ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן כ׃ שמן המשחה וייעודיו לעת"ל

משיחה בשמן המשחה למלך המשיח ולכהן גדול

בהוריות יא,ב איתא: "ת"ר: שמן המשחה שעשה משה במדבר, היו שולקים בו את העיקרים, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: והלא לסוך את העקרים אינו סופק וכו' אמר לו רבי יהודה: וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא תחלתו שנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: (שמות ל,לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם", וכן הוא בכריתות ה,ב, הובא גם בפירש"י תשא ל,לא עה"פ לדרתיכם: "מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא".

והנה שמן המשחה שנעשה בתחילה ע"י משה רבינו במדבר הי' כדי: "שנמשח כהנים גדולים ומלכים וכלי הקדש בשמן המשחה" (לשון הרמב"ם בסהמ"צ שורש י') ולפי"ז יש לעיין בנוגע ללעת"ל - שכולו קיים אז, מה יהי' צריך משיחה בשמן המשחה.

א) הנה לגבי "מלך המשיח" ידוע ספיקו דהמנחת חינוך (מצוה ק"ז) אם צריך משיחה או לא, די"ל דאי"צ משיחה כיון דיהי' מזרע שלמה דור אחר דור, א"כ המלכות ירושה לו מעת שפסקה מלכות ואין צריך משיחה, אעפ"י שפסקה המלכות בעוה"ר כמה דורות, מ"מ אין זה מפסיק ירושה, אך אם נאמר דהבא מכח מי שצריך משיחה הוא ג"כ צריך משיחה, א"כ תיכף שמרדו ישראל ברחבעם ולא קבלו עליהם מלכותו, א"כ אפילו אם היו רחבעם וזרעו מלכים היו צריכים משיחה למלוכה על כל ישראל, א"כ גם מלך המשיח מזרעו יהי' צריך משיחה אף ששלום ואמת יהיו בימיו לכל ישראל, ועי' גם במצוה תצ"ז שציין המנ"ח למצוה הנ"ל, ושם נסתפק בסגנון אחר אם מלך המשיח צריך משיחה כיון שהמלכות בטלה כמה שנים בעוה"ר, או אפשר דמ"מ דינו כמלך בן מלך ואי"צ משיחה עיי"ש, ובלקוטי שיחות חכ"ג עמ' 205 ציין למנ"ח זה, ונסתפק גם מצד שיהי' "רב" אולי יצטרך סמיכה ולא משיחה עיי"ש, ובצפע"נ הוריות יא, ב, (בד"ה התם שבט) כתב וז"ל: ונ"מ דאם אי"ה לימות המשיח יהי' נצרך משיחה חדשה דכיון דפסקה מלכות בית דוד, אך התורה אמרה לנו (בראשית מט,י) לא יסור שבט וכו' אך צריך משיחה חדשה עכ"ל עיי"ש. ועי' בכל ענין זה בארוכה בחלק א' סי' יב. ב) לגבי "כהן גדול" איתא בתו"כ פ' צו פרק י"ח ה"א: "זאת משחת אהרן ומשחת בניו (ויקרא ז,לה) ר' יהודא אומר יכול יהו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לעתיד לבוא ת"ל זאת וכו'" – היינו שיצטרכו משיחה רק אז ולא לעת"ל כי עומדים בקדושתם במשיחה הראשונה ואי"צ משיחה אחרת, וכן איתא במדב"ר פ' נשא פי"ד,יג, "עדיין אני אומר שימשחו לעת"ל ת"ל זאת אין נמשחין לעת"ל", עיי"ש, אבל הרמב"ן בסהמ"צ (שרש שלישי) כתב בנוגע לאהרן ובניו לעת"ל שיקדשו א"ע במילואים לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת מיתה, ויהיו אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש כראשונה ויהיו המילואים האלה נוהגין בהם, וראה גם ב'זהר הרקיע' על האזהרות (עשין קכז - קכח) שהביא דברי רמב"ן אלו, ובנוגע לזה שיצטרכו משיחה חדשה אינו חולק, וכבר הקשו רבים על הרמב"ן שזהו בסתירה לתו"כ הנ"ל.

