ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן כט׃ בנין וקידוש ביהמ"ק השלישי בחג השבועות

בנין בית המקדש בעצרת דוקא כדי לקדש העזרה בשתי הלחם

במשנה סוכה (מא,א) תנן: התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. [פירש"י: "דהיינו ששה עשר בניסן, כולו אסור בחדש, ובעוד המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלין חדש בו ביום.. וכשחרב הבית מותר מן התורה משהאיר המזרח.. ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום, כדמפרש טעמא בגמרא"] ובגמ' שם איתא: ושיהא יום הנף. מאי טעמא? מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח - השתא נמי ניכול, ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש - האיר מזרח התיר, השתא דאיכא בית המקדש - עומר מתיר. - דאיבני אימת, אילימא דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר מזרח, אלא דאיבני בחמיסר - מחצות היום ולהלן תשתרי, דהא תנן: הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן, לפי שאין בית דין מתעצלים בו, לא צריכא, דאיבני בליליא. אי נמי, סמוך לשקיעת החמה, [בליל ט"ז, ולא יהי' פנאי להכין העומר ולהקריבו לפני חצות היום], וכתב רש"י (ד"ה אי נמי): "ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקיימא לן בשבועות (טו,ב) דאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב (במדבר ט,טו) וביום הקים, ולא בחמיסר שהוא יום טוב דקיימא לן בשבועות דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב – הני מילי, בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו,יז) מקדש ה' כוננו ידיך".

ובהמשך הגמרא שם: רב נחמן בר יצחק אמר: רבן יוחנן בן זכאי בשיטת רבי יהודה אמרה, דאמר: מן התורה הוא אסור, דכתיב (ויקרא כג,יד) עד עצם היום הזה - עד עיצומו של יום וקסבר: עד - ועד בכלל. - ומי סבר ליה כוותיה? והא מפליג פליג עליה, דתניא: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר לו רבי יהודה: והלא מן התורה הוא אסור, דכתיב עד עצם היום הזה - עד עיצומו של יום, - רבי יהודה הוא דקא טעי. הוא סבר: מדרבנן קאמר, ולא היא - מדאורייתא קאמר. והא התקין קאמר? מאי התקין - דרש והתקין. ע"כ.

ובשבועות טו,א, איתא: אמר רמי בר חמא: אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה; מאי טעמא? כירושלים, מה ירושלים - דבר הנאכל בה מקדשה, אף עזרה - דבר הנאכל בה מקדשה. אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מתאכלי? אלא כירושלים, מה ירושלים - דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל, אף עזרה - דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל. אי מה להלן חמץ, אף כאן חמץ, ותסברא? מנחת חמץ מי איכא? .. אלמה לא? אפשר דמקדש בשתי הלחם בעצרת, משום דלא אפשר, היכי ניעביד? נבנייה מאתמול וניקדשיה מאתמול, שתי הלחם בשחיטת כבשים הוא דקדשי, נבנייה מאתמול וניקדשיה האידנא, בעינן קידוש בשעת הבנין, נבנייה ביום טוב ונקדשיה ביום טוב, אין בנין מקדש דוחה יום טוב, נשבקה לבתר הכי ונבנייה וניקדשיה, איפסילא ליה בלינה, נבנייה ממעלי יומא ונשייר ביה פורתא, דעד דקדיש יומא לאלתר נגמריה וניקדשיה, אין בנין בית המקדש בלילה וכו' עיי"ש, הרי מבואר בזה דבעצם צריכים לקידוש העזרה במנחת שתי הלחם שהם חמץ כמו בקידוש ירושלים בתודה, אלא שבבנין בית ראשון ושני לא הי' באפשר, כיון דאין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט.

ולפי"ז תמה בס' 'מעין החכמה' פ' תרומה (כג,ב ד"ה וראיתי, הובא גם בגליוני הש"ס שם ובכ"מ) דלפי המבואר לעיל בגמ' סוכה דבנין בית שלישי שיבנה בידי שמים אפשר גם ביו"ט, נמצא דאכן יהי' אפשר לקדש את הבנין בעצרת ע"י מנחת חמץ דשתי הלחם, א"כ מדוע גזר רבי יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור שמא יבנה ביהמ"ק בלילה אור לט"ז בניסן, הלא בודאי יבנה ביהמ"ק בעצרת דוקא, כדי שיוכלו לקדש העזרה ע"י שתי הלחם?

