שינויים

ואם תטען עלינו מבטול ק"ש, ר"ל זכרון יציאת מצרים שהיא מצוה ממצות התורה. דע כי אין הכונה בק"ש, רק לזכור בפה הנסים שעשה לנו האל ית' שהוציאנו ממצרים אחר שהיינו עבדים לפרעה פרוכים בלי כח ותחת סבלות מלך קשה ועם רב. ועם הזכירה נקבע שהוא ית' וית' המשגיח והיכול שלא ימנענו מונע בשום צד, ועוד שיתחזק בנפשתינו מדת הבטחון חזוק רב. ועל כן באה האזהרה על זה במקומות הרבה בתורה בזכירת האותות והמופתים והיד החזקה. ואחר היות התכלית בזכירת הפה ביציאת מצרים מן הטענה הזאת, הנה גם התכלית ההוא שמור בהזכירנו קבוץ עם ממושך וממורט מעמים רבים נוראים מן הארצות הרחוקות מצפון ומים, ותהיה הכונה ההיא יותר חזקה בהיות הזכירה באותות ונסים יותר חזקים. אם כן אין מצוה מתבטלת בזה כלל.  

ואם תטען עלינו מבטול ק"ש, ר"ל זכרון יציאת מצרים שהיא מצוה ממצות התורה. דע כי אין הכונה בק"ש, רק לזכור בפה הנסים שעשה לנו האל ית' שהוציאנו ממצרים אחר שהיינו עבדים לפרעה פרוכים בלי כח ותחת סבלות מלך קשה ועם רב. ועם הזכירה נקבע שהוא ית' וית' המשגיח והיכול שלא ימנענו מונע בשום צד, ועוד שיתחזק בנפשתינו מדת הבטחון חזוק רב. ועל כן באה האזהרה על זה במקומות הרבה בתורה בזכירת האותות והמופתים והיד החזקה. ואחר היות התכלית בזכירת הפה ביציאת מצרים מן הטענה הזאת, הנה גם התכלית ההוא שמור בהזכירנו קבוץ עם ממושך וממורט מעמים רבים נוראים מן הארצות הרחוקות מצפון ומים, ותהיה הכונה ההיא יותר חזקה בהיות הזכירה באותות ונסים יותר חזקים. אם כן אין מצוה מתבטלת בזה כלל.  

והטענה שאתה טוען עלינו ממה שאמרו בנדה מצות בטלות לעתיד לבא. דע כי לעתיד לבא נאמר על כל זמן הבא, רחוק או קרוב, ואפילו בזמן סמוך ממש באמרם בחזרת כלי זיין בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבא. ואמרו בעבור במים ביום הכפורים להקביל פני רבו שמותר כדי שלא לכשלן לעתיד לבא. ומצות בטלות לעתיד לבא באורו לאחר המות ממש, ר"ל שהמתים בעודן מתים פטורים מן המצות. והוא שהביאו שם ראיה ממה שכתוב במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות. ואם תשאל אם בעודנו מת איך חלק ר' אמי ואמר שאינו פטור והמת אינו בן מצוה. דע כי לדעת ר' אמי המת כתינוק שלא הגיע לכלל מצות מצד עצמו, ואלו ראינוהו אוכל נבלות ולובש שעטנז ומחלל את השבת אין בית דין מצווין להפרישו כמוזכר ביבמות פרק חרש, ועכ"ז אנו מוזהרים עליו שלא להאכילו בידים ושלא להלבישו, וכמו שאמרו שם לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים.  

