ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן יב׃ מלך המשיח אם יצטרך משיחה

מבואר ברמב"ם (הל' מלכים פ"א הי"ב) דמלך בן מלך אי"צ משיחה אלא אם כן היתה שם מחלוקת, ובמנ"ח מצוה ק"ז נסתפק אם מת המלך והניח בן והיתה עליו מחלוקת ולא נמשח עדיין, ואחרי זה מת והניח בן ולא היתה עליו מחלוקת, צ"ע אם צריך משיחה דהוי כמו מלך ראשון דאינו יורש מכח אביו, דגם אביו הי' צריך למשיחה ולא עדיף הבא מכחו, או אפשר דהירושה ממשמשת והוא ירית מכח אבוה דאבא, וכיון דעתה הוא שלום אי"צ משיחה עוד, וצ"ע.

וממשיך דלכאורה נראה דמלך המשיח שמקוים אנו שיתגלה ב"ב, כיון דיהי' מזרע שלמה דור אחר דור, א"כ המלכות ירושה לו מעת שפסקה מלכות ואין צריך משיחה, אעפ"י שפסקה המלכות בעוה"ר כמה דורות, מ"מ אין זה מפסיק ירושה, אך אם נאמר דהבא מכח מי שצריך משיחה הוא ג"כ צריך משיחה, א"כ תיכף שמרדו ישראל ברחבעם ולא קבלו עליהם מלכות א"כ אפילו אם היו רחבעם וזרעו מלכים היו צריכים משיחה למלוכה על כל ישראל, א"כ גם מלך המשיח מזרעו יהי' צריך משיחה אף ששלום ואמת יהיו בימיו לכל ישראל, (צויין לזה בלקוטי שיחות חכ"ג ע' 205, ושם דן ג"כ מצד שיהי' גם "רב" אולי יצטרך סמיכה ולא משיחה עיי"ש). ובמצוה תצ"ז ציין המנ"ח למצוה הנ"ל, אלא ששם נסתפק בסגנון אחר אם מלך המשיח צריך משיחה כיון שהמלכות בטלה כמה שנים בעוה"ר, או אפשר דמ"מ דינו כמלך בן מלך ואי"צ משיחה עיי"ש.

משיחה בבן מלך כשיש מחלוקת

ולכאורה הי' נראה לומר דזה תלוי בפלוגתת רש"י והרמב"ם בהא דבן מלך צריך משיחה כשיש מחלוקת, דבגמ' כריתות ה,ב, והוריות יא,ב, ילפינן זה ממ"ש (דברים יז,כ): "הוא ובניו בקרב ישראל" בזמן ששלום בישראל, ופירש"י דבזמן ששלום בישראל הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה, אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחלה, אבל הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"א הי"א ופ"א מהל' מלכים שם) כתב דאם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזה מלך לבדו, ונתבאר באחרונים דלדעת רש"י כשיש מחלוקת בטל דין ירושה וצריך משיחה כמו בהקמת מלך חדש, אבל לדעת הרמב"ם אין שום שינוי בדין ירושת המלכות והמשיחה היא רק לסלק המחלוקת, וכדאיתא בלקוטי שיחות חכ"ה חיי שרה ג' בארוכה, ובהערה 19 ציין לשו"ת דברי נחמי' אהע"ז סי' מ"ח ועוד בכ"מ.

דלפי"ז י"ל דלדעת רש"י דע"י מחלוקת נתבטל דין הירושה, וממילא י"ל דצריך בן בנו וכן מלך המשיח משיחה דהוה כהקמת מלך חדש, משא"כ לדעת הרמב"ם דליכא שום שינוי בדין ירושה והמשיחה הוא רק לסלק המחלוקת, במילא י"ל במלך המשיח שלא יהי' שום מחלוקת אי"צ משיחה. שוב ראיתי שכ"כ גם בס' כבוד מלכים עטרת פז ע' רכ"ו הערה 19. (וראה רשימות חוברת י"א (ע' 14) דבשמות שנקרא משיח גדול בכולם משיח, שהוא ל' למשחה לגדולה וכו', ועיי"ש מ"ש בענין בן מלך אי"צ משיחה אלא אם הוא בכדי לסלק המחלוקת).

