1,956
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 169:
שורה 169: − [א] אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו הולך, וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' משל וחידה וכו', וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היו משל ומה ענין רמוז בהן. ובהשגות הראב"ד: א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ. וברדב"ז: אבל מה שראוי להאמין בזה שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל, כדכתיב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ, הארץ הידועה, וכן והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל וכו'.+ + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
←שולי הגליון - פני מנחם
===שולי הגליון - פני מנחם===
===שולי הגליון - פני מנחם===
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו הולך, וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' משל וחידה וכו', וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היו משל ומה ענין רמוז בהן. ובהשגות הראב"ד: א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ. וברדב"ז: אבל מה שראוי להאמין בזה שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל, כדכתיב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ, הארץ הידועה, וכן והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל וכו'.
ולכו"ע אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דאל"כ היאך יפרש הרמב"ם התורת כהנים פרשת בחוקותי [פרק ב] על הפסוק (כ"ו ו') 'והשבתי חיה רעה' רבי יהודה אומר מעבירם מן העולם, רבי שמעון אומר שלא יזיקו. ודוחק לומר שיפרש הרמב"ם גם את דברי רבי יהודה ורבי שמעון למשל לגויים. ולפירוש הראב"ד בתורת כהנים שם בדברי רבי יהודה - מעבירם מן הארץ, והיינו כרדב"ז כאן שמעבירם מארץ ישראל. ועי"ש ברמב"ן בחוקותי על הפסוק הנ"ל.
ולכו"ע אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דאל"כ היאך יפרש הרמב"ם התורת כהנים פרשת בחוקותי [פרק ב] על הפסוק (כ"ו ו') 'והשבתי חיה רעה' רבי יהודה אומר מעבירם מן העולם, רבי שמעון אומר שלא יזיקו. ודוחק לומר שיפרש הרמב"ם גם את דברי רבי יהודה ורבי שמעון למשל לגויים. ולפירוש הראב"ד בתורת כהנים שם בדברי רבי יהודה - מעבירם מן הארץ, והיינו כרדב"ז כאן שמעבירם מארץ ישראל. ועי"ש ברמב"ן בחוקותי על הפסוק הנ"ל.
ובספרי פרשת עקב [פ"נ] על הפסוק [דברים יא כג] 'והוריש ה' את כל הגוים' מקשה על הפסוק 'פן תרבה עליך חית השדה' אמר ראב"ע למה הם יראים מן החיה והכתיב [איוב ה כג] 'וחית השדה השלמה לך'. ולמה מקשה מהפסוק באיוב ולא מקשה מהכתוב 'והשבתי חיה רעה מן הארץ', ולפירוש הרמב"ם אתי שפיר.
ובספרי פרשת עקב [פ"נ] על הפסוק [דברים יא כג] 'והוריש ה' את כל הגוים' מקשה על הפסוק 'פן תרבה עליך חית השדה' אמר ראב"ע למה הם יראים מן החיה והכתיב [איוב ה כג] 'וחית השדה השלמה לך'. ולמה מקשה מהפסוק באיוב ולא מקשה מהכתוב 'והשבתי חיה רעה מן הארץ', ולפירוש הרמב"ם אתי שפיר.
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ב==
===רדב"ז===
אמרו חכמים וכו'. שמואל אמרה בס"פ אין עומדין:
יעמוד נביא לישראל וכו'. דכתיב לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות וגו'. ואני סובר שהוא יסמוך סמוכים בא"י כאשר כתבתי בהלכות סנהדרין ע"ש:
יש מן החכמים וכו'. כיון שאין דברים אלו לענין הלכה ולא לקיים עיקר מן העיקרים אין ראוי לדקדק בהם וכו' כאשר האריך רבינו אלא אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבא לא יאחר והוא יגלה הדברים הנסתרים:
===כסף משנה===
אין בין העוה"ז לימות המשיח וכו'. מימרא דשמואל בפרק חלק (דף צ"א:):
ואינו בא לא לטמא וכו'. בסוף עדיות איפליגו תנאי אם אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב או לא ופוסק רבינו כחכמים שאומרים שם שאינו בא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם:
אמרו חכמים תיפח רוחם של מחשבי קצים. כך אמרו בפרק חלק (דף צ"ז:):
ובני לוי מטהר תחלה וכו'. פ' י' יוחסין (דף ע"א) מימרא דרבי חמא בר חנינא:
הרי הוא אומר ויאמר התרשתא וכו'. בתוספתא דפ"ק דכתובות אמרו עד עמוד כהן לאורים ולתומים כאדם שאומר לחבירו עד שיבוא משיח:
===אבני שוהם===
יראה מפשוטן של דברי הנביאים וכו' שבתחילת ימות המשיח וכו', ושקודם מלחמת גוג ומגוג וכו'. (א"ה משמע מדברי רבינו שקודם (ביאת) [מלחמת] גוג ומגוג יבא אליהו ז"ל דהיינו בתחילה יבא המשיח ואחר כך אליהו זכור לטוב ואחר כך גוג ומגוג. וקשה לענ"ד אחר המחילה רבה מעצמותיו הקדושים דנראה לכאורה היפך ש"ס ערוך בעירובין דף מ"ג ע"ב גבי הא דאיבעיא לן אי יש תחומין למעלה מעשרה או לא וכו' ת"ש וכו' שאני התם דאמר קרא וכו' והא לא אתא אליהו מאתמול ע"כ, הרי מוכח משם דאליהו יבא קודם המשיח הדבר צריך עיון רב אצלי.
ואגב ראיתי להרב לח"מ בפ"ד מהל' נזירות הי"א מה שהקשה להכ"מ ותירץ עיין שם שכתב בתוך דבריו וז"ל אבל לדידן דאית לן ספק נזירות להקל וכו' ומ"מ בשבת מותר משום דספק נזירות להקל ובחד בשבת אסור דדילמא וכו' עכ"ל ומלבד מה שיש מהקושי בדבריו עיין להרב מהר"ח אבולעפיא בס' ישרש יעקב, זאת ועוד דלא זכיתי להבין דבריו דאי ספק נזירות להקל מאי שנא חד בשבתא מבשבתא בחד, בשבתא נמי לשתרי מהאי טעמא דספק נזירות להקל וצריך ישוב ועמיתי בתורה מעלת הח"ר רפאל ברוך נר"ו לחלק יצא בין ספק בדין לספק חוץ מהדין וק"ל).
===אור הישר===
אמרו חכמים אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד וכו'. עי' בתשובות חיים שאל ח"א סי' צ"ח ועי' עוד בלח"מ הל' תשובה פ"ח ה"ז.
יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג וכו'. עי' חתם סופר ח"ו סי' צ"ח.
שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור וכו' אלא לשום שלום בעולם וכו'. עי' בתשובות חוות יאיר סי' קצ"ב אות ס"א ובמש"כ בחידושי לעירובין מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה דלא.
===בן אריה===
אין בין עוה"ז לימות המשיח כו'. ע' ה' תשובה פרק שמיני הלכה ז' וע"ש בכ"מ [שכתב וצ"ע וע"ש מה שכתבנו לתרץ ע"פ דברי הגר"א ז"ל בספרא דצניעותא פ"א דף יו"ד וכ"כ בביאורו על ברכות ל"ד ב' כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ודברי שניהם אמת כי שני ימות המשיח הן]:
ברוך ד' אשר עזרני להעתיק ההגהות והחידושים על הרמב"ם מכתב יד אדוני אבי זקיני מורי ורבי הגאון המפורסם וכו' כש"ת מו"ה זאב וואלף זללה"ה שהי' אב"ד בגאלדינגען ובטעלז בן הרב ר' אריה ליב זללה"ה (שהי' ד"ץ ומ"ץ בזאגר ישן): בעל המחבר הגהות בן ארי' על הש"ס והאלפס (שנדפס בשסין החדשים) והגהות וחידושים בן ארי' על או"ח וחו"מ (שנדפס אצל ספר תמים דעים) ועוד כמה חיבורים שהמה בכתובים. על הירושלמי. והבה"ג. והבעל העיטור. ותשובת הרי"ף. ותשובת הגאונים וספר קול בן ארי' על החו"מ ועוד. העתקתי בע"ה ית' מכתב ידו שעל גליון הרמב"ם שלו. ועל חלק דיני ממונות הכנסתי מעט מספרו קול בן ארי' כו' השייך להרמב"ם ז"ל. בעזרת ד' ית'. נכדו ארי' ליב בלא"א מורי ורבי הרב הג' וכו' ר' ידידי' זללה"ה. (אשר העתקתי חידוש מכתב ידו על הרמב"ם בה' חגיגה פ"ב ותשובה מכתב ידו בענין עמוד השחר וצאת הכוכבים נדפס בבן ארי' על או"ח סי' פ"ט). בן לאא"ז ז"ל הנ"ל. נ"ע. זללה"ה. חונה בקראטינגא יע"א:
===גופי הלכות===
אין בין העולם הזה לימות המשיח וכו'. עיין בכללים אות האל"ף.
===ויקח אברהם===
אמרו חכמים אין בין העוה"ז לימות המשיח. נ"ב לב חיים ח"א סי' ל"ב דל"ד ע"ג.
===יד המלך (לנדא)===
אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד כו' ואינו בא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא כו' אלא לשום שלום בעולם.
