386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן כא׃ בענין חינוך ומילואים בביהמ"ק השלישי (הצגת מקור)
גרסה מ־23:03, ט"ו באדר א' ה'תשע"ט
, 23:03, ט"ו באדר א' ה'תשע"טיצירת דף עם התוכן "== כמה דעות מתי יהי' בחודש ניסן עצמו == בהא דקיימ"ל דבניסן עתידין להגאל (ראה לקוטי שיחות חלק..."
== כמה דעות מתי יהי' בחודש ניסן עצמו ==
בהא דקיימ"ל דבניסן עתידין להגאל (ראה לקוטי שיחות חלק ל"ב עמ' 184, ועוד) ויבנה ביהמ"ק השלישי, ויהי' חינוך ומילואים בביהמ"ק, מצינו כמה דעות מתי יהי' החינוך והמילואים בחודש ניסן עצמו, דביחזקאל (מה,יח) כתיב: "כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמיד וחטאת את המקדש" ופירש"י: "הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים '''בא' בניסן'''", וברד"ק שם פירש: "בראשון זהו חדש ניסן שהוא חדש הגאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין להגאל לעתיד, '''באחד לחדש''' יחנכו את המזבח בקרבנות כמו שאמר למעלה, ואמר קרבן הכהנים שיקריבו פר כמו שאמר למעלה ושנה אותו הנה, להשלים הענין ולומר באיזה יום יעשוהו וזה הפסוק ראיה לרבי יהושע שבניסן עתידים להגאל שאם תהיה הגאולה בתשרי איך יניחו מלהקריב במזבח עד ניסן הבא אחריו ומלחטא ומלכפר את הבית וכו'" ובשיחת ש"פ מצורע ז' ניסן תשמ"א אות טז (שיחות קודש תשמ"א ח"ג עמ' 72) אמר דהגמר דשבעת ימי המילואים דביהמ"ק השלישי יהי' ביום ז' ניסן עיי"ש, וראה לקו"ש חכ"ב ע' 198 וע' 251.
אבל בס' 'מעשה רוקח' (על משניות) ריש פסחים שקו"ט למה אין מתענין בכל חודש ניסן גם אחר הפסח ומבאר וז"ל: וישבתי בטוב טעם ע"פ ההקדמה הנ"ל, שמחיית עמלק לעתיד תהיה בי"ד בניסן, וידוע הגמ' (סנהדרין כ,ב) שתחילה צריך להיות מחיית עמלק ואח"כ בנין ביהמ"ק, א"כ כו' קודם יו"ט אי אפשר להיות בנין ביהמ"ק עד שימחה עמלק בי"ד, ומיד אח"כ בט"ו יבנה המקדש, ואיתא במועד קטן (ח,ב) שאין מערבין שמחה בשמחה ויליף מחנוכת הבית שעשה שלמה שבעת ימים קודם חג הסוכות ולא המתין עד החג, נמצא לעתיד כשיבנה בית המקדש ביו"ט אימת יהיה החינוך, '''אחר יו"ט''', שאין מערבין שמחה בשמחה, ועכ"פ יהי' החינוך שבעת ימים כמו בחינוך דשלמה, נמצא שיהי' החינוך '''עד כלות חודש ניסן'''.. לפיכך אין מתענין עד שיעבור ניסן לזכר מקדש דלעתיד עכ"ל, וביאר שם גם דלכך נקרא המסכתא "'''פסחים'''" לשון רבים, דקאי על פסח העבר ועל פסח לעתיד שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל עיי"ש, ועי' גם בספרו 'מעשה רוקח' על התורה (פ' בא) שהאריך בענין זה יותר, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' ק"ג הביא דבריו וכתב וז"ל: אבל זכינו לדבר ה' אמת בפי הגאון מו"ה אלעזר בראד בספרו מעשה רוקח (ריש פסחים) והעתיקו ג"כ בספר 'ככר לאדן' (להחיד"א) בפכ"א ממס' סופרים, והנה אמת ונכון הדבר כי מעיקר הדין אוסר מסכת סופרים להתענות אחר החג מפני בהמ"ק שיתחנך בהם, ויש לנו לעשות סימן שאנו מאמינים ומצפים מתי אנחם, ושמחים אנו לקראת ביאת הזמן ההוא, והמקיל בו חוששים עליו כאינו מצפה או אינו שמח, ע"כ מנהגנו ע"ד האמת בזה בלי ספק, ואם אינם נביאים בני נביאים הם עכ"ל, והחיד"א שם כתב ע"ז: "ונאים הדברים למי שאמרן", הרי דסב"ל שחינוך ביהמ"ק השלישי יהי' בחודש ניסן '''אחר חגה"פ'''.
ובחי' חת"ס (פסחים ה,א, בד"ה זכו) כתב: "וגם הוא כתיב בפסח דקי"ל שעתידין לגאול בו, וחנוכת בהמ"ק העתיד '''בו יהי'''' כמשמע ביחזקאל, וזהו הרמז ביום הראשון מקרא קודש (במדבר כח,יח) ביום הזה יזכו להראשון שהוא קריאת הקדש מרום מראשון מקדשנו (ע"פ ירמי' יז,יב)", הרי דהכא סב"ל להחת"ס דחינוך ביהמ"ק יהי' בחגה"פ עצמו.
== מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם הוה מצוה לדורות ==
וראוי לעיין בענין זה אם חינוך ומילואים דביהמ"ק השלישי הוא מצוה מן התורה או לא, הנה הרמב"ם בספר המצוות (שורש ג') שהשריש שם "שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות", כתב בתוך דבריו להקשות על הבה"ג וז"ל: ואני נפלא מזה שמנה אלו הלאוין למה לא מנה אמרו במן (בשלח טז,יט) איש אל יותר ממנו עד בקר, ואמרו יתעלה (דברים ב,ט) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה.. וכן ימנה גם כן בכלל מצות עשה, אמרו (חוקת כא,ח) עשה לך שרף ושים אותו על נס.. '''וחנוכת המזבח'''... ולא יספק בעל שכל כי אלו כולם מצות נאמרו לו למשה צווי ואזהרה אך כולם היו '''לפי שעה''' ואינן נוהגות לדורות ולכן לא יימנו עכ"ל, הרי דנקט הרמב"ם דחינוך ביהמ"ק אינה מצוה לדורות.
