שינויים

בפרשתנו מספרת התורה על חזרתו של משה למצרים, בפקודת הקב״ה, כדי להתחיל בגאולתם של בני ישראל מיד פרעה. התורה מציינת גם שהוא בא רכוב על חמור - "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, וישב ארצה מצרים..." (ד, כ). מיהו אותו "החמור", בה״א הידיעה? מפרש רש״י: "חמור המיוחד. הוא החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט, ט) עני ורוכב על החמור".

בפרשתנו מספרת התורה על חזרתו של משה למצרים, בפקודת הקב״ה, כדי להתחיל בגאולתם של בני ישראל מיד פרעה. התורה מציינת גם שהוא בא רכוב על חמור - "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, וישב ארצה מצרים..." (ד, כ). מיהו אותו "החמור", בה״א הידיעה? מפרש רש״י: "חמור המיוחד. הוא החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט, ט) עני ורוכב על החמור".

מקור דברי רש״י הוא בפרקי דר׳ אליעזר (פרק לא), ושם נמצא פרט נוסף על חמור מיוחד זה: "הוא החמור שנברא בערב שבת בין השמשות". מכך מובן, שמדובר בחמור שחי יותר מחמשת אלפי שנים... מאז ערב שבת הראשון ועד ביאת המשיח.

מקור דברי רש״י הוא בפרקי דר׳ אליעזר (פרק לא), ושם נמצא פרט נוסף על חמור מיוחד זה: "הוא החמור שנברא בערב שבת בין השמשות". מכך מובן, שמדובר בחמור שחי יותר מחמשת אלפי שנים... מאז ערב שבת הראשון ועד ביאת המשיח.

ואכן, בעקבות אי־ההיגיון שבכך, נוטים מפרשים רבים להוציא את הדברים מפשוטם (ראה ׳גור אריה׳ על אתר. ׳ישועות משיחו׳ העיון השלישי פרק א), ואולם הרבי אומר (לקו״ש חל״א ע׳ 15), כי מפשטות לשון רש״י נראה, שכוונת הדברים כפשוטם - חמור גשמי שחי זמן רב.

ואכן, בעקבות אי־ההיגיון שבכך, נוטים מפרשים רבים להוציא את הדברים מפשוטם (ראה ׳גור אריה׳ על אתר. ׳ישועות משיחו׳ העיון השלישי פרק א), ואולם הרבי אומר (לקו״ש חל״א ע׳ 15), כי מפשטות לשון רש״י נראה, שכוונת הדברים כפשוטם - חמור גשמי שחי זמן רב.

בכל אופן, ודאי שיש כאן רובד עמוק יותר מלבד הפשט. גם אם נלמד שאכן מדובר בחמור כפשוטו שעליו רכבו אברהם ומשה, ועליו יתגלה מלך המשיח - ברור שחמור זה הוא סמל לעניין רוחני פנימי, הקשור באברהם, משה ומשיח.

בכל אופן, ודאי שיש כאן רובד עמוק יותר מלבד הפשט. גם אם נלמד שאכן מדובר בחמור כפשוטו שעליו רכבו אברהם ומשה, ועליו יתגלה מלך המשיח - ברור שחמור זה הוא סמל לעניין רוחני פנימי, הקשור באברהם, משה ומשיח.

ובכן, מבואר במפרשים, שהחמור הוא רמז ל'''חומריות''', ואברהם, משה ומשיח מצטיינים ב״רכיבה" על החומריות והגשמיות. בשורות הבאות נרחיב ונבאר את מהותה של רכיבה זו, ונעמוד על ההבדלים שבין אברהם, משה ומשיח לעניין רכיבה זו.

ובכן, מבואר במפרשים, שהחמור הוא רמז ל'''חומריות''', ואברהם, משה ומשיח מצטיינים ב״רכיבה" על החומריות והגשמיות. בשורות הבאות נרחיב ונבאר את מהותה של רכיבה זו, ונעמוד על ההבדלים שבין אברהם, משה ומשיח לעניין רכיבה זו.