ועי' בחינוך מצוה תצ"ז שהקשה דלמה נמנה מצות מינוי מלך מצוה לדורות הרי משנמשח דוד נסתלקה זאת המצוה מישראל שלא יהי' להם למנות עוד מלך כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעד, עד כי יבא שילה שיהי' מזרעו מלך לעולם ב"ב עיי"ש, ונראה דסב"ל כשיטת הרמב"ם דאפילו כשיש מחלוקת לא נתבטל המינוי והירושה ולכן הקשה כנ"ל דלא שייך אח"כ מינוי חדש, אבל לשיטת רש"י דבמחלוקת נתבטל הירושה וכו' וצריך מינוי חדש כבתחילה לא קשה קושייתו כיון דשייך מינוי במלכות בית דוד כשיש מחלוקת.

ועי' ברמב"ן במלחמות ה' סי' כ"ד שכתב: "וביום שימשח אליהו למשיח במצות ה' יקרא משיח", ובהערה שם כתב שהמקור לזה הוא בילקוט ריש אות ת"ק: "באותה שעה מביא הקב"ה אליהו ומשיח וצלוחית של שמן בידיהם וכו'" וכתב דאעפ"י שלא נזכר שם שאליהו ימשח למשיח, מ"מ לפי משמעות הענין כן הוא.

ולכאורה יש להביא ראי' לזה מהא דמצינו בנבואת זכרי' (זכרי' ד,ג) שראה שני זיתים, ונתפרש לו ע"י המלאך (שם פסוק י"ד) שזה מרמז לשני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, ופירשו שם במצו"ד ועוד דשני בני היצהר קאי על המלך המשיח והכהן גדול אשר יומשחו בשמן המשחה זה למלכות וזה לכהונה גדולה, וכ"כ באבות דר"נ פל"ד דקאי על מלך המשיח, וא"כ לכאורה יש להוכיח מכאן שמשיח יצטרך משיחה.

אם אי"צ משיחה למה נקרא משיח

אבל יש לדחות דהנה לכאורה אי נימא דמשיח אי"צ משיחה, למה הוא נקרא "משיח"? וי"ל בזה עפ"י מה שנתבאר בשיחת קודש ש"פ וירא תשמ"ג (סכ"ב) דאף דבן מלך אי"צ משיחה מ"מ אין הפי' שחסר אצלו ענין זה, אלא הפירוש הוא דמשיחת האב הוה משיחה ג"כ להבן והוה כמו משיחה בהבן עצמו עיי"ש, ומביא ראי' מל' הרמב"ם (שם ה"ז) "ומאחר שמושחין את המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם", וראה גם בשיחת ש"פ חיי שרה ש.ז סעי' כ"ב וציין שם שכ"כ בצפע"נ הל' כלי המקדש פ"א הי"א עיי"ש, ומבאר שענין המשיחה הוא "פעולה נמשכת" על משך כל ימי חייו וגם לבניו עד עולם, דלפי"ז אפ"ל דאפילו אם לא יצטרך משיחה ה"ה נקרא "משיח" כיון דהוה כאילו בו עצמו הי' משיחה, ולפי"ז י"ל דאפילו אי נימא שלא יצטרך משיחה אכתי יש לפרש שבני היצהר קאי על מלך המשיח כיון דהוה כאילו נמשח בפועל.

ויש להביא ראי' לזה מתו"כ פ' צו פי"ח: רבי יהודא אומר יכול יהו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לע"ל ת"ל זאת משחת אהרן וכו' הא מה אני קיים אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ זה אהרן ודוד, ובקרבן אהרן שם פי' דקאי על לע"ל בתחיית המתים שאהרן לא יצטרך משיחה מחדש וכן דוד לא יצטרך משיחה חדשה עיי"ש, וכן פי' בעזרת כהנים שם ועוד (וראה בזה סי' נט וסי' סח), הרי מוכח מזה דגם מחמת שנמשחו בעבר שייך לומר אלה שני בני היצהר, וא"כ אין הכרח לפרש כהמצודת דוד שיצטרכו משיחה בעתיד, כיון דגם אי נימא דיצהר קאי על מלך המשיח י"ל כנ"ל משום דהוה כאילו היתה המשיחה בו בעצמו.

קריעת מלכות בי"ד ברחבעם עפ"י נביא

ובס' הדרת מלך (הל' מלכים פ"א הי"ב) כתב בנוגע למלך המשיח דאפילו לדעת הרמב"ם יהא צריך משיחה, דעד כאן לא נימא דהמשיחה הוא רק בכדי לסלק המחלוקת וליכא שום חסרון בעצם המינוי שלכן י"ל דאצל בן בנו דליכא מחלוקת אי"צ משיחה, זהו רק כשהוא משום מחלוקת, אבל ברחבעם שעפ"י נביא נקרעה המלכות ממנו מעשרת השבטים, נמצא שנתבטל ממנו עצם המינוי על עשרת השבטים, ולכן מלך המשיח שימלוך על כל ישראל, ה"ז גם לפי הרמב"ם כמינוי חדש ולכן יצטרך משיחה.

אבל לכאורה נראה להביא ראי' דמינוי זה לדוד ולזרעו לא בטל כלל גם כשנפסקה המלוכה, מקושיית החינוך הנ"ל שהקשה למה הוה מצות מינוי מלך מצוה הנוהגת לדורות, הלא משנמשח דוד המלך נסתלקה זאת המצוה מישראל שלא יהי' להם למנות עוד מלך כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעד וכו' עיי"ש, [ונתבאר לעיל דסב"ל כשיטת הרמב"ם], ואי נימא דלאחר שנקרעה המלכות מרחבעם צריך מינוי חדש כשימלוך על כל ישראל מהו קושייתו מעיקרא הרי שייך מצות מינוי במלכות בי"ד גם אח"כ, ומוכח מזה דסב"ל דאפ"ה לא נתבטל המינוי ממלכות בית דוד לעולם וכלשונו הנ"ל דדוד וזרעו נשיאים עליהם לעד כו'.

דוד זכה בכתר מלכות

ויש לבאר זה עפ"י מ"ש בלקוטי שיחות חכ"ח פ' קרח ב' (סעי' ח') בביאור דברי הרמב"ם (הל' מלכים שם ה"ז-ח) דכיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם כו' ועיקר המלכות לדוד וכו', דענין המלוכה אפשר להיות בב' אופנים: א) ע"י ההנהגה בפועל במלוכה אשר יוציאם ואשר יביאם וכו' שזהו דבר נוסף על עצם מציאותו ב) עצם מציאותו הוא מלך וזה אינו תלוי עם הנהגת המלוכה בפועל, וזהו החידוש במלכות בית דוד שזכה לכתר מלכות, שמציאותו בעצם נעשה למציאות של מלך אפילו בדליכא הנהגת המלכות בפועל, וזכה בזה לו ולבניו עד עולם ולכן ה"ז ענין נצחי עיי"ש בארוכה, וראה גם בח"ל פ' חיי שרה ג' בענין זה.

ולפי"ז אפ"ל גם בביאור דברי החינוך, דסב"ל דאף כשנקרעה המלוכה ברחבעם במלכות בית דוד משאר השבטים, הנה זהו רק בנוגע לההנהגה בפועל שלא הי' מלך עליהם, אבל בנוגע לעצם מציאותם הנה גם אז יש בהם מציאות דמלכות על כל ישראל, ולכן סב"ל להחינוך דלעולם אי"צ בהם מינוי חדש, כיון דאפילו בזמן הגלות יש ענין המלוכה אצלם, (ועפ"ז אולי יש לבאר המשך דברי הרמב"ם בהי"ב שביאר דאין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת כדי לסלק המחלוקת וכו', דכוונתו בזה לתרץ דכיון שביאר דדוד זכה בכתר מלכות עד עולם ולא שייך אח"כ מינוי חדש א"כ למה צריך בן מלך משיחה, ומבאר שהו"ע חיצוני בלבד כדי לסלק המחלוקת).