הקרבת שתי הלחם כשלא הקריבו העומר

ועי' בס' 'ראשית בכורים' (ח"ב סי' ד') שתירץ קושייתו ע"פ מה שחקר בשו"ת קול אליהו (ליוורונו תקנ"ב, או"ח סי' כ"ט, הובא גם בס' עיקרי הד"ט סי' כ"א אות ט') וז"ל: נסתפקתי אם אירע הדבר בזמן הבית שלא מנו ספירת העומר בירושלים אם מקריבין מנחת העומר מן החדש בחג השבועות או לא, ובאתי לידי ספק זה לפי שראיתי לרש"י ז"ל בפי' התורה שבכתב ע"פ וספרת לך שבע שבתות שנים (בהר כה,ח) יכול אם לא מנה שמיטות לא יעשו יובל ת"ל והיו לך וכו', משמע דוקא משום דאייתר לן קרא גמרינן מיניה שיעשה יובל הא לאו הכי לא, וקרא כתיב (אמור כג,טז) תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה וכן (דברים טז,ט-י) שבעה שבועות תספור לך וכו' ועשית חג שבועות משמע דהא בהא תליא ואין לנו שום ריבוי למגמר הא דאע"ג דלא מנו ימי הספירה יקריבו מנחה חדשה, וראיתי בתו"כ (פ' בהר פרשה ב, ה"ב) דמ"ש רש"י הם דברי ר"י, דאף אם לא מנה שמיטות עושה יובל, וחכמים אומרים דאם לא מנה שמיטות לא יעשה יובל עיי"ש, וכל שכן לפי חכמים מתאמצת היא חקירה זאת, וחפשתי בהרמב"ם ז"ל בענין שמיטה ויובל ולא פסק דין זה לא כר"י ולא כרבנן לא ידענא טעמא דמילתא עכ"ל.

ולפי"ז ר"ל דאם לא הקריבו העומר ולא ספרו העומר מדאורייתא שוב ליכא חיוב להביא שתי הלחם כיון שכולם תלוים זה בזה, א"כ לא שייך לומר שלא יבנו ביהמ"ק - ולא יקריבו קרבן העומר - ויחכו בבנין וקידוש עד עצרת כדי לקדשו בשתי הלחם, שהרי אם לא יקריבו העומר לא יקריבו אח"כ שתי הלחם כלל ומשום הכי בודאי יקדשוהו לפני העומר עיי"ש, וכן הביא לתרץ בשו"ת בית יצחק יו"ד סי' קי"ט עיי"ש.

אבל ראה לעיל סי' כז בענין זה אם שתי הלחם תלוי בהקרבת העומר וכו', והובא שם מ"ש בלקוטי שיחות חל"ח (חגה"ש עמ' 12) לאחר דשקו"ט שם בנוגע לקטן שנתגדל או עבד שנשתחרר באמצע הספירה כתב וז"ל: ויש להוסיף שנפק"מ גם בנוגע לגדולים – כשיבוא משיח צדקנו (ש"אחכה לו בכל יום שיבוא") באמצע ימי הספירה ויבנה ביהמ"ק ונקיים מצות ספיה"ע כתיקונה מן התורה, האם יוכל להיות ההמשך דספה"ע (בברכה) מן התורה בהמשך להמציאות דספירת העומר מצד החיוב מדרבנן בזמן הזה (לרוב דעות שספה"ע בזה"ז היא מדרבנן) עכ"ל.