וי"ל בזה עוד, ע"פ מ"ש ביחזקאל (מג,יח-יט): "ויאמר אלי בן אדם כה אמר ה"א אלה חוקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם. ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אלי נאום ה"א לשרתני פר בן בקר לחטאת" וכתב הרד"ק שם: ונתת - ליחזקאל אומר שהוא כהן ואמר שהוא יתן הקרבן לכהנים להקריבו והוא יזרוק הדם ויכפר על המזבח, כי לעתיד יהיה הוא כהן גדול ואע"פ שיהיה אהרן שם, או יהיה הוא משנה לו, וגם זה הפסוק יורה על תחיית המתים לעתיד וכו' עכ"ל, וכ"כ הרשב"ץ בס' מגן אבות ח"ג (פז,ב) וז"ל: והא-ל ית' אמר ליחזקאל כשהראה לו המזבח שעתיד המלך המשיח לבנות, אמר שם ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק... פר בן בקר לחטאת וגמר הפרשה כולה, הנה הבטיחו דהוא יהי' כהן גדול לימות המשיח וזה מורה על תחיית המתים וזה לא הי' בבית שני, כי יחזקאל לא עלה מבבל כי אומרים בקבלה כי קברו הוא בבבל, ועוד כי סדר הקרבנות שעשו עולי בבל אינו דינו כסדר הנזכר בזו הפרשה, על כן יראה כי זה יהי' לעתיד לימות המשיח, ואז יהי' שם יחזקאל וכו' עכ"ל, ובס' לב חיים ח"א סי' ל"ב להגר"ח פאלאג'י זצ"ל (ד"ה גם) כתב דבזמן בנין בית שלישי יהי' יחזקאל קיים בתחיית המתים והוא יהי' כהן גדול עם אהרן הכהן, דגם אהרן יקום באותו פרק בתחיית המתים עיי"ש, דלפ"ז נמצא שיחזקאל יצטרך להיות נמשח להיות כהן גדול.

משיחת כלי המקדש לעתיד לבוא בשמן המשחה

אמנם יש לחקור בנוגע ל"כלי המקדש" לעת"ל, אם יצטרכו להיות נמשחים בשמן המשחה או לא, דהנה כתב הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"א ה"ז-ח): "אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד, אפילו כהן בן כהן מושחין אותו וכו'. בבית שני שלא היה שם שמן המשחה היה כ"ג מתרבה בלבישת בגדים בלבד שהיה לובש בגדי כהונה גדולה". ושם בהי"ב כתב: "כל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה שנאמר (במדבר ז,א) וימשחם ויקדש אותם, ודבר זה אינו נוהג לדורות, אלא הכלים כולן כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו שנאמר אשר ישרתו בם בקודש (שם ד,יב) בשירות הם מתקדשין", וכן איתא בשבועות טו,א: "כל הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך - עבודתן מחנכתן.. דאמר קרא: וימשחם ויקדש אותם, אותם (שבמשכן) במשיחה ולא לדורות במשיחה", משמע מכל זה דלעת"ל לא יתקדשו הכלים ע"י שמן המשחה.

אבל עי' ע"ז נב,ב: "בעא מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי: "כלים ששימשו בהן בבית חוניו, מהו שישתמשו בהן בבית המקדש? א"ל: אסורים הן, ומקרא היה בידינו ושכחנוהו. איתיביה: (דברי הימים-ב' כט,יט) כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו, מאי לאו הכנו - דאטבלינהו, הקדשנו - דאקדישננהו? א"ל: ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי, הכנו - שגנזנום והקדשנו - שהקדשנו אחרים תחתיהם" וברש"י ד"ה והקדשנום פי' שחזרו ומשחום "בשמן המשחה" וכ"כ בחי' הריטב"א שם בשם הר"י, וכבר תמהו רבים: שהרי מבואר דרק אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה ומה שייך אז משיחת כלים בשמן המשחה?

ובשו"ת שואל ומשיב להגרי"ש נטנזון (מהד"ק ח"ג סימן מב) תירץ דהא דלדורות עבודתן מחנכתן היינו משום דתורה אמרה שאף שלא יהי' להם שמן המשחה יהי' עבודתו מחנכתו, אבל כל שנזדמן להם שמן המשחה פשיטא דהי' מושחין בשמן המשחה עיי"ש.

