שינויים

==== הגה"ה ====

==== הגה"ה ====

*) השער הזה של שמיטות ויובלות הוא סגור, על כן אין להאריך בו, רק כדי לרמז, אעתיק דברי מערכת אלהות, ודברי החייט עליו. זה לשון בעל המערכת: הנה בארנו, כי שבעת ימי השבוע רומזים למה שהיה בבריאה, אבל ענין השמיטה שבשש שנים לחרוש ולזרוע ולקצור בארץ (ויקרא כה, ג), ונצטוינו (שם שם, ד) בשנה השביעית שתשבות הארץ אשר אין חריש וקציר, והוא רמז לאשר יהיה בסוף [ה]בריאה בכל הדורות. והוא מה שאמר החכם רב קטינא ז"ל (ראש השנה לא א), אשר כלל הרמז בשית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב (ראש השנה שם). כמה אתה צריך להבין ולהתעורר במאמר החכם רב קטינא, אשר כלל בשתי תיבות אלו 'וחד חרוב' עיקר גדול. והוא: 'וחד חרוב' כי ישאר הזמן, אך יהיה חרב מבלי אדם ובהמה, והדברים אשר הם סיבותם שיפסקוה בהמשכתם ויצטרכו להסמך ולהעזר שיעמדו על עמדם. וזהו שאמר (תהלים קמה, יד) 'סומך ה' לכל הנפלים', וכן הוא אומר (שם קה, ח) 'דבר צוה לאלף דור', ובאותן אלף שנים מייחלת תמיד העטרה מתי תפקד ותתחדש, וזה 'עיני כל אליך ישברו' וכו' (שם קמה, טו), רצה לומר, המשכתם. ומן המלה 'וחד חרוב', יורה על החידוש אחר האלף. וכמו שהיו כל דור חמשים שנה, נמצא האלף דור הם חמשים אלפים. וזה דבר השמיטה והיובל, שנאמר (ויקרא כה, יג) 'בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו'. וכן 'ושבתם איש אל אחזתו' (שם שם, י). וזהו סוד היובל כולו. והשש שנים רמז לשש אלפים שנה, ושנת השמיטה רמז לעולם הבא שהוא האלף השביעי, שיהיה הישוב חרב ותשבות הארץ ויתבטל הכל, כענין שנאמר (ישעיה נא, ו) 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה', ולא נאסרו שאר מלאכות, מפני כי בשאר המלאכות אינן נכרות פעולת הארץ כמו בעבודת הארץ כאשר תוציא צמחה בשנת השמיטה, וכענין אשר ביארנו בהבערת האש ביום השבת.

** השער הזה של שמיטות ויובלות הוא סגור, על כן אין להאריך בו, רק כדי לרמז, אעתיק דברי מערכת אלהות, ודברי החייט עליו. זה לשון בעל המערכת: הנה בארנו, כי שבעת ימי השבוע רומזים למה שהיה בבריאה, אבל ענין השמיטה שבשש שנים לחרוש ולזרוע ולקצור בארץ (ויקרא כה, ג), ונצטוינו (שם שם, ד) בשנה השביעית שתשבות הארץ אשר אין חריש וקציר, והוא רמז לאשר יהיה בסוף [ה]בריאה בכל הדורות. והוא מה שאמר החכם רב קטינא ז"ל (ראש השנה לא א), אשר כלל הרמז בשית אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב (ראש השנה שם). כמה אתה צריך להבין ולהתעורר במאמר החכם רב קטינא, אשר כלל בשתי תיבות אלו 'וחד חרוב' עיקר גדול. והוא: 'וחד חרוב' כי ישאר הזמן, אך יהיה חרב מבלי אדם ובהמה, והדברים אשר הם סיבותם שיפסקוה בהמשכתם ויצטרכו להסמך ולהעזר שיעמדו על עמדם. וזהו שאמר (תהלים קמה, יד) 'סומך ה' לכל הנפלים', וכן הוא אומר (שם קה, ח) 'דבר צוה לאלף דור', ובאותן אלף שנים מייחלת תמיד העטרה מתי תפקד ותתחדש, וזה 'עיני כל אליך ישברו' וכו' (שם קמה, טו), רצה לומר, המשכתם. ומן המלה 'וחד חרוב', יורה על החידוש אחר האלף. וכמו שהיו כל דור חמשים שנה, נמצא האלף דור הם חמשים אלפים. וזה דבר השמיטה והיובל, שנאמר (ויקרא כה, יג) 'בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו'. וכן 'ושבתם איש אל אחזתו' (שם שם, י). וזהו סוד היובל כולו. והשש שנים רמז לשש אלפים שנה, ושנת השמיטה רמז לעולם הבא שהוא האלף השביעי, שיהיה הישוב חרב ותשבות הארץ ויתבטל הכל, כענין שנאמר (ישעיה נא, ו) 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה', ולא נאסרו שאר מלאכות, מפני כי בשאר המלאכות אינן נכרות פעולת הארץ כמו בעבודת הארץ כאשר תוציא צמחה בשנת השמיטה, וכענין אשר ביארנו בהבערת האש ביום השבת.

