ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן ל׃ קידוש חדש לעת"ל למקומות שקידש עזרא – לשיטת הרמב"ם

כתב הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פי"ב הט"ז) וז"ל: "וכן לעתיד לבוא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמיטין ויובלות, ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות שנאמר (דברים ל,ה) והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך אתה נוהג [בה] בחידוש כל הדברים האלו אף ירושתך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו", עכ"ל, והראב"ד שם כתב: "וכן לעתיד לבא: א"א הא דלא כרבי יוסי אלא במקומות שלא קידש עזרא", דבפשטות פליגי בזה הרמב"ם והראב"ד, דהרמב"ם סב"ל דלעת"ל יצטרכו קידוש חדש בבתי ערי חומה אף במקומות שכבר קידש עזרא, והראב"ד סב"ל שיקדשו רק מקומות אלו שלא קידש עזרא, אבל במקומות שקידש עזרא אין צריך עוד קידוש, כיון דקיי"ל דקדושה שני' קדשה לעת"ל, וצ"ב בדעת הרמב"ם?

שיטות הרבי והגר"ח אם התנאי ד"ביאת כולכם" הוא כחיסרון בקדושת הארץ

והנה לעיל בסי' יז הובא ביאור הגר"ח שם, ותו"ד דהרמב"ם סב"ל דבקדושה שני' לא נגמרה הקדושה בכל ארץ ישראל לגבי כמה מצוות – תרומות, מעשרות, שמיטה ויובל וכו' – כי קדושה כזו אפשר לחול רק באופן שיש "ביאת כולכם" (כמ"ש בהל' תרומות פ"א הכ"ו: "התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם וכו'", ומזה ידעינן דבעינן זה גם לגבי שמיטה ויובל עיי"ש) ודין זה ד"ביאת כולכם" צריך להיות מעיקרא בעת הירושה, וכיון שבקדושה שני' ע"י עזרא לא הי' ביאת כולכם לכן לא נתקדשה א"י לגבי דברים אלו, והוה חסרון בגוף קדושת הארץ, ואפילו אם אח"כ יבואו כל ישראל אין זה מועיל כלום, כי ביאת כולכם צ"ל דוקא בשעת קידוש הארץ, ולכן סב"ל להרמב"ם דגמר קידוש זה יהי' לעת"ל בביאה שלישית שאז יהי' "ביאת כולכם", ואז יצטרף קדושה שני' שהועילה לגבי ארץ ישראל בכלל עם קדושה השלישית, וע"י ב' ירושות אלו דוקא, יהי' השלימות בקדושת הארץ גם לענין תרו"מ ושמיטה ויובל, ועפ"ז מובן שלעת"ל יצטרכו פעולת קידוש ע"י בית דין בפה, דעי"ז יהי' חלות קדושה החדשה, וממילא מובן מ"ש הרמב"ם דלעת"ל יקַדשו בתי ערי חומה – שתלוי בדין יובל – אף במקום שקידש עזרא.

אבל הראב"ד שחולק על הרמב"ם בהל' תרומות שם וסב"ל דבתרומות ומעשרות ובשמיטה ויובל ליכא דין ד"ביאת כולכם", נמצא שכבר נגמרה הקדושה לגמרי בקדושה שני' לענין שמיטין ויובלות ותרו"מ, לכן השיג על הרמב"ם, וסב"ל שאי"צ לקדש בתי ערי חומה במקומות שכבר קידש עזרא, כיון דלשיטתו כבר נגמרה הקדושה לענין זה בקדושה שני' עיי"ש בארוכה.