ולפי דבריו מובן דלעת"ל שיהי' להם שמן המשחה ודאי ימשחו הכלים בשמן המשחה, ועי' רמב"ם בספר המצות שורש י' שכתב: "ואמנם יימנה (מ"ע לה) הצווי שצונו שנמשח כהנים גדולים ומלכים וכלי הקדש בשמן המשחה המתואר", הרי משמע מזה דסב"ל להרמב"ם דגם משיחת כלי הקודש היא מצוה לדורות דלכן הוא נכלל במנין המ"ע, ולפי דברי הגרי"ש א"ש, כיון שבכל זמן שיזדמן להם שמן המשחה מושחין בו את הכלים.

אם משיחה מועלת בכלים כשעבודתן מחנכתן

אבל מלשון הרמב"ם הנ"ל בהל' כלי המקדש לא משמע כדבריו, דהרי כתב דאין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד, [ורק בזמן בית שני שלא הי' להם שמן המשחה הי' הכה"ג מתרבה בלבישת בגדים] משא"כ בנוגע למשיחת כלים כתב אח"כ דדבר זה אינו נוהג לדורות, הרי משמע מזה דגם אם יש שמן המשחה ליכא בזה משיחה, וכבר הקשה בס' 'פרדס יוסף' (תשא ל, לא ד"ה לדורותיכם) וכן בסהמ"צ להר"ח העלער שם (הערה 8) שדבריו בשורש י' סותרים למ"ש בס' היד הנ"ל שאין זה מצוה לדורות, וכן סותרים הם למ"ש במ"ע ל"ה וז"ל: שצונו שיהיה לנו שמן עשוי על המתכונת המיוחדת מוכן למשוח בו כל כהן גדול שיתמנה .. וכן ימשחו בו קצת המלכים .. וכבר נמשח בו המשכן וכל כליו, ולא ימשחו בו הכלים לדורות כי בבאור אמרו בספרי (נשא ז,א, עה"פ וימשחם) שבמשיחתן של אלו כלומר כלי המשכן, הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא וכו' עכ"ל.

וראה מאירי שבועות טו,א, שכתב בהדיא דכל הכלים שעשה משה במשכן נמשחו בשמן המשחה ובו נתקדשו אע"פ שלא נשתמשו בהם עדיין לעבודה, אבל מכאן ואילך בכל הדורות עבודתן מחנכתן, ר"ל שלא היו מושחין אותם כלל ומשנתחנכו לעבודתם נתקדשו ואפי' היו מושחין אותם לא היו מתקדשין אלא בעבודה, הרי דסב"ל דלדורות אין שמן המשחה מועיל בהם כלל.

אבל עי' בפי' ר"ח סנהדרין טז,ב, וז"ל: אבל כלי הקודש עבודתן מקדשתן ואין צריכים הכלים לדורות משיחה עכ"ל, דמשמע דסב"ל רק דאין צריכים אבל אם נמשחו שפיר נתקדשו, ואפ"ל שכן סב"ל גם להגריש"נ ולכן נקט דכשהי' להם שמן המשחה ודאי רצו יותר לקדשם ע"י שמן המשחה, ולא ע"י שירות, וזה אפ"ל לכאורה גם לפי דעת הרמב"ם, והא דכתב שאינו נוהג לדורות כוונתו דלדורות ליכא חיוב לקדשם ע"י שמן המשחה, - לא כמו בכה"ג ומלך דכאשר יש שמן המשחה מחוייבים למושחם ואם כנים הדברים יוצא לשיטה זו שלעת"ל כשיהי' שמן המשחה ימשחו ויקדשו בו גם הכלים.

