386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן נח׃ הסרת סכין מעל השולחן בברכת המזון לעת"ל (הצגת מקור)
גרסה מ־07:47, ט"ז באדר א' ה'תשע"ט
, 07:47, ט"ז באדר א' ה'תשע"טיצירת דף עם התוכן "== ב' טעמים במנהג זה == בב"י או"ח סי' ק"פ כתב וז"ל: כתב הרוקח בסימן של"ב מכסין סכין בשעת ברכת המ..."
== ב' טעמים במנהג זה ==
בב"י או"ח סי' ק"פ כתב וז"ל: כתב הרוקח בסימן של"ב מכסין סכין בשעת ברכת המזון על שם לא תניף עליהם ברזל{{הערה|דברים כז,ה.}} במכילתא (יתרו, בחודש פרשה יא, ד"ה כי חרבך) אינו דין שיניף המקצר על המאריך, ושולחן כמזבח בשילהי חגיגה (כז,א) עכ"ל, וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' שכ) וכן כתוב בשבלי הלקט (סי' קנה), וכתוב עוד בשבלי הלקט מפי החבר רבי שמחה שמעתי טעם אחר פעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה ושני טעמים אלו כתובים בארחות חיים (הל' ברהמ"ז אות ח) ונוהגים בשבתות וימים טובים שלא לכסות הסכין ולפי טעם רבי שמחה אין לחלק בין שבת לחול ומכל מקום מנהגן של ישראל תורה היא עכ"ל,{{הערה|ועי' גם בשו"ע שם (סעי' ה') שכתב: "נוהגים לכסות הסכין בשעת בהמ"ז, ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב".}} היוצא מדבריו שישנם ב' טעמים בזה שנוהגים לכסות הסכין, טעם הראשון הוא משום דשלחן כמזבח ובמזבח אסור להניף ברזל, וטעם הב' הוא משום דכיון שמזכירים בבהמ"ז חורבן ביהמ"ק יש סכנה בדבר.
ויש לומר נפק"מ בין ב' טעמים אלו בנוגע לימות המשיח בב"א, דלפי טעם הב' שהוא משום סכנה משום חורבן ביהמ"ק, הרי פשוט דזה לא ינהג לימות המשיח כשיבנה ביהמ"ק על מכונו,{{הערה|וגם נוסח הברכות והתפלות ישתנו לעת"ל כדאיתא [[ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן לא׃ תפלת שמו"ע לע"ל בקול רם|בחלק א' סי' לא]] מס' בית אלקים שער היסודות פרק סא עיי"ש.}} משא"כ לפי טעם הא' שפיר ינהגו בזה דלא שנא.
והנה בב"י משמע דלפי טעם הא' הרי זה שייך רק בימות החול ולא בשבת, משא"כ לפי טעם הב' אין לחלק, והקשה הט"ז שם דגם לפי טעם הא' אין לחלק? וכתב דאפשר דכוונת הב"י '''דאפילו''' לטעם ר' שמחה אין לחלק בין שבת ויו"ט וכל שכן לטעם הראשון, כי לטעם הב' הי' אפשר קצת לומר דבשבת ויו"ט אין האדם מיצר כ"כ קמ"ל דגם לטעם זה אין לחלק, וכן פירש כוונתו בס' 'אדני פז' שם, דלא נימא דרק בחול חיישינן שיזכור החורבן וכו', כיון דנוהגין לומר קודם ברהמ"ז (תהלים קלז) על נהרות בבל שהוא קינה על חורבן הבית ויש לחוש יותר לסכנה שיתחוב עצמו בסכין, משא"כ בשבת ויו"ט שאומרים מזמור (תהלים קכו) בשוב ה' את שיבת ציון א"כ אין לחוש לסכנה קמ"ל דאפילו הכי אין לחלק דיש לחוש לסכנה ע"י שאמר בונה ברחמיו ירושלים וכו'.
אבל כבר כתבו דמלשון הב"י "'''ולפי טעם רבי שמחה אין לחלק''' בין שבת לחול" לא משמע כדבריהם, וראה בס' מטה יהודה (או"ח שם) שביאר כוונת הב"י דלפי טעם הא' דהקיצור ימים אתי ממילא '''בידי שמים''', שפיר יש לחלק בין שבת לחול דכדאי הוא זכות שבת ויו"ט להגן עליו מן הפורעניות, משא"כ לטעם הב' דהוו משום גזירה שמא יפגע בעצמו בידים, גם בשבת ויו"ט חיישינן כיון שהאדם הוא '''בעל בחירה''', ולכן כתב הב"י דרק לפי טעם הב' אין לחלק.