אבל הרמב"ן שם בהשגותיו חולק עליו וז"ל: ובודאי חנוך המזבח הוא מצוה לדורות כמו שכתוב בפרשת ואתה תצוה (כט,לח) וזה אשר תעשה על המזבח שהיא מצות החנוך, ומזה שנינו (מנחות מט,א) אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר. ונראין הדברים עוד שאף המשכן בהקמתו ובית המקדש בהבנותו צריכים חנוכה לעולם, ונדבת הנשיאים היתה הוראת שעה בשיעורים ההם שעלו בדעתם, אבל החנוכה כמו חובה היא. כן עשה שלמה חנוכה (מלכים-א פרק ח, דברי הימים-ב פרקים ה-ז) וכן אנשי הכנסת הגדולה (עזרא ו) '''ואף לימות המשיח וכמו שאמרו (מנחות מה,א) מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה'''.. ואולם תוכל להקשות ממאמר החכמים שגוזרים בתלמוד על המילואים שהם לשעה כמו שאמרו בסוכה (מג,א) "יצאו מילואים שאינם נוהגין לדורות". וראיתי עוד בירושלמי בתחלת מסכת שביעית (פ"א ה"א) על סוגיא, ששם הקשו "התיב רבי יונה הרי פרשת מילואים ופרשת דור המבול הרי '''אינם עתידין לחזור''' מעתה יעקרו אותן אלא כדי להודיעך". ויכולנו לומר שהכוונה במאמרים הללו שאין '''פרטי''' פרשת המילואים צריכי' לנו שאינם עתידין לחזור על השיעור ההוא והסדר ההוא... אם כן המילואים במזבח ובמקדש לאחר החרבן כשנעשה אחרים יצטרכו למילואים ועשו אותן בימי עזרא וכן נעשה לימות המשיח אמן במהרה בימינו עכ"ל.
וכ"כ הרמב"ן בפירושו על התורה (במדבר ז,יג) וז"ל: והנה השם הנכבד הסכים על דעת הנשיאים וצוה (שם פסוק יא) נשיא אחד ליום יקריבו, ולפיכך יתכן שהיא '''מצוה לדורות''' שיחנכו לעולם בית המקדש והמזבח. ולכך עשה שלמה חנוכת הבית, דכתיב (דברי הימים-ב ז,ה) ויחנכו את בית האלקים המלך וכל העם. וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה, דכתיב (עזרא ו טז) ועבדו בני ישראל כהניא וליוא ושאר בני גלותא חנכת בית אלקא וגו'. וכן לימות המשיח, שנאמר ביחזקאל (מג,כו-כז) שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומלאו ידיו ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם, והיא חנכה למזבח במלואים. והנה תהיה ענין זו המצוה, כענין פרשת טמאים בפסח (במדבר ט, ו-יג) ופרשת בני יוסף (שם לו, א-יג), שהסכימה דעתם לדעת העליונה ונצטוינו בהם לדורות עכ"ל.
== גם הרמב"ם סב"ל דלעת"ל יהי' חינוך ומילואים ==
והנה באמת גם הרמב"ם סב"ל דלעת"ל יקריבו קרבנות לחינוך ומילואים, וכמ"ש בהל' מעשה הקרבנות (פ"ב הי"ד-ט"ו) וז"ל: כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי. וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות והקריבו בשבת כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד כאשר מפורש שם, וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי מלואים היו ואינן נוהגין לדורות, אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע עכ"ל,{{הערה|ועי' בלח"מ שם שהקשה דדברי הרמב"ם דקאי על בית שלישי לכאורה סותר הגמ' דמנחות מה,א, דרב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה דהיינו דקאי על בית שני (כמ"ש ברש"י שם), והרמב"ם דקאמר דקאי על בית השלישי אינו כדעת רב אשי, ובהט"ו שם כתב שגם בבית שני הקריבו קרבנות מילואים וכו' נמצא דסב"ל כרב אשי? וביאר שהרמב"ם מפרש דברי רב אשי דבאמת סב"ל דקאי הנבואה על בית שלישי, וכוונתו הוא דכיון דגם בבית שני הקריבו מילואים, מסתבר שכן יהי' גם בבית שלישי וע"ז קאי יחזקאל ולכן כתוב חטאת, עיי"ש בארוכה, וזהו כפירוש רבינו גרשום והרשב"א שם, וראה בחלק א' סי' כ' בענין זה ואכמ"ל.}} הרי דסב"ל שאין זה '''מצוה לדורות''', אבל מ"מ יעשו כן מחמת ציווי הנביא.
ועי' בתורה שלימה חכ"ז (פ' צו-שמיני ע' רה) שהביא ממדרש הגדול וז"ל: כל האמור בפרשה זו ובפרשת קרבנות נשיאים הכל מלואים הן ואינן נוהגין לדורות וכשם שהקריב משה מלואים למשכן במדבר כך הקריב שלמה מילואים בחנוכת הבית וכן הקריבו בני הגולה לחנוכת המזבח וכן לעתיד לבוא כמו שמפורש ע"י יחזקאל עכ"ל, ומקשה דלכאורה יש כאן סתירה מרישא לסיפא, דברישא כתב ואינן נוהגין לדורות, ושוב כותב שכן יעשו מילואים לדורות? ועיי"ש מה שתירץ, ולפי הרמב"ם יש לפרש דהכוונה שאין זה '''מצוה לדורות''', אבל מ"מ יעשו כן בפועל מחמת ציווי הנביא.