לפני כן, נשוב לשאלה אם אכן מדובר בחמור גשמי שעליו יתגלה משיח. הבאנו את דברי הרבי, שמפשטות לשון רש״י כאן נראה שהכוונה לחמור כפשוטו, אך יש לציין, שבפירוש רש״י על הש״ס (סנהדרין צח, א) מוסבר, ש"עני ורוכב על החמור" הוא משל בלבד: "כעני הבא על חמורו בעצלות". ובכלל, בגמרא שם נאמר שאם זכו - תבוא הגאולה "על ענני שמיא".

לפני כן, נשוב לשאלה אם אכן מדובר בחמור גשמי שעליו יתגלה משיח. הבאנו את דברי הרבי, שמפשטות לשון רש״י כאן נראה שהכוונה לחמור כפשוטו, אך יש לציין, שבפירוש רש״י על הש״ס (סנהדרין צח, א) מוסבר, ש"עני ורוכב על החמור" הוא משל בלבד: "כעני הבא על חמורו בעצלות". ובכלל, בגמרא שם נאמר שאם זכו - תבוא הגאולה "על ענני שמיא".

--הכנעת החומריות--

 

== הכנעת החומריות ==

 

והנה, במהות ׳רכיבה׳ זו על החומריות, מצינו בספרים כמה הסברים. האברבנאל כותב (׳ישועות משיחו׳ שם), שהרכיבה משמעותה '''שליטה והכנעה'''. ברכיבה גשמית מושל הרוכב על המרכיב, ומכניע אותו תחתיו. ובענייננו - הכוונה היא לומר, ששלושת הצדיקים הללו מצטיינים בכך שהכניעו את יצרם וחומריותם:

והנה, במהות ׳רכיבה׳ זו על החומריות, מצינו בספרים כמה הסברים. האברבנאל כותב (׳ישועות משיחו׳ שם), שהרכיבה משמעותה '''שליטה והכנעה'''. ברכיבה גשמית מושל הרוכב על המרכיב, ומכניע אותו תחתיו. ובענייננו - הכוונה היא לומר, ששלושת הצדיקים הללו מצטיינים בכך שהכניעו את יצרם וחומריותם:

"...רמזו בחבישת החמור שנזכר באברהם, שכבש רצונו, ומשל בתאוותיו הגופניות בהסכימו להרוג את בנו יחידו כדי לקיים מצוות בוראו, והחמור שחבש אברהם היה חומרו ותאוותיו, שבשלמות שכלו רכב על יצרו והכניעו לקיים את מצוות ה׳. ובזה האופן היה הוא עצמו חמורו של משה כשראה להביא את אשתו ואת בניו אל מצרים, והוא עצמו היה מבוקש שם להרג, גם כי בהיות ציפורה אשתו המליטה זכר בעת ההיא הרכיבה על החמור ולא חשש לסכנת היולדת והנער הנולד, כי כבש את יצרו ותאוות חומרו לקיים מצוות ה׳ שציווה לו ללכת שמה. ולפי שנהג משה מנהג אברהם זקנו, אמר שחמורו של משה היה חמורו של אברהם, להיותו נכנע וכבוש תחת שכלו כחמורו".

"...רמזו בחבישת החמור שנזכר באברהם, שכבש רצונו, ומשל בתאוותיו הגופניות בהסכימו להרוג את בנו יחידו כדי לקיים מצוות בוראו, והחמור שחבש אברהם היה חומרו ותאוותיו, שבשלמות שכלו רכב על יצרו והכניעו לקיים את מצוות ה׳. ובזה האופן היה הוא עצמו חמורו של משה כשראה להביא את אשתו ואת בניו אל מצרים, והוא עצמו היה מבוקש שם להרג, גם כי בהיות ציפורה אשתו המליטה זכר בעת ההיא הרכיבה על החמור ולא חשש לסכנת היולדת והנער הנולד, כי כבש את יצרו ותאוות חומרו לקיים מצוות ה׳ שציווה לו ללכת שמה. ולפי שנהג משה מנהג אברהם זקנו, אמר שחמורו של משה היה חמורו של אברהם, להיותו נכנע וכבוש תחת שכלו כחמורו".