והחינוך תירץ קושייתו הנ"ל וז"ל: שענין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד, אבל מענינה הוא כל מה שזכרנו למנות מלך חדש אם תהיה סיבה שנצטרך לו וכו' עכ"ל, ובס' מנחת יחיד שם פי' כוונתו שיתכן קיום המצוה במינוי מלך חדש רק מזרעו של דוד, וזהו לא כפי שנתבאר דסב"ל להחינוך דלא שייך מינוי חדש במלכות בית דוד, אבל דוחק לפרש כוונת החינוך כדבריו, דהרי בקושייתו משמע דסב"ל בפשיטות דבמלכות בית דוד נסתלקה זאת המצוה מישראל, וא"כ איך נימא דבתירוצו סב"ל להיפך מזה? ולכן נראה לפרש כוונתו דקאי על מלכי ישראל וכמו שכתב הרמב"ם בהל' ח' דנביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל וכו' הרי זה מלך וכו' והוא משום סיבה מיוחדת וכו' ובמילא שייך בזה מצות מינוי, (וכן פי' בס' הדרת מלך שם פ"א ה"א).

יאשיהו המלך אם הוצרך למשיחה

ובאיכה (ד,כ) עה"פ רוח אפינו משיח ה' פי' התרגום דקאי על יאשיהו המלך דהוה חביב לנא כנשמת רוח חיין דבאפנא והוה מתרבי במשח רבותא דה', דמשמע דסב"ל דיאשיהו המלך נמשח בשמן המשחה, והקשו בזה דלמה נמשח הלא הי' בן מלך ולא הי' שם מחלוקת? ותירץ בהדרת מלך שם דכיון שמבואר במגילה יד,ב, שירמיהו החזירן לעשרת השבטים ויאשיהו מלך עליהם (ובהגהות היעב"ץ שם הביא כמה קראי לזה) נמצא שחל עליו מינוי חדש משום העשרת השבטים, כיון דלפני זה ברחבעם נקרעה מלכות בית דוד ולא מלכו על עשרת השבטים ועכשיו מלך עליהם לכן הי' צריך למשיחה, וזהו לא כהנ"ל בהחינוך דבמלכות בית דוד לא שייך מינוי חדש ולכן י"ל דאי"צ משיחה?

אבל אפ"ל בזה ג"כ כפי שנתבאר לעיל מהשיחה דש"פ וירא תשמ"ג לגבי מלך המשיח, דאפילו נימא דאי"צ משיחה ה"ה נקרא "משיח" משום דפעולת המשיחה באבותיו הוה כאילו בו עצמו הי' משיחה, וא"כ י"ל כן גם בכוונת התרגום שלכן נקרא משיח ה' דהוה כאילו יאשיהו עצמו נמשך ואין הכרח לומר שהי' בו משיחה בפועל, וכ"כ בס' ברכת יצחק סנהדרין סי' י"ח. וראה ישעי' י, כז: "והי' ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחובל על מפני שמן", ובתרגום שם: "ויתברון עממיא מן קדם משיחא", וברד"ק שם כתב: "ויתברון עממיא מן קדם משיחא, פירוש חזקיהו שנמשך בשמן המשחה, ואע"פ שלא נמשח, כי אין מושחין מלך בן מלך, ראוי הי' להמשח, אלא שלא הי' צריך", וזהו כנ"ל.

ולאידך גיסא יש להקשות על המנ"ח, דלמה כתב דכיון דנקרעה המלכות ברחבעם, לכן כשימלוך מלך המשיח על כל ישראל יהא צריך משיחה, הרי יאשיהו כבר מלך אח"כ על עשרת השבטים, ונמצא שמלך המשיח יורש מלוכה זו שהיא על כל ישראל ע"י יאשיהו?

וראה רד"ק (מלכים א' יא,לט, עה"פ ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים) שכתב: מכאן תשובה לאומרין שוא אנו מצפין לימי מלך המשיח וכו' והנה הנביא אומר אך לא כל הימים ומשנחלקה מלכות בית דוד בימי רחבעם לא חזרה עוד כי כל הימים היו לשתי ממלכות עד הגלות, ועי' גם בפירש"י שם בפירוש הראשון באך לא כל הימים, כי לימות המשיח תשוב המלוכה אליו, וכ"כ הרלב"ג שם, וקשה דהלא מבואר במגילה דירמיה החזירן לעשרת השבטים ויאשיהו מלך עליהם הרי דגם לפני מלך המשיח חזרה להם המלכות?

