שינויים

זאת משום ש״התורה נשתלשלה מעולם לעולם, ובכל עולם הוא באופן אחר ובעניינים וסוגים אחרים כפי ערך אותו העולם בעילוי אחר עילוי. נמצא התורה שהיא בכל עולם, יש לה חסרון בעולם שלמעלה ממנה, והחסרון הוא קושיא ואינו יכול לתרץ אותה באופן של אותו העולם, כי אם בפנים שלמעלה בעולם העליון. וכן הוא הדבר מעולם ועד עולם, בעילוי אחר עילוי אין קץ. עד שורש כל השורשים מהתורה שהיא חכמה שלמעלה, שם הוא תכלית השלמות".

זאת משום ש״התורה נשתלשלה מעולם לעולם, ובכל עולם הוא באופן אחר ובעניינים וסוגים אחרים כפי ערך אותו העולם בעילוי אחר עילוי. נמצא התורה שהיא בכל עולם, יש לה חסרון בעולם שלמעלה ממנה, והחסרון הוא קושיא ואינו יכול לתרץ אותה באופן של אותו העולם, כי אם בפנים שלמעלה בעולם העליון. וכן הוא הדבר מעולם ועד עולם, בעילוי אחר עילוי אין קץ. עד שורש כל השורשים מהתורה שהיא חכמה שלמעלה, שם הוא תכלית השלמות".

אם כן, הרי מובן שכל העליות לאין־סוף קיימות רק בזמן הזה, כאשר יש "מרחק" בין בני-ישראל להקב״ה. אבל באלף השביעי, כאשר בני ישראל יגיעו לדרגת התורה כפי שהיא אצל הבורא עצמו, לאמיתתה של תורה בתכלית השלמות, אזי באופן טבעי ייפסקו העליות, כי לא יהיה עוד להיכן לעלות.

אם כן, הרי מובן שכל העליות לאין־סוף קיימות רק בזמן הזה, כאשר יש "מרחק" בין בני-ישראל להקב״ה. אבל באלף השביעי, כאשר בני ישראל יגיעו לדרגת התורה כפי שהיא אצל הבורא עצמו, לאמיתתה של תורה בתכלית השלמות, אזי באופן טבעי ייפסקו העליות, כי לא יהיה עוד להיכן לעלות.

ובלשון הרבי: "לעתיד לבוא (לאחרי שלמות העבודה בעולם הזה ובעולם הבא), יעמדו ישראל על אמיתת התורה כמו שהיא באמיתתו יתברך (כיוון שיתגלה בפועל ש״ישראל אורייתא וקודשא־בריך-הוא כולא חד"), ולכן יתבטל המצב דהעדר המנוחה. כי, סיבת העדר המנוחה היא בגלל היגיעה וההשתדלות לעמוד על אמיתת התורה, וכשעומדים על אמיתת התורה בטל המצב דהעדר המנוחה (כשם שבתורה עצמה לא שייך מצב של העדר המנוחה), ואז תהיה השלמות האמיתית באופן של מנוחה, "יום שכולו שבת ומנוחה".

ובלשון הרבי: "לעתיד לבוא (לאחרי שלמות העבודה בעולם הזה ובעולם הבא), יעמדו ישראל על אמיתת התורה כמו שהיא באמיתתו יתברך (כיוון שיתגלה בפועל ש״ישראל אורייתא וקודשא־בריך-הוא כולא חד"), ולכן יתבטל המצב דהעדר המנוחה. כי, סיבת העדר המנוחה היא בגלל היגיעה וההשתדלות לעמוד על אמיתת התורה, וכשעומדים על אמיתת התורה בטל המצב דהעדר המנוחה (כשם שבתורה עצמה לא שייך מצב של העדר המנוחה), ואז תהיה השלמות האמיתית באופן של מנוחה, "יום שכולו שבת ומנוחה".