האברבנאל מוסיף ואומר כי בעצם, עניין זה נכון ביחס לכל הצדיקים, שהכניעו את גופם וחומריותם, וממשיך להסביר ביחס למלך המשיח: "ומפני שמשיח צדקנו ידמה גם כן לאברהם אבינו, בהיותו כובש בתאוותיו ומושל בחמורו ויצרו, כי הוא ילבש רוח ענווה ושפלות להושיע כל ענווי ארץ סלה, לכן אמר שחמורו של משיח יהיה הוא עצמו חמורו של אברהם ושל משה, כלומר שיהיה חומרו ויצרו נכנע וכבוש לשכלו תמיד כחמורו, כיצרו של אברהם ושל משה".

האברבנאל מוסיף ואומר כי בעצם, עניין זה נכון ביחס לכל הצדיקים, שהכניעו את גופם וחומריותם, וממשיך להסביר ביחס למלך המשיח: "ומפני שמשיח צדקנו ידמה גם כן לאברהם אבינו, בהיותו כובש בתאוותיו ומושל בחמורו ויצרו, כי הוא ילבש רוח ענווה ושפלות להושיע כל ענווי ארץ סלה, לכן אמר שחמורו של משיח יהיה הוא עצמו חמורו של אברהם ושל משה, כלומר שיהיה חומרו ויצרו נכנע וכבוש לשכלו תמיד כחמורו, כיצרו של אברהם ושל משה".

ועוד מבאר האברבנאל, שאצל המשיח תהיה שליטה ו"רכיבה" זו נעלית יותר מכפי שהיה זה אצל אברהם. ולכן נאמר במדרש תנחומא (תולדות יד) שמשיח "ירום מאברהם" - במשיח תהיה השליטה והממשלה על החומר מושלמת יותר.

ועוד מבאר האברבנאל, שאצל המשיח תהיה שליטה ו"רכיבה" זו נעלית יותר מכפי שהיה זה אצל אברהם. ולכן נאמר במדרש תנחומא (תולדות יד) שמשיח "ירום מאברהם" - במשיח תהיה השליטה והממשלה על החומר מושלמת יותר.

התנשאות ותתרוממות

 

== התנשאות והתרוממות ==

בכתבי המהר״ל מפראג ("גור אריה" על אתר; "גבורות ה׳" פרק כט; "נצח ישראל" פרק מ) מוצאים אנו גישה שונה. הוא מסביר שרכיבה מסמלת התנשאות והתרוממות של הרוכב:

בכתבי המהר״ל מפראג ("גור אריה" על אתר; "גבורות ה׳" פרק כט; "נצח ישראל" פרק מ) מוצאים אנו גישה שונה. הוא מסביר שרכיבה מסמלת התנשאות והתרוממות של הרוכב:

"דע, כי כל רכיבה הוא מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו, כי מאחר שהוא רוכב עליו מתנשא עליו ואינו מצורף עם אשר הוא רוכב עליו". והרכיבה על החמור משמעותה, שאברהם, משה ומשיח מיוחדים בהתנשאותם והתבדלותם מן העולם החומרי. בעוד בצדיקים אחרים ראינו שהם ׳כפפו׳ את עצמם כביכול למגבלות הטבע של העולם, (המהר״ל מביא כדוגמה את יעקב שביקש לישב בשלווה ולא עלתה בידו אלא סבבוהו צרות וייסורים), בצדיקים אלו רואים עליונות ואי־הגבלה.

"דע, כי כל רכיבה הוא מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו, כי מאחר שהוא רוכב עליו מתנשא עליו ואינו מצורף עם אשר הוא רוכב עליו". והרכיבה על החמור משמעותה, שאברהם, משה ומשיח מיוחדים בהתנשאותם והתבדלותם מן העולם החומרי. בעוד בצדיקים אחרים ראינו שהם ׳כפפו׳ את עצמם כביכול למגבלות הטבע של העולם, (המהר״ל מביא כדוגמה את יעקב שביקש לישב בשלווה ולא עלתה בידו אלא סבבוהו צרות וייסורים), בצדיקים אלו רואים עליונות ואי־הגבלה.