והטענה שאתה טוען עלינו ממה שאמרו בנדה מצות בטלות לעתיד לבא. דע כי לעתיד לבא נאמר על כל זמן הבא, רחוק או קרוב, ואפילו בזמן סמוך ממש באמרם בחזרת כלי זיין בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבא. ואמרו בעבור במים ביום הכפורים להקביל פני רבו שמותר כדי שלא לכשלן לעתיד לבא. ומצות בטלות לעתיד לבא באורו לאחר המות ממש, ר"ל שהמתים בעודן מתים פטורים מן המצות. והוא שהביאו שם ראיה ממה שכתוב במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות.<ref>שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) - הערות סימן שסח הערה 214  214 וכן פי' בחי' נדה שם. והריטב"א בחי' נדה שם כ' שנתוכח בזה עם רבינו, ודעת הרא"ה דלעתיד לבא היינו תחית המתים. וע"ע חי' רבינו ברכות יח, א שכ' רבינו דשמואל בשבת פ' שואל ס"ל מצוות אינן בטלות לעתיד לבא. ויש תמהין דלא מצינו שם אלא מאמר שמואל דף קנא, ב דאמר אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות, ואם ע"ז כיון רבינו, הרי שמפרש מצוות בטלות לעתיד לבא לאו לאחר מיתה. אך אי אפשר לפרש כן, דשמואל לא מיירי בזמן התחיה, דהא ודאי בזמן התחיה יש כאן שינוי מנהגו של עולם, ואיך יאמר אין בין כו' אלא שעבוד מלכויות, ולא מצינו מי שאמר מצוות בטלות קודם לזמן התחיה. ועוד שלא עלה על דעת כי בימות המשיח לא ינהגו המצוות, דא"כ למה אמרו מנחות מב, א שהיו דברי יחזקאל נראין כסותרין דברי תורה, והרי הוא מיירי בימות המשיח, ובר"ה ל, א מהרה יבנה בית המקדש כו'. אלא ודאי אין דברי שמואל דאמר אין בין העוה"ז כו' ענין להא דמצוות לעתיד לבא, ורבינו גריס בהדיא דשמואל אמר אין מצוות בטלות לעתיד לבא. וכבר כ' שם בסוף דבריו דמש"א במדרש שמתים חייבים בצצית קאי כשמואל, אלמא שמואל אמתים ממש קאי לפירושו. וראה להלן ד"ה ומה שאמרו בפרק כו', שחילק בהדיא בין ימות המשיח לאחר התחיה. </ref> ואם תשאל אם בעודנו מת איך חלק ר' אמי ואמר שאינו פטור והמת אינו בן מצוה. דע כי לדעת ר' אמי המת כתינוק שלא הגיע לכלל מצות מצד עצמו, ואלו ראינוהו אוכל נבלות ולובש שעטנז ומחלל את השבת אין בית דין מצווין להפרישו כמוזכר ביבמות פרק חרש, ועכ"ז אנו מוזהרים עליו שלא להאכילו בידים ושלא להלבישו, וכמו שאמרו שם לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים.  

ואם תשאל עוד אם כן מפני מה התיר לספדו בו. דע כי מצות אסור הכלאים בלבישה בלבד דבר הכתוב, דכתיב לא תלבש שעטנז. ואף על פי שכתוב אחר אומר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, הרי אמרו שהלבישה גלה על העליה שלא אסרה תורה אלא כדרך לבישה, ומכאן אמרו מוכרי כסות מוכרין כדרכם ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ולפיכך כשפורסין אותו על המת לספדו, אין בו ענין זה אסור, שאינו דרך לבישה, אבל לקוברו דרך לבישה אסור. ור' חייא בר יוסף שאמר בכתובות שהצדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בלבושיהם הם עומדין, יסבור כדעת ר' אמי שאמר לקברו. ור' יוסף ור' יוחנן שהתירו אף לקברו, לא יסברו כדעת ר' חייא בר יוסף שבכתובות שאמר בלבושיהן הן עומדין. ושמא גם לדעת ר' חייא בר יוסף אין הכונה שיעמדו באותן המלבושין ממש, על שאם היה שם חוט של צמר ונאבד שיהא אותו חוט חוזר בתוכו. אלא הכונה שיהו עומדין לבושין בקל וחומר שהביא מחטה, כמו שאמר ומה חטה שנקברת ערומה יוצאת לבושה צדיקים שנקברים מלובשים אינו דין שיעמדו מלובשים. ואם תרצה אמור שעומדין בלבושים באותן שנקברו עמה כרי שיכיר כל אחד ואחד מתו שבא בדרך שהלך ושלא יאמרו אחרים הם. ודברי אגדה הם ואין משיבין עליהן.  