אבל ראה שיחת מוצאי ש"פ ראה תשל"ח (סכ"ח) [שיחות קודש תשל"ח ח"ג עמ' 352] שנת' שלא מסתבר לומר שישנם כמה שלבים בקדושה למחצה ולשליש ורביע, אלא שישנה דרגא אחת בקדושת א"י שחלה מיד כשנכנסו לארץ, והא דמצינו בכמה מצוות התלויות בארץ שיש בהן תנאים מסויימים כמו לגבי תרו"מ שלא נתחייבו לפני שבע שכבשו ושבע שחלקו, וכן לענין יובל דבעינן "כל יושביה עליה" וכיו"ב, ה"ז תנאי ודין בחיוב המצוה, אבל אינו שייך לעצם קדושת א"י, והביא שם כמה פעמים דברי הגר"ח הנ"ל דסב"ל באופן אחר, ואמר שיש בזה סברות לכאן ולכאן וי"ל באופן אחר עיי"ש, וראה גם לקוטי שיחות חט"ו עמ' 105 שנת' עד"ז וז"ל (בתרגום מאידיש): רק בנוגע לכמה מצות הי' תנאי נוסף דבעינן כיבוש וחילוק וכו' (ע"ד מצות יובל שחלה כאשר "כל יושבי עליה"), אבל אין הפירוש שניתוסף עי"ז בקדושת הארץ וכו', עכ"ל.

והנה בדינא ד"כל יושביה עליה" גם הגר"ח שם סב"ל דאין זה חסרון בקדושת הארץ אלא דהוה תנאי צדדי בחיוב דיני יובל, וכדהביא ראי' מערכין (לב, ב) משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות וכשיחזרו יחזרו היובלות, הרי להדיא דהך דינא דכל יושביה אינו תלוי כלל בשעת קידוש הארץ אם היו אז כל יושביה עליה אם לא, ורק דכל יובל בשעתו הדבר תלוי, והוא תנאי בדין יובל דרק כשכל יושביה עליה נהוג דיני יובל, וכל מה דקאמר הגר"ח שהוא חסרון בעצם קדושת הארץ הוא רק לגבי הדין ד"ביאת כולכם", ובסברא יש מקום לחלק ביניהם, די"ל דדינא ד"ביאת כולכם" שהוא נוגע בשעת הירושה שאז הוא חלות הקידוש, שפיר י"ל דאם לא הי' תחילת הביאה באופן של ביאת כולכם חסר עי"ז בעצם חלות הקדושה ושוב לא יועיל אם אח"כ יבואו כולם, משא"כ הדין ד"כל יושביה עליה" או הדין ד"ירושה וישיבה" שהוא אחר הכניסה, בזה שפיר י"ל - כדקאמר בהשיחה - דלא מסתבר לומר דבעת שנכנסו חלה קצת קדושה ואח"כ בירושה וישיבה חלה קדושה יתירה וכו' וכשכל יושביה עליה חלה עוד יותר קדושה, ולכן צ"ל שזהו תנאי צדדי, וא"כ אין מזה הכרח דלא סב"ל כהגר"ח.

אמנם מזה שהזכיר הרבי בהדיא דברי הגר"ח, מוכח דכוונתו הוא גם לדין זה ד"ביאת כולכם" דאיירי ביה הגר"ח, ומשום דסב"ל להרבי דגם הדין ד"ביאת כולכם" הוא תנאי צדדי בדין יובל, אבל לא דבלי ביאת כולכם חסר בעצם הקדושה ויצטרכו משום זה קידוש חדש לעת"ל, ועי' בס' 'מעדני ארץ' הל' תרומות (שם) שהראשונים החליפו דין ביאת כולכם בדין דכל יושביה עליה, וסבירא להו שאין שום חילוק ביניהם, ראה מאירי יבמות (פא, א), טור יו"ד סי' שלא, שו"ת תשב"ץ ח"ג סו"ס קצט ועוד.

גם לשיטת הרמב"ם אפשר שאי"צ קידוש במקומות שקידש עזרא

ועי' גם ברדב"ז הל' תרומות (פ"א ה"ה) שהביא דיש מי שכתב דבזמן בית שני עשו הכל כדין תורה ועשו שמיטין ומנו יובלות כי היו מצפין תמיד שיהי' ביאת כולכם, אבל אחר החורבן נתייאשו מביאתם ונשאר חיובם מדבריהם, ומקשה הרדב"ז ע"ז דכיון שבעינן ביאת כולכם ולא באו איך אפשר שיהיו נוהגין בתרו"מ מן התורה, ומי יאמין שנתחלף בהם בין קודם יאוש לאחר היאוש, והלא כבר נתייאשו מעשרת השבטים שלא נודע מקומם ואיך יהיו נוהגים מן התורה עכ"ד, דנראה מדבריו גם בדין "ביאת כולכם" דאם אכן היו באים אח"כ בזמן בית שני שפיר היו מתחייבים מן התורה אלא שנתייאשו וכו', אלמא דסבירא ליה ג"כ שלא הי' חסרון בעיקר חלות הקדושה, אלא שהוא תנאי בהחיוב דאם יבואו כולם יתחייבו.

