הנה ימים באים׃ כי־תשא - ה׳עצם׳ היסודית של בית המקדש
"ומכאן הולכים לארצנו הקדושה, ולירושלים עיר הקודש, ולהר הקודש, ולבית המקדש השלישי, ולקדש הקדשים" ❖ מה נראה שם, בתוך קדש הקדשים? בית המקדש - מאמר רביעי
הי' זה לפני שנים רבות. שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון, בירושלים. בית המקדש לא התמיד בקיומו. לאחד 410 שנים הוא נחרב; לאחר מכן נבנה בית שני, וגם הוא נחרב לבסוף; ועתה אנו מחכים לביאת המשיח, שאז נזכה לראות שוב את בית המקדש השלישי, שהוא לא ייחרב ויישאר נצחי. - האם יש קשר ממשי בין הבית השלישי לבית הראשון והשני (כמובן, חוץ מהעובדה הפשוטה ששלשתם משמשים כבית מקדש)?
בפשטות תהי' התשובה: לא. בית המקדש השלישי מגיע כיחידה נפרדת וחדשה, שאינה תלויה בבתי המקדש שקדמו לה. אדרבה - זו היא כל מעלתו של הבית השלישי, בכך שהוא שונה משני בתי המקדש שקדמו לו: הבית הראשון והשני נבנו בידי אדם, וזה באמת מה שהביא לכך שיד האויבים היתה יכולה לשלוט בהם; ואילו הבית השלישי ייבנה בידי הקב"ה, "בניינא דקוב"ה" (זח"ג רכא, א), ולכן הוא יהי' נצחי וקיים לעד.
כך נדמה, לכאורה. אולם הרבי מחדש חידוש גדול, לפיו יוצא שיש קשר גדול בין בתי המקדש, ולא זו בלבד אלא שהבית השלישי מבוסס ומיוסד על הבית הראשון.[1] למה הכוונה? ואיך אפשר לומר שהבית השלישי מיוסד על הראשון, בשעה שהבית השלישי הוא נעלה לאין ערוך?
חלק מבית המקדש שנשאר בקיומו
דוגמה לדבר אנו יכולים ללמוד מתחיית המתים. בתחיית המתים יהיו גופים חדשים, שכפי המבואר בספרי חסידות,[2] מהווים גופים נעלים הרבה יותר מאשר הגופים כמו שהם בזמן הזה. אפשר לראות זאת בדבר פשוט: הגופים בזמן הזה נוצרים דרך בשר ודם (אב ואם), ואילו הגופים שיקומו בתחיית המתים ייבראו ע"י הקב"ה בעצמו, ממש כמו אדם הראשון שהי' "יציר כפיו של הקב"ה".
אולם, יחד עם זה, האם הגופים שלעתיד לבוא הם גופים חדשים בכל המובנים? כמובן שלא. כל המושג של תחיית המתים משמעותו, שאותו גוף שמת הוא זה שקם לתחיי'! וכפי שמבואר על כך,[3] אמנם הגוף כולו חוזר לעפר, אך עצם אחת נשארת בקיומה, היא 'עצם לוז' המפורסמת, שנחשבת כבסיס וכיסוד של כל הגוף, ובה לא שייך אבדון והפסד. עצם זו תשמש 'כשאור לעיסה', קרי: ממנה ייבנה כל הגוף החדש לעתיד לבוא. 'עצם הלוז' היא השארית של הגוף הקודם, וממנה נבנה הגוף החדש.
מעין יחס זה קיים גם בין בית המקדש השלישי לבתי המקדש שקדמו לו. אמנם הבתים הללו נחרבו, והבית השלישי בא כבית חדש, אך יש את ה'עצם' היסודית של בית המקדש, שהיא כן נשארה בקיומה, והיא בעצם הבסיס שעליו ייבנה אותו בית שלישי הבא משמים. - מהו באמת אותו חלק יסודי בבית המקדש, שלא נחרב ונשאר לעד?
אפשר ללמוד זאת מדברי הרמב"ם, וזה לשונו (תחילת פ"ד מהל' בית הבחירה): "... בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר 'ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה', תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל, אין לכם משא בכתף, עתה עבדו את ה' אלקיכם' וגו'".
לומד הרבי (וראה ביאור הדברים בארוכה במקור - לקו"ש חכ"א ע' 156 ואילך), שאותו מקום שבו גנז יאשיהו את הארון ("למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות"), אינו סתם מקום מחבוא לארון, כדי שלא יתפסוהו האויבים; למקום זה יש את התוקף של קדושת בית המקדש, ויתירה מזו: קדושת קודש הקדשים. לפי זה עולה, כי גם לאחר חורבן בית המקדש, נשאר קיים חלק מקדש הקדשים! אותו חלק הנמצא בהעלם במעמקי הר הבית.
הווי אומר: אין הפירוש שמקומו של הארון צריך להיות בקדש הקדשים הגלוי, ורק בלית ברירה נאלצו לשים אותו באותו מקום נסתר ונעלם; אלא, שמלכתחילה כשבנה שלמה את בית המקדש, הוא קבע לארון שתי מקומות: מקום אחד בחלק הגלוי של קדש הקדשים, ומקום שני ב"מטמוניות עמוקות ועקלקלות", שגם הוא נחשב ל"מקום הארון", וגם בו נחשב הארון כנמצא במקומו, עם כל הגדרים ההלכתיים שבדבר. "מקום הארון" זה הוא ה'עצם' היסודית של כל בית המקדש, הוא נתן את הקדושה גם בבית המקדש השני - שאמנם לא הי' בו ארון בגלוי, אבל היתה בו את אותה קדושה מכח הארון הנמצא במקומו שבקרקעית הבית; והוא גם זה שממנו ייבנה הבית השלישי.
בלשון השיחה: "אין אלו שלש בתי מקדש (נפרדים) שיש להם שייכות זה לזה, אלא בעיקר הם בית אחד: בית המקדש השני וכן השלישי לא מהווים (בחלק עיקרי) בית חדש, אלא הבית (הראשון) כמו שהוא נבנה מחדש, כבר בעת בנין הבית הראשון נקבע בו ענין לשעתו ולעתיד לבוא .. מקום הארון הוא ה'עצם' של בית המקדש, שבו לא שייך חורבן והפסד, וממנו נבנים המקדש השני והשלישי".
האם הלוחות יישארו שבורות?
הארון (ומקומו) הוא איפוא הבסיס של הבית השלישי, וכמובן כאשר יבנה הבית השלישי בפועל - הוא יחזור למקומו הגלוי, בקדש הקדשים המוכר. ועתה נעבור למה שנמצא בתוך הארון.
מה שנמצא בתוך הארון הוא לוחות הברית. אלא, שבפרשת השבוע אנו לומדים שהיו שני סוגי לוחות, הלוחות הראשונות שנשברו, ולוחות שניות שניתנו לאחר מכן. ובכן, בארון נמצאים הלוחות השניות, השלמות, אך לפי דעה אחת בגמרא בבבא בתרא (יד, ב) גם שברי הלוחות הראשונות היו שם, לצד הלוחות השלמות.
באחת השיחות אנו מוצאים (ש"פ בהר־בחוקותי תנש"א הערה 143), שגם לעתיד לבוא יהיו בארון אותן שברי לוחות. מה היא המשמעות של לוחות שבורות בתוך זמן הגאולה, השלם מכל?
התשובה היא, שהלוחות השלמות מייצגות את המעלה שבעבודת התשובה, שבאה מתוך "לב נשבר". השילוב של שני מיני הלוחות, השלמות והשבורות, מתאים למה שידוע בקבלה ובחסידות, שאחד מחידושיו של משיח הוא "לאתבא צדיקייא בתיובתא", היינו, להביא גם בצדיקים שעבודתם היא בשלימות, את מעלת התשובה - המתאפיינת בתנועת הבלי גבול שבה ובפריצת כל הגדרים וההגבלות.[4] וזהו הקשר בין הלוחות השבורות לזמן הגאולה, כסמל לעבודת התשובה ומעלתה.