ואם תשאל עוד אם כן מפני מה התיר לספדו בו. דע כי מצות אסור הכלאים בלבישה בלבד דבר הכתוב, דכתיב לא תלבש שעטנז. ואף על פי שכתוב אחר אומר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, הרי אמרו שהלבישה גלה על העליה שלא אסרה תורה אלא כדרך לבישה, ומכאן אמרו מוכרי כסות מוכרין כדרכם ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ולפיכך כשפורסין אותו על המת לספדו, אין בו ענין זה אסור, שאינו דרך לבישה, אבל לקוברו דרך לבישה אסור. ור' חייא בר יוסף שאמר בכתובות שהצדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בלבושיהם הם עומדין, יסבור כדעת ר' אמי שאמר לקברו. ור' יוסף ור' יוחנן שהתירו אף לקברו, לא יסברו כדעת ר' חייא בר יוסף שבכתובות שאמר בלבושיהן הן עומדין. ושמא גם לדעת ר' חייא בר יוסף אין הכונה שיעמדו באותן המלבושין ממש, על שאם היה שם חוט של צמר ונאבד שיהא אותו חוט חוזר בתוכו. אלא הכונה שיהו עומדין לבושין בקל וחומר שהביא מחטה, כמו שאמר ומה חטה שנקברת ערומה יוצאת לבושה צדיקים שנקברים מלובשים אינו דין שיעמדו מלובשים. ואם תרצה אמור שעומדין בלבושים באותן שנקברו עמה כרי שיכיר כל אחד ואחד מתו שבא בדרך שהלך ושלא יאמרו אחרים הם. ודברי אגדה הם ואין משיבין עליהן.  

אמרתי הלא תראה כי לא השאיר נבוזראדן בארץ רק דלת העם הכורמים והיוגבים, וגם הם ברחו למצרים במות גדליה בן אחיקם כמוזכר שם בספר ירמיהו. ומכאן תבין שאין ענין נבואת יעקב כמו שאתה מפרש. ואני אפרש לך זה. דע שכל שבטי ישראל לא נעדר אחד מהם שלא עמד ממנו מושל בישראל שופט או מלך לאחר שנכנסו לארץ כמו שתראה אם תדקדק אחר השופטים שעמדו לישראל, ואמנם סרה ממשלת כלם ולא שבה להם וכן אינה מעותדת לשוב להם, לפי שאינה ירושה להם רק שנהגו שררה זמן ולפי שעה. אבל יהודה נתנה לו הממלכה ירושה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף, וכמו שהנחילו יעקב ע"ה הבכורה לטול בניו שני חלקים ולהקרא שני שבטים שנאמר כראובן ושמעון יהיו לו ולא תסור לעולם הבכורה ממנו, בין הנגידות והממשלה לא יסור מיהודה כי הוא ירושתו אשר הורישו יעקב אבינו ע"ה. ואם יגלה זמן ויאבד הממשלה, לא תסור ממנו לעולם כאשר סרה משאר שבטים, כי ירושתו היא ולעולם היורש מעותד לשוב אל ירושתו באחרית. וכן אמר יעקב, שלא תסור ותפסק ממנו הפסק עולמי כי לבסוף יבא שילה שהוא המשיח שהוא מזרעו ולו יקהת עם ישראל וכל.

אמרתי הלא תראה כי לא השאיר נבוזראדן בארץ רק דלת העם הכורמים והיוגבים, וגם הם ברחו למצרים במות גדליה בן אחיקם כמוזכר שם בספר ירמיהו. ומכאן תבין שאין ענין נבואת יעקב כמו שאתה מפרש. ואני אפרש לך זה. דע שכל שבטי ישראל לא נעדר אחד מהם שלא עמד ממנו מושל בישראל שופט או מלך לאחר שנכנסו לארץ כמו שתראה אם תדקדק אחר השופטים שעמדו לישראל, ואמנם סרה ממשלת כלם ולא שבה להם וכן אינה מעותדת לשוב להם, לפי שאינה ירושה להם רק שנהגו שררה זמן ולפי שעה. אבל יהודה נתנה לו הממלכה ירושה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף, וכמו שהנחילו יעקב ע"ה הבכורה לטול בניו שני חלקים ולהקרא שני שבטים שנאמר כראובן ושמעון יהיו לו ולא תסור לעולם הבכורה ממנו, בין הנגידות והממשלה לא יסור מיהודה כי הוא ירושתו אשר הורישו יעקב אבינו ע"ה. ואם יגלה זמן ויאבד הממשלה, לא תסור ממנו לעולם כאשר סרה משאר שבטים, כי ירושתו היא ולעולם היורש מעותד לשוב אל ירושתו באחרית. וכן אמר יעקב, שלא תסור ותפסק ממנו הפסק עולמי כי לבסוף יבא שילה שהוא המשיח שהוא מזרעו ולו יקהת עם ישראל וכל.