ובהערה 35 שם הקשה דכיון שלא הי' אז הקרבת העומר איך שייך שספירת העומר אח"כ תהי' מה"ת, וציין לתשובה שבסו"ס נמוקי או"ח דמסיק שם שהספירה תהי' מדאורייתא, וממשיך וז"ל: ואף שבשנה זו לא הקריבו העומר בט"ז בניסן - משמע מדבריו, שספה"ע תלוי' גם בהקרבת שתי הלחם בשבועות .. וכיון שנבנה המקדש צ"ל ספירה לפני הקרבת שתה"ל בחג השבועות עכ"ל, ומציין שם לס' המכריע סי' כ"ט, וז"ל: אמימר מני יומי לא מני שבוע אמר זכר למקדש הוא, פירוש שלא נצטרכו לספור אלא כדי להקריב עומר ביום החמשים עכ"ל, היינו שהוא מפרש ד"עומר" היינו קרבן שתי הלחם, וזהו מטרת הספירה עיי"ש, הרי דסב"ל להרבי דגם בלי הקרבת העומר יקריבו שתי הלחם כשיבוא משיח, וכן נקט שם ה'בית יצחק' שם ואחד מראיותיו הוא מגמ' הנ"ל דשבועות שהי' מקום לומר דניקדש בשתי הלחם אף שלא הקריבו אז העומר אבל דחה זה עיי"ש, וכל זה אינו כדנקט הראשית בכורים.

קידוש העזרה דוקא בעצרת – תלוי בפלוגתא אם יש מנחה בבמה

וב'מעין החכמה' תירץ ע"פ מ"ש התוס' בשבועות שם (ד"ה אין עזרה) וז"ל: תימה למאן דאמר בפ"ב דזבחים (דף קיג,א) דאין מנחה בבמה היאך מתקדשת [הלא לא הי' להם מנחה לקדש על ידו] בשלמא בימי עזרא איכא למימר דסבר כמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד, אבל בימי שלמה ויהושע קשיא? וכ"ת דקדשה במנחת העומר והא בסוכות היה הקידוש בימי שלמה? ותירצו בתירוצם השני "כיון דלא אפשר לא צריך והא דקאמר הכא דאין מתקדשת היינו היכא דאפשר כגון שבאין להוסיף על העזרה", [דאז הרי יש להם מנחה מהמזבח שבביהמ"ק], ולפי"ז מתרץ גם קושיא הנ"ל, דממ"נ אם סבירא לן דקדשה לעת"ל, הרי אי"צ שוב לחזור ולקדש כמו בעזרא, ובמילא אפשר להיות בנין ביהמ"ק בניסן, ולמ"ד דקדושה ראשונה בטלה וצריך לחזור ולקדש י"ל דאם יעלה לרצון לפני ה' לבנות ביהמ"ק ה"ז בגדר לא אפשר אם יהי' צורך להמתין עד עצרת דשהויי מצוה לא משהינן, ולכן כמו שבמקדש ראשון ושני קדשו בלי שתי הלחם, אף במקדש הוא כן.

וממשיך שם לבאר דכל זה הוא אם סבירא לן דאין מנחה בבמה, במילא יש לנו הוכחה מבית ראשון דלהמתין עד עצרת מקרי "אי אפשר" כפי שהי' שם שחינכו הבית בחגה"ס, אבל לפי מה דקיימ"ל דיש מנחה בבמה, הרי אצל שלמה הי' להם מנחה מהבמה לחינוך ביהמ"ק, ושוב ליכא הוכחה דלהמתין עד עצרת מקרי זה אי אפשר, ובמילא נימא להיפך, דלעת"ל בודאי צריך להמתין עד עצרת בכדי שיוכלו לחנך הבית ע"י מנחת שתי הלחם.

ועפ"ז תירץ שם דעת רנב"י שתמוה דקאמר דלפי ריב"ז יום הנף אסור מדאורייתא היפך פשטות הברייתא, וגם אמר שרבי יהודא טעה בדעת ריב"ז כפי שהקשו המפרשים? ומבאר משום שהי' לו הכרח לומר כן, כי רנב"י למד דרבי יהודא לשיטתו בזבחים (קיג,א) ד'אין מנחה בבמה' ויש לו הכרח מבית ראשון דאין להמתין עד העומר, שפיר שייך לומר דיבנה בניסן ולא נמתין עד עצרת דלא אפשר הוא, אבל רנב"י - דסב"ל אליבא דריב"ז דלא קדשה לעת"ל - וגם סב"ל כדקיימ"ל שיש מנחה בבמה, הרי לפי"ז יצטרכו לחכות עד עצרת, ולכן לא שייך לומר דריב"ז אסר יום הנף מדרבנן שמא יבנה ביהמ"ק וכו' אלא דעכצ"ל שהוא מדאורייתא עיי"ש ודפח"ח.