ועי' מהר"י קורקוס (הל' שמיטה ויובל שם הט"ו) שעמד על מה שכתב הרמב"ם דבימי עזרא נתחייבו במעשר וז"ל: "כבר כתב בפ"א מהל' תרומות הכ"ו שיראה לו שהם פטורים, אלא שאין הפטור מטעם הקדושה, אלא מטעם שאין כל יושביה עליה, ואם היו עליה חייבין היו, וכאן כוונתו שנתחייבו מטעם הקדושה וכו'" עכ"ל, וזהו כפי שנת' בהשיחה.

וכן סב"ל ג"כ ה'אבן האזל' (הל' בית הבחירה פ"ו הט"ז), שהוכיח שם דדעת הרמב"ם הוא דהדין ד"ביאת כולכם" אינו קובע עצם הקדושה, אלא הוא תנאי בתרומות ומעשרות, ואפילו אם יבואו אחר זמן ויהי' ביאת כולכם שפיר יתחייבו בתרו"מ, והא דקאמר בכתובות (כה, א), לגבי חיוב חלה דלהכי חלה בזמן הזה דרבנן משום ד"וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק" והוכיח הגר"ח מזה מדלא קאמר בפשיטות משום דעתה אין כל יושביה עליה, מוכח שהעיקר תלוי בזמן ירושה וישיבה דרק כשיש אז ביאת כולכם חלה הקדושה - דחה האבן האזל דאין ראי' משם, משום דפשוט לו להגמ' שכל הזמן לא חזרו כל ישראל, ואין כוונת הגמ' דוקא לזמן ביאתם של ישראל בתחילה בימי עזרא, אלא על ביאת כל ישראל בכל המשך הזמן מקדושת עזרא ואילך.

והביא ראי' לדבריו (ע"ד הנ"ל ממהר"י קורקוס) דבהל' בית הבחירה שם כתב: "כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השניה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה", וכן בהל' שמיטה ויובל (פי"ב הט"ו) כתב: "כיון שעלה עזרא בביאה השניה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר, אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר", הרי כתב דבזמן בית שני נתחייבו במעשר כו', וקשה דבהל' תרומות שם כתב שלא נתחייבו מן התורה כיון שלא הי' ביאת כולכם?

אלא מוכח מזה דהדין ד"ביאת כולכם" אינו דין בעצם קדושת עזרא שלא נתקדשה מעיקרא לתרו"מ, דא"כ איך אפ"ל דחייב בשביעית ומעשרות? אלא כוונתו לומר שמצד הקידוש אז, נתקדש הארץ לגמרי גם לענין שמיטה ויובל ותרו"מ, וע"ז כתב בהל' ביהב"ח והל' שמיטה שנתחייבו, דכוונתו בזה דמצד קדושת הארץ שפיר יש חיוב, אלא דבפועל לא נתחייבו מצד שהי' חסר קיום התנאי ד"ביאת כולכם", ואילו יצוייר שהי' ביאת כולכם אח"כ בבית שני שפיר היו מתחייבים בפועל.

ועי' גם בס' 'דגל ראובן' ח"ב סי' כז שהוכיח כן, ובקונטרס 'תורה שבעל פה' (גליון יא עמ' כד וראה גם בס' 'לאור הלכה' (מהדורא חדשה) עמ' קא וקט) שהביא פלוגתא זו של הגר"ח והאבן האזל, והביא ראי' להאבן האזל מהל' תרומות (פ"א ה"א) שכתב: "התרומות והמעשרות אינן נוהגין מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית" ולכאורה מהו הפירוש "שלא בפני הבית", הרי אחר חורבן בית ראשון בטלה קדושה הראשונה, ולאחר חורבן בית שני הרי להגר"ח לא יועיל אפילו אם יבואו כל ישראל מאחר שלא עלו כולם בימי עזרא, וא"כ איך יתקיים "שלא בפני הבית" ולהאבן האזל ניחא דכוונתו אם יעלו כל ישראל אחר חורבן בית שני שפיר יתחייבו בתרו"מ עיי"ש, וזוהי שיטת הרבי.