אלא דלכאורה קשה על השואל ומשיב (ולהר"ח), דמהמשך הסוגיא בשבועות שם משמע דלדורות לא שייך משיחה כלל, דמקשה שם על הלימוד דאותם במשיחה ולא לדורות במשיחה: "אימא: אותם במשיחה, לדורות או במשיחה או בעבודה? אמר רב פפא, אמר קרא: (במדבר ד,יב) אשר ישרתו בם בקדש, תלאן הכתוב בשירות. השתא דכתב רחמנא אשר ישרתו, אותם למה לי? אי לא כתב רחמנא אותם, הוה אמינא: הני הוא דבמשיחה, לדורות במשיחה ובעבודה, דהא כתב (שמות כה,ט) וכן תעשו, מיעט רחמנא אותם, אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה", הרי משמע מדברי הגמ' דרק שירות מועיל? ואולי אפ"ל קצת דלפי המסקנא מפרשינן דהמיעוט הוא דלדורות אפילו אם יש שמן המשחה אי"צ לזה, דעבודתו לבד מחנכתו ולא ככלי המשכן שהי' רק ע"י שמן המשחה, אבל לדורות אי"צ שניהם וכל אחד בלבד מועיל ויל"ע.

כלים שנתוספו במדבר אחרי בנין המשכן אם חניכתן במשיחה או בעבודה

וי"ל בכל זה עוד, דהנה בלשון הברייתא דשבועות ד"כל הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשתן", יש לפרש בב' אופנים: א) דזה קאי רק על הכלים שעשה משה בתחילת בנין המשכן, אבל אם הי' עושה כלים אחרים אח"כ גם בהם אמרינן דעבודתם מחנכתם, ב) או הפירוש הוא שכל הכלים שנעשו ע"י משה, גם אם היו נעשים אח"כ בעינן למשיחה דוקא.

וכנראה דפליגי בזה האחרונים, שהחת"ס בשו"ת או"ח סי' ל"ז כתב: וז"ל: והכלל דאפילו בימי משה אי היה עושה כלים אחרים הי' עבודתן מחנכתן, וברייתא פ"ב דשבועות (טו,א) ורמב"ם שהוכיח כל כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, לא דתליא במשה, אלא שהאמת כן היה שלא עשה משה שום כלי חדש אלא אותן שנמשחו, אבל אי היה עושה היו מתחנכים בעבודה ממיעוטא דאותם והוא ברור בלי ספק עכ"ל, וראה גם בחידושיו בע"ז שם, אבל השואל שם נקט בפשיטות דקאי על כל הכלים בכל זמן המדבר שצריכים משיחה דוקא עיי"ש.

ועי' בשו"ת 'חיים שאל' (ח"א סי' ע"ב) שחקר בכלים שעשה משה אם נטמאו כגון שנשתמשו בהן לע"ז דדינא הוי שיטבלום ויקדשום כדי שיחזרו לקדושתן, אי בכה"ג בעו משיחה ואפילו לדורות, מי נימא דדוקא להשתמש בהם במדבר בעו משיחה אבל לדורות מאחר דנתמעטו מקרא דאותם במשיחה אפשר דלא בעו משיחה ועבודתן מחנכתן; או"ד כי מיעט קרא היינו לאותם כלים חדשים שיעשו במקדש אבל אותם שעשה משה במדבר דקדושתן במשיחה, אה"נ אם נטמאו אח"כ במקדש דבעו משיחה כשעת עשייתן, ומביא ראי' מתוספתא ריש פי"ג דסוטה (ה"א) דגרסינן התם: "משנבנה בית ראשון נגנז אהל מועד ונגנזו עמו קרסיו קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו ואע"פ כן לא היו משתמשין אלא בשלחן שעשה משה ומנורה שעשה משה, מנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא", ומתוך דברי התוספתא זה רצה להוכיח כהצד השני, דכלים שעשה משה ונשארו לדורות אם נטמאו צריך משיחה לקדשן מדקאמר ולא היתה צריכה משיחה וכו' משמע דדוקא אלו שמשתמשין בהם ובקדושתן קיימי לא בעו משיחה להשתמש בהם לדורות דקדושה ראשונה וכו' אבל אם נטמאו ודאי דבעו משיחה עכ"ד (וממשיך שם לתרץ דברי רש"י הנ"ל בע"ז, וזהו ע"ד שתירץ גם ב'שאלת הכהנים' שם).