== ביאור הטעם של ה"לבוש" וה"תורה תמימה" ==
אבל בלבוש שם פי' טעם הראשון באופן אחר, שהקשה ג"כ קושיא זו על הב"י, דמאי שנא שבת ויו"ט מבחול לפי טעם הראשון וכי בשבת ויו"ט אין השלחן נקרא מזבח כמו בחול? ותירץ וז"ל: ואפ"ל שבארצותיו '''סב"ל כטעם הראשון''' והם נוהגים כן מפני שהם מפרשים שהטעם דלא תניף עליהם ברזל הכוונה היא דהא דמסלקין הסכין הוא סימן כדי שיהי' לנו '''לזכרון''' שלא היו מניפין ברזל על המזבח בשעת עשייתו בהבנותו ולא נטעה בזה '''כשנזכה לבנינו ב"ב''', אבל בשבת ויו"ט שכבר ידוע שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת ויו"ט, לפיכך אין צריכים לעשות זכרון דלאו דלא תניף, וכמו שמן הטעם הזה מנהגינו בארצות אלו לומר מזמור לתודה (תהלים ק) בחול וא"א אותו בשבת כו', אבל בסכין לא ראיתי נוהגין כן בארצות אלו, שאין מחלקין בין חול ושבת ויו"ט, '''ואפשר דקיימ"ל כטעם השני''' עכ"ל.
ועי' גם במגן אברהם שם שביאר טעמו של המחבר שכתב דונהגו שלא לכסותו בשבת ויו"ט וז"ל: דהטעם משום ששלחן דומה למזבח ובמזבח כתיב לא תניף עליהם ברזל ובשבת אין בונין מזבח וליכא רמז למזבח עכ"ל, ופירש במחצית השקל שם כוונתו דהדין דלא תניף עליהם ברזל איירי '''בשעת הבנין''', ובשבת שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת לכן אין בו רמז ומותר עיי"ש, ולכאורה כוונתו ע"ד שכתב הלבוש.{{הערה|בס' ילקוט הגרשוני או"ח שם ועוד הקשו דכיון דאין בונין ביהמ"ק בלילה (כמ"ש הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"א הי"ב) א"כ לפי סברא זו צריך לומר גם שאין צריך להסיר הסכין בלילה כמו דאי"צ להסירו בשבת ויו"ט, אבל י"ל דלא פלוג בין יום לילה עיי"ש.
ואפשר לומר בזה באופן אחר, דכבר מצינו שקו"ט בענין זה אם רק בנין ביהמ"ק אין בונין בלילה משא"כ מזבח בונים גם בלילה או דלא שנא, דבשו"ת בית יצחק או"ח סי' ג' (אות ה') הביא בשם הג"ר שמחה בונם איגר (בנו של הגרע"א) לתרץ קושיית רש"י ותוס' בסוכה מא,א, (וראה גם רש"י ר"ה ל,א, בד"ה לא צריכא) בהא דקאמר שם בגמ' דאיבני בחמיסר בליליא, והקשו דהרי בלילה אינו נבנה דקיימא לן בשבועות (טו,ב) דאין בנין בית המקדש בלילה? ותירצו הני מילי - בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו,יז) מקדש ה' כוננו ידיך ע"כ, וכתב הנ"ל לתרץ דהן אמת דאין בנין ביהמ"ק בלילה אבל בנין מזבח יכול להיות בלילה, דמזבח לא הוה כי אם כלי מקדש ולא מקדש גופיה, וא"ש דברי הגמ' בסוכה דאיבני בלילה דהכוונה להמזבח שיבנה בלילה ומקריבין במזבח אע"פ שאין בית, והבית יצחק הביא ראי' לזה מזבחים דף ס,א, דנים כלי מכלי ואין דנים כלי מבנין ומבואר דמזבח הנחושת לא מקרי בנין ושקו"ט בזה עיי"ש, ועי' גם בערוך לנר שם שכ"כ, וכבר שקו"ט בזה בארוכה בהגרי"פ על הרס"ג ח"א עשה י"ג (סוד"ה והנה עיקר) וסב"ל דגם מזבח אין בונין בלילה, וכן כתב בס' מקדש דוד סי' א' עיי"ש, וראה בארוכה בס' תורת הקודש ח"א סי' ט"ז וח"ב סי' י"ד ובס' קדושת הר עמ' ריא וש"נ ועוד.