ויש לנו לדעת כי הימים שבפרשת בראשית רומזים לענין זה, כי כל יום רומז לאלף שנים, ויום השבת רומז לאלף השביעי שהוא העולם הבא, והוא השבת הגדול שזכרנו, שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש שוחר טוב תהלים צ') יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, שנאמר (תהלים צ, ד) 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול' וכו'. והנה ימי בראשית רומזים לעולם שלם, והוא הנקרא היקף אחד. אמנם דע כי העולם יקיף שבע פעמים, והם השבע עולמות שיקיפו כנגד שבעה העליונים, שכל אחד מהם כלולה משבע. וכל אלף שביעי מן ההקפות האלה יהיה קודש כנגד השבת שיש בו 'זכור' (שמות כ, ח) ו'שמור' (דברים ה, יב). ולכן נאמר בה 'שבת לה'' (ויקרא כה, ב), כמו בשבת (שמות כ, י), כי באלף ההוא תתחדש עטרת תפארת, ואחר כך יברא השמים חדשים והארץ חדשה ותנתן העטרה לראש פינה. והימים שבפרשת בראשית ירמזו גם לשבע הקפות האלה, בכל יום להיקף אחד, ושש הקפות כנגד ששת ימי המעשה שהפועלים פועלים בו, וההיקף השביעי כולו קודש ושבת לה', והוא היום שכולו שבת ועולם שכולו ארוך ומנוחה לחיי העולמים, והמנוחה ההיא היא נמשלת ביובל הגדול. ועל השבתות הגדולות שזכרנו אמר הנביא (ישעיה ל, כו) 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים', כלומר, שיהיו שני המלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ס ב), כמו שנשתמשו במקצת הימים עד יום רביעי שנתלו בו המאורות הנראים לנו שהם נובלות המאורות הגדולים, ואז יהיה 'כחשיכה כאורה' (תהלים קלט, יב). והוא ענין מה שאומרים בברכת הלבנה 'שתתחדש עטרת תפארת' (סנהדרין מב, א), כי אז יחדש כנשר נעוריו, וכדרך שאמרו (שם צב, ב) אותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו.