ולכאורה משמע מזה דלא סב"ל כהחת"ס, כי לפי החת"ס בודאי נימא דאם נטמאו הכלים ונפקעו קדושתם אין למושחם, שהרי הם ככלים חדשים, והלא אפילו בזמן משה רבינו אח"כ הי' עבודתם מחנכתן, וכ"כ בס' 'שערי טהר' ח"א עמ' 248 עיי"ש, וראה עוד בהמשך התשובה מה שהשיב לו החיד"א בענין זה, וראה בזה בס' מקדש דוד סי'ב' (סוד"ה מיהו בעיקר).

וראה בס' 'נחלת בנימין' מצוה קה (קלז,ב) דשקו"ט אודות הקטורת שהקטירו עדת קרח איך נתקדשו הכלים בתורת כלי שרת הרי כל הכלים שעשה משה במדבר משיחתן מקדשתן ולא עבודתן? וכתב דאולי י"ל דבימי משה אף עבודתן מחנכתן, ולא ממעטינן בפ"ב דשבועות כ"א דלדורות אסור במשיחה בכלי, כי רק עבודתן מחנכתן, אבל במדבר אף עבודה מחנך הכלים עיי"ש.

ובס' 'אבות הראש' (פאלאג'י) בקונטרס 'שמן ראש" - הלכתא למשיחה - (לח,ג, בסוף ד"ה והכי) תמה עליו דאיך אפ"ל בכלי משה דגם עבודתן מחנכתן, הרי מפורש ברמב"ם דכל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, משמע שהוא לעיכובא במשיחה דוקא ולא בעבודה?

ולפי הנ"ל יש ליישב תמיהתו, דסב"ל דרק כלים אלו שנעשו בתחילה בעת עשיית המשכן היו צריכים משיחה דוקא, אבל אח"כ אם ניתוספו כלים – כדאיירי שם אודות כלי הקטורת דעדת קרח – סב"ל דבזה גם עבודתן מחנכתן.

ועי' בלשון רש"י סנהדרין טז,ב, "מיכן ואילך – כלים שעשו אחרי כן עבודתן מחנכתן, משעה שמתחנכים בעבודה – מתקדשין", ובשבועות דף טו,א, כתב "מכאן ואילך – כלי הדורות לא נמשחו אלא התחלת עבודתן מחנכתן לקדושה וחינוך לשון התחלה", וביומא יב,ב, כתב: "משיחתן מקדשתן – כדכתיב וימשחם ויקדש אותם, מכאן ואילך לא נמשחו כלים חדשים שנעשים שם, כדאמרינן במסכת שבועות (טו,א): אותם במשיחה", דמלשונו בשבועות "כלי הדורות" משמע דרק אחר זמן משה לא הי' משיחה, אבל כל הכלים שבזמן משה היו טעונין משיחה, וכן משמע מלשון הרמב"ם הנ"ל "כל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה", אבל מלשונו ביומא "מכאן ואילך לא נמשחו כלים חדשים שנעשים שם, משמע קצת כהחת"ס דאף אם נעשו עוד כלים במדבר לא נמשחו (וכדדייק בס' 'משנת אליעזר' סה,ד).

קידוש כלים לעת"ל ע"י משה רבינו

והנה אי נימא כאופן הב', נמצא דאמרה התורה דקידוש כלים בשמן המשחה תלוי במשה רבינו, דרק אם נתקדשו ע"י משה רבינו צ"ל ע"י שמן המשחה, אבל בדורות אח"כ שלא נתקדשו ע"י משה רבינו עבודתם מחנכתן, ולפי"ז אולי אפ"ל גם בנוגע ללעת"ל דמבואר ביומא ה,ב, "כיצד מלבישן לעתיד לבוא? לעתיד לבא נמי – לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", וכן כתבו התוס' פסחים קיד,ב, (בד"ה אחד) "וכשיבנה משה ואהרן יהא עמנו", א"כ י"ל שקידוש כלים החדשים יהי' ע"י משה רבינו ובמילא יתקדשו ע"י שמן המשחה.