אמנם צריך ביאור דמהו יסוד פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן, דהרמב"ן נקט שזהו '''מצוה לדורות''' ורק פרטי הקרבנות והשיעור אינם לדורות, אבל הרמב"ם סב"ל בפשיטות שאין זה מצוה לדורות וסיים ד"דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע"?
== ביאור בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן ==
ואפשר לומר בזה עפ"י המבואר בלקוטי שיחות בכ"מ, ובארוכה בחלק י"א פ' תרומה שיחה ב' (עמ' 116 ואילך) בהא דמצינו פלוגתא בין הרמב"ם (בספר המצוות מ"ע כ') והרמב"ן (שם בהשגות) בטעם שלא נמנית עשיית כל כלי וכלי מכלי המקדש למצוה בפ"ע במנין המצות, אף שבכל כלי וכלי נתפרש בתורה ציווי מיוחד "ועשו" "ועשית", דהרמב"ם כתב שהוא משום שכולם נכללו בציווי הכללי דועשו לי מקדש (שמות כה,ח) "שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש" והרמב"ן חולק וכתב: "שאין הכלים חלק מן הבתים, אבל הם שתי מצות ואינן מעכבות זו את זו" וזה שלא נמנית עשיית הכלים כמצוה בפ"ע הוא לפי שעיקר המצוה בכל כלי היא העבודה שנצטוינו לעשות בכלי ההוא, כמו שימת לחם פנים על השולחן, הקטרת קטורת והקרבת קרבנות ע"ג המזבח וכו' ונמצא שעשיית הכלים היא רק "הכשר העבודה הזאת והם תשמישי קדושה" וכ"א מהעבודות הנ"ל אמנם נמנו במנין המצות כמ"ע בפ"ע.
ומבאר הרבי דלשיטתייהו אזלי בעיקר המכוון והמטרה של המקדש, דהרמב"ם בריש הל' בית הבחירה כתב "מ"ע לבנות בית לה' מוכן להיות '''מקריבין בו הקרבנות''' כו'" ועד"ז כתב בספר המצוות שם "שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה '''בו יהי' ההקרבה''' כו'" והיינו שלדעת הרמב"ם עיקר המכוון בעשיית המקדש הוא בשביל העבודה בבית המקדש, אבל הרמב"ן בפ' תרומה (כה,י) כתב בטעם שהציווי על עשיית הארון קדם לציווי על שאר כל הכלים כי "עיקר החפץ במשכן הוא '''מקום מנוחת השכינה''' שהוא הארון כמו שאמר (שם פסוק כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת, על כן הקדים הארון והכפורת בכאן כי הוא מוקדם במעלה" זאת אומרת שעיקר החפץ במשכן הוא שיהי' לבני ישראל מקום להשראת השכינה.
וזהו שכתב הרמב"ם דכל הכלים הם "מחלקי המקדש והכל ייקרא מקדש", כי כל גדר המקדש הוא היותו בית עבודה הנעשית ע"י הכלים, ונמצא שהכלים שבהם עושים העבודה הם חלק מעצם הבית, משא"כ הרמב"ן פליג וס"ל דבית לחוד וכלים לחוד, דעצם הבית הוא מקום השראת השכינה, והעבודה במקדש בכלי המקדש היא דבר נוסף על עצם הבית, ולפיכך א"א לומר שהכלים הם חלק מהבית, ולכן הוכרח לבאר דזה שהכלים לא נמנו כמצוה בפ"ע הוא לפי שהכלי אינו אלא הכשר להעבודה הנעשית בו עכתו"ד עיי"ש בארוכה.{{הערה|וראה שם עוד בענין זה שם פ' פקודי שיחה ב' (עמ' 175 ואילך), ובחכ"א פ' פקודי סעי' ב' (עמ' 261), וח"ד ע' 1346, וחל"ו פ' ויקהל - פקודי עמ' 194 ועוד. וראה עוד [[ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן טז׃ רש"י והרמב"ם לשיטתייהו בבנין ביהמ"ק השלישי|בס' ימות המשיח בהלכה חלק א' סי' טז]].}}
ולפי"ז י"ל דלפי שיטתם נחלקו גם מהו יסוד המצוה בחנוכת ביהמ"ק והמזבח, דלפי הרמב"ן יסוד המצוה הוא '''לקדש מקומות אלו המקדש והמזבח''' - דבפשטות זהו בכדי שיהא ראוי שם להשראת השכינה - וכלשונו בס' המצות שם: "אבל היו שם מילואים עוד על המזבח '''להקדישו'''.. כי היה המזבח החדש צריך מילואים '''לקדשו''' כראשון בימי משה. וכן על הבית עצמו הקריבו מלואים '''לקדשו'''" וא"כ קרבנות המסויימות שמקריבין אז, אינן אלא פרטים ואופנים שעל ידם הם מתקדשים, וכיון שפרטי הקרבנות אינן בעצם יסוד המצוה, לפיכך שייך בהם שינויים מביהמ"ק אחד להשני, אף דבמצוות התורה אין להוסיף עליהם או לגרוע.
משא"כ הרמב"ם לשיטתו דסב"ל דעיקר ענינו דביהמ"ק הוא מה '''שמקריבין שם קרבנות''', לכן סב"ל דזה גופא הוא היסוד של ענין החינוך, ז.א. שסדר החינוך '''בהקרבת קרבנות''' צריך להיות בשיעור מסויים ובקרבנות מסויימות, וכיון דגוף הקרבת הקרבנות, זה גופא הוא עצם המצוה דחינוך, לכן מוכרח הרמב"ם לומר שאין זה מצוה לדורות, דאם הוא מצוה לדורות לא שייך שיש בזה שינויים בסדר ומנין הקרבנות וכו', וכלשונו ד"דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע" ולכן עכצ"ל שיתקיים רק מחמת הציווי דנביא.{{הערה|ראה עוד בענין החינוך בקובץ 'הערות וביאורים – אהלי תורה', בגליון תתקלד בתחלתו, ובגליון תתקסג ע' 23.}}
ולפי מה שנת' בדעת הרמב"ם א"ש למה הביא הרמב"ם דין זה דחינוך המזבח בהל' '''מעשה הקרבנות''' ולא בהל' בית הבחירה, כמו שהביא דין משיחה בשמן המשחה וכו' בהל' כלי המקדש (פ"א), כיון דלשיטתו הרי זה דין בסדר הקרבנות.
== כיון דקיימ"ל דקידשה לע"ל ומקריבין אף שאין בית למה צריך חינוך ==
והנה במנחות מה,א איתא: "כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש, חטאת? עולה היא, א"ר יוחנן: פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. רב אשי אמר: מילואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה. תניא נמי הכי, רבי יהודה אומר: פרשה זו אליהו עתיד לדורשה; אמר לו ר' יוסי: מלואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה כו'", ופירש רש"י דלריו"ח קשה אמאי כתיב '''וחטאת''', דמשמע חטאת הא עולה הוו פרים דר"ח כדכתיב (במדבר כח,יא) ובראשי חדשיכם תקריבו עולה וגו', ולכן אמר דאליהו עתיד לדורשה - דעד שיבא אליהו ויפרשנה לנו אין אנו יודעים לדורשה, וכן אמר רבי יהודא, אבל רב אשי ורבי יוסי תירצו דהך נבואה דיחזקאל על בית שני נתנבאה שהקריבו מילואים, וכי היכי דהקריבו מילואים דמשה בשמיני דידהו דהוה ר"ח כדאמרי' במס' שבת (דף פז,ב) בראשון באחד לחדש (שמות מ,יז) ותנא אותו היום נטל עשר עטרות כו' והקריב עגל בן בקר לחטאת הכא נמי הקריב פר בר"ח עיי"ש.
ומצינו באחרונים{{הערה|ראה בס' נר מצוה (על ספר המצות) ע' 80 (בד"ה ע"כ) ובילקוט המאירי מנחות שם שהביא כן מהספר באר יהודא על החרדים, ובשו"ת אבני חפץ סי' נ"ב, ושו"ת באר חיים מרדכי אבעה"ז סי' נה, ובס' תורת חיים מנחות שם וראה בס' נודע בשערים (דרוש לשבת נחמו אות יא) ועוד.}} שביארו דזה תלוי אם קדושה ראשונה קידשה לעתיד או לא, דריו"ח סב"ל דקדושה ראשונה קידשה לעת"ל כדאיתא בזבחים סב,א, וקז,ב, ונמצא דבבית שני לא היו צריכים למילואים, ולכן הוקשה לו קרא זה דמהו "וחטאת"? וקאמר דאליהו עתיד לפרשה, וכן סבר רבי יהודא, אבל ר' יוסי דסב"ל ביבמות פב,ב, דקדושה ראשונה הי' לה הפסק עיי"ש, א"כ לשיטתו הרי היו צריכים למילואים בבית שני, לכן פירש קרא זה דקאי על מילואים דבית שני, וכן סב"ל לרב אשי, וכן רצה לומר בחי' הגרי"ז מנחות שם, אלא שהקשה דאין לומר כן, דהרי הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ו הי"ד-ט"ז) פסק דקדשה לעת"ל, ומ"מ סב"ל כנ"ל שהי' מילואים בבית שני וכן לעת"ל עיי"ש, ולפי"ז לכאורה צ"ע דכיון דקדושה ראשונה קדשה לעת"ל למה צריכים מילואים בבית שני ושלישי?
והנה – נוסף לזה די"ל כפי שנת' במ"א,{{הערה|ראה [[ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן יז׃ הקרבת קרבנות בביאת מלך המשיח דוקא|חלק א' סי' יז]] [[ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן יח׃ בנין ביהמ"ק השלישי והלכותיו - לדעה שיבנה בידי שמים|ולעיל סי' יח]].}} ע"פ מ"ש החינוך (מצוה ת"מ) וז"ל: ארצה לומר שהעובר על זה והקריב קרבן חוץ לבית הבחירה שהוא מבטל עשה זה ועובר על לאו זה (שלא להעלות קדשים בחוץ) אבל אין הכוונה לומר שיהי' עלינו חיוב להקריב קרבן בבית המקדש עכשיו שהוא חרב, זה דבר ברור הוא, עכ"ל. היינו דסב"ל דהא דאמרינן דמקריבין אף שאין שם בית שזהו רק היתר ורשות, אבל ליכא חיוב הקרבה, וכן משמע גם מלשון הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פי"ט הט"ו): "מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי '''מותר להקריב''' אעפ"י שאין בית שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל כמו שביארנו" הרי מבואר דבלי ביהמ"ק ליכא '''חיוב''' להקריב קרבנות.
ועוד דהרי למזבח הפנימי צריך בית – "אוהל מועד" דוקא, כדאיתא בזבחים (מ,א) דאם נפחתה תקרה של היכל לא הי' מזה דכתיב (ויקרא ד,יח) אהל מועד ובעינן שיהי' שם אהל, ראה בס' מקדש דוד (סי' א' סק"א), וכ"כ בס' 'תורת הקודש' ח"א סי' ד', ומפרש עפ"ז לשון הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ב ה"ד) "ואחד העיד להם שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות וכו'", דכוונתו רק על המזבח החיצון ולא על מזבח הפנימי. וראה עוד בס' 'מקדש מלך' (להגרצ"פ פראנק ז"ל) ב'הרר"י בשד"ה' עמ' ח' דר"ל דע"י בנין הבית חל החיוב דעלי' לרגל, דבלי בית ליכא הך חיובא, וראה רשימות חוברת י' דשקו"ט בארוכה אם מצות עלי' לרגל תלוי בביהמ"ק דוקא ואכמ"ל, וא"כ כיון דע"י בנין הבית מתחדש '''חיוב''' בקרבנות וכו' וכו', הרי יש חיוב חינוך מצד החידוש שב'''הבית עצמו''' –
י"ל גם, לפי מה שנת' לעיל בדעת הרמב"ם דהחינוך והמילואים אינו דוקא כדי לקדש המקום, אלא הוא דין '''שהתחלת הקרבת הקרבנות''' צריך להיות בסדר מסויים, במילא א"ש למה צריכים לחינוך ומילואים בביהמ"ק השלישי אף שכבר קידשה לעת"ל.
בהא דקיימ"ל דבניסן עתידין להגאל (ראה לקוטי שיחות חלק ל"ב עמ' 184, ועוד) ויבנה ביהמ"ק השלישי, ויהי' חינוך ומילואים בביהמ"ק, מצינו כמה דעות מתי יהי' החינוך והמילואים בחודש ניסן עצמו, דביחזקאל (מה,יח) כתיב: "כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמיד וחטאת את המקדש" ופירש"י: "הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים '''בא' בניסן'''", וברד"ק שם פירש: "בראשון זהו חדש ניסן שהוא חדש הגאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין להגאל לעתיד, '''באחד לחדש''' יחנכו את המזבח בקרבנות כמו שאמר למעלה, ואמר קרבן הכהנים שיקריבו פר כמו שאמר למעלה ושנה אותו הנה, להשלים הענין ולומר באיזה יום יעשוהו וזה הפסוק ראיה לרבי יהושע שבניסן עתידים להגאל שאם תהיה הגאולה בתשרי איך יניחו מלהקריב במזבח עד ניסן הבא אחריו ומלחטא ומלכפר את הבית וכו'" ובשיחת ש"פ מצורע ז' ניסן תשמ"א אות טז (שיחות קודש תשמ"א ח"ג עמ' 72) אמר דהגמר דשבעת ימי המילואים דביהמ"ק השלישי יהי' ביום ז' ניסן עיי"ש, וראה לקו"ש חכ"ב ע' 198 וע' 251.
אבל בס' 'מעשה רוקח' (על משניות) ריש פסחים שקו"ט למה אין מתענין בכל חודש ניסן גם אחר הפסח ומבאר וז"ל: וישבתי בטוב טעם ע"פ ההקדמה הנ"ל, שמחיית עמלק לעתיד תהיה בי"ד בניסן, וידוע הגמ' (סנהדרין כ,ב) שתחילה צריך להיות מחיית עמלק ואח"כ בנין ביהמ"ק, א"כ כו' קודם יו"ט אי אפשר להיות בנין ביהמ"ק עד שימחה עמלק בי"ד, ומיד אח"כ בט"ו יבנה המקדש, ואיתא במועד קטן (ח,ב) שאין מערבין שמחה בשמחה ויליף מחנוכת הבית שעשה שלמה שבעת ימים קודם חג הסוכות ולא המתין עד החג, נמצא לעתיד כשיבנה בית המקדש ביו"ט אימת יהיה החינוך, '''אחר יו"ט''', שאין מערבין שמחה בשמחה, ועכ"פ יהי' החינוך שבעת ימים כמו בחינוך דשלמה, נמצא שיהי' החינוך '''עד כלות חודש ניסן'''.. לפיכך אין מתענין עד שיעבור ניסן לזכר מקדש דלעתיד עכ"ל, וביאר שם גם דלכך נקרא המסכתא "'''פסחים'''" לשון רבים, דקאי על פסח העבר ועל פסח לעתיד שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל עיי"ש, ועי' גם בספרו 'מעשה רוקח' על התורה (פ' בא) שהאריך בענין זה יותר, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' ק"ג הביא דבריו וכתב וז"ל: אבל זכינו לדבר ה' אמת בפי הגאון מו"ה אלעזר בראד בספרו מעשה רוקח (ריש פסחים) והעתיקו ג"כ בספר 'ככר לאדן' (להחיד"א) בפכ"א ממס' סופרים, והנה אמת ונכון הדבר כי מעיקר הדין אוסר מסכת סופרים להתענות אחר החג מפני בהמ"ק שיתחנך בהם, ויש לנו לעשות סימן שאנו מאמינים ומצפים מתי אנחם, ושמחים אנו לקראת ביאת הזמן ההוא, והמקיל בו חוששים עליו כאינו מצפה או אינו שמח, ע"כ מנהגנו ע"ד האמת בזה בלי ספק, ואם אינם נביאים בני נביאים הם עכ"ל, והחיד"א שם כתב ע"ז: "ונאים הדברים למי שאמרן", הרי דסב"ל שחינוך ביהמ"ק השלישי יהי' בחודש ניסן '''אחר חגה"פ'''.
ובחי' חת"ס (פסחים ה,א, בד"ה זכו) כתב: "וגם הוא כתיב בפסח דקי"ל שעתידין לגאול בו, וחנוכת בהמ"ק העתיד '''בו יהי'''' כמשמע ביחזקאל, וזהו הרמז ביום הראשון מקרא קודש (במדבר כח,יח) ביום הזה יזכו להראשון שהוא קריאת הקדש מרום מראשון מקדשנו (ע"פ ירמי' יז,יב)", הרי דהכא סב"ל להחת"ס דחינוך ביהמ"ק יהי' בחגה"פ עצמו.
== מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם הוה מצוה לדורות ==
וראוי לעיין בענין זה אם חינוך ומילואים דביהמ"ק השלישי הוא מצוה מן התורה או לא, הנה הרמב"ם בספר המצוות (שורש ג') שהשריש שם "שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות", כתב בתוך דבריו להקשות על הבה"ג וז"ל: ואני נפלא מזה שמנה אלו הלאוין למה לא מנה אמרו במן (בשלח טז,יט) איש אל יותר ממנו עד בקר, ואמרו יתעלה (דברים ב,ט) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה.. וכן ימנה גם כן בכלל מצות עשה, אמרו (חוקת כא,ח) עשה לך שרף ושים אותו על נס.. '''וחנוכת המזבח'''... ולא יספק בעל שכל כי אלו כולם מצות נאמרו לו למשה צווי ואזהרה אך כולם היו '''לפי שעה''' ואינן נוהגות לדורות ולכן לא יימנו עכ"ל, הרי דנקט הרמב"ם דחינוך ביהמ"ק אינה מצוה לדורות.
אבל הרמב"ן שם בהשגותיו חולק עליו וז"ל: ובודאי חנוך המזבח הוא מצוה לדורות כמו שכתוב בפרשת ואתה תצוה (כט,לח) וזה אשר תעשה על המזבח שהיא מצות החנוך, ומזה שנינו (מנחות מט,א) אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר. ונראין הדברים עוד שאף המשכן בהקמתו ובית המקדש בהבנותו צריכים חנוכה לעולם, ונדבת הנשיאים היתה הוראת שעה בשיעורים ההם שעלו בדעתם, אבל החנוכה כמו חובה היא. כן עשה שלמה חנוכה (מלכים-א פרק ח, דברי הימים-ב פרקים ה-ז) וכן אנשי הכנסת הגדולה (עזרא ו) '''ואף לימות המשיח וכמו שאמרו (מנחות מה,א) מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה'''.. ואולם תוכל להקשות ממאמר החכמים שגוזרים בתלמוד על המילואים שהם לשעה כמו שאמרו בסוכה (מג,א) "יצאו מילואים שאינם נוהגין לדורות". וראיתי עוד בירושלמי בתחלת מסכת שביעית (פ"א ה"א) על סוגיא, ששם הקשו "התיב רבי יונה הרי פרשת מילואים ופרשת דור המבול הרי '''אינם עתידין לחזור''' מעתה יעקרו אותן אלא כדי להודיעך". ויכולנו לומר שהכוונה במאמרים הללו שאין '''פרטי''' פרשת המילואים צריכי' לנו שאינם עתידין לחזור על השיעור ההוא והסדר ההוא... אם כן המילואים במזבח ובמקדש לאחר החרבן כשנעשה אחרים יצטרכו למילואים ועשו אותן בימי עזרא וכן נעשה לימות המשיח אמן במהרה בימינו עכ"ל.
וכ"כ הרמב"ן בפירושו על התורה (במדבר ז,יג) וז"ל: והנה השם הנכבד הסכים על דעת הנשיאים וצוה (שם פסוק יא) נשיא אחד ליום יקריבו, ולפיכך יתכן שהיא '''מצוה לדורות''' שיחנכו לעולם בית המקדש והמזבח. ולכך עשה שלמה חנוכת הבית, דכתיב (דברי הימים-ב ז,ה) ויחנכו את בית האלקים המלך וכל העם. וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה, דכתיב (עזרא ו טז) ועבדו בני ישראל כהניא וליוא ושאר בני גלותא חנכת בית אלקא וגו'. וכן לימות המשיח, שנאמר ביחזקאל (מג,כו-כז) שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומלאו ידיו ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם, והיא חנכה למזבח במלואים. והנה תהיה ענין זו המצוה, כענין פרשת טמאים בפסח (במדבר ט, ו-יג) ופרשת בני יוסף (שם לו, א-יג), שהסכימה דעתם לדעת העליונה ונצטוינו בהם לדורות עכ"ל.
== גם הרמב"ם סב"ל דלעת"ל יהי' חינוך ומילואים ==
והנה באמת גם הרמב"ם סב"ל דלעת"ל יקריבו קרבנות לחינוך ומילואים, וכמ"ש בהל' מעשה הקרבנות (פ"ב הי"ד-ט"ו) וז"ל: כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי. וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות והקריבו בשבת כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד כאשר מפורש שם, וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי מלואים היו ואינן נוהגין לדורות, אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע עכ"ל,{{הערה|ועי' בלח"מ שם שהקשה דדברי הרמב"ם דקאי על בית שלישי לכאורה סותר הגמ' דמנחות מה,א, דרב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה דהיינו דקאי על בית שני (כמ"ש ברש"י שם), והרמב"ם דקאמר דקאי על בית השלישי אינו כדעת רב אשי, ובהט"ו שם כתב שגם בבית שני הקריבו קרבנות מילואים וכו' נמצא דסב"ל כרב אשי? וביאר שהרמב"ם מפרש דברי רב אשי דבאמת סב"ל דקאי הנבואה על בית שלישי, וכוונתו הוא דכיון דגם בבית שני הקריבו מילואים, מסתבר שכן יהי' גם בבית שלישי וע"ז קאי יחזקאל ולכן כתוב חטאת, עיי"ש בארוכה, וזהו כפירוש רבינו גרשום והרשב"א שם, וראה בחלק א' סי' כ' בענין זה ואכמ"ל.}} הרי דסב"ל שאין זה '''מצוה לדורות''', אבל מ"מ יעשו כן מחמת ציווי הנביא.
ועי' בתורה שלימה חכ"ז (פ' צו-שמיני ע' רה) שהביא ממדרש הגדול וז"ל: כל האמור בפרשה זו ובפרשת קרבנות נשיאים הכל מלואים הן ואינן נוהגין לדורות וכשם שהקריב משה מלואים למשכן במדבר כך הקריב שלמה מילואים בחנוכת הבית וכן הקריבו בני הגולה לחנוכת המזבח וכן לעתיד לבוא כמו שמפורש ע"י יחזקאל עכ"ל, ומקשה דלכאורה יש כאן סתירה מרישא לסיפא, דברישא כתב ואינן נוהגין לדורות, ושוב כותב שכן יעשו מילואים לדורות? ועיי"ש מה שתירץ, ולפי הרמב"ם יש לפרש דהכוונה שאין זה '''מצוה לדורות''', אבל מ"מ יעשו כן בפועל מחמת ציווי הנביא.
אמנם צריך ביאור דמהו יסוד פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן, דהרמב"ן נקט שזהו '''מצוה לדורות''' ורק פרטי הקרבנות והשיעור אינם לדורות, אבל הרמב"ם סב"ל בפשיטות שאין זה מצוה לדורות וסיים ד"דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע"?
== ביאור בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן ==
ואפשר לומר בזה עפ"י המבואר בלקוטי שיחות בכ"מ, ובארוכה בחלק י"א פ' תרומה שיחה ב' (עמ' 116 ואילך) בהא דמצינו פלוגתא בין הרמב"ם (בספר המצוות מ"ע כ') והרמב"ן (שם בהשגות) בטעם שלא נמנית עשיית כל כלי וכלי מכלי המקדש למצוה בפ"ע במנין המצות, אף שבכל כלי וכלי נתפרש בתורה ציווי מיוחד "ועשו" "ועשית", דהרמב"ם כתב שהוא משום שכולם נכללו בציווי הכללי דועשו לי מקדש (שמות כה,ח) "שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש" והרמב"ן חולק וכתב: "שאין הכלים חלק מן הבתים, אבל הם שתי מצות ואינן מעכבות זו את זו" וזה שלא נמנית עשיית הכלים כמצוה בפ"ע הוא לפי שעיקר המצוה בכל כלי היא העבודה שנצטוינו לעשות בכלי ההוא, כמו שימת לחם פנים על השולחן, הקטרת קטורת והקרבת קרבנות ע"ג המזבח וכו' ונמצא שעשיית הכלים היא רק "הכשר העבודה הזאת והם תשמישי קדושה" וכ"א מהעבודות הנ"ל אמנם נמנו במנין המצות כמ"ע בפ"ע.
ומבאר הרבי דלשיטתייהו אזלי בעיקר המכוון והמטרה של המקדש, דהרמב"ם בריש הל' בית הבחירה כתב "מ"ע לבנות בית לה' מוכן להיות '''מקריבין בו הקרבנות''' כו'" ועד"ז כתב בספר המצוות שם "שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה '''בו יהי' ההקרבה''' כו'" והיינו שלדעת הרמב"ם עיקר המכוון בעשיית המקדש הוא בשביל העבודה בבית המקדש, אבל הרמב"ן בפ' תרומה (כה,י) כתב בטעם שהציווי על עשיית הארון קדם לציווי על שאר כל הכלים כי "עיקר החפץ במשכן הוא '''מקום מנוחת השכינה''' שהוא הארון כמו שאמר (שם פסוק כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת, על כן הקדים הארון והכפורת בכאן כי הוא מוקדם במעלה" זאת אומרת שעיקר החפץ במשכן הוא שיהי' לבני ישראל מקום להשראת השכינה.
וזהו שכתב הרמב"ם דכל הכלים הם "מחלקי המקדש והכל ייקרא מקדש", כי כל גדר המקדש הוא היותו בית עבודה הנעשית ע"י הכלים, ונמצא שהכלים שבהם עושים העבודה הם חלק מעצם הבית, משא"כ הרמב"ן פליג וס"ל דבית לחוד וכלים לחוד, דעצם הבית הוא מקום השראת השכינה, והעבודה במקדש בכלי המקדש היא דבר נוסף על עצם הבית, ולפיכך א"א לומר שהכלים הם חלק מהבית, ולכן הוכרח לבאר דזה שהכלים לא נמנו כמצוה בפ"ע הוא לפי שהכלי אינו אלא הכשר להעבודה הנעשית בו עכתו"ד עיי"ש בארוכה.{{הערה|וראה שם עוד בענין זה שם פ' פקודי שיחה ב' (עמ' 175 ואילך), ובחכ"א פ' פקודי סעי' ב' (עמ' 261), וח"ד ע' 1346, וחל"ו פ' ויקהל - פקודי עמ' 194 ועוד. וראה עוד [[ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן טז׃ רש"י והרמב"ם לשיטתייהו בבנין ביהמ"ק השלישי|בס' ימות המשיח בהלכה חלק א' סי' טז]].}}
ולפי"ז י"ל דלפי שיטתם נחלקו גם מהו יסוד המצוה בחנוכת ביהמ"ק והמזבח, דלפי הרמב"ן יסוד המצוה הוא '''לקדש מקומות אלו המקדש והמזבח''' - דבפשטות זהו בכדי שיהא ראוי שם להשראת השכינה - וכלשונו בס' המצות שם: "אבל היו שם מילואים עוד על המזבח '''להקדישו'''.. כי היה המזבח החדש צריך מילואים '''לקדשו''' כראשון בימי משה. וכן על הבית עצמו הקריבו מלואים '''לקדשו'''" וא"כ קרבנות המסויימות שמקריבין אז, אינן אלא פרטים ואופנים שעל ידם הם מתקדשים, וכיון שפרטי הקרבנות אינן בעצם יסוד המצוה, לפיכך שייך בהם שינויים מביהמ"ק אחד להשני, אף דבמצוות התורה אין להוסיף עליהם או לגרוע.
משא"כ הרמב"ם לשיטתו דסב"ל דעיקר ענינו דביהמ"ק הוא מה '''שמקריבין שם קרבנות''', לכן סב"ל דזה גופא הוא היסוד של ענין החינוך, ז.א. שסדר החינוך '''בהקרבת קרבנות''' צריך להיות בשיעור מסויים ובקרבנות מסויימות, וכיון דגוף הקרבת הקרבנות, זה גופא הוא עצם המצוה דחינוך, לכן מוכרח הרמב"ם לומר שאין זה מצוה לדורות, דאם הוא מצוה לדורות לא שייך שיש בזה שינויים בסדר ומנין הקרבנות וכו', וכלשונו ד"דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע" ולכן עכצ"ל שיתקיים רק מחמת הציווי דנביא.{{הערה|ראה עוד בענין החינוך בקובץ 'הערות וביאורים – אהלי תורה', בגליון תתקלד בתחלתו, ובגליון תתקסג ע' 23.}}
ולפי מה שנת' בדעת הרמב"ם א"ש למה הביא הרמב"ם דין זה דחינוך המזבח בהל' '''מעשה הקרבנות''' ולא בהל' בית הבחירה, כמו שהביא דין משיחה בשמן המשחה וכו' בהל' כלי המקדש (פ"א), כיון דלשיטתו הרי זה דין בסדר הקרבנות.