יוצא מדבריו חידוש גדול דלפי מה דקאמר דקיימ"ל דיש מנחה בבמה, וגם לפי הדעות דלעת"ל יצטרכו ירושלים והמקדש קידוש חדש, וכדעת הראב"ד [וסייעתו] שכתב בהל' בית הבחירה (פ"ו הי"ד) וז"ל: אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר (יבמות פב,ב) קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו וכו' עכ"ל, צריך בנין ביהמ"ק השלישי להיות בחג השבועות דוקא בכדי שיוכלו לקדש העזרה בשתי הלחם שהוא חמץ.

אלא דצ"ע במה שכתב דקיימ"ל יש מנחה בבמה דמנלי' הא? דהרי נוסף לרבי יהודא דסב"ל (שם זבחים קיג,א) דאין מנחה בבמה גם חכמים סב"ל כמותו (שם קיז,ב) ורק רבי מאיר הוא דסב"ל דיש מנחה בבמה עיי"ש, א"כ מנלי' לומר דקיימ"ל דיש מנחה בבמה ויל"ע.

אם לשיטה ש"לא קדשה לעתיד לבוא" צריך קידוש לעזרה בכל האופנים שבמשנה

אלא דלכאורה יש לתמוה על דבריו, דבהא דתנן שם במתניתין (יד,ב) "שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בנביא ומלך ואורים ותומים ובשתי תודות וכו' וכל שלא נעשית בכל אלו, הנכנס לשם אין חייב עליה", פליגי בגמ' שם (טז,א) דרב הונא אמר: בכל אלו תנן, ורב נחמן אמר: באחת מכל אלו תנן. ומבאר שם דרב הונא דאמר: בכל אלו תנן, קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, ובעזרא - שלא הי' שם מלך ואורים ותומים - זכר בעלמא הוא דעבד, (וכמו שכתב הרמב"ם בהל' ביהב"ח שם) ורב נחמן דאמר באחת מכל אלו תנן, קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, ועזרא קדושי קדיש אע"ג דלא הוו אורים ותומים, הרי מוכח מזה דאפשר לקדש גם באחת מהם עיי"ש, ולפי"ז הלא כל קושייתו מעיקרא ליתא, דממ"נ אם סבירא לן דלעת"ל אין ירושלים והמקדש צריך קידוש דקדשה לעת"ל, הרי ודאי יוכל ביהמ"ק ליבנות בניסן, ואם סבירא לן דלא קידשה לעת"ל ויצטרך קידוש, הלא לשיטה זו מספיק אחת מכל אלו ואי"צ לקדש ע"י מנחה דמספיק ע"י מלך או נביא וכו', וא"כ יוכל ליבנות בניסן ואי"צ לחכות עד עצרת בשביל שתי הלחם דחמץ? וכן תמה עליו בס' ראשית בכורים שם, והג"ר מאיר שפירא ז"ל בקובץ אור המאיר ב' עמ' 17.

ולחומר הקושיא אולי יש ליישב קצת דבריו עפ"י מ"ש בחי' הריטב"א שבועות שם (הובא בלקוטי שיחות חט"ז פ' תרומה ג' הערה 29) דגם מ"ד דסב"ל באחת מכל אלו סב"ל ד"למצוה בעי כולהו", ויש להביא ראי' לזה, דברישא דמתניתין דקתני לכתחילה שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא וכו' לא פליגי כלל, וכל פלוגתתם הוא רק על הסיפא בנוגע לבדיעבד אם לא נתקדש בכל אלו אם יש שם קדושה או לא, הרי מוכח דלכתחילה מודה גם רב נחמן דבעינן לכולהו, ובעזרא דלא אפשר הי' זה בדיעבד.

ולכן נקט בעל מעין החכמה, דלעת"ל בבית שלישי שיהי' הבית בתכלית השלימות, גם הקידוש – למ"ד דצריך קידוש – יהי' בשלימות ההידור, ולכן מסתבר לי' שהבנין יהי' בחג השבועות דוקא דאז יוכלו לקדש הבית במנחת שתי הלחם שהוא חמץ.