ויש מקום לבאר הטעם דרק משה רבינו הוא שקידש את הכלים בשמן המשחה ולא אחר, ע"פ מה שכתב בלקוטי שיחות חכ"ה פ' חיי שרה ג' (עמ' 111), דשמן המשחה הוא השמן שעשה משה באופן ד"זה יהי' לי לדורותיכם" ו"כולו קיים לעתיד לבוא", וכמ"ש הרמב"ם בהל' כלי המקדש (פ"א ה"ב) "הניחו בכלי לדורות", "ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה" (שם ה"ה), ולכן משיחת שמן המשחה פועל גם הענין ד"לדורותיכם", הקיום והנצחיות, עכ"ד, [ומבאר בזה למה מצינו משיחה בשמן המשחה רק במלכות בית דוד עיי"ש]. וכיון שמצינו גם שמעשי ידי משה נצחיים כמבואר בכ"מ, לכן פעולת הקידוש ע"י שמן המשחה צ"ל ע"י משה רבינו דוקא, וראה בערוך השלחן העתיד הל' כלי המקדש סי' ט"ז אות ג' מ"ש בענין זה.

ובספרי זוטא פ' נשא (פיסקא ז,פד) וכן בבמדב"ר (פי"ד,יג) איתא: "ביום המשח אותו (במדבר ז,פד), יכול שהוא נמשח מעתה, אמ' זאת עוד אינו נמשח מעתה, עדיין אני אומר לא ימשח לימות המשיח אבל ימשח לעתיד לבא אמרת (שם,פח) זאת חנוכת המזבח אחרי וגו' עוד אינו נמשח לעתיד לבא", ולכאורה משמע מזה לא כהנ"ל דבימות המשיח לא יהי' משיחה בכלים כלל?

אבל י"ל דזה אינו כי מיד אח"כ איתא שם: "וכה"א זאת משחת אהרן ומשחת בניו (ויקרא ז,לה) יכול שהן נמשחין מעתה אמרת זאת אינן נמשחין מעתה עדיין אני אומר לא ימשחו לימות המשיח אבל ימשחו לעתיד לבא אמרת זאת אינן נמשחין לעתיד לבא וכו'", ושם ודאי הפירוש הוא שאהרן ובניו עצמם לא יצטרכו משיחה חדשה לעת"ל, כיון שכבר נמשחו קודם, אבל אם יתמנה כה"ג חדש (ע"ד הנ"ל ביחזקאל) בפשטות יצטרך משיחה, א"כ יש לפרש כן גם בנוגע להכלים, דהכוונה הוא דרק כלים אלו שכבר נמשחו בימי משה ויתגלו לעת"ל לא יצטרכו משיחה חדשה, אבל כלים חדשים יצטרכו וכפי שנת'.

נס חנוכה בשמן המשחה - שכולו קיים לעת"ל

ועי' בשו"ת שואל ומשיב הנ"ל שהביא בשם הש"ך על התורה שכתב דבימי חשמונאי מצאו השמן המשחה וע"י שמן זה נעשה הנס דהנרות, וראה גם בס' קב הישר (פרק צו) שכתב וז"ל: ואח"כ באו בני חשמונאי לבית המקדש ולא מצאו כי אם צלוחית אחת של שמן אשר היתה חתומה בטבעת של כהן גדול אשר באותו צלוחית היו מושחין בו מלכי ישראל וכל כהן גדול שהיה טעון משיחה נמשח באותו פך של שמן המשחה, והיה בה כי אם כשיעור הדלקת יום א', ואלקי השמים אשר שיכן שמו במקדש עשה נס שהיה השמן ההוא דולק שמונה ימים עכ"ל, ועפ"ז תירצו האחרונים קושיית הב"י דכיון שהנס לא הי' רק לז' ימים למה קבעוהו לשמונה ימים? ולהנ"ל אפ"ל דזה גופא שמצאו שמן המשחה אף שכבר נגנז זה גופא הי' הנס, או אפ"ל דכיון דכולו קיים לעת"ל, נמצא דגם אחר שדלק שמונה ימים לא נחסר ממנו כלום, (ע"ד ביאור הרבי בלקוטי שיחות חט"ו פ' חיי שרה - ה [שק"מ כסלו], שהי' שורף ואינו נכלה וכו') ונשאר כולו קיים.