אך במקום אחר מבואר (שיחות ש"פ האזינו וערב פסח תנש"א), שלעתיד לבוא יהיו "גם לוחות ראשונות כפי שהם בשלימותן (לפני השבירה), עבודת הצדיקים, וביחד עם זה, גם לוחות שניות, שמורה על השלימות דעבודת התשובה בעבודת הצדיקים, שזהו ענין 'לאתבא צדיקייא בתיובתא'". מכאן עולה, שהלוחות הראשונות ישובו ויהיו שלימות לעתיד לבוא. [ראה גם בדברי הרמ"ע מפאנו (מאמר שבתות ה' חלק שני), בתיאור סיומה של 'סעודת הלויתן': "...אחר־כך יבוא משה ולוחות הראשונות - אחרי שחזרו לקדמותן באותה שעה - על שתי ידיו, לילך לפני העם מן ה'גן' אל ה'עדן', אשר שם 'עץ החיים'"].
אלא שלפי זה, מתעוררת שאלה הפוכה: אם הלוחות הראשונות ישובו ויהיו שלמות, לכאורה הלוחות השניות מעתה הן מיותרות לגמרי! אך האמת היא, שבכל אחד מסוגי הלוחות קיים מעלה על חברו; הלוחות הראשונות מתאפיינות במעלתם האלוקית הנעלית, אך הלוחות השניות - שניתנו לאחר שעם ישראל חטא בעגל - מייצגות את המעלה שבעבודת התשובה, שהיא תנועה נצחית ובלתי מוגבלת, שלא כמו דבר שניתן כהמשכה למעלה, שבו שייך הפסק ושינוי (וכמו שהי' בפועל, שהלוחות הראשונות נשברו).
הדברים מבוארים בארוכה בתורת החסידות (ראה שיחת ש"פ ואתחנן תנש"א ושיחת ש"פ תשא תשנ"ב), ונביא כאן רק את הדברים כמו שהם מנוסחים בקיצור ב"היום יום" (יז תמוז):
"ההבדל שבין לוחות הראשונות ולוחות האחרונות: בלוחות עצמן - הראשונות 'מעשה אלקים', השניות 'פסל לך' [כלומר, מעשה ידי משה]. המכתב - חרות על הלוחות שכדרז"ל עירובין (נד, א) הוא רק בלוחות הראשונות. במעלת בני ישראל - בלוחות הראשונות צדיקים, כשעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, בשניות בעלי תשובה. במעלת משה - במתן תורה ניתנו למשה אלף אורות במתנה, ובחטא העגל ניטלו ממנו ולא חזרו בלוחות שניות (רק בשבת נותנים לו כדאיתא ב'פרי עץ חיים'). מעלת לוחות השניות שניתנו ג"כ הלכות מדרש אגדות כו', 'כפלים לתושיה' כדאיתא בנדרים (כב, ב); וקירון עור פני משה".
הפרטים והנקודה הכללית
ולמעשה, לצד שני הלוחות, הראשונות והשניות, נמצא בקדש הקדשים גם ספר התורה שכתב משה רבינו. וכמסופר בפרשת וילך (לא, כו) על דברי משה ללוים: "לקוח את ספר התורה הזה, ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם, והי' שם בך לעד". ורש"י מפרש: "נחלקו בו חכמי ישראל בבבא בתרא. יש מהם אומרים, דף הי' בולט מן הארון מבחוץ ושם הי' מונח; ויש אומרים, מצד הלוחות הי' מונח בתוך הארון".
מה מוסיף ספר התורה על שני מיני הלוחות, הראשונות והשניות? זאת אנו למדים משיחה נוספת (לקו"ש ח"ט שיחה ב לפ' וילך - ע' 196 ואילך), שם מבואר כי בעוד ענין הלוחות הוא התורה כמו שהיא באה באופן כללי, עשרת הדברות (שכוללות בתוכן את כל המצוות - רש"י משפטים כד, יב. ועוד), הרי בספר התורה יש את המעלה של הפרטים, תרי"ג המצוות כמו שהן באות בצורה מפורטת ומוגדרת. הימצאותו של ספר התורה בקדש הקדשים, לצד הלוחות, מסמלת את העובדה שהמצוות כמו שהן באות בפרטיות - יונקות ומקבלות את כחן מהאור הגדול כמו שהוא 'מרוכז' בלוחות בצורה כללית; הפרטים השונים מסתעפים ויוצאים מתוך הנקודה הכללית השורשית.