ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן מב׃ מעמדם של מלכי ישראל שבכל הזמנים לע"ל

איתא בפסחים קיט, ב: "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו כוס של ברכה לאברהם לברך, אומרים לו ברך, אומר להם אני לא אברך וכו', נותנין לו ליצחק, אומר להם איני ראוי לברך וכו', נותנין לו ליעקב, אומר להם אני לא אברך וכו'. וכן במשה ויהושע, אומרים לו לדוד טול אתה וברך, אומר להם אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר (תהלים קטז,יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". ועד"ז איתא ב'שמות רבה' פכ"ה, ח.

וב'עץ יוסף' (ב'עין יעקב') פסחים שם ביאר הטעם דדוד מברך וז"ל: "לפי שלו ניתנה המלוכה וכבוד מלך שבשמים שהמלך יהי' מברכו, ועוד שלא הי' יכול למחול, שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול", עכ"ל. וכ"כ ב'עץ יוסף' בשמו"ר שם והוסיף שם: "וזהו שאמר ונותנין לדוד הכוס (כלשון המדרש שם), מה שלא אמר כן באחרים, משום שנמנו וגמרו שדוד נאה לו לברך, לא חלקו לו כבוד בדיבור לבד, אלא מיד נתנו לו הכוס".

ולכאורה יל"ע, שהרי סעודה זו תהי' בימות המשיח, שאז יהי' מלכותו של "מלך המשיח", והרי קיימ"ל (ברכות מח, ב, שבת ל, א, ובכ"מ) ד"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא", ו"אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד" (חולין ס, ב), ו"דבר אחד לדור ולא שני דברים" (סנהדרין ח, א). וא"כ איך שייך אז ענין המלוכה לדוד, עד דאמרינן ביה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול? וממשמעות הלשון לא משמע שמתכוון למלך המשיח וסב"ל שהוא דוד המלך, שהרי הזכיר דוד סתם, וראה לקוטי שיחות חל"ה ע' 206 הערה 6 אם שייך לומר דדוד המלך עצמו הוא מלך המשיח.

וראה בס' 'מגולה לגאולה' ע' 203, שהביא שם משיחת קודש ש"פ פינחס תשמ"ה וז"ל: "יש לעיין באיזה אופן תהי' נשיאותם של כל נשיאי ישראל לאחר ביאת משיח צדקינו, כאשר הנשיא יהי' מלך המשיח, ולדוגמא לגבי הנשיא הראשון משה רבינו, שהרי מובן מאליו שביאת משיח לא תפעל ירידה ח"ו בדרגתם של נשיאי ישראל, ואדרבה ביאתו תפעל עליה בכל דבר, גם אצל נשיאי ישראל, וראי' לדבר, ממה שאמרו רז"ל (דב"ר פ"ב, ט ובפי' מהרז"ו שם) דלע"ל יבוא משה רבינו "בראש העם" (בראש דור המדבר), היינו בתור נשיא ורועה ישראל", עכ"ל. ועד"ז יש לעיין בנוגע להמלכים שיקומו בתחה"מ כמו דוד שלמה וכו', מה יהי' מעמדם אז.

מלך שעבר האם יש בו דין דאימת מלכות

והנה בשו"ת 'אבני נזר' (או"ח סי' שצא אות ו) דייק מהרמב"ם הל' סנהדרין פי"ז ה"ט, בנשיא שעבר, שכתב שם דאינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין, דמעלין בקודש ואין מורידין, דמשמע מזה, שעדיין שם וקדושת נשיאות עליו אף שאינו הנשיא. וממשיך, דעד"ז י"ל במלך שעבר, שעדין שם מלך עליו והוא מצווה בהציוויים שעל המלך, עיי"ש.

ועי' הוריות ט,א: "נשיא שנצטרע מהו (בקרבן עולה ויורד, כיון שנשיא פטור בהן, אחרי שאינו בא לידי עניות ועשירות, כמבואר בגמ' שם), מידחא דחי או מפטר פטיר, א"ל דילך או דגזא". ופירש"י: "כיון דמחייב מגזא דידיה, האי נשיא שנצטרע נמי אינו בא לידי עניות, דגזא דידיה כדקאי קאי", עיי"ש. ובתוס' הרא"ש שם הקשה בשם הרמ"ה, דאעפ"י שעכשיו יש לו ממון הרבה, מ"מ הרי יכול לבוא לידי עניות, כיון שעבר ממלכותו ואין בידו ליקח מעם הארץ מסים, והו"ל כעשיר שיש לו אוצרות הרבה, ומ"מ חייב בקרבן עולה ויורד, כיון דאפשר שיבוא לידי עניות, וא"כ ה"ה הכא? ולכן פי' שבאמת חייב בעולה ויורד, עיי"ש.

