שינויים

==קדושתה ומעלתה של ירושלים==

==קדושתה ומעלתה של ירושלים==

 

הקב"ה יטהר את ירושלים לעתיד לבא<ref>זוהר שמות יז, א "עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולזכך אותה מטינופי העמים".</ref>, וינקה אותה מהעבודת-הזרה שהקימו בה העמים בעת הגלות<ref>ילקו"ש, בהעלותך, ח, ב "אמר הקב"ה, בעוה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי שנאמר "קומי אורי כי בא אורך" וגו', אני מדליק לתוכה נרות שנאמר "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות", וכתיב "כי נר מצוה ותורה אור".

הקב"ה יטהר את ירושלים לעתיד לבא<ref>ילקוט שמעוני צפניה תקסז: והיה ביום ההוא אחפש את ירושלים בנרות בנרות ולא לאור החמה ולא לאור הלבנה שאין מבערין את החמץ בהם כך עתיד קדוש ברוך ההל לפשפש את ירושלים בנרות לבער משם עבודה זרה ולעקור משם יצר הרע אמרו בני ישראל רבונו של עולם אימתי אתה עושה כך אמה להם משאעשה מה שכתוב למעלה "והיה ביום ההוא נאום ה' קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות הילילו יושבי המכתש כי נדמה כל עם כנען נכרתו כל נטילי כסף", באותה שעה אחפש את ירושלים בנרות.</ref><ref>זוהר שמות יז, א "עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולזכך אותה מטינופי העמים".</ref>, וינקה אותה מהעבודת-הזרה שהקימו בה העמים בעת הגלות<ref>ילקו"ש, בהעלותך, ח, ב "אמר הקב"ה, בעוה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי שנאמר "קומי אורי כי בא אורך" וגו', אני מדליק לתוכה נרות שנאמר "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות", וכתיב "כי נר מצוה ותורה אור".

וראה בתורת משה - האלשיך: והנה על זה יקשה שבשלמא לדעת האומר שהי' שפע האור בא מעין עולם המלאכים הי' אפשר לומר כדעת רבי יעקב בר יוסי שהשכינה השורה במשכן לא היתה בהארה אשר לה מהשם הגדול על כן יאירו שם הנרות שעל ידי בשר ודם אבל לדידך שאור הנרות אור עצום בא מהשם הגדול קשה כי היתכן שיהי' גדול אורה הנמשך לנרות שעל ידי בשר ודם מהאור הנמשך לשכינה השורה במקדש מהשם הגדול שאם האור הנמשך לנרות הוא מהשם הגדול מכל שכן הוא שיגדל אור הנמשך לשכינה ואם כן איך יאירו שבעת הנרות לפני אור השכינה שוכנת שם בהארה הגדולה ואם עם כל זה יפליא הוא יתברך שיאירו הוא דבר מתמי' בתכלית לזה אמר אל תתמה כי מעתה רצה הקב"ה להורות לנו הפלא העצום למען מעתה נראה בחוש אשר יפליא לעשות לעתיד וזהו אומרו אמר הקב"ה אף על פי שהי' במשכן אורה מכבודי שהוא מהשם הגדול שבשכינה ועם כל זה היו הנרות דולקין ולא נחשכים לפני האור הגדול עשיתי הפלא הזה למען תדעו כי אף לעתיד לבא אף על פי שאני ממלא ירושלים מכבודי אף על פי כן אני מדליק נרות שהוא במקדש על ידי בשר ודם.

וראה בתורת משה - האלשיך: והנה על זה יקשה שבשלמא לדעת האומר שהי' שפע האור בא מעין עולם המלאכים הי' אפשר לומר כדעת רבי יעקב בר יוסי שהשכינה השורה במשכן לא היתה בהארה אשר לה מהשם הגדול על כן יאירו שם הנרות שעל ידי בשר ודם אבל לדידך שאור הנרות אור עצום בא מהשם הגדול קשה כי היתכן שיהי' גדול אורה הנמשך לנרות שעל ידי בשר ודם מהאור הנמשך לשכינה השורה במקדש מהשם הגדול שאם האור הנמשך לנרות הוא מהשם הגדול מכל שכן הוא שיגדל אור הנמשך לשכינה ואם כן איך יאירו שבעת הנרות לפני אור השכינה שוכנת שם בהארה הגדולה ואם עם כל זה יפליא הוא יתברך שיאירו הוא דבר מתמי' בתכלית לזה אמר אל תתמה כי מעתה רצה הקב"ה להורות לנו הפלא העצום למען מעתה נראה בחוש אשר יפליא לעשות לעתיד וזהו אומרו אמר הקב"ה אף על פי שהי' במשכן אורה מכבודי שהוא מהשם הגדול שבשכינה ועם כל זה היו הנרות דולקין ולא נחשכים לפני האור הגדול עשיתי הפלא הזה למען תדעו כי אף לעתיד לבא אף על פי שאני ממלא ירושלים מכבודי אף על פי כן אני מדליק נרות שהוא במקדש על ידי בשר ודם.

</ref>. ואף שכבוד ה' ממלא אותה, ה' מדליק בה נרות להאירה<ref>פסיקתא רבתי כ"ח: "תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכיר את ירושלים, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, שעתיד הקב"ה להחזיר לירושלין כל שמחתה, כעניין שנאמר "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראש", וכל המתאבל על ירושלים בעולם הזה ישמח עימה לעתיד לבא, שנאמר "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". </ref>, ומחזיר ה' אליה כל שמחתה<ref>זכריה ב, ח.</ref>.

</ref>. ואף שכבוד ה' ממלא אותה, ה' מדליק בה נרות להאירה<ref>פסיקתא רבתי כ"ח: "תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכיר את ירושלים, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, שעתיד הקב"ה להחזיר לירושלין כל שמחתה, כעניין שנאמר "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראש", וכל המתאבל על ירושלים בעולם הזה ישמח עימה לעתיד לבא, שנאמר "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". </ref>, ומחזיר ה' אליה כל שמחתה<ref>זכריה ב, ח.</ref>.