ויש לנו לדעת כי הימים שבפרשת בראשית רומזים לענין זה, כי כל יום רומז לאלף שנים, ויום השבת רומז לאלף השביעי שהוא העולם הבא, והוא השבת הגדול שזכרנו, שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש שוחר טוב תהלים צ') יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, שנאמר (תהלים צ, ד) 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול' וכו'. והנה ימי בראשית רומזים לעולם שלם, והוא הנקרא היקף אחד. אמנם דע כי העולם יקיף שבע פעמים, והם השבע עולמות שיקיפו כנגד שבעה העליונים, שכל אחד מהם כלולה משבע. וכל אלף שביעי מן ההקפות האלה יהיה קודש כנגד השבת שיש בו 'זכור' (שמות כ, ח) ו'שמור' (דברים ה, יב). ולכן נאמר בה 'שבת לה' ' (ויקרא כה, ב), כמו בשבת (שמות כ, י), כי באלף ההוא תתחדש עטרת תפארת, ואחר כך יברא השמים חדשים והארץ חדשה ותנתן העטרה לראש פינה. והימים שבפרשת בראשית ירמזו גם לשבע הקפות האלה, בכל יום להיקף אחד, ושש הקפות כנגד ששת ימי המעשה שהפועלים פועלים בו, וההיקף השביעי כולו קודש ושבת לה', והוא היום שכולו שבת ועולם שכולו ארוך ומנוחה לחיי העולמים, והמנוחה ההיא היא נמשלת ביובל הגדול. ועל השבתות הגדולות שזכרנו אמר הנביא (ישעיה ל, כו) 'והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים', כלומר, שיהיו שני המלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ס ב), כמו שנשתמשו במקצת הימים עד יום רביעי שנתלו בו המאורות הנראים לנו שהם נובלות המאורות הגדולים, ואז יהיה 'כחשיכה כאורה' (תהלים קלט, יב). והוא ענין מה שאומרים בברכת הלבנה 'שתתחדש עטרת תפארת' (סנהדרין מב, א), כי אז יחדש כנשר נעוריו, וכדרך שאמרו (שם צב, ב) אותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו.

ודע, כמו שצותה התורה בשמיטה לרמוז בהיקף עולם, אחר כן צותה התורה (ויקרא כה, ח) לספור שבע שנים שבע פעמים, והן מ"ט שנים כנגד שבע הקפות שיקיף העולם. והמ"ט שנים שהן שמיטות נקראו עולם אחד, כנגד עולמו של יובל הגדול, שהיא מ"ט אלף שנים שרומזים העולם כולו, ומלת 'יובל' ר[ו]מז[ת] לתשובה, ושנת חמשים רומז[ת] לה, עד כאן לשון בעל המערכת.

ודע, כמו שצותה התורה בשמיטה לרמוז בהיקף עולם, אחר כן צותה התורה (ויקרא כה, ח) לספור שבע שנים שבע פעמים, והן מ"ט שנים כנגד שבע הקפות שיקיף העולם. והמ"ט שנים שהן שמיטות נקראו עולם אחד, כנגד עולמו של יובל הגדול, שהיא מ"ט אלף שנים שרומזים העולם כולו, ומלת 'יובל' ר[ו]מז[ת] לתשובה, ושנת חמשים רומז[ת] לה, עד כאן לשון בעל המערכת.

שש השנים ר[ו]מז[ות] לששת אלפים כו'. בענין החורבה שבאלף השביעי האריך הרמב"ן (שער הגמול), וגם הרב מנחם מריקאנטי ז"ל (פרשת בהר). והכוונה כי ראוי שבאלף השביעי ישבתו הפועלים ממלאכתם, ותניא כוותיה דרב קטינא, כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף אחד לשבע אלפים שנה, שנאמר (ישעיה ב, יא) 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא', ואומר (תהלים צב, א) 'מזמור שיר ליום השבת', ואומר (שם צ, ד) 'כי אלף שנים בעינך כיום אתמול כי יעבר' (סנהדרין צז א).

שש השנים ר[ו]מז[ות] לששת אלפים כו'. בענין החורבה שבאלף השביעי האריך הרמב"ן (שער הגמול), וגם הרב מנחם מריקאנטי ז"ל (פרשת בהר). והכוונה כי ראוי שבאלף השביעי ישבתו הפועלים ממלאכתם, ותניא כוותיה דרב קטינא, כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף אחד לשבע אלפים שנה, שנאמר (ישעיה ב, יא) 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא', ואומר (תהלים צב, א) 'מזמור שיר ליום השבת', ואומר (שם צ, ד) 'כי אלף שנים בעינך כיום אתמול כי יעבר' (סנהדרין צז א).