בגדר מלוכת יאשיהו גם על עשרת השבטים

ובס' רנת יצחק (מלכים ב' כג,יט, ובכ"מ) הביא שהגרי"ז הקשה דלמה מלך יאשיהו על עשרת השבטים, הלא הי' רק מלך יהודא? ותירץ שהי' הוראת שעה עפ"י נביא עכ"ד, דלפי"ז יש לתרץ גם הרד"ק ורש"י דסב"ל שלא הי' מלכותו של יאשיהו על כל ישראל מצד עצם המלוכה דמלכות בית דוד, אלא הי' מצד הוראת שעה בלבד, (אבל עי' ברנת יצחק יחזקאל (ח,ט) בשם הגרמ"ד שליט"א באופן אחר).

ולפי"ז יש לתרץ גם המנ"ח שכתב כנ"ל, דמזמן רחבעם נקרעה המלכות משאר השבטים וכו' ומשום זה ר"ל דמלך המשיח שימלוך על כל ישראל יצטרך למשיחה, וי"ל דלא קשה עליו מיאשיהו כנ"ל כיון שזה הי' רק הוראת שעה בלבד.

ועי' עוד בהדרת מלך שם בסוף הספר שהביא דרש"י בסנהדרין ק"י כתב דירמיהו לא החזיר אלא מקצתן, ולפי"ז יש להסתפק אם מלוכת יאשיהו הוה מלוכה על עשרת השבטים ובמילא על כל ישראל, או אפשר דאינם אלא כיחידים בלבד, ואינו מלוכה על כל ישראל, ותולה זה בפלוגתת ר"א ור"ע שם אם עשרת השבטים עתידין לחזור, דר"ע דסב"ל שאין עתידין לחזור יותר, סב"ל דאלו שחזרו בימי ירמיהו הי' עליהם תורת עשרת השבטים אף שהיו רק מקצתן, כיון דגמירי דלא כליא שבטא ועכצ"ל שעל מקצתן שחזרו אז יש שם ד"עשרת השבטים", אבל לפי ר"א דסב"ל דעתידין לחזור, י"ל דחזרת מקצתן לא הי' בתורת עשרת השבטים אלא בתורת יחידים, ונמצא דיאשיהו לא מלך על כל ישראל עיי"ש, דלפי"ז יש לתרץ ג"כ דברי הרד"ק ורש"י דקאמרי דעד מלך המשיח לא יהי' מלכות בית דוד על כל ישראל, ולא קשה מיאשיהו די"ל דקאי לדעת ר"א שחזרו רק בתורת יחידים בלבד ונמצא שאין זה מלוכה על כל ישראל.

ולפי"ז יש לומר דפירוש השני ברש"י שלא פירש דאך לא כל הימים קאי עד ימות המשיח אלא על ל"ו שנים עיי"ש שהביא כן מהסדר עולם, הוא לפי ר"ע דמלוכת יאשיהו הי' מלוכה על כל ישראל ולכן אי אפשר לפרש שהנביא אמר שלא יהי' כן עד ימות המשיח.

אלא דגם לפי מה שנת' לפי הרמב"ם והחינוך, דבמלכות בית דוד לא שייך עוד שום מינוי, מ"מ אכתי י"ל דמלך המשיח יצטרך משיחה, וע"ד סברת המנ"ח הנ"ל במצוה תצ"ז, דכיון דבפועל נתבטל ענין המלוכה כבר משך זמן רב, ובמלך המשיח תחחדש ענין המלוכה, א"כ שייך בזה הטעם שכתב הרמב"ם (בהל' כלי המקדש כנ"ל) שצריך משיחה: "כדי להודיע לכל שהוא מלך לבדו וכו'" ואינו דומה למלך בן מלך בדליכא מחלוקת שאין המלוכה מתחדש אצלו ובא מיד אחר מלוכת אביו.

ועי' צפע"נ הוריות יא, ב, (בד"ה התם שבט) וז"ל: ונ"מ דאם אי"ה לימות המשיח יהי' נצרך משיחה חדשה דכיון דפסקה מלכות בית דוד, אך התורה אמרה לנו לא יסור שבט וכו' אך צריך משיחה חדשה עכ"ל.