== כיון דקיימ"ל דקידשה לע"ל ומקריבין אף שאין בית למה צריך חינוך ==
והנה במנחות מה,א איתא: "כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש, חטאת? עולה היא, א"ר יוחנן: פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. רב אשי אמר: מילואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה. תניא נמי הכי, רבי יהודה אומר: פרשה זו אליהו עתיד לדורשה; אמר לו ר' יוסי: מלואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה כו'", ופירש רש"י דלריו"ח קשה אמאי כתיב '''וחטאת''', דמשמע חטאת הא עולה הוו פרים דר"ח כדכתיב (במדבר כח,יא) ובראשי חדשיכם תקריבו עולה וגו', ולכן אמר דאליהו עתיד לדורשה - דעד שיבא אליהו ויפרשנה לנו אין אנו יודעים לדורשה, וכן אמר רבי יהודא, אבל רב אשי ורבי יוסי תירצו דהך נבואה דיחזקאל על בית שני נתנבאה שהקריבו מילואים, וכי היכי דהקריבו מילואים דמשה בשמיני דידהו דהוה ר"ח כדאמרי' במס' שבת (דף פז,ב) בראשון באחד לחדש (שמות מ,יז) ותנא אותו היום נטל עשר עטרות כו' והקריב עגל בן בקר לחטאת הכא נמי הקריב פר בר"ח עיי"ש.
ומצינו באחרונים{{הערה|ראה בס' נר מצוה (על ספר המצות) ע' 80 (בד"ה ע"כ) ובילקוט המאירי מנחות שם שהביא כן מהספר באר יהודא על החרדים, ובשו"ת אבני חפץ סי' נ"ב, ושו"ת באר חיים מרדכי אבעה"ז סי' נה, ובס' תורת חיים מנחות שם וראה בס' נודע בשערים (דרוש לשבת נחמו אות יא) ועוד.}} שביארו דזה תלוי אם קדושה ראשונה קידשה לעתיד או לא, דריו"ח סב"ל דקדושה ראשונה קידשה לעת"ל כדאיתא בזבחים סב,א, וקז,ב, ונמצא דבבית שני לא היו צריכים למילואים, ולכן הוקשה לו קרא זה דמהו "וחטאת"? וקאמר דאליהו עתיד לפרשה, וכן סבר רבי יהודא, אבל ר' יוסי דסב"ל ביבמות פב,ב, דקדושה ראשונה הי' לה הפסק עיי"ש, א"כ לשיטתו הרי היו צריכים למילואים בבית שני, לכן פירש קרא זה דקאי על מילואים דבית שני, וכן סב"ל לרב אשי, וכן רצה לומר בחי' הגרי"ז מנחות שם, אלא שהקשה דאין לומר כן, דהרי הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ו הי"ד-ט"ז) פסק דקדשה לעת"ל, ומ"מ סב"ל כנ"ל שהי' מילואים בבית שני וכן לעת"ל עיי"ש, ולפי"ז לכאורה צ"ע דכיון דקדושה ראשונה קדשה לעת"ל למה צריכים מילואים בבית שני ושלישי?
והנה – נוסף לזה די"ל כפי שנת' במ"א,{{הערה|ראה [[ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן יז׃ הקרבת קרבנות בביאת מלך המשיח דוקא|חלק א' סי' יז]] [[ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן יח׃ בנין ביהמ"ק השלישי והלכותיו - לדעה שיבנה בידי שמים|ולעיל סי' יח]].}} ע"פ מ"ש החינוך (מצוה ת"מ) וז"ל: ארצה לומר שהעובר על זה והקריב קרבן חוץ לבית הבחירה שהוא מבטל עשה זה ועובר על לאו זה (שלא להעלות קדשים בחוץ) אבל אין הכוונה לומר שיהי' עלינו חיוב להקריב קרבן בבית המקדש עכשיו שהוא חרב, זה דבר ברור הוא, עכ"ל. היינו דסב"ל דהא דאמרינן דמקריבין אף שאין שם בית שזהו רק היתר ורשות, אבל ליכא חיוב הקרבה, וכן משמע גם מלשון הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פי"ט הט"ו): "מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי '''מותר להקריב''' אעפ"י שאין בית שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל כמו שביארנו" הרי מבואר דבלי ביהמ"ק ליכא '''חיוב''' להקריב קרבנות.
ועוד דהרי למזבח הפנימי צריך בית – "אוהל מועד" דוקא, כדאיתא בזבחים (מ,א) דאם נפחתה תקרה של היכל לא הי' מזה דכתיב (ויקרא ד,יח) אהל מועד ובעינן שיהי' שם אהל, ראה בס' מקדש דוד (סי' א' סק"א), וכ"כ בס' 'תורת הקודש' ח"א סי' ד', ומפרש עפ"ז לשון הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ב ה"ד) "ואחד העיד להם שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות וכו'", דכוונתו רק על המזבח החיצון ולא על מזבח הפנימי. וראה עוד בס' 'מקדש מלך' (להגרצ"פ פראנק ז"ל) ב'הרר"י בשד"ה' עמ' ח' דר"ל דע"י בנין הבית חל החיוב דעלי' לרגל, דבלי בית ליכא הך חיובא, וראה רשימות חוברת י' דשקו"ט בארוכה אם מצות עלי' לרגל תלוי בביהמ"ק דוקא ואכמ"ל, וא"כ כיון דע"י בנין הבית מתחדש '''חיוב''' בקרבנות וכו' וכו', הרי יש חיוב חינוך מצד החידוש שב'''הבית עצמו''' –
י"ל גם, לפי מה שנת' לעיל בדעת הרמב"ם דהחינוך והמילואים אינו דוקא כדי לקדש המקום, אלא הוא דין '''שהתחלת הקרבת הקרבנות''' צריך להיות בסדר מסויים, במילא א"ש למה צריכים לחינוך ומילואים בביהמ"ק השלישי אף שכבר קידשה לעת"ל.