וראה לקוטי שיחות חכ"א פ' ויק"פ (עמ' 255) שהביא ג' אופנים בביאור גדרן של כלי המקדש והמשכן, אם הם חשובין מצ"ע ואינם בגדר הקמת המשכן, או דהוה חלק מעשיית והקמת המשכן וכו', וכתב שם בהערה 43 וז"ל: ואולי י"ל גם נפק"מ בין הסברות הנ"ל '''בזמן''' הקמתו, דאין בונין את המקדש בלילה .. אם גם הכלים בדין זה: לאופן הב' אינם בדין זה, כיון שעשית הכלים עצמן אינה בגדר הקמת המשכן (וכ"ה בערוך לנר סוכה מא,א, בתוד"ה אי נמי, הר מורי' הל' בית הבחירה פ"א סק"ב וראה צפע"נ מהד"ת ג,ג, ובכ"מ) משא"כ לפי אופן הא' והג' דהוה חלק מעשיית והקמת המשכן (וראה פנים יפות ר"פ ויצא דכתב ע"ז דאין בנין ביהמ"ק בלילה "וכ"ש עשיית המזבח") וכו' עכ"ל, וראה בס' תורת הקודש שם בענין זה.
ולפי"ז פשוט דאי נימא דסב"ל להמג"א דבנין המזבח אפשר גם בלילה לא קשה כלל הקושיא בנוגע להסרת הסכין בלילה, כיון דבנין מזבח שפיר אפשר בלילה ואינו דומה לשבת ויו"ט, ועי' בשו"ת הר צבי חיו"ד קונטרס 'עבודת הבחירה בזה"ז' סי' ו' שהקשה קושיא זו מדיליה על המג"א ותירץ כנ"ל דבנין המזבח אפשר גם בלילה ואכמ"ל.
}}
דלפי פירוש זה שהמנהג הוא משום שיהי' לנו '''לזכרון שלא להניף ברזל בשעת עשייתו בהבנותו לעת"ל''', י"ל דגם לפי טעם הא' ה"ז שייך רק עכשיו, אבל לעת"ל שכבר יבנה ביהמ"ק וכו' שוב אין צורך '''לזכרון''' זה וממילא לא ינהגו במנהג זה לכו"ע.
ועי' גם תורה תמימה פר' יתרו (פרק כ, אות קלב) שהביא דברי הרוקח הנ"ל דכיסוי הסכין בשעת ברכהמ"ז משום דהשולחן כמזבח ונאמר בו לא תניף עליהם ברזל, והביא דברי המג"א הנ"ל דלפי האי טעמא דהרוקח א"צ לכסות הסכין בשבת, משום דאין בנין ביהמ"ק בשבת. וכתב לבאר דיש להעיר עוד בדברי הרוקח והמג"א דלפי האי טעמא דשולחן כמזבח וכו', מדוע צריך לכסות הסכין דוקא בשעת ברהמ"ז הרי גם שלא בשעת ברהמ"ז יהיה אסור להניף עליו ברזל? וגם אם חשיב השולחן כמזבח לא יעלו עליו גם שאור ודבש כמו על המזבח? אלא ודאי ענין השינוי הוא "'''רק לרמז בעלמא'''", דכמו שבזמן שביהמ"ק היה קיים היה המזבח מכפר ע"י שהקרבן הוא ענין הודאה לה', ומצינו במזבח לשון אכילה כמו ותאכל על המזבח (ויקרא ט,כד) כך כשהצדיקים אוכלים לשם ה' לחזק כוחותיהם לעבודתו יתברך, ומודים לה' באכילתן הם ג"כ מכפרים. אבל לא שייך לצרף פרטי דיני המזבח לשלחן האכילה, עכ"ד, וראה גם תו"ת פ' בהעלותך (פ"ט אות לז) בענין זה.
וכתב ע"ז בשו"ת 'עטרת פז'{{הערה|ח"א כרך א - או"ח הערות סי' טו הערה א.}} דלפי דברי התו"ת יוצא דגם לטעמו של הרוקח ענין זה של הסרת הסכין מעל השולחן בשעת ברכהמ"ז בא בעיקרו רק '''לרמז וזכר בעלמא''' לענינו של המזבח שהיה מכפר כשביהמ"ק היה קיים. וכעין אשר אמרו חז"ל (בחגיגה כז,א) בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר על אדם, עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, ע"ש. וא"כ אפ"ל דהני מילי דבעינן רמז וזכרון, כל זמן שאין ביהמ"ק קיים והמזבח אינו עומד על תילו, אבל אה"נ כשיבנה ביהמ"ק בב"א שוב לא בעינן רמז בשולחנו של האדם, דהמזבח גופיה יכפר על האדם. וממילא לפ"ז יצא ג"כ דגם לפי טעם הא' לא יצטרכו להסיר הסכין מעל השולחן.
== לפירוש אדה"ז ==
אבל בשו"ע אדה"ז שם (סעי' ו') כתב: "נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון כי השלחן דומה למזבח ובמזבח נאמר לא תניף עליהם ברזל לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם והמזבח מאריך ימיו של האדם ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך וגם השולחן מאריך ימיו של אדם ומכפר עונותיו בהכנסת אורחים שגדול כחה של לגימה שמשרה שכינה וכו'" ומבואר בזה לא כפירוש הלבוש הנ"ל שהוא '''לזכרון''' שאין להניף ברזל כו', וכן לא כהתו"ת שהוא רק '''לזכר שהמזבח הי' מכפר''' וכו' דכן עכשיו '''השולחן מכפר''', אלא דמכיון שהשולחן דומה למזבח שמאריך ימיו של אדם לכן אינו בדין שיונף המקצר על המאריך, ומשמע מזה שבאמת אינו נכון להניח עליו ברזל, ולא כהנ"ל, (וראה גם בפירוש השני של הלבוש שם) דלפי זה שפיר י"ל כמבואר לעיל, דלפי טעם זה שפיר ינהג גם לעתיד לבוא.{{הערה|ומה שהקשה התו"ת דלמה ה"ז דוקא בעת ברכת המזון וכו' כבר נתבארו בזה בכ"מ באחרונים, וראה שו"ת 'באר עשק' סי' כ"ז שביאר משום דברכת המזון הוא גמר העבודה הנעשית על השלחן וכו' ועוד בכ"מ.}}
אמנם יש להוסיף בזה עוד, במ"ש אדה"ז שם אח"כ וז"ל: ונהגו במקומות הרבה שלא לכסותו בשבת ויום טוב כי בחול מכסין אותו מפני שהוא כחו של עשו '''ובשבת ויום טוב אין שטן ופגע רע''', עכ"ל, (מובא באליה רבה ולבוש שם בשם השל"ה), דלפי"ז י"ל דלעת"ל יהיו כל ימות החול כשבת ויו"ט בזה"ז, דאין שטן ופגע רע, וא"כ שוב אפ"ל דלכו"ע לא ינהגו במנהג זה, ועי' עוד בט"ז ובערוך השלחן שם.
והעירני הרה"ת הנעלה וכו' מ"מ שי' רייצעס בענין זה, במה ששאמר הרבי בשיחת ש"פ ויחי תשנ"ב, (תורת מנחם – התוועדויות תשנ"ב ח"ב ע' 84 ואילך) שלעת"ל יתבטל הענין הבלתי רצוי שבברזל (כי אז בכלל לא יהיה שייך זה שהברזל מקצר ימיו של אדם), ולכן יהיה בנין בית המקדש השלישי גם בברזל, "כדי להדגיש את העילוי והשלימות דהפיכת הברזל שהחריב ביהמ"ק לברזל שנעשה חלק בהבנין דביהמ"ק", ולפ"ז מובן ופשוט, שגם לפי טעם זה לא ינהג דין זה דהסרת הברזל וכו'. וק"ל.{{הערה|כדאי להביא בהאי ענינא עוד חילוקי דינים די"ל בין טעם הא' להב':
א) כתב המג"א שם ד"לפי טעם הראשון דוקא בסכין של ברזל צריך לכסותו", אבל אם הסכין אינו של ברזל אי"צ דע"ז ליכא שום איסור במזבח, משא"כ לפי טעם הב' ה"ז שייך בכל סכין המחתך, וכבר נשאל בשו"ת בית אבי ח"ג סי' קמ"ה אם צריכים להסיר מעל השלחן סכין "פלסטיק", וכתב שזה תלוי לפי ב' טעמים הנ"ל דלפי טעם הא' כיון שאינו של ברזל שרי, משא"כ לפי טעם הב' באופן שיכול לבוא עי"ז לידי סכנה אסור עיי"ש.
ועי' גם בשו"ת אור המאיר להגר"מ שפירא ז"ל סי' ע"ג דשקו"ט אם האיסור במזבח הוא רק בברזל בלבד אבל בשאר מיני מתכות כגון בכסף ליכא האי איסורא, והביא מ"ש הרמב"ן בפ' יתרו (כ,כא): "ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח,ב) הרי זה מותר", וכן הוא בתוספתא ב"ק פ"ז ה"ב עיי"ש בארוכה, ומסיק דזה תלוי בפלוגתא דרבי יהודא ורבי נחמי' בסוטה מח,ב ואכמ"ל, דאי נימא דבמזבח ליכא איסור אלא בברזל ולא בכסף וכו' נמצא דגם בדינא דסכין צריך להסירו דוקא אם הוא עשוי מברזל ולא מכסף, וראה בזה בס' טעמי המנהגים סי' קפ"ד.
ב) בס' אז נדברו ח"ז סי' ב' ובחי"ד סי' ל"ז נשאל אודות סכינין אלו של ברזל שהם קטנים ואינם חדים כ"כ ועשויין רק למרח בהם והדומה אם צריכים להסירם? ומסיק שם דלפי טעם הראשון יש להחמיר כיון שיש ע"ז שם סכין ומחתך קצת, ואינו דומה לכף ומזלג שאינו עשוי לחתיכה כלל, משא"כ לפי טעם הב' דליכא סכנה בדבר אי"צ להסירו ולהלכה נקטינן כטעם הא' וכמ"ש הב"י עיי"ש.
}}
בב"י או"ח סי' ק"פ כתב וז"ל: כתב הרוקח בסימן של"ב מכסין סכין בשעת ברכת המזון על שם לא תניף עליהם ברזל{{הערה|דברים כז,ה.}} במכילתא (יתרו, בחודש פרשה יא, ד"ה כי חרבך) אינו דין שיניף המקצר על המאריך, ושולחן כמזבח בשילהי חגיגה (כז,א) עכ"ל, וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' שכ) וכן כתוב בשבלי הלקט (סי' קנה), וכתוב עוד בשבלי הלקט מפי החבר רבי שמחה שמעתי טעם אחר פעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה ושני טעמים אלו כתובים בארחות חיים (הל' ברהמ"ז אות ח) ונוהגים בשבתות וימים טובים שלא לכסות הסכין ולפי טעם רבי שמחה אין לחלק בין שבת לחול ומכל מקום מנהגן של ישראל תורה היא עכ"ל,{{הערה|ועי' גם בשו"ע שם (סעי' ה') שכתב: "נוהגים לכסות הסכין בשעת בהמ"ז, ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב".}} היוצא מדבריו שישנם ב' טעמים בזה שנוהגים לכסות הסכין, טעם הראשון הוא משום דשלחן כמזבח ובמזבח אסור להניף ברזל, וטעם הב' הוא משום דכיון שמזכירים בבהמ"ז חורבן ביהמ"ק יש סכנה בדבר.
ויש לומר נפק"מ בין ב' טעמים אלו בנוגע לימות המשיח בב"א, דלפי טעם הב' שהוא משום סכנה משום חורבן ביהמ"ק, הרי פשוט דזה לא ינהג לימות המשיח כשיבנה ביהמ"ק על מכונו,{{הערה|וגם נוסח הברכות והתפלות ישתנו לעת"ל כדאיתא [[ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן לא׃ תפלת שמו"ע לע"ל בקול רם|בחלק א' סי' לא]] מס' בית אלקים שער היסודות פרק סא עיי"ש.}} משא"כ לפי טעם הא' שפיר ינהגו בזה דלא שנא.
והנה בב"י משמע דלפי טעם הא' הרי זה שייך רק בימות החול ולא בשבת, משא"כ לפי טעם הב' אין לחלק, והקשה הט"ז שם דגם לפי טעם הא' אין לחלק? וכתב דאפשר דכוונת הב"י '''דאפילו''' לטעם ר' שמחה אין לחלק בין שבת ויו"ט וכל שכן לטעם הראשון, כי לטעם הב' הי' אפשר קצת לומר דבשבת ויו"ט אין האדם מיצר כ"כ קמ"ל דגם לטעם זה אין לחלק, וכן פירש כוונתו בס' 'אדני פז' שם, דלא נימא דרק בחול חיישינן שיזכור החורבן וכו', כיון דנוהגין לומר קודם ברהמ"ז (תהלים קלז) על נהרות בבל שהוא קינה על חורבן הבית ויש לחוש יותר לסכנה שיתחוב עצמו בסכין, משא"כ בשבת ויו"ט שאומרים מזמור (תהלים קכו) בשוב ה' את שיבת ציון א"כ אין לחוש לסכנה קמ"ל דאפילו הכי אין לחלק דיש לחוש לסכנה ע"י שאמר בונה ברחמיו ירושלים וכו'.
אבל כבר כתבו דמלשון הב"י "'''ולפי טעם רבי שמחה אין לחלק''' בין שבת לחול" לא משמע כדבריהם, וראה בס' מטה יהודה (או"ח שם) שביאר כוונת הב"י דלפי טעם הא' דהקיצור ימים אתי ממילא '''בידי שמים''', שפיר יש לחלק בין שבת לחול דכדאי הוא זכות שבת ויו"ט להגן עליו מן הפורעניות, משא"כ לטעם הב' דהוו משום גזירה שמא יפגע בעצמו בידים, גם בשבת ויו"ט חיישינן כיון שהאדם הוא '''בעל בחירה''', ולכן כתב הב"י דרק לפי טעם הב' אין לחלק.
== ביאור הטעם של ה"לבוש" וה"תורה תמימה" ==
אבל בלבוש שם פי' טעם הראשון באופן אחר, שהקשה ג"כ קושיא זו על הב"י, דמאי שנא שבת ויו"ט מבחול לפי טעם הראשון וכי בשבת ויו"ט אין השלחן נקרא מזבח כמו בחול? ותירץ וז"ל: ואפ"ל שבארצותיו '''סב"ל כטעם הראשון''' והם נוהגים כן מפני שהם מפרשים שהטעם דלא תניף עליהם ברזל הכוונה היא דהא דמסלקין הסכין הוא סימן כדי שיהי' לנו '''לזכרון''' שלא היו מניפין ברזל על המזבח בשעת עשייתו בהבנותו ולא נטעה בזה '''כשנזכה לבנינו ב"ב''', אבל בשבת ויו"ט שכבר ידוע שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת ויו"ט, לפיכך אין צריכים לעשות זכרון דלאו דלא תניף, וכמו שמן הטעם הזה מנהגינו בארצות אלו לומר מזמור לתודה (תהלים ק) בחול וא"א אותו בשבת כו', אבל בסכין לא ראיתי נוהגין כן בארצות אלו, שאין מחלקין בין חול ושבת ויו"ט, '''ואפשר דקיימ"ל כטעם השני''' עכ"ל.
ועי' גם במגן אברהם שם שביאר טעמו של המחבר שכתב דונהגו שלא לכסותו בשבת ויו"ט וז"ל: דהטעם משום ששלחן דומה למזבח ובמזבח כתיב לא תניף עליהם ברזל ובשבת אין בונין מזבח וליכא רמז למזבח עכ"ל, ופירש במחצית השקל שם כוונתו דהדין דלא תניף עליהם ברזל איירי '''בשעת הבנין''', ובשבת שאין בנין ביהמ"ק דוחה שבת לכן אין בו רמז ומותר עיי"ש, ולכאורה כוונתו ע"ד שכתב הלבוש.{{הערה|בס' ילקוט הגרשוני או"ח שם ועוד הקשו דכיון דאין בונין ביהמ"ק בלילה (כמ"ש הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"א הי"ב) א"כ לפי סברא זו צריך לומר גם שאין צריך להסיר הסכין בלילה כמו דאי"צ להסירו בשבת ויו"ט, אבל י"ל דלא פלוג בין יום לילה עיי"ש.
ואפשר לומר בזה באופן אחר, דכבר מצינו שקו"ט בענין זה אם רק בנין ביהמ"ק אין בונין בלילה משא"כ מזבח בונים גם בלילה או דלא שנא, דבשו"ת בית יצחק או"ח סי' ג' (אות ה') הביא בשם הג"ר שמחה בונם איגר (בנו של הגרע"א) לתרץ קושיית רש"י ותוס' בסוכה מא,א, (וראה גם רש"י ר"ה ל,א, בד"ה לא צריכא) בהא דקאמר שם בגמ' דאיבני בחמיסר בליליא, והקשו דהרי בלילה אינו נבנה דקיימא לן בשבועות (טו,ב) דאין בנין בית המקדש בלילה? ותירצו הני מילי - בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו,יז) מקדש ה' כוננו ידיך ע"כ, וכתב הנ"ל לתרץ דהן אמת דאין בנין ביהמ"ק בלילה אבל בנין מזבח יכול להיות בלילה, דמזבח לא הוה כי אם כלי מקדש ולא מקדש גופיה, וא"ש דברי הגמ' בסוכה דאיבני בלילה דהכוונה להמזבח שיבנה בלילה ומקריבין במזבח אע"פ שאין בית, והבית יצחק הביא ראי' לזה מזבחים דף ס,א, דנים כלי מכלי ואין דנים כלי מבנין ומבואר דמזבח הנחושת לא מקרי בנין ושקו"ט בזה עיי"ש, ועי' גם בערוך לנר שם שכ"כ, וכבר שקו"ט בזה בארוכה בהגרי"פ על הרס"ג ח"א עשה י"ג (סוד"ה והנה עיקר) וסב"ל דגם מזבח אין בונין בלילה, וכן כתב בס' מקדש דוד סי' א' עיי"ש, וראה בארוכה בס' תורת הקודש ח"א סי' ט"ז וח"ב סי' י"ד ובס' קדושת הר עמ' ריא וש"נ ועוד.
וראה לקוטי שיחות חכ"א פ' ויק"פ (עמ' 255) שהביא ג' אופנים בביאור גדרן של כלי המקדש והמשכן, אם הם חשובין מצ"ע ואינם בגדר הקמת המשכן, או דהוה חלק מעשיית והקמת המשכן וכו', וכתב שם בהערה 43 וז"ל: ואולי י"ל גם נפק"מ בין הסברות הנ"ל '''בזמן''' הקמתו, דאין בונין את המקדש בלילה .. אם גם הכלים בדין זה: לאופן הב' אינם בדין זה, כיון שעשית הכלים עצמן אינה בגדר הקמת המשכן (וכ"ה בערוך לנר סוכה מא,א, בתוד"ה אי נמי, הר מורי' הל' בית הבחירה פ"א סק"ב וראה צפע"נ מהד"ת ג,ג, ובכ"מ) משא"כ לפי אופן הא' והג' דהוה חלק מעשיית והקמת המשכן (וראה פנים יפות ר"פ ויצא דכתב ע"ז דאין בנין ביהמ"ק בלילה "וכ"ש עשיית המזבח") וכו' עכ"ל, וראה בס' תורת הקודש שם בענין זה.
