1,956
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: + + + + + + + + + + + + +
אין תקציר עריכה
== פרשת עקב תורה אור ==
ז. הנה ענין ענוה שייך לעולם הזה, אבל לעולם הבא 'נגד זקניו כבוד' (ישעיה כד, כג), וצדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן (ברכות יז א), ולכל צדיק מדור לפי כבודו. 'ענוה' הוא 'ענו' 'ה', עולם הזה נברא ב'ה' ועולם הבא נברא ב'י' (מנחות כט ב). ועל זה יהיה הרמז (בראשית ג, טו) 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב', כי בעולם הזה שם 'עקב ענוה' שליטת הנחש, אבל לעולם הבא הנברא ביו"ד שהוא הראש מן 'יעקב', אז יתבטל הנחש. ובמסכת סוטה פרק המקנא (ה א) 'ואת דכא ושפל רוח' (ישעיה נז, טו), רב הונא ורב חסדא, חד אמר 'אתי דכא', וחד אמר 'אני את דכא'. ומסתברא כמאן דאמר 'אני את דכא', שהרי הקדוש ברוך הוא [הניח כל הרים וגבעות] והשרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה. עד כאן. ונראה לי, דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. בעולם הזה אשכון את דכא, ולעולם הבא דכא אתי, כי עלה למרום. כמו בהר סיני מעיקרא ירד הקדוש ברוך הוא כו', ואחר כך אמר אל משה (שמות כד, יב) 'עלה אלי'. ומה שאמרו ומסתברא, היינו לענין מעשה, וקל להבין.
אבל לעתיד 'ידו' שהוא סוד יו"ד 'אחזת בעקב'. וזהו סוד 'יעקב שלם' (בראשית לג, יח). ונקרא אז בשם 'ישראל', כי שם 'ישראל' כולו המורה על 'שרית עם אלהים' כו' (שם לב, כט) הוא לעולם הבא, שיהיו מחיצתן לפנים ממחיצת מלאכי השרת (ירושלמי שבת פ"ו ה"ט), 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל' (במדבר כג, כג). וגם 'יעקב שלם', רצה לומר, כשתמלאהו אזי מילואו רומז על העתיד, דהיינו שם 'ישרון', שהוא הנעלם מאותיות יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת, ו"ד י"ן ו"ף י"ת עולה 'ישרון'. וזה סוד הרמז (ישעיה מ, ד) 'והיה העקב למישור'. והנעלם הוא סוד מה רב טוב הצפון. ואלו השלשה שמות מורים על שלשה הנזכרים לעיל (אות ו), שלמות הגוף, שלמות הממון, שלמות הנפש, 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך' (דברים ו, ה). והנה לעתיד יהיה הנצחיות בגוף ונפש כהסכמת חכמי האמת (רמב"ן שער הגמול), כי הגוף נעשה בצלם אלהים, וכל אלו שני שלמות שני שמות 'ישרון' ו'ישראל', כי ישר 'עשה את האדם ישר' (קהלת ז, כט), 'כי ישרים דרכי ה'' (הושע יד, י), 'ישר יחזו פנימו' (תהלים יא, ז), ומכל שכן 'הרוח תשוב אל האלהים' (קהלת יב, ז). אבל שלמות הממון, 'אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו' (שמות כ, יט).
ח. ועל זה רמז המזמור 'שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי' וגו' (תהלים קלא, א). אמר 'ה' לא גבה לבי', רצה לומר, בהתבונני בה' אז לא גבה לבי. והוא על דרך הרמז בכל מקום שאתה מוצא גדולתו כו' (מגילה לא א), דיש מפרשים דהוא אות 'ל' מגדל הפורח באויר, 'מגדל עז שם ה'' (משלי יח, י), כי 'ל' תמונת 'כ' ולמעלה תמונת 'ו', עולה כ"ו כמנין ידו"ד. ואות 'ו' ראשה כפוף, הרי במקום שאתה מוצא גדולתו דהיינו 'מגדל עז', שם ענותנותו. אי נמי, 'ידו"ד' רומז כשאני מבקש ה', אז לא יגבה לבי. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ה א) אמר הקדוש ברוך הוא ל[בעל] גאוה אין אני ואתה יכולין לדור בדירה אחת, שנאמר (תהלים קא, ה) 'גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל', אל תקרי 'אותו' אלא 'אתו'.