ויוצא מזה נפק"מ להלכה לעת"ל, דלפי מה דסבירא לן שעצם הקדושה כבר נפעלה לגמרי בביאה שני', יוצא דלעת"ל לא יצטרכו פעולה חדשה של קידוש ע"י בי"ד במקומות אלו שקידש עזרא, משא"כ לדעת הגר"ח יצטרכו.

ומה שכתב הרמב"ם דלעת"ל "יקדשו בתי ערי חומה" - דמשמע כהגר"ח - י"ל דאין כוונתו שיקַדשו אותם בי"ד, אלא שיתקדשו מאליהם, והיינו שהיא הבטחת ה' שבהגאולה לעת"ל יהי' בה ביאת כולכם ויתחייבו בתרו"מ ויהי' נוהג דין בתי ע"ח ויובל כו', וכדפירש באבן האזל שם עיי"ש.

בירור שיטת הרבי בגדר התנאי ד"כל יושביה עליה"

ועי' במכתב יום ג' דסליחות תש"נ (ספר תורת מנחם – התוועדויות תש"נ ח"ד עמ' 315) וזלה"ק: "בעצם קיימים הבדלי דרגות בקדושת ארץ ישראל עצמה, שכן, למרות שקדושת ארץ ישראל היא נצחית, בכל זאת אנו מוצאים שינויים מזמן לזמן בקדושה המביאה את חובת המצוות על הארץ וגידולי הארץ (כגון תרומות ומעשרות וכיו"ב): השלימות של קדושת הארץ היא רק כאשר כל יושביה עליה כלומר, כאשר היא מיושבת בכל שנים עשר השבטים, שרק אז נוהג היובל. לעומת זה בזמן שחלק מן השבטים הוגלו ע"י סנחריב (ובא סנחריב ובלבל את העולם) נפגמה הקדושה האמורה, וממילא בטלו היובלות" עכלה"ק, וממשיך לבאר שם דכשם שזה ביחס לארץ ישראל לפי פשוטה - שקדושתה המליאה והמושלמת קשורה בכך שנמצאים בה כל חלקי כלל ישראל כל י"ב השבטים וכו' כן הדבר גם ביחס לעבודה רוחנית וכו' עיי"ש.

ולכאורה הרי זה סותר למה שנתבאר לעיל בשיחת מוצאי ש"פ ראה ולקוטי שיחות חט"ו דהדין ד"כל יושביה עליה" הוא תנאי בהמצוות אבל אין זה ענין הפועל הוספה בקדושת הארץ?

ויש לתרץ ע"פ דיוק לשון הרבי: "למרות שקדושת ארץ ישראל היא נצחית, בכל זאת אנו מוצאים שינויים מזמן לזמן בקדושה המביאה את חובת המצוות על הארץ וגידולי הארץ" היינו דאכן קדושת א"י היא נצחית ואין בה שום שינוי, אלא שבנוגע לחלות חיוב מצוות על הארץ ישנם חילוקים מזמן לזמן, דזה פשוט דגם לאחרי שבא סנחריב ובלבל העולם לא ירדה הארץ מקדושתה כלל, כי אם שהקדושה היא בהעלם ולכן אין בכחה לפעול חיוב דינים מסויימים על הארץ, ועי"ז שכל יושביה עליה מתגלה הקדושה, ופועלת חיובים, אבל בשיחת מוצאי ש"פ ראה איירי אודות עצם מציאות הקדושה, ובזה קאמר שם שאין בזה שום שינויים, ועי' עוד לקוטי שיחות ח"ט עמ' 68 הערה 57 בביאור הענין ד"כל יושביה עליה".