ולפי"ז פשוט דאי נימא דסב"ל להמג"א דבנין המזבח אפשר גם בלילה לא קשה כלל הקושיא בנוגע להסרת הסכין בלילה, כיון דבנין מזבח שפיר אפשר בלילה ואינו דומה לשבת ויו"ט, ועי' בשו"ת הר צבי חיו"ד קונטרס 'עבודת הבחירה בזה"ז' סי' ו' שהקשה קושיא זו מדיליה על המג"א ותירץ כנ"ל דבנין המזבח אפשר גם בלילה ואכמ"ל.
}}
דלפי פירוש זה שהמנהג הוא משום שיהי' לנו '''לזכרון שלא להניף ברזל בשעת עשייתו בהבנותו לעת"ל''', י"ל דגם לפי טעם הא' ה"ז שייך רק עכשיו, אבל לעת"ל שכבר יבנה ביהמ"ק וכו' שוב אין צורך '''לזכרון''' זה וממילא לא ינהגו במנהג זה לכו"ע.
ועי' גם תורה תמימה פר' יתרו (פרק כ, אות קלב) שהביא דברי הרוקח הנ"ל דכיסוי הסכין בשעת ברכהמ"ז משום דהשולחן כמזבח ונאמר בו לא תניף עליהם ברזל, והביא דברי המג"א הנ"ל דלפי האי טעמא דהרוקח א"צ לכסות הסכין בשבת, משום דאין בנין ביהמ"ק בשבת. וכתב לבאר דיש להעיר עוד בדברי הרוקח והמג"א דלפי האי טעמא דשולחן כמזבח וכו', מדוע צריך לכסות הסכין דוקא בשעת ברהמ"ז הרי גם שלא בשעת ברהמ"ז יהיה אסור להניף עליו ברזל? וגם אם חשיב השולחן כמזבח לא יעלו עליו גם שאור ודבש כמו על המזבח? אלא ודאי ענין השינוי הוא "'''רק לרמז בעלמא'''", דכמו שבזמן שביהמ"ק היה קיים היה המזבח מכפר ע"י שהקרבן הוא ענין הודאה לה', ומצינו במזבח לשון אכילה כמו ותאכל על המזבח (ויקרא ט,כד) כך כשהצדיקים אוכלים לשם ה' לחזק כוחותיהם לעבודתו יתברך, ומודים לה' באכילתן הם ג"כ מכפרים. אבל לא שייך לצרף פרטי דיני המזבח לשלחן האכילה, עכ"ד, וראה גם תו"ת פ' בהעלותך (פ"ט אות לז) בענין זה.
וכתב ע"ז בשו"ת 'עטרת פז'{{הערה|ח"א כרך א - או"ח הערות סי' טו הערה א.}} דלפי דברי התו"ת יוצא דגם לטעמו של הרוקח ענין זה של הסרת הסכין מעל השולחן בשעת ברכהמ"ז בא בעיקרו רק '''לרמז וזכר בעלמא''' לענינו של המזבח שהיה מכפר כשביהמ"ק היה קיים. וכעין אשר אמרו חז"ל (בחגיגה כז,א) בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר על אדם, עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, ע"ש. וא"כ אפ"ל דהני מילי דבעינן רמז וזכרון, כל זמן שאין ביהמ"ק קיים והמזבח אינו עומד על תילו, אבל אה"נ כשיבנה ביהמ"ק בב"א שוב לא בעינן רמז בשולחנו של האדם, דהמזבח גופיה יכפר על האדם. וממילא לפ"ז יצא ג"כ דגם לפי טעם הא' לא יצטרכו להסיר הסכין מעל השולחן.