'לא גבה לבי' כו' (שם קלא, א) נגד שלשה הנזכרים לעיל (אות ו - ז). 'לא גבה לבי' בחינת 'בכל לבבך' (דברים ו, ה) שלמות הגוף. 'ולא רמו עיני' בחינת שלמות הממון, להיפך מעין לא תשבע (קהלת ד, ח) ונותן עיניו בממון אחר, על כן אמרו בעלי המוסר במוסרם, בממון תן עיניך למטה, ובמעלה תן עיניך למעלה. 'ולא הלכתי' וגו', ההולכים בתורת ה' בגדולות ובנפלאות, זה אמור לענין ההשגה במופלא ממך אל תדרוש כו' (חגיגה יג א). 'אם לא שויתי' וגו' (תהלים קלא, ב), רצה לומר, לא התפעל להדר אחר מעלות, ואם הגיעו לו מעלות מאת ה' לא התגאה. הן בלימודו, שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צג ב) 'וה' עמו' (שמואל - א טז, יח), שהלכה כמותו בכל מקום. היה 'כגמל עלי אמו' (תהלים שם), 'אל תטש תורת אמך' (משלי א, ח; ו, כ), והיה אומר כי צריך לינק מרבו כדאיתא בפרק קמא דברכות (ד א) שאמר למפיבושת, רבי יפה דנתי יפה זכיתי כו'. גם לענין גבורה, שנאמר (תהלים יח, לה) 'קשת נחושה זרועתי' 'גם את הארי גם (את) הדוב' וגו' (שמואל - א יז, לו), החזיק עצמו כגמול כקטן, 'ודוד הוא הקטן' (שם שם, יד), ונתן הגבורה להשם יתברך. ('גמל' ראשי תיבות גוף ממון לימוד). וכן בענין הממון הרב, אמר (דברי הימים - א כב, יד) (ואני) ['והנה] בעניי', החזיק עצמו כקטן שאין לו זכיה, כי ידע והאמין 'לה' הארץ ומלואה' ואינו שלו רק ברצון השם יתברך.
ט. אי נמי הכי פירושא דקרא, דוד התנצל עצמו על מה שהתפאר במדת ענוה שבו ש'לא גבה לבי' וגו', הלא זה ההתפארות בעצמו הוא גאוה. על זה אמר 'אם לא שויתי'. ויתורץ על פי כלל גדול האמור בחובת הלבבות בשער יחוד המעשה (פרק ה') וזה לשונו: וכבר אמרו על אחד מן החסידים שאמר לחבירו, הנשתוית. אמר לו, באיזה ענין. אמר לו נשתוה בעיניך השבח והגנות. אמר לו, לא. אמר לו, אם כן עדיין לא הגעת למעלת הענוה, השתדל אולי תגיע אל המדרגה הזאת, כי היא העליונה שבמדרגות החסידים ותכלית החמודות, עכ"ל. ועל זה פירשו (ראשית חכמה, שער הענוה פ"ג אות לט) מה שאנו מתפללין (תפלת אלהי נצור, שמונה עשרה) 'ולמקללי נפשי תדום'. וקשה, 'ולמקללי אדום' הוה ליה למימר ומאי 'נפשי', וכן אחר כך חזר ואמר 'ונפשי כעפר' כו'. אלא הכונה להשמיענו שיהיה השפלות מוטבע בנפש, באופן שהנפש תהיה בדוממתה, כי (בכך) [כבר] אפשר שלא ישיב על חרפתו וישאר לו השנאה שמורה בלבו, כענין (בראשית כז, מא) 'וישטם עשו את יעקב [וגו'] ויאמר' וגו'. ואמר הכתוב (משלי טז, ה) 'תועבת ה' כל גבה לב', אפילו שתהיה הגאוה בלב ולא הוציאו בפיו, לכן אמר 'נפשי תדום', שהנפש מצד עצמה תדום. ונלמד מהעפר, שכל זמן שהוא גס לא יועיל למלאכה כל שכן לעשות ממנה כלי, וכל יותר שהוא שחוק הוא יותר טוב. וכן היה מדת דוד, שהיה הכל שוה בעיניו השבח והגנות, על כן לא איכפת מידי במה שסיפר מדתו להתלמד ממנו, מאחר שלא היה שום רושם התפעלות בלבו, וזהו סוד שאמר 'אם לא שויתי', רצה לומר היתה בו מדת הנשתוית.
י. ובזה מתורץ קושיא אחת בסוף סוטה (מט ב), דתנו רבנן משמת רבי אליעזר כו', עד... משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני ענוה דאיכא אנא. אמר ליה רב נחמן בר יצחק [לתנא] לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. וקשה, הלא זה הדיבור בעצמו היה גאוה. אלא כדפרישית, היה בם בחינת נשתוות ולא עשה רושם. ועשו כן ללמוד מהם, שלא יאמרו העולם שכבר אי אפשר להיותן כן ויתייאשו. וכן הענין ברב נחמן כי היה עניו גדול, כדאיתא בפרק קמא דסוטה (ה א) אמר רבא, בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה, אמר רב נחמן בר יצחק, לא מינה ולא מקצתה כו'. והמאמר שדיבר פה היה להתלמד להיות יראת חטא. והענין של יראת חטא הוא כמו שכתב בחובת הלבבות (שער התשובה פרק ה') חסיד אחד היה פורש משבעים שערים היתר בשביל שער איסור אחד. 'יחל ישראל' וגו' (תהלים קלא, ג), רצה לומר, יהיה גבהות שלנו לעתיד לעולם הבא כשיקוים שם 'ישראל' כמו שכתבתי לעיל (אות ז).
== תולדות אדם בית ישראל (תליתאה) ==
== תולדות אדם בית ישראל (תליתאה) ==