פירש תירוצם הב' דעל האילן אף שענפיו מרובין נקרא אויר ירושלים ואויר ירושלים נתקדש כירושלים עצמו, ודוקא על הגגות שעל גבי הבתים לא נתקדש, אבל האויר שעל גבי האילן נתקדש אפילו עד לרקיע עכ"ד, אבל המהרש"א שם פירש תירוצם השני דסב"ל דלא אמרו דהגגין לא נתקדשו אלא באויר העזרה דלא הוי כעזרה, אבל הכא אויר ירושלים כירושלים עיי"ש, ולפי המהרש"א יוצא דכל מה דסבירא לן דגגין ועליות לא נתקדשו ה"ז רק לגבי העזרה בלבד, אבל לא לגבי ירושלים, וא"כ יוצא לפי"ז שיכולים לאכול הקרבן פסח אף בגגין ועליות.

אלא שהמשנה למלך (הל' שגגות פי"א ה"ד) כבר תמה על המהרש"א, שהרי בסוגיא הנ"ל דפסחים מבואר בהדיא דאיירי גם בנוגע לירושלים, שהרי הקשה על הדין דגגין ועליות לא נתקדשו מקרבן פסח הנאכל בירושלים, מהא דאמר רב "כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא", אלמא שהגגין נתקדשו, וא"כ איך אפשר לומר דאיירי רק בנוגע להעזרה? ולכן כתבו שם כמה מהמפרשים שהנכון הוא כפי' המהר"ם דגגין לא נתקדשו ושאני ענפי אילן שאינם קובעים עליהם שם מקום לעצמם ולכן ה"ז כאילו הוא באויר העיר, אבל עי' בערוך לנר שם שהקשה על פי' זה דהעיקר חסר מן הספר, וכתב שהעיקר הוא כמ"ש בחי' הריטב"א שם וז"ל: ואע"ג דאמרינן פרק כיצד צולין (פסחים פה,ב) דעליות וגגין בירושלים לא נתקדשו ואין אוכלין שם פסחים, לא קשיא דבפסחים וקדשים קלים שהחמירו בכך ולא במעשר הקל, כך פירשו בתוספות עכ"ל, וכ"כ בתוס' שאנץ שם, היינו שלא נתקדשו רק לענין קדשים קלים וקרבן פסח, אבל לענין מעשר הקל נתקדשו, ומדכתב כן בשם התוס' משמע שזהו כוונתם, וראה גם בס' 'דרך המלך' הל' פסולי המוקדשין (קיא,ג) שפי' כן כוונת התוס', ובס' 'הר המריה' הל' בית הבחירה פ"ו אות יא הביא מדיליה ב' פירושים הנ"ל.

אמנם מצינו בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' לד, צויין בגליון הש"ס שבועות יז,ב) שכתב כן בהדיא לא רק לענין מעשר שני הקל אלא לגבי כל קדשים קלים, וז"ל: שאלת עוד בפרק שני (שבועות שם) גגין הללו אין שוחטין שם קדשי הקדשים ואין אוכלין שם קדשים קלים, ותמהני אפילו למאן דאמר גגין ועליות לא נתקדשו, מי גרעי משאר העיר שנאכלין בה קדשים קלים? תשובה איברא לפי גירסא שנזדמנה לך שאלה גדולה שאלת אלא שבאמת טעות סופר יש בספרך. וכך היא הגירסא אין שוחטין שם קדשים קלים ואין אוכלין שם קדשי קדשים, ואין צריך לפנים עכ"ל, הרי מפורש שגם הרשב"א למד דדין זה קאי רק בנוגע לגגי העזרה, אבל לא בנוגע לגגי ירושלים כלל, וכדברי המהרש"א, (ולא כמ"ש התוס' בשבועות שם (בד"ה ואין) דה"ה דאין אוכלים קק"ל בירושלים), ונמצא לפי"ז דסב"ל דאכן אפשר לאכול קרבן פסח בגגין ועליות, אמנם גם על הרשב"א יש לתמוה מהסוגיא דפסחים דמבואר בהדיא דגם קרבן פסח – קדשים קלים אין אוכלים שם?