זה הוא ממשנה סוף פרק בתרא דעדיות, ובקצת נוסחאות נאמר לעשות שלום ביניהם וכן העתיק מרן הכ"מ, ורבינו תפס הנוסחא האמור לעשות שלום בעולם. אמנם בכל אופן לא נאמר כל זה אלא לגבי ישראל, וכהוראת הכתוב המובא [שם] ע"ז והשיב לב אבות על בנים דקאי ג"כ רק על ישראל, אבל עמוני ומואבי מצרי ואדומי, אף דכעת המה מותרים לבוא בקהל ומשום דסנחריב בלבל כל האומות וכל דפריש מרובא פריש, בכל זאת לעתיד יתוודע לנו מי המה אלה להרחיקם מקהל ה'. ועינינו רואות בהשמדת זכר עמלק דמקרא מלא דיבר הכתוב [שמות יז, טז] כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ודרשינן במכילתא [דברים פיסקא ש"י] [בינו שנות דור ודור] ר' אליעזר אומר זה דורו של משיח שהם שלשה דורות, דכתיב [תהילים עב, ה] ולפני ירח דור דורים. ואיך יהיה מצוה זו נוהגת כלל בימות המשיח הלא גם [את] עמלק כבר בלבל סנחריב, ואיך נדע מי הוא מזרע עמלק, ואית לן למימר גם בזה דכל דפריש מרובא הוא. אלא ודאי דמשיח צדקנו יגלה לנו מי המה. ואם בעמלק דענינו נוגע לנפשות יודיע לנו בכדי לקיים העשה האמור בתורה [דברים כה, יט] תמחה את זכר עמלק, למה לא יודיע לנו את אלה דאינו גורם להם רק הרחקה לבד בכדי לקיים הלאו דלא יבוא עמוני ומואבי, ודלא יבוא מצרי ואדומי בקהל ה'.
===כתר המלך===
אמרו חכמים וכו' שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה ואינו בא וכו' אלא לשום שלום בעולם וכו'. ויש מן החכמים שאומרים שקודם המשיח יבא אליהו וכו'. ועיין כרתי ופלתי סוף (סי' קי) מה שביאר בזה. ונ"ל לומר כן דהנה איתא במדרש והובא בילקוט סוף מלאכי ר' יהודה אומר אם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלין ואין עושין תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מחיה ואין עושים תשובה עד שיבא אליהו שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא מה כתיב אחריו והשיב לב וכו'. ונ"ל לבאר דברי ר' יהודה כן דהנה איתא פלוגתא בגמ' דסנהדרין (דף צז ע"ב) בין ר' אליעזר ור' יהושע דר"א אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין ור"י אומר בין כך ובין כך נגאלין אלא מעמיד להם מלך קשה וכו' ועושין תשובה ומפרש המהרש"א ושארי מפרשים דמחולקים בזה דר"א ס"ל דבעי דוקא דישובו תשובה מאהבה ואז גם העונות נעשו כזכויות ויגאלו ור"י אומר אף אם יעמיד להם מלך קשה ויעשו תשובה מיראה מ"מ נגאלו בתשובה כזו ואפשר לומר דר' יהודה הכא ס"ל נמי כר' אליעזר דבעי תשובה מאהבה דוקא ואומר כן ואין עושין תשובה היינו מיראה אלא מתוך צער וטלטול וכו' אך מתוך תשובה כזו אין נגאלין ואומר ואין עושין תשובה עד שיבוא אליהו היינו תשובה מאהבה דיוכלו לזכות לגאולה הוא רק עד שיבוא אליהו וא"כ לפי דברי המדרש זה צריך ודאי לבוא אליהו הנביא מקודם להשיב ישראל ואח"כ יבוא משיח אבל אם ישראל יהיו זוכין ויהיה דור שכולו זכאי ואז יבוא משיח תיכף ולא יצריך אליהו לבוא מקודם ויבוא אח"כ רק לעשות שלום במחלוקת הדינים והחכמים ויבוא לאחר ביאת המשיח וכמו שבארנו לעיל בהל' נזירות המקרא מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום היינו שנאוה יהיה אשר המבשר לא יצטרך להשיב בתשובה רק יבוא לעשות שלום בינינו ויהיה דור שכולו זכאי ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן:
===קרית מלך===
שבתחלת ימות המשיח תהי' מלחמת גוג ומגוג, ע"ז ג' ב' כיון שרואין מלחמת גוג כו' ועי' ירו' שביעית פ"ד ה"ח ויאות עד כדון אית תותבא לעלמא דאתי ועי' ר"ש סירליאו שם ומש"ש בס"ד.
ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא כו', כ"ה בפרקי משיח באותה שעה יעוף אליהו בכל העולם ויבשר לישראל כו' גוג ומגוג יעלה בו ביום כו' ע"ש באורך.
ויש מן החכמים שאומרים שקודם כו', עי' עירובין מ"ג ב' והא לא אתא אליהו מאתמול כו' ועי' פס"ר ספל"ו קודם שלשה ימים שיבא משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל כו' ע"ש.
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ג==
===רדב"ז===
בימי מלך המשיח וכו'. פרק עשרה יוחסין אמרינן משפחה שנטמעה נטמעה וא"כ קרא דכתיב ויצא מצרף בלויים וכהנים מיירי לפי שאין לויים עולים לדוכן ולא כהנים לעבודה אלא מיוחסים:
===כתר המלך===
בימי המלך המשיח כשתתיישב מלכותו וכו' יתייחסו כולם על פיו ברוח הקדש וכו' שנאמר וישב מצרף ומטהר וכו' ובני לוי מטהר תחלה ואומר זה כהן מיוחס וזה לוי מיוחס ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל הרי הוא אומר וכו' ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהן שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה. ונ"ל לבאר דברי רבינו כן דהנה רש"י ז"ל במס' קדושין (דף עא) ס"ל כן דר' חמא בר חנינא דאמר דהקב"ה מטהר שבטו של לוי תחלה פליגי עם ר' יהושע בן לוי דאמר שם כסף מטהר ממזרים ור' יצחק מסיים צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה פליגי כן דר' חמא ס"ל דהא דמטהר האי שמבדיל הפסולין וריב"ל ס"ל האי מטהר לאו מבדיל פסוליהן קאמר אלא מטהרם ומכשירם כולם וכן מפרש דברי רש"י ז"ל המהרש"א בחידושי אגדות והפני יהושע עיין שם. אבל רבינו משמע דס"ל דלא פליגי כלל ורק עשה פשרה בזה כן, בשבט לוי מייחס לכהן ולוי שיהיה ידוע בכהן ולוי ואם לאו מיוחס ודאי הוא מדחה אותו לישראל אבל ספק פסולים בישראל כמו ספק ממזר ועבד אם המה בחזקת כשרות ישארו בכשרותן ואמרינן שמשפחה שנטמעה נטמעה וצריך לבאר לדעת רבינו כיון דהוא ס"ל דכהנים ולוים יטהרו ויבררו האיך יפרש הקרא של מגישי מנחה בצדקה והלא למגישי מנחה לא יהיה צדקה דהמה יטהרו וילבנו בשלמא לרש"י ז"ל אליבא דר"ח ב"ח דאמר שבטו של לוי מטהר תחלה ופליג על ריב"ל ור"י עיין שם במהרש"א מה שביאר הקרא של מגישי מנחה בצדקה לדרשא אחרינא אבל רבינו דמפרש משפחה שנטמעה נטמעה מזה כר' יצחק אבל לא אמרינן זה רק על ישראל ולא על כהנים ולוים האיך יפרשו הקרא דמגישי מנחה על ישראל:
ונ"ל ליישב כן דהנה הבית שמואל כתב באה"ע (סי' ב ס"ק י"ט) וז"ל עוד נ"ל מש"ס דדוקא ממזרים ונתינים דאינן ראויין לבוא בקהל ונטמעו אין מגלין אבל חללים דיש להם תקנה להתחתן בישראל מגלים, גם אליהו הנביא לעתיד לבוא להם יגלה לכן אמר ר' יוסי ממזרים טהורין לעתיד ואיירי כשנטמעו שכן כתב הר"ן ומ"מ נקיט ממזרים ונתינים אבל חללים מגלים עכ"ל. ונ"ל לומר דרבינו ז"ל לא ס"ל כן דהנה כהן חלל הלא מותר לישא כהנת דקיי"ל במס' יבמות (דף פד) לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים וגם לענין עבודה כיון דרבינו פוסק לעיל בפ"ו מהל' ביאת המקדש ה"י דכהן חלל אף שנודע שהוא חלל לא מחלל עבודה משום זה הקרא דמייתי במס' קדושין (דף סח ע"ב) וא"כ לענין זה דעבודה לא מצריך לגלותן כיון דבדיעבד כשר עבודתן. ועיין ירושלמי פ"י דתרומות בין בקדשי בדק הבית ובין בקדשי הגבול בכולם נתרצה ורק דברי הבית שמואל לא יוכל היות רק לשיטת התוס' במס' קדושין (דף סח) שם שמביא השער המלך שם דס"ל דאחרי שהוא נודע שהוא חלל לא מרצה ועבודתו פסולה או לדעת הרמב"ן ז"ל שמביא השעה"מ שם דבודאי חלל לא מרצי רק בספק בן גרושה ובן חלוצה עיין שם וכן החללות צריך להבדיל לכו"ע שלא ינשאו לכהנים דזהו איסור אבל כהנים חללים לדעת רבינו לא נבדלים לענין עבודה ואף שצריך להבדילם ולהודיע שהמה חללים לענין זרעם דקיי"ל בת חלל אסורה לכהונה כמו שכתב רבינו בהל' איסורי ביאה פי"ט הי"ב והוא משנה בקדושין (דף עז) מ"מ לענין עבודה יש לומר דאין מבדילם ואף שלכתחלה אסור להם לעבוד מ"מ זה יעשה הצדקה שלא יבדילם מן קהל כהנים כיון דבדיעבד לא חיללו וזהו מגישי מנחה בצדקה דרק יבדל מי שאינו כהן ודאי אבל אם הוא כהן חלל ולכתחלה אין לו לעשות עבודה מ"מ כיון דבדיעבד כשר לא יבדילו. או נוכל לומר דרבינו פליג בכל עיקר הדין על זה וס"ל דכל חלל אינו מגלה לא לענין עבודה כיון דבדיעבד כשר ובין לוקח אשה דדמי היא חללים שנשתקעו כמו עבדים וממזרים ה"ה בזה אף דיש תקנה בישראל ופליגי על הב"ש ולהכי אמר מגישי מנחה בצדקה בזה הדין כמבואר:
ונ"ל לומר דלהכי אומר מנחה יותר משאר קרבנות דקיי"ל כל כהן שנכנס בפעם הראשון לעבודה מקריב מנחה דנקראת מנחת חינוך כמו שכתב רבינו בהל' מעשה הקרבנות ואומר דמגישי מנחה בצדקה בזה הדין זה העבודה ראשונה דמקריב המנחה כמבואר:
וע"פ דברי רבינו אלו יתבאר שפיר דברי הירושלמי בפ"ח דיבמות הל' ג' ובקדושין פ"ו ר' יסא בשם ר' יוחנן אמר אף לעתיד לבוא אין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו של לוי מאי טעמא וישב וכו' וטהר את בני לוי א"ר הושעיה בגין דאנן לוים נפסיד א"ר חנינה בריה דר' אבהו בדר"א אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה צדקה ומה טעמא והיו מגישי מנחה לה' בצדקה. והמפרשים דחקו בפשט זה הירושלמי ולפי דברי רבינו נ"ל לבאר כן ר' יוחנן אמר לעתיד אין הקדוש ברוך הוא מטהר רק שבט לוי כדברי רבינו ומקשה רב הושעיה בגין דאנן לוים נפסיד כגירסת היפה מראה שם ביבמות ולא כמו שגריס בקדושין שם דלית אנן לוים, והוא דאומר כן התינח אם הוא ספק אם הוא כהן או לא אמרינן אז כיון דאין מיוחס כהן הוא דחינן ליה לישראל ואזלינן בתר רוב דהוי ישראלים אבל לענין אם ספק חלל אמאי לא ניזול בזה בתר רובא והוא הכהנים הכשרים ואמר ר' חנינא אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עמהם דאף עם שבט לוי יעשה צדקה דהחללים לא יבדלו ורק יגיד מי הוא כהן או לוי אבל החללים יעבדו כמבואר. והטעם דמחלקינן בין אי לא נודע לנו אם הוא מיוחס כהן או לוי או ספק פסולי ישראל הוא כן דבכל דבר קיי"ל דכל היכא דמספקא לנו אזלינן בתר רובא ולהכי אי לא הוי הכהן או הלוי מיוחס ודאי שדינן ליה בתר רוב דהמה ישראלים אבל הספק בפסולים נמי שדינן ליה בתר רוב והרוב כשרים הוי ולהכי נמי ספק חלל גבי כהנים שדינן בתר רובא ורוב כהנים כשרים הוי ולא חללים כמבואר:
ועוד יש לחלק בזה כמו שמחלק החוות דעת ושארי האחרונים בזה דקיי"ל ספק דאורייתא דס"ל לרבינו דהוא רק מדרבנן לחומרא ומן התורה לקולא ומחלקינן בין ספק בעשה לספק בלא תעשה וה"נ יש לומר כן דאם הוא ספק אם הוא כהן לעבוד עבודה אזי הוה ספק בעשה ואזלינן בזה לחומרא דדוקא ודאי ראוי ולא ספק ואם הוא ספק בפסולין דאז הוא ספק בלא תעשה אזלינן מן התורה לקולא ככל ספק דהוי לקולא כמבואר:
והנה שם בסוגיא דקדושין (דף עא) האומר הריני נזיר אם לא אגלה משפחות יהיה נזיר ולא יגלה משפחות וציין העין משפט על דין זה שמביא רבינו ולא נמצא זה בדברי רבינו וראיתי בהתוספתא הנדפס מחדש על התוספתא דנזיר פ"א שכתב שט"ס הוא בתוספתא דבר זה שלא נמצא בשום מקום וצריך לומר הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מעשר שני עיין שם. ונעלם מאתו סוגיא זו דקדושין שבארנו וצריך לבאר מאי טעמא לא הביא רבינו זה לא בהל' נזירות ולא הכא. ונ"ל ליישב כן דהנה דבר זה וכל הלכות נזירות שכתב רבינו הוא רק מה שצריכין לידע לעתיד לבוא כשיבנה המקדש. והנה הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל הביא הכא בקדושין דפסקינן כר' יוסי דאף ודאין לא יגלה אליהו ויטהרו לעתיד לבוא אף ודאי כדברי ר' יוסי שמה וא"כ ניחא דהברייתא מיירי אז בימי בית שני דאם יגלה משפחות יבדלו מהם להכי אומר דמוטב יהא נזיר ולא יגלה אבל רבינו דמיירי על לעתיד לבוא ואז לא שייך דין דגילוי משפחות דמיירי לענין ממזרות שאינן מגלין רק לצנועין דאז יטהר הכל לעתיד לבוא ולהכי שפיר השמיט זה כמבואר ודוק:
[מהשמטות] הבאתי דברי האחרונים שחידשו לחלק בספק דס"ל לרבינו דהוא מן התורה לקולא הוא רק בספק לא תעשה אבל ספק בעשה מודה רבינו דאזלינן לחומרא דהתורה לא דברה רק בדבר ברור לא תעשה ברורה או עשה ברורה. הנה מצאתי לזה מסייע בדברי רבינו הרשב"א ז"ל שכתב חילוק זה במס' יבמות (דף מ ע"א) וז"ל תמיה לי אמאי שבקיה ללא תאפה חמץ דנקט ברישא והיה לו לומר אי לאו מצה היא לא תאפה חמץ אמר רחמנא, וניחא לי דחמץ משמע חמץ ברור וחלוט אפילו תמצא לומר שאינה מצה חמץ ברור אינו להכי נקיט מצות אמר רחמנא כלומר מצה ברורה עכ"ל. והוא ממש כמו שחידשו בזה האחרונים דעל לא תעשה אמרינן דהתורה אמרה ברורה וכן עשה הוא בדבר ברור דוקא כמבואר ודוק:
===מרכבת המשנה===
זה מיוחס כהן וכו'. מבואר מזה דבזמן משיח הותר ממזרות פסולי קהל דמשפחה שנטמעה נטמעה אבל איסור חללות פסולי כהונה במקומה עומדת ובזה יומתק נבואת יחזקאל בהפטרת אמור ואלמנה וגרושה וכו' לא יקחו הכהנים כי אם בתולות מזרע ישראל וגו' והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו וחז"ל דרשו מכהן מקצת כהן ר"ל הדיוט ולפ"ז דחוק לשון והאלמנה אשר תהיה אלמנה אלא דלכהן מיוחס אסור ליקח אלמנת אדם משום חשש חללה ודוקא אלמנה אשר תהיה להבא אלמנה מכהן מיוחס יקחו ויומתק נמי דוקא בתולה מזרע ישראל דאין חללה אלא מאיסורי כהונה וחשש ממזרות שרי משא"כ בתולה מזרע כהן שאינו מיוחס אסור משום חשש חללות ודוק ובדרושים הארכתי כן יזכנו השם לביאת המצרף.
===קרית מלך===
הרי הוא אומר ויאמר התרשתא כו', סוטה מ"ח ב' ויאמר התרשתא כו' כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד.
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ד==
===רדב"ז===
לא נתאוו החכמים והנביאים וכו'. כבר האריך רבינו בכיוצא בזה בהלכות תשובה פרק תשיעי:
===הגהות עמק המלך===
כדי שיזכו לחיי העוה"ב. וכ"כ בפ"ט מהל' תשובה. ותימה לי דהא ודאי החכמים והנביאים שנתאוו לימות המשיח בשביל התורה והמצוה לא בקשו עוד לזאת תכלית שני דהרי זה משמש ע"מ לקבל פרס ולנביאים ולחכמים הלא יפה שעה אחת בתורה ובמעשים טובים בעולם הזה. והאלהים יאיר עינינו במאור תורתו וחכמתו ונפלאות בם נחזה:
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ה==
===אור שמח===
ובאותו הזמן לא יהיה שם כו', וכל המעדנים מצויין כעפר:
כוון שלגודל תשוקתם במושכלות ובמעשה הצדקה והיושר לא ירגישו נועם במעדנים, רק יהיה בעיניהם הכרחי ובחשיבותו כעפר, שתכליתו אינו רק להסיר המונעים, וכדברי רבינו שם. וכתב עוד רבינו וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכוון בזה, שבעת אשר ההשגות שבכח המורכב מחומר ונפש להשיג אינן מבוררין, אז עלול לצאת גם לחקור אף במה שנמנע מהשגת האנושי להשיג, אבל בהשיגו מה שבכח האדם להשיג על אמיתתו בלא שבושים וספיקות אז יבין מה שאינו יכול להשיג, ולא יתפרץ מגבולו לחקור במה דמופלא ממין האנושי, וכמו שאמרו (חגיגה י"ד ע"ב) בד' שנכנסו לפרדס, שמפני שצפייתו היתה בהטעה לכן יצא מגבול ההשגה לבקש מה שא"א להשיג רק בהתפרד הנפש מהחומר, וזה שאמר הכתוב ומלאה הארץ דעה, שהדעת יהיה על בוריו, בלא שום סכסוך וספק, ויהיה כמים לים מכסים, שממלאים את הים ואינם מתפרצים חוץ לגבולם, שע"ז הפליגו בכתובים ובמדרשים שאינם יוצאים מגבולם, וחוק שם לים ויסך אותו בדלתים (איוב ל"ח, ח'), כן יהיה מעלת האדם אז, שלא יתפרצו מגבולם, לסיבת ידיעתם מה שבכח האדם באמת, וזה ומלאה הארץ דעה את ה' כו', ודוק:
כל הפרק הזה מבואר היטב בפירוש המשנה לפ' חלק:
===יד המלך (לנדא)===
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד.
כוונת רבינו בהלכה זו הוא דכאשר יוסר קנאת איש מרעהו והטובה תהיה כל כך מושפעת עד שהעמל והיגיעה לרדיפת אסיפת ההון לא יוסיפו עוד לענות אותנו, ויהיה לבות בני אדם כולם ברורים שפה אחת ודברים אחדים רק בידיעת השם ב"ה ועבודתו, אזי ממילא לא ירעבו ולא יצמאו כי תמיד ישבעו בצחצחות נפשם. ואנו רואין במשה רבינו ע"ה [שמות לד, כח] דכל אותן ארבעים יום אשר היה עם ה' לחם לא אכל ומים לא שתה, דגם כחות גופו היו מתעדנים ומתענגים מהנחת והשמחה אשר היה לו מההשגות עליונות הטהורות והזכות, וכמו שהארכתי בענין זה בהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ו'. ואמרו חז"ל [תענית יא, א] ביושב בתענית דאם התענית מצער לו נקרא חוטא, וכאשר אין התענית מצער לו נקרא קדוש. והכוונה הוא דאם אין התענית מצער ליה אזי זה הוא לו לאות כי נפשו מטוהרה ולא גושמה בתאות החומריות כל כך עד שאינו חפץ כי אם המעט מאכל ומשתה המוכרחים אליו במטע ההכרחים אשר בהבריאה ולכן נקרא קדוש. וזהו שכתב רבינו וכל המעדנים יהיו כעפר, דכיון דכל המעדנים איננם בתכונתם הכרחים בחוקי חיי האדם, לכן כאשר יטהר ויהיה נקי מכל דופי של תאות הגופנים אזי ממילא ימאס ויקוץ כל כך כל המותרות עד שכל המעדנים יהיו אצלו כעפר.
שם. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר [ישעיה יא, ט] כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
הנה במה דפתחתי אסיים, דלא כתיב ומלאה הארץ חכמה רק ומלאה הארץ דעה. ומשום דהגם דהחכמה הוא מהכחות נשגבות היותר טהורות ויקרות, והיא תזכך ותעלה את הנפש למעלה למעלה לאין שיעור, בכל זאת אין הכח הזה כח עצמי מוכרח באדם רק כח מעלה אשר בחסד ה' על ברואיו נתן הכח והיכולת בבני אדם להשיגה. וכמו דהגבורה אין כח עצמי מוכרח באדם, כמו כן הוא גם עם מעלת החכמה וכדומה בזה עוד הרבה מעלות שונות אשר זוכים בהם הרבה בני אדם, יש אדם זוכה לשם טוב, ויש אדם אשר חננו ה' למצוא חן בעיני כל רואיו, ולמטה מזה מעלות עושר וכבוד אשר נישאים ונגבהים בהם אדם אחד יותר מהשני, ואולם אין כל אלה כחות עצמיים המוכרחים לעצם האדם. כי אם היו כל אלה כחות הכרחיים באדם היו כל בני אדם שוים בהם, והיו כולם חכמים כולם נבונים, ועינינו הרואות כי לא רבים יחכמו, וכמו כן כל המעלות כולם מעט מעט נמצאים אחת הנה ואחת הנה באדם אחד מני אלף, וזה הוא לנו לאות כי כל המעלות איננם הכרחיים באדם. רק האדם אשר חננו ה' בחכמה ועושר וכבוד אזי משלחן גבוה זכה יתרון זה להשיג מעלות האלה שכם אחת יותר על הכחות המוכרחים אליו בחק הבריאה, ולכן אין מקום לומר על האיש אשר נפשו חסר מהמעלות האלה דהוא בעל חסרון על ידי כך. ופחיתות הכסיל וגירעון ערכו אשר מצינו בו בכל המקומות אין בכוונת תיבה כסיל היפוך חכם, רק היפוך בעל דיעה ישרה, וכמו שנאמר [משלי א, כב] וכסילים ישנאו דעת, [ורוב פסוקי קהלת מורים על זה]. וכיון דשלילת החכמה אין שלילתה חסרון רק הויותה היא השלמה יתירה באדם אשר זכה להשיגם על כן אין זה בחק כלל ליעד עליה כי תמלא הארץ חכמה ויהיה יד כל אדם שוים בו, לא כן הדיעה דהוא הכרחי וכח עצמי באדם והאדם אשר חסר נפשו מדעת גם לבו חסר ואומר לכל סכל הוא.
והרואה בעינים פקוחות יראה דכל התוכחות הנמצאים בנביאים על חסרונות הכללי כולם נאמרים רק על הדעת, וכאמור [ישעיה ה, יג] גלה עמי מבלי דעת, וכן נדמו עמי מבלי הדעת [הושע ד, ו], ונאמר [שם] כי אתה הדעת מאסת (על כן) ואמאסך מכהן לי, לא כן בחכמה לא מצינו ענינה בכל המקרא רק דרך מעלה ויתרון אבל לא על דרך תוכחה ואיזה עונש על חסרונה. והא דמצינו בפרשת האזינו [דברים לב, ו] עם נבל ולא חכם, וכן בהושע (י"ג ג') הוא בן לא חכם, אין הכוונה של תיבת חכם בשני מקומות האלה להוכיח את ישראל על חסרון חכמה הכללית, רק דהכוונה של תיבות חכם במקומות האלה הוא על ענין ראית אותו ענין פרטי, דהנביא הוכיחם על אשר לא ראו את העתיד, וכמו שנאמר [הושע יג, יג] בן לא חכם כי [עת לא יעמוד] במשבר בנים, וכאלו היה אומר בן לא ראה כי יבואו במשבר בנים, רק מחמת דראיה זו היא על העתיד על כן הושאל בזה תיבת חכם במקום תיבת רואה, וכמו שאמרו [תמיד לב, א] איזהו חכם הרואה את הנולד. וכמו כן עם נבל ולא חכם [דברים לב, ו], הכוונה הוא ג"כ דלא ראו כי השם ב"ה הוא אבינו עושינו ויוצרינו, וכאמור אחריו הלא הוא אביך הוא עשך ויכוננך, וכן משמעות תרגום אונקלוס שם.
וכיון דכח הדעת הוא כל כך הכרחי וכח עצמי באדם הרי בודאי בראשית הבריאה כמו דהוכן לאדם כל כוחותיו ההכרחיים כמו כן הוכן גם כח זה לכל אדם בשוה ויד כל אדם בו. רק הואיל דיראת ה' הוא ראשית דעת לכן כאשר ירע אדם את מעשיו ויקשיח לבו מיראתו יתברך מקפח בזה גם את דעתו. ואולם לעתיד כאשר יסיר לב האבן מקרבינו וסרה קנאת איש מרעהו והתאוה והכבוד המדומה יבער מקרבינו, אשר שלש אלה הקנאה והתאוה והכבוד אך הם לבדם המה בעוכרינו, אז ממילא יזכה כל אחד בחלקו של כח הדעת אשר הוכן לו בהבריאה. וכיון דהכח הדעת אשר נטע ה' בלב כל אדם בעת הבריאה אינו רק לדעת דברי אמת וצדק, וכמו כל שאר הכוחות אשר הוכנו לאדם בבריאתו דכולן פעולתם החפשי רק על אדני אמת הוטבעו, על כן יעד לנו הכתוב [ישעיה יא, ט] לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי ומלאה הארץ דעה את ה'. דכאשר לא ירעו ולא ישחיתו בני אדם מצדם את כח הדעת אשר חנן ה' לכל אחד בכחו אז ומלאה הארץ דעה את ה'. דכיון דתרבה הדעת אשר ראשית נטיעתה בכח כל אדם הפרטי הוא רק על דבר אמת וענות צדק אז ממילא גם בכללי יהיה הכח הידיעה הזה מלוא כל הארץ, ויטו כולם שכם אחד רק לעבודת השם ב"ה וידיעת שמו יתברך, וכנאמר [במדבר יד, כא] ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ.
===קרית מלך===
ובאותו הזמן לא יהי' שם לא רעב כו', עי' תנחומא תרומה סוף סימן ז' ובאותה שעה ישראל יושבים בהשקט ובטח בעולם כו'.
ולא מלחמה כו', שבת ס"ג א' הן בטלין לימות המשיח כו' ועי' שמות רבה פט"ו סי' ו' כתו אתיכם כו' ובתדא"ר פ"ב לא חטא ולא עון ולא מכות ולא מרדות אלא כל א' וא' משמח בחכמתו ובתבונתו ובפסיקתא רבתי ס"פ ל"ג בימות המשיח כו' השם גבולן שלום כו' ובתדא"ר פט"ז יהיו כל ישראל צדיקים כו' ויבואו למקרא למשנה כו'.
וכל המעדנים מצויין כעפר, עי' שבת ל' ב' עתידים אילנות כו' עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת כו'.
ולפיכך יהיו ישראל [בכ"י ליתא תיבת ישראל. רד"ש] חכמים גדולים כו', במדבר רבה ספט"ו ולעוה"ב כל ישראל נעשין נביאים שנאמר והי' אחרי כך אשפוך את רוחי כו' ובדברים רבה ספ"ו לע"ל כו' אני מחזיר שכינתי ביניכם מנין שנאמר כו' כולכם זוכין לתורה כו' ובאיכ"ר פ"ג סי' ע' בג' מקומות מצינו רוה"ק סמוך לגאולה כו' ובשו"ט פי"ד לעוה"ב שניהם מתקיימין כו' ונתתי לכם לב חדש כו' אשפוך את רוחי כו' ושם פקי"א לפי שהקב"ה מגלה סודו לישראל כו' נקראו נביאים כו' וא"צ שילמדם כו' וע' תנחומא ס"פ חיי שרה לעוה"ב כולם יהיו צדיקים כו' ומקץ ס"ס ב' בעוה"ז היתה הנבואה ביחידים אבל לע"ל על כל אדם כו' ובס"פ עקב לעוה"ב אני עוקר יצה"ר כו' ולא ילמדו עוד איש את רעהו כו' ושופטים סי' י' ותהיו כולכם ראשים לתורה.
וישיגו דעת בוראם כו', עי' זוה"ק מה"נ וירא קי"ג ב' וישיגו בנ"א דעה שלימה שנאמר כי מלאה הארץ דעה כו' זהו דעת הבורא יתברך ושם ק"ל א' במה"נ ק"מ א' במה"נ ע"ש.
שנאמר כי מלאה הארץ דעה כו', עי' מכילתא בשלח פט"ו כ' לדעה זו רוח הקדש שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
[[Category:מקורות]]
[[Category:מקורות]]