== לפירוש אדה"ז ==
אבל בשו"ע אדה"ז שם (סעי' ו') כתב: "נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון כי השלחן דומה למזבח ובמזבח נאמר לא תניף עליהם ברזל לפי שהברזל מקצר ימיו של אדם והמזבח מאריך ימיו של האדם ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך וגם השולחן מאריך ימיו של אדם ומכפר עונותיו בהכנסת אורחים שגדול כחה של לגימה שמשרה שכינה וכו'" ומבואר בזה לא כפירוש הלבוש הנ"ל שהוא '''לזכרון''' שאין להניף ברזל כו', וכן לא כהתו"ת שהוא רק '''לזכר שהמזבח הי' מכפר''' וכו' דכן עכשיו '''השולחן מכפר''', אלא דמכיון שהשולחן דומה למזבח שמאריך ימיו של אדם לכן אינו בדין שיונף המקצר על המאריך, ומשמע מזה שבאמת אינו נכון להניח עליו ברזל, ולא כהנ"ל, (וראה גם בפירוש השני של הלבוש שם) דלפי זה שפיר י"ל כמבואר לעיל, דלפי טעם זה שפיר ינהג גם לעתיד לבוא.{{הערה|ומה שהקשה התו"ת דלמה ה"ז דוקא בעת ברכת המזון וכו' כבר נתבארו בזה בכ"מ באחרונים, וראה שו"ת 'באר עשק' סי' כ"ז שביאר משום דברכת המזון הוא גמר העבודה הנעשית על השלחן וכו' ועוד בכ"מ.}}
אמנם יש להוסיף בזה עוד, במ"ש אדה"ז שם אח"כ וז"ל: ונהגו במקומות הרבה שלא לכסותו בשבת ויום טוב כי בחול מכסין אותו מפני שהוא כחו של עשו '''ובשבת ויום טוב אין שטן ופגע רע''', עכ"ל, (מובא באליה רבה ולבוש שם בשם השל"ה), דלפי"ז י"ל דלעת"ל יהיו כל ימות החול כשבת ויו"ט בזה"ז, דאין שטן ופגע רע, וא"כ שוב אפ"ל דלכו"ע לא ינהגו במנהג זה, ועי' עוד בט"ז ובערוך השלחן שם.
והעירני הרה"ת הנעלה וכו' מ"מ שי' רייצעס בענין זה, במה ששאמר הרבי בשיחת ש"פ ויחי תשנ"ב, (תורת מנחם – התוועדויות תשנ"ב ח"ב ע' 84 ואילך) שלעת"ל יתבטל הענין הבלתי רצוי שבברזל (כי אז בכלל לא יהיה שייך זה שהברזל מקצר ימיו של אדם), ולכן יהיה בנין בית המקדש השלישי גם בברזל, "כדי להדגיש את העילוי והשלימות דהפיכת הברזל שהחריב ביהמ"ק לברזל שנעשה חלק בהבנין דביהמ"ק", ולפ"ז מובן ופשוט, שגם לפי טעם זה לא ינהג דין זה דהסרת הברזל וכו'. וק"ל.{{הערה|כדאי להביא בהאי ענינא עוד חילוקי דינים די"ל בין טעם הא' להב':
א) כתב המג"א שם ד"לפי טעם הראשון דוקא בסכין של ברזל צריך לכסותו", אבל אם הסכין אינו של ברזל אי"צ דע"ז ליכא שום איסור במזבח, משא"כ לפי טעם הב' ה"ז שייך בכל סכין המחתך, וכבר נשאל בשו"ת בית אבי ח"ג סי' קמ"ה אם צריכים להסיר מעל השלחן סכין "פלסטיק", וכתב שזה תלוי לפי ב' טעמים הנ"ל דלפי טעם הא' כיון שאינו של ברזל שרי, משא"כ לפי טעם הב' באופן שיכול לבוא עי"ז לידי סכנה אסור עיי"ש.
ועי' גם בשו"ת אור המאיר להגר"מ שפירא ז"ל סי' ע"ג דשקו"ט אם האיסור במזבח הוא רק בברזל בלבד אבל בשאר מיני מתכות כגון בכסף ליכא האי איסורא, והביא מ"ש הרמב"ן בפ' יתרו (כ,כא): "ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח,ב) הרי זה מותר", וכן הוא בתוספתא ב"ק פ"ז ה"ב עיי"ש בארוכה, ומסיק דזה תלוי בפלוגתא דרבי יהודא ורבי נחמי' בסוטה מח,ב ואכמ"ל, דאי נימא דבמזבח ליכא איסור אלא בברזל ולא בכסף וכו' נמצא דגם בדינא דסכין צריך להסירו דוקא אם הוא עשוי מברזל ולא מכסף, וראה בזה בס' טעמי המנהגים סי' קפ"ד.
ב) בס' אז נדברו ח"ז סי' ב' ובחי"ד סי' ל"ז נשאל אודות סכינין אלו של ברזל שהם קטנים ואינם חדים כ"כ ועשויין רק למרח בהם והדומה אם צריכים להסירם? ומסיק שם דלפי טעם הראשון יש להחמיר כיון שיש ע"ז שם סכין ומחתך קצת, ואינו דומה לכף ומזלג שאינו עשוי לחתיכה כלל, משא"כ לפי טעם הב' דליכא סכנה בדבר אי"צ להסירו ולהלכה נקטינן כטעם הא' וכמ"ש הב"י עיי"ש.
}}