בירושלים יש גם קדושה מצד מוקפות חומה

ובשו"ת 'זרע אברהם' להגר"מ זעמבא הי"ד (סי' ח אות יט-כ) תירץ דברי הרשב"א עפ"י מ"ש הקרית ספר (הל' בית הבחירה פ"ז) דבעצם הי' מותר לאכול קדשים קלים בעיירות המוקפות חומה כמו בירושלים, אלא דבפועל אין זה שייך כיון דנפסל ביוצא עיי"ש, נמצא עפ"ז דמותר לאכול בירושלים עצמה גם מדין מוקף חומה דלא גרע משאר עיר מוקף חומה, וביאר הגרמ"ז דבריו עפ"י הסוגיא דזבחים נה,א: ת"ר (ויקרא י,יד) ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור - אמר רבי נחמיה: וכי ראשונים בטומאה אכלום? [פירש"י: קרבנות הראשונים שנאמרו תחילה בענין כגון שעירים ומנחה], אלא טהור - מכלל שהוא טמא, טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב ואיזה זה? זה מחנה ישראל. [פירש"י: מדלא כתיב קדש ש"מ טהור במקצת קאמר ולא מן הכל הא כיצד במחנה הטהור מטומאת מצורע שאין מצורע נכנס לו וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין שם ואיזה זה זה מחנה ישראל במדבר], הרי מבואר בזה דאכילת קדשים קלים דבעי ירושלים אינו מצד ירושלים עצמו, אלא דבעינן מקום הטהור מטומאת המצורעים, וכיון דעיירות המוקפות חומה מקודשות שהמצורעים משתלחין מהם (כלים פ"א מ"ז) הרי גם עיר מוקף חומה הוא בכלל מקום טהור ושפיר כשר לאכילת קק"ל, ולפי"ז מתרץ דברי הרשב"א דאף דגגין דירושלים לא נתקדשו מצד קדושת ירושלים, מ"מ אוכלים שם קק"ל מדין מוקף חומה, כיון דהוה מקום טהור כמו לגבי עיר המוקף חומה עצמה שגם הגגין יש בהם קדושה, וכמ"ש הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל פי"ב הי"א כל שהוא לפנים מן החומה כגון הגגות וכו'.

ושאני אכילת קרבן פסח ששם כתיב (דברים טז,ז) "ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' וגו'" דזה קאי על ירושלים כדאיתא במכילתא ריש פ' בא: "עד שלא נבחרה ירושלם היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלם יצאת ארץ ישראל שנאמר (דברים יב,יד-טו) השמר לך פן תעלה עולותך בכל המקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה'", ואתי שפיר הא דמקשה הגמ' מקרבן פסח, כיון ששם בעינן מקום קדוש דקדושת ירושלים, והרשב"א איירי רק בשאר קדשים קלים עיי"ש, וראה בס' 'גור אריה יהודא' (קונטרס המועדים דיני פסח סי' י"א אות ה') שהביא דברי אביו הנ"ל ושקו"ט בדבריו, ועי' גם מ"ש הגרמ"ז באוצר הספרי (עמ' נט), ובאור שמח הל' בית הבחירה פ"ו ה"ז חילק ג"כ בין קרבן פסח לקק"ל באופן אחר.

שיטת הרמב"ם דאוכלים ק"פ וקדשים קלים בגגין ועליות

אמנם במנחת חינוך מצוה שס"ב (אות ה') הביא דברי הרמב"ם אודות דין קדושת ירושלים לאכילת מעשר שני (הל' מעשר שני פ"ב הט"ז) שכתב דבתים שבצד החומה שפתחיהם לפנים מן החומה וחללן לחוץ, מכנגד החומה ולפנים כלפנים לכל דבר, ומכנגד החומה ולחוץ אין אוכלים שם ואין פודין שם להחמיר וכו' ולא הזכיר כלל הדין דאין אוכלים מע"ש על גגות ועליות? וכן בהל' מעשה הקרבנות (פ"י ה"ה) לענין אכילת קדשים קלים בכל העיר כתב: "וכולן נאכלים בכל העיר שנאמר את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, לא נאמר בהן במקום קדוש שהיא העזרה אלא טהור שהוא כל מחנה ישראל שכנגדו לדורות ירושלים, והוא הדין למעשר ופסח שהרי הן קדשים קלים כשלמים, והחלונות ועובי החומה כלפנים", ולא הזכיר גם הכא שגגות ועליות לא נתקדשו? וראה גם בהל' בית הבחירה פ"ו ה"ז: "הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול אם היו גגותיהן שוין עם קרקע העזרה תוכן חול וגגותיהן קדש ואם אינן שוין אף גגותיהן חול שהגגות והעליות לא נתקדשו, לפיכך גגים אלו אין אוכלין שם קדשי קדשים ולא שוחטין קדשים קלים", הרי דגם הכא לא הזכיר הרמב"ם דאין אוכלים שם קדשים קלים.

והא דכתב בהל' קרבן פסח (פ"ט ה"א): "הגגים והעליות אינן בכלל הבית" אינו ענין לזה, דשם כוונתו שהוא נחשב לבית אחר ואינו מצטרף עם חבורה שבבית, הרי מוכח מזה ברור דסב"ל להרמב"ם דהגגין ועליות דירושלים אכן נתקדשו ואוכלים שם ק"פ ושאר קק"ל.

ולכן חידש המנ"ח דהרמב"ם סב"ל דרק רב סב"ל דגגין ועליות של ירושלים לא נתקדשו כלל, והגמ' שפיר מקשה סתירה מדידיה אדידיה דהרי אמר משום רבי חייא: כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא, אלמא דסב"ל דהגגין נתקדשו לאכילת קרבן פסח? ומתרץ דאכלו בארעא, אבל כל זה אינו אלא לפי שיטת רב, אבל הרמב"ם דחה שיטתו להלכה, משום משנה הנ"ל דמעשר שני ד"אילן שהוא לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים" והי' קשה לו קושיית התוס' דאיך אוכלים על גבי האילן, הלא עליות וגגות לא נתקדשו, ונקט הרמב"ם כתירוץ השני של התוס' (וכפירוש המהרש"א הנ"ל) דהא דאמרינן עליות וגגות לא נתקדשו ה"ז רק בנוגע להעזרה בלבד אבל לא בנוגע לרושלים, ורק רב הוא הוא דקאמר דקאי גם על ירושלים ולדידיה מקשה הקושיא, אבל להלכה לא נקטינן כן, והא דלא הקשה על רב מהמשנה דמעשר שני משום דמצינו בכ"מ דרב תנא ופליג, והקשה על רב מדידיה, ולהלכה פסק הרמב"ם (וכן הראב"ד מדלא השיג ע"ז) כהמשנה דבירושלים גם הגגין והעליות נתקדשו, ולכן לא הביא הרמב"ם הדין דאין אוכלין מע"ש וקק"ל וק"פ בעליות וגגין, וסב"ל דרק גגות ועליות שע"ג העזרה לא נתקדשו, וסיים המנ"ח דצ"ל שכן היתה הקבלה בידם דרק גג העזרה לא נתקדש משא"כ גגי ירושלים עיי"ש בארוכה, ותירץ עפ"ז עוד כמה דברים בהרמב"ם.

ובאור שמח שם ביאר טעם החילוק ביניהם, דבקדושת העזרה וההיכל שמצוה לבנות בית והכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (דה"י-א כח,יט) ואסור להוסיף על הבנין בלא קידוש נתקדשה רק העזרה והאויר שבתוכה, וגגה והעליות לא נתקדשו, משא"כ בירושלים הלא אין צריך בית דוקא לאכילת קק"ל ולא נזכר כלל שיפסל ביוצא אם יצא מן הבית קק"ל לגג או לעלי', והלא גם בשוק יכול לאכול, כי כל אוירה של ירושלים נתקדשה, וא"כ ה"ה בהאויר שבעליות והגגין, ועד"ז ביאר בשו"ת חזון נחום ח"ב סי' ל"ז עיי"ש.

אבל ראה ערוך לנר מכות שם שהביא דברי הרמב"ם הל' מעשר שני פ"ב הט"ו דנקט הדין של המשנה דמעשר שני בנוגע להאילן דאיירי אם מותר לאכול תחת הנוף ולא על גבי הנוף, וכן הוא בהל' רוצח פ"ח הי"א (וביאר טעמו של הרמב"ם משום שהי' קשה לו קושיית התוס' מגגין ועליות עיי"ש), וא"כ איך אפשר לומר כהמנ"ח דיסודו של הרמב"ם הוא מהך משנה גופא מצד קושיית התוס', כשהרמב"ם עצמו מפרש המשנה לענין תחת הנוף? ועוד דבכלל קשה לומר דהסוגיא דפסחים לא הקשה על רב ממתניתין דמעשר שני משום דתנא הוא ופליג? ראה שם בהמשך הסוגיא.

ואולי אפשר לבאר שיטת הרמב"ם באופן אחר, דהרמב"ם סב"ל דגם רב לא איירי בגגין ועליות דירושלים אלא בהעזרה, ולמד המקשן הטעם לזה משום דגגין קובעים רשות בפני עצמם ואינם בטלים לגוף הבית, וע"ז הקשה מקרבן פסח דלמד המקשן דכוונת רב בהא דקאמר "כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא", שמקצת מן החבורה היו אוכלים בבית ומפני הדוחק אכלו קצתם גם על הגג, הרי מוכח מזה דהגג בטל אל בית דלא נפסלו משום יוצא, וא"כ למה נימא דגג העזרה לא נתקדש כיון שהוא בטל לגוף העזרה, וע"ז תירץ הגמ' דרק אמרו הלל על הגג אבל לא אכלו שם, כי הגג באמת לא בטל להבית, מיהו זהו רק בנוגע להעזרה, אבל בנוגע לירושלים סב"ל דליכא דין בית כלל, וכל העיר נתקדשה, ולכן שפיר אוכלין קק"ל וק"פ אף על הגגין, ולפי"ז מבואר גם מ"ש בהל' קרבן פסח כנ"ל "הגגים והעליות אינן בכלל הבית" כיון שכן למד דזהו מה דקאמר הגמ' הכא, שאין הגגין והעליות בכלל הבית והוה כאוכל חוץ מבית, שו"ר בס' 'הררי קדם' סי' נה כעין פירוש זה עיי"ש בארוכה, וראה בס' מרכבת המשנה הל' בית הבחירה שם שכתב ג"כ לשיטת הרמב"ם דמותר לאכול לכתחילה הפסח בגגין ועליות.

היוצא מכל הנ"ל דלפי שיטת הרמב"ם להלכה, לעת"ל יוכלו לאכול הקרבן פסח גם בקומות העליונות וכן על הגגין, משא"כ לשאר ראשונים ולפי התוס' בכ"מ והמאירי וכו'.

לעתיד לבוא י"ל דכו"ע מודי שהגגין ועליות דירושלים יתקדשו

ויש להוסיף בזה, דבנוגע ללעת"ל י"ל דלפי כל הדעות יוכלו לאכול ק"פ ושאר קק"ל על הגגין והעליות, דהרי איתא בפסיקתא רבתי (פרשה א' ד"ה ד"א והיה מדי): "א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו", וכן הוא בילקוט שמעוני ישעי' (רמז תקג), ובפסחים נ,א, על הפסוק (זכריה יד,כ): "ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה'" איתא: מאי מצלות הסוס? אמר רבי יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים, עד שהסוס רץ ומציל וכו' וכן הוא בכ"מ.

וביאר המהרש"א בחדא"ג שם: "פי' שכל אותה ההוספה הוא לענין אכילת קדשים קלים ומעשר שני", וביאר שם (בד"ה בשלמא) דזהו מ"ש בקרא המובא שם בזכריה (יד,כא) "והי' כל סיר בירושלים וביהודה קודש", דמשמע בכל ארץ יהודא, וקשה וכי מותר לאכול קדשים קלים וזבחים חוץ לירושלים בכל ארץ יהודא? אלא דלפי מה שאמרו (בגמ' שם) דהקב"ה עתיד להוסיף על ירושלים עד מקום שהסוס רץ ומציל והיינו מארץ יהודא ניחא, דמה שהוא עתה ארץ יהודא יהי' לעת"ל קודש לה' עיי"ש, וראה בענין זה בס' פרשת דרכים דרך הקודש דרוש ז', ועי' בחי' החת"ס פסחים שם שכתב וז"ל: עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלם. לא ידעתי התועלת מזה כיון שההוספה היא מא"י ולא מחו"ל א"כ מה יועיל אם העיר גדולה או לא, ואם שיהיה מקום יותר פנוי לאוכלי קדשים בלאה"נ לא אמר אדם מעולם צר לי המקום, ואולי מ"מ למראית עינים הוד והדר וכבוד היא יותר למשכן מלך, שתהי' עיר גדולה לאלקים (ע"פ יונה ג,ג), וזה פי' הפסוק (קהלת ה,י - בשינוי) ברבות הטובה רבו אוכלי' ומה יתרון לבעליו כ"א ראות עיניו, פי' ברבות הטובה היא ירושלם ההר הטוב והלבנון אין בו תועלת כ"א רבו אוכלי' אוכלי קדשים ומה יתרון בכ"ז לבעליו כ"א ראות עיניו כנ"ל, עכ"ל, וא"כ אם יוסיפו במקומות רחוקים להיות כירושלים שיהיו יכולים לאכול שם קק"ל, ודאי לכו"ע יקדשו גם הגגין והעליות שבירושלים עצמו.