וא"כ מובן מזה דלדעת הראב"ד וסייעתו דלעת"ל יצטרך ירושלים וביהמ"ק קידוש חדש "להתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם", השלימות וההידור הוא בחג השבועות דוקא, אלא דרוב הראשונים פסקו שקדושת המקדש קיימת לעולם ולא בטלה עם החורבן ומקריבים אע"פ שאין בית וכו' וכ"כ במגן אברהם סי' תקסא ס"ק ב', א"כ לא יצטרכו קידוש כלל.

קידוש נוסף לכל מה שיתוסף לעת"ל במקדש ובעזרות

אלא דאכתי יש לדון בזה גם לפי מה דקיימ"ל דקדשה לעת"ל, לפי המבואר בחז"ל (הובא במהרש"א חדא"ג מגילה כט,א) ד"לעתיד יהי' בית המקדש גדול כירושלים שבעולם הזה", וביאר המהרש"א הטעם בזה, לפי שבירושלים הבנויה לעתיד יהי' חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעוה"ז, כדאיתא בגמ' שם עתידין בתי כנסיות וכו' שיקבעו בארץ ישראל, דהיינו שבתי כנסיות שבכל ארץ העמים יקבעו לעתיד בא"י מחובר לבית המקדש, ועי' גם בחדא"ג מהרש"א ב"ב עה,ב בענין זה עיי"ש, דלפי"ז י"ל דלכו"ע יצטרכו לעת"ל קידוש חדש על ההוספה להעזרה, ואי נימא שזה יהי' מיד בבנין ביהמ"ק השלישי, דמלכתחילה ירד מן השמים ביהמ"ק מוגדל וכו', ולפי דיעה זו דקדשה לעת"ל הרי צריך "כל אלו" דוקא כנ"ל, א"כ יהי' זה בחג השבועות בכדי שיוכלו לקדש ע"י שתי הלחם שהם חמץ.

וי"ל דזה מתאים גם לדעת הרמב"ם וכו' דמשיח בונה ביהמ"ק ולא כרש"י שירד מן השמים, דהרי כבר ביאר הרבי בכ"מ (ראה בס' 'שערי גאולה' סי' כ"ו וש"נ) התיווך בזה, שבנין הבית למטה יהי' בידי אדם, ובמקדש זה שלמטה ירד וישכון מקדש הרוחני שלמעלה (וראה ערוך לנר סוכה שם) נמצא שהבנין למטה אפשר להיות לפני יו"ט, וביו"ט יגמר בנינו ע"י שירד שם בנין שלמעלה, ואז יצטרך קידוש, כיון שאז נגמר הבנין והוה קידוש בשעת בנין.

ועי' בס' 'זכותא דאברהם' (עמ' 5) וכן בספרו 'לקוטי אברהם' (עמ' קנג) שהביא קושיא הנ"ל של המעין החכמה וכתב לתרץ ע"פ מה דאיתא בירושלמי, דדבר הבא מן השמים מתקדשת כבר מלמעלה, וכיון שביהמ"ק יורד מן השמים שוב אי"צ לשום קידוש, ותירץ עפ"ז גם קושיית הרה"ק מבעלזא זצ"ל לגבי השמן דנס חנוכה דאיך נתקדש וכו' עיי"ש, ועד"ז כתב לתרץ בשו"ת 'מגדלות מרקחים' סי' מ"ב.

וכעין זה כתב בשו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' לח) לתרץ הקושיא שהקשו לו בהא דגזר ריב"ז (כנ"ל) דיום הנף כולו אסור שמא יבנה המקדש וכו', ומסיק דהיינו באיבני בליל שיתסר, וע"ז תמה דהא אין מחנכין המזבח אלא בקרבן תמיד של שחר, ולשי' התוס' בסוכה מב,א דביקור מעכב בדיעבד בתמיד, א"כ לא יהי' אפשר להקריב תמיד בלא ביקור ד' ימים וכו' וא"כ האיך יקריבו את העומר? ותירץ כיון דהבית יבנה ביד"ש וירד למטה המקדש שלמעלה והמזבח שמקריב עליו מיכאל כבשים של אש כמ"ש בתוס' מנחות קי,א, א"כ כבר נתחנך המזבח ולא צריך חינוך כלל.

אלא דאכתי יש לעיין, דאה"נ דגוף הבנין שירד מלמעלה אי"צ קידוש, אבל לכאורה אכתי צריך קידוש בכדי לקדש המקום הניתוסף.