וגם רבינו סעדיה ז"ל כתב, השמים וחומרם הם מוגבלים ונקצבים, וכשם שהן נקצבים ונחקרים כך יכולתם ופעולתם וכוחם נקצבים ונחקרים. וכיון שמגעת יכולתם עד קצה מעשיה ואחרית פעולותיה, כבר בטלה וחלפה, וכיון שבטלה ואבדה וחלפה, כבר אבד הגשם ובטל הגולם וחזר להעדר ואפיסה, כמו שהיה מקודם היותו. והנה כמו שבאה לנו המצוה בימים שהם שבעת ימי בראשית, כן באו לנו בשנים, שיומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, ועל כן גם כן נאמר בשני[ה]ם 'שבת לה'' (שמות כ, י; ויקרא כה, ב), עכ"ל.

וגם רבינו סעדיה ז"ל כתב, השמים וחומרם הם מוגבלים ונקצבים, וכשם שהן נקצבים ונחקרים כך יכולתם ופעולתם וכוחם נקצבים ונחקרים. וכיון שמגעת יכולתם עד קצה מעשיה ואחרית פעולותיה, כבר בטלה וחלפה, וכיון שבטלה ואבדה וחלפה, כבר אבד הגשם ובטל הגולם וחזר להעדר ואפיסה, כמו שהיה מקודם היותו. והנה כמו שבאה לנו המצוה בימים שהם שבעת ימי בראשית, כן באו לנו בשנים, שיומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, ועל כן גם כן נאמר בשני[ה]ם 'שבת לה' ' (שמות כ, י; ויקרא כה, ב), עכ"ל.

ואמרו רבותינו ז"ל (תורת כהנים ספרא בהר א, ב; כה, ב) כשם שנאמר בשבת בראשית, כך נאמר בשביעית שבת לה', כי הוא יום שבת ומנוחה לחי העולמים, עליו רמז הכתוב (זכריה יד, ז) 'יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה', ואמרו רבותינו ז"ל, זה יום שביעי לעולם. והטעם, כי בכל מעשה בראשית נאמר בכל יום (בראשית א, ה, ועוד) 'ויהי ערב ויהי בקר', אך בשבת לא נאמר בו 'ערב' ו'בוקר'. והנה, אותה המדרגה הנקראת 'שבת' תלקט הנפשות והתענוגים מלמעלה, אשר לא לקטה בזמן, כי אין איש שם על לב, וזה יהיה אחר שיכלו הנשמות שבגוף באלף הששי, תשובנה הנשמות אל חיק כל אחד ואחד. וגם הכתובים מורים בלא ספק, 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה' (ישעי' נא, ו), וכתיב (שם מד, ו) 'אני ראשון ואני אחרון' ואם היה העולם מתקיים בלי תכלה, לא היה הוא יתברך אחרון, כמו שלא היה נקרא ראשון, אם היה ראשון אחר, וכתיב (תהלים קב, כז) 'המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו'.

ואמרו רבותינו ז"ל (תורת כהנים ספרא בהר א, ב; כה, ב) כשם שנאמר בשבת בראשית, כך נאמר בשביעית שבת לה', כי הוא יום שבת ומנוחה לחי העולמים, עליו רמז הכתוב (זכריה יד, ז) 'יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה', ואמרו רבותינו ז"ל, זה יום שביעי לעולם. והטעם, כי בכל מעשה בראשית נאמר בכל יום (בראשית א, ה, ועוד) 'ויהי ערב ויהי בקר', אך בשבת לא נאמר בו 'ערב' ו'בוקר'. והנה, אותה המדרגה הנקראת 'שבת' תלקט הנפשות והתענוגים מלמעלה, אשר לא לקטה בזמן, כי אין איש שם על לב, וזה יהיה אחר שיכלו הנשמות שבגוף באלף הששי, תשובנה הנשמות אל חיק כל אחד ואחד. וגם הכתובים מורים בלא ספק, 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה' (ישעי' נא, ו), וכתיב (שם מד, ו) 'אני ראשון ואני אחרון' ואם היה העולם מתקיים בלי תכלה, לא היה הוא יתברך אחרון, כמו שלא היה נקרא ראשון, אם היה ראשון אחר, וכתיב (תהלים קב, כז) 'המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו'.