ולפי מ"ש ב'אבני נזר' הנ"ל, א"ש דברי רש"י, כי גם מלך שעבר אעפ"י שאינו מלך ושליט בפועל (כדאיתא ברש"י שם, כמ"ש (מלכים ב' טו,ה) וישב בבית החפשית דנעשה חפשי ממלכותו), מ"מ עדיין שם מלך עליו, ובמילא אף שאין לו אוצרות לצורך הנהגת המלוכה, אבל אכתי יש לו זכות מהעם כדי שיהי' לו צורך עצמו כמו מלך בפועל (וראה בס' 'באר מרים' ח"א ע' קט).

שוב ראיתי בס' 'יושר הורי' הוריות שם, שהאריך בכל זה, והביא לפרש מסקנת הגמ' לפי רש"י, דאף במלך שעבר חייבין לגדלו, דהרי חייבין בכבודו גם אחר מיתה כדתנן סנהדרין יח, א, ואין נושאין אלמנתו, ולא גרע עבר ממת, וא"כ אינו בא לידי עניות, הרי מוכח מזה דגם במלך שעבר יש דין דגדלהו משל אחיו. וכ"כ ב'חזון יחזקאל' (שבועות פ"ה ה"ד), ודייק כן מלשון התוספתא שם "יצא נשיא ומשיח שאין באים לכלל עוני שקדושתן עולמית", והביא שכ"כ גם בהעמק שאלה (שאילתא ל ע' קצה, וראה גם 'מרומי השדה' הוריות שם) דמלך שעבר אינו עובר מדין אימת המלך כלל, אלא בטל מעבודתו מעול הציבור, וכ"כ בפשיטות ב'קובץ הערות' אות כה, במלך שעבר דלענין כבודו עדיין דינו כמלך, דהא צריכים לנהוג בו כבוד גם לאחר מיתתו, וכ"ש כשעבר, עיי"ש.

וראה בס' 'מרגליות הים' סנהדרין יח,א, אות יב שנסתפק במלך שעבר, ואח"כ נשא אשה וגירשה או מת, אם מותר להדיוט לישאנה, עיי"ש, וי"ל שזה תלוי בהנ"ל.

וראה גם בס' 'רנת יצחק' שמואל א (פט"ו, ל) ו'גבורת יצחק' פ' תשא סי' קכה, שהאריך ג"כ בענין זה, שיש תורת מלך ויש הנהגת המלכות, ושקו"ט בנוגע למעמדו של דוד לאחר שנמשח, אבל עדיין לא הי' אצלו הנהגת המלכות, אם יש דין כבוד מלך וכו' ומסיק שם ג"כ, דהדין כבוד המלך תלוי בדין מלך ולא בהנהגת המלכות, עיי"ש.

כבוד מלך משום משיחה בשמן המשחה

ויש להוסיף בזה עוד טעם, ע"פ מ"ש בכ"מ, דבאימת מלכות יש ב' ענינים: א) ענין המשיחה בשמן המשחה וזהו קדושת גבוה. ב) מפני כבוד ישראל שקיבלו אותו למלך, וכבודו הוא כבוד כל ישראל. וי"ל דאימת המלכות שמצד ענין המשיחה, לא שייך שתתבטל, כיון שגופו נמשח ונתקדש והוא קדושת גבוה. וראה לקוטי שיחות חכ"ה ע' 111, דמשיחה בשמן המשחה פועל ענין הנצחיות, ומשום זה אפילו במלך שעבר ואין בו הנהגת המלכות, מ"מ יש דין דאימת המלכות.

והנה ידוע הראי' שמביאים, דאדם שקם לתחי' בתחיית המתים יש לו כל הדינים שהיו עליו לפני שמת, כי הוא אותו האדם, והוא מסנהדרין צ, ב: "מנין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן", והיינו שזה יתקיים לע"ל, ואי נימא דהוה גברא אחרינא, היכי מתקיים קרא, הא קרא משתעי באהרן הכהן שהי' אז, אלא ע"כ דאותו גברא הוא.

נמצא עפ"ז, דגם בדוד המלך וכו', כשיקום בתחיית המתים יהי' בו תורת מלך. ועוד, דעפ"י המבואר בתו"כ פ' צו פי"ח וכן בבמדב"ר פ' נשא פי"ח, דאהרן ובניו לא יצטרכו משיחה לעתיד לבוא בתחיית המתים, כי משיחה הראשונה פעלה גם על הזמן שלאחר התחי', במילא י"ל גם לגבי המלכים שנמשחו בשמן המשחה, שמשיחה הראשונה עדיין תתקיים בהם.

ועפ"י המבואר בשיחת ש"פ וירא תשמ"ג דאף דבן מלך אי"צ למשיחה, אין הפי' שענין זה חסר אצלו, אלא הפירוש הוא דהמשיחה בהאב הוה משיחה גם להבן, והוה כמו משיחה בהבן עצמו, עיי"ש שהביא ראי' לזה מלשון הרמב"ם (וראה לעיל סי' י"ב), נמצא דגם לע"ל בתחיית המתים יהי' דין "אימת מלכות" בשאר המלכים וכו' מצד ענין המשיחה שבהם, אף שבפועל לא יהי' אצלם הנהגת המלוכה כלל, כיון שיהי' רק מלך אחד - מלך המשיח שמלכותו תהי' גדולה יותר (ראה בס' 'שערי גאולה' 'ימות המשיח' סי' י"ד בנוגע למלכות ותורה של מלך המשיח, דמעלתו גדולה יותר אפילו ממשה, עיי"ש). אבל מ"מ י"ל דאכתי יהי' בהם הדין דאימת מלכות וכו'. וראה לקוטי שיחות ח"ל ע' 101.

ואי נימא כן, מתורץ היטב מ"ש ב'עץ יוסף' בנוגע לדוד המלך לע"ל, שיהי' בו דין מלך, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ולכן רק הוא יברך.

האם אמרינן במשה ויהושע "מלך שמחל וכו'"

אלא דלפי"ז יל"ע, הלא גם משה רבינו מלך הי', כמ"ש הרמב"ם בהל' ביהב"ח פ"ו הי"א, וכן הוא בר"ח ורש"י שבועות טו,א. וכן יהושע הי' מלך, כמ"ש ברמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ג (וראה לקוטי שיחות חכ"ג ע' 198), ולמה בהם שייך שימחלו על כבודם ולא רצו לברך?

עוד יש להקשות בהמדרש שהביא היעב"ץ בסידורו בשם 'רבינו בחיי', (מובא באוצר המדרשים ע' פ"ד) דמשה רבינו ע"ה יתקן הסעודה ההיא ויהי' המבשל והקפילא בסעודת הלויתן, דלכאורה למה לא נימא בזה מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול?

והנה מצינו קושיא כיו"ב שהקשה בס' 'המקנה' (קידושין לב, ב), דכיון שמבואר דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, איך הי' משה עומד ומשמש לפניהם בהסעודה עם יתרו, כמבואר במכילתא פ' יתרו ובפירש"י שם יח,יב, הלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול? (ועי' גם ב'פרדס יוסף' שם ובתורה שלימה שם ע' קכד, ובס' 'פרדס יוסף החדש' שופטים יז, טו, ועוד בהרבה מקומות דשקו"ט בזה).

ובהמקנה תירץ, דדין זה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ילפינן ממ"ש בפ' שופטים (יז,טו) שום תשים עליך מלך, דהתורה ריבתה שימות הרבה כמ"ש רש"י בכתובות יז, א, דאפילו אם מוחל על כבודו חל על ישראל חיוב חדש דשום תשים. וראה גם בשטמ"ק שם שכ"כ, וכל זה נוהג דוקא מ"כי תבואו של הארץ" כמ"ש בפסוק י"ד שם , אבל בזמן מלכותו של משה, עדיין לא הי' קיים דין זה דמלך שמחל וכו'.

ובס' 'משך חכמה' בפ' יתרו (וראה גם בס' 'באר יעקב' סי' סו) תירץ למ"ד יתרו קודם מ"ת בא, וכיון דכתיב (דברים לג,ה) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, שזה קאי על מתן תורה, נמצא דרק אז נעשה למלך, אבל לפני זה לא הי' לו עדיין דין מלך, וא"ש. וראה גם בס' 'אמרי חן' על התורה סי' סט.

אבל אכתי יוקשה מלע"ל כנ"ל, שכבר חל על משה דין מלך, וכן הוא כבר לאחר הציווי דשום תשים עליך מלך וגו', א"כ נימא דאין כבודו מחול? אלא דלפי תירוץ 'המקנה' י"ל, דכיון דבזמן מלכותו של משה לא הי' קיים דין זה, א"כ לא יתקיים דין זה במשה גם לע"ל, כי כל מה שיתקיים לע"ל, הוא המשך להקודם, ולא יתחדש שום דין, ויל"ע.

מלכותם של משה ויהושע מצד נשיאותם בתורה

ונראה לתרץ עפ"י מה שביאר בלקוטי שיחות חכ"ג פ' פינחס ג, דבכלל ישנם ב' ענינים נפרדים: מלוכה, ונשיאות בסנהדרין. והם ב' משרות שונות שאינם סותרות זו את זו, דדרגת הנשיא אינו כמו מלך, ולא שייך לומר בזה שיש חