ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן מב׃ הרחבת ירושלים לעת"ל

דעות חז"ל אודות ירושלים לעת"ל

בנוגע לירושלים לעת"ל מצינו בחז"ל דעות שונות, דבפסיקתא רבתי (פרשה א' ד"ה ד"א והיה מדי) איתא: "א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו", וכן הוא בילקוט שמעוני ישעי' (רמז תקג).

ובפסחים נ,א, על הפסוק (זכריה יד,כ): "ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה'" איתא: מאי מצלות הסוס? אמר רבי יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים, עד שהסוס רץ ומציל. (ופירש"י שם: "כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום, ולשון מציל – שצילו תחתיו, שכל שעות היום חמה נוטה לצדדין, וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו, כשחמה במזרח – צל האדם למערב, אבל בחצי היום חמה עומדת באמצע הרקיע, בראש כל האדם וצל הסוס תחתיו").

ובספרי דברים פ"א,א (ד"ה ודי זהב) איתא: "כיוצא בו דרש רבי יהודה (זכריה ט,א) משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו... מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר (תהלים קלב, יד) זאת מנוחתו עדי עד", וכן הוא בשה"ש רבה פרשה ז, (פסוק ה, [אות ג] ד"ה אפך כמגדל) ובילקוט שמעוני תורה פרשת דברים רמז תשצב, וזכריה רמז תקעה, (הובא ברש"י ורד"ק שם), ובשיחת קודש שחוהמ"ס תשל"ד סעי' יד - טו (שיחות קודש תשל"ד ח"א עמ' 63 - 65) נת' עפ"ז דיוק לשון המשנה (חלה פ"ד מי"א): "הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים", ולא אמר "כקונה בארץ ישראל"? כי סוריא – דמשק – יש לה שייכות מיוחדת לירושלים, כיון דעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק עיי"ש.

ובילקוט שמעוני ישעי' (רמז תעב) איתא רבי ברכיה אמר עתידה ירושלים להתרחב עד אוקינוס [לאורך], רבה אמר עד שיחי דיפו [לרוחב] וכו', הובא ברש"י (זכריה יד,ח-י) על הפסוקים "והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וגו' וישבה תחתיה וגו' עד יקבי המלך" וז"ל: "ומדרש אגדה יקבי מלך ים אוקיינוס שתגיע ירושלים עד סוף כל העולם יקבים שחצבם מלך מלכי המלכים" וראה גם פסיקתא דר"כ (פ"כ - רני עקרה, ד"ה דילמא), וראה ב"ב עה,ב, אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים אלף טפף גינאות וכו' עיי"ש.

והמהרש"א בחדא"ג פסחים שם פי' שכל אותה ההוספה הוא לענין אכילת קדשים קלים ומעשר שני, וביאר שם (בד"ה בשלמא) דזהו מ"ש בקרא המובא שם בזכריה (יד,כא) "והי' כל סיר בירושלים וביהודה קודש", דמשמע בכל ארץ יהודא, וקשה וכי מותר לאכול קדשים קלים וזבחים חוץ לירושלים בכל ארץ יהודא? אלא דלפי מה שאמרו (בגמ' שם) דהקב"ה עתיד להוסיף על ירושלים עד מקום שהסוס רץ ומציל והיינו מארץ יהודא ניחא, דמה שהוא עתה ארץ יהודא יהי' לעת"ל קודש לה' עיי"ש. וראה בענין זה בס' פרשת דרכים דרך הקודש דרוש ז' ובחי' החת"ס פסחים שם.

פרזות תשב ירושלים - קדושתה בלי חומה

ובס' 'בני ציון' ח"ג (להגר"ד שפירא ז"ל) בקונטרס 'שלום ירושלים' אות לה הקשה, דאיך אפ"ל שיאכלו קדשים קלים ומע"ש בירושלים לעת"ל, והלא כתיב (זכרי' ב,ח) "פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה" ופירש"י פרזות תשב - מאין חומה כדי שיתישבו בה כל הבא ותגדל מיום אל יום, והמהרש"א בב"ב שם כתב דמרוב גודלה אי אפשר לה חומת בנין של אדם, והרי מבואר בכ"מ דקדושת ירושלים תלויה בחומה וקדשים קלים נאכלים לפנים מן חומת ירושלים, וכן בלחמי תודה אמרו: השוחט תודה לפנים ולחמה חוץ לחומה, לא קדש הלחם (פסחים סג,ב ומנחות עח,ב), כיון שאינו מקום אכילת קדשים קלים, וכן בפסול ואיסור יוצא - היינו קודש שיצא חוץ למחיצה הראויה לו, שנפסל ונאסר באכילה - דחומת ירושלים היא מחיצה לקדשים קלים, ונפסלים ביציאתם חוץ לחומה? (משנה פסחים מט,א, ורש"י ד"ה שיש בידו).

ומביא פירוש הרד"ק שם וז"ל: כלומר מחוץ לעיר ישבו רבים כי לא תכיל אותם העיר אף על פי שתארך ותרחב מאד ממה שהיתה, ישבו חוצה לה רבים ערי פרזות מאין חומה דלתים ובריח כי בבטחה ישבו שלא יפחדו מאדם וכו' עכ"ל, וכתב דלפירוש זה ניחא דמבואר שלירושלים דלעתיד יהי' לה ג"כ חומה, רק סביב ירושלים סמוך לחומה יהיו ערים פרזות רבים מאין חומה, ובמילא לא קשה כנ"ל די"ל שיהיו אוכלים קק"ל וכו' רק לפנים מן החומה, אבל לפירש"י שם (וכן פירש"י בדברים ג,ה) שכתב שלא יהי' לה חומה כלל קשה?

ויצא שם לחדש דחומת העיר היו בונים רחוק מישיבתה של עיר, כדי שיהי' מקום גם לבנינים שיתוספו בגבולות העיר שיהיו גם בתוך החומה, ולפי"ז מבאר דמעלת קדושת חומת ירושלים שנתקדשה ע"י המלך והנביא וכו' לא הי' בכדי להמשיך ע"י החומה קדושה לירושלים, רק להיפך להמשיך קדושה מקדושת ירושלים שנתקדשה ע"י ביהמ"ק שיומשך עד מקום החומה, כיון דהחומה הי' רחוק מישיבתה, ולולי החומה לא הי' נמשכת קדושת ירושלים רק עד סוף מקום ישיבתה, אבל ע"י עשיית החומה המשיכו קדושת ירושלים מסוף ישיבתה עד מקום החומה, ומכיון דבירושלים דלעתיד יהי' אז כבר בית המקדש והמזבח בנוי ומשוכלל, יהי' במילא נמשך קדושת ירושלים עד סוף מקום ישיבתה, ולכן אפילו בלי חומה יהי' מותר לאכול שם קק"ל וכו', כיון דלעת"ל יהי' נמשך ישיבתה של העיר מרוב אדם בכל ארץ ישראל וכו' לכן נמשכת עי"ז קדושתה בכל העיר אפילו בלי חומה, ומדמה זה להדין שהי' קק"ל נאכלים בכל הרואה במשכן שילה אף שלא הי' שם חומה, עיי"ש בארוכה.

והנה לדעת הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ו הי"ד) דסב"ל דקדושת ירושלים קיימת ולא בטלה, הרי אפילו בדליכא חומות לא נתבטל קדושתה ומותר לאכול שם קק"ל וכו', והא דאיתא בב"מ נג,ב, דבנפול מחיצות אין מעשר נאכל שם, (ועיי"ש בתוס' ד"ה דנפול) צ"ל דזהו רק למ"ד דלא נתקדשה לעת"ל, וכמ"ש בתוס' שאנץ שם (הובא בשטמ"ק שם ד"ה דנפול), וכ"כ בס' מקדש דוד סי' א' סוף אות ג' עיי"ש.

[ובדעת הרמב"ם שפסק ג"כ כהסוגיא דב"מ שם (הל' מעשר שני ונטע רבעי פ"ו הל' טז): "מעשר שני בטל ברוב, באיזה מעשר אמרו במעשר שנכנס לירושלים ויצא ונפלו מחיצות, שהרי אין שם מחיצות להחזירו לשם ואי אפשר לפדותו מאחר שנכנס ואע"פ שאין בו שוה פרוטה ונמצא דבר שאין לו מתירין ובטל ברוב" כבר שקו"ט במפרשים לתרץ שיטתו, ראה בברכת הזבח זבחים ס,א, וקרן אורה שם דהכוונה שנחרב המזבח עיי"ש, וראה גם מל"מ הל' בית הבחירה שם, ומגן אברהם סי' תקסא ס"ק ב'].

מיהו נראה שכל זה הוא רק בירושלים עצמה שכבר נתקדשה וקדושתה לא פקע לכן אוכלים שם קק"ל בלי חומה, אבל כשעושין קידוש חדש גם לדעת הרמב"ם צריך חומה, וכמ"ש הרמב"ם בהל' ביהב"ח (פ"ו ה"י) "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו" דמשמע שמעשה הקידוש תלוי' בהחומה, ובהי"ד שם כתב ד"כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור", (וכ"כ במקדש דוד שם) וא"כ לעת"ל שיתפשט ירושלים וכו' כנ"ל, הרי בפשטות יצטרכו לקידוש חדש על מקומות אלו, וא"כ גם לפי הרמב"ם קשה דאיך יתקדש ההוספה בלי חומה?

ובתהלים (נא,כ) כתיב: "הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים" ופירש"י שם שדוד התפלל על בית ראשון שיבנה בימי שלמה בנו, והנה אדה"ז הביא תפלה זו בסידורו בסדר ההקפות שאומרים אב הרחמים וכו' תבנה חומות ירושלים, ובפשטות ה"ז תפלה על לעת"ל, ובשאר נוסחאות אומרים זה בכל שבת לפני קריאת התורה, הרי משמע מזה דגם לעת"ל יהי' שם חומה?

לכן נראה לומר בזה ע"פ מ"ש בלקוטי שיחות חל"ה עמ' 243 הערה 24 וז"ל: להעיר שהיא (ירושלים) מוקפת חומה (משנה ערכין לב,א ובכ"מ) וגם לעת"ל אשר פרזות תשב ירושלים הרי נאמר ואני אהי' לה... חומת אש (זכרי' ב, ח-ט. נת' בד"ה צדקת פרזונו (תורת חיים בשלח שמג,א [בהוצאה החדשה דף רלה,ג] ואילך) ד"ה בראשית תרע"ח [סה"מ תרע"ח עמ' מו ואילך], [ד"ה בראשית] תרצ"ט [סה"מ תרצ"ט עמ' 72 ואילך]). עכ"ל, ובשיחת עשרה בטבת תשמ"ו סו"ס י"ב (לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 473) איתא: "ושם גופא – בירושלים עיר הקודש, כפי שהיא בכל התוקף, מוקפת חומה – "אני אהי' לה .. חומת אש סביב" וביחד עם זה "פרזות תשב ירושלים" עכ"ל, וראה חכ"ו עמ' 379 ובעוד כ"מ. וראה תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ז ח"ד ע' 19 וז"ל: ע"ד הענין ד"פרזות תשב ירושלים" שאף שחומת ירושלים פועלת קדושה מיוחדת בהוספה על הקדושה דארץ ישראל בכלל, כולל קדושת שאר ערים מוקפות חומה, ישנו ענין נעלה יותר "פרזות תשב ירושלים", וביחד עם זה ישנה גם מעלת החומה "אני אהי' לה גו' חומת אש סביב", עכ"ל.

דמשמע מזה ד"חומת האש" זה גופא יפעול הענין דמוקפת חומה לדין קדושה שבירושלים לאכילת קדשים וכו', והן הן גם דברי מהרש"א הנ"ל בב"ב ופסחים שם, שכתב – בנוגע לאכילת קדשים – דכיון דאינו נראה שיבנו אותה חומה כ"כ גדולה ע"י בני אדם, לכן אמר ואני אהי' לה חומת אש עיי"ש.

ואפשר לדמות זה למ"ש בחלק א' (סי' נג) בענין ענני הכבוד, שהובא שם מ"ש בתשובות מהר"ם בר ברוך (ח"ב) סי' ש"צ וז"ל: אשר שאלת למ"ד בשבת ניתנה תורה לישראל האיך חזרו לאחריהן י"ב מילין? הא לא קשיא דאפילו למ"ד תחומין דאורייתא מוקפין היו בענני הכבוד והוי כמחיצת בני אדם וכו', ואע"ג דעננים של עכשיו אינם נחשבים בממש, עננים שלהם שאני שהקיפן הקב"ה להגן מפני האומות ובכל מקום שהיו הולכים היו ענני כבוד עליהם וכו', עכ"ל, ועד"ז כתב בס' הרוקח סי' קע"ח, וכ"כ בס' פענח רזא פ' יתרו (עמ' 228), ועיי"ש בכל השקו"ט בזה, וא"כ עד"ז י"ל הכא דחומת האש סביב ירושלים זה גופא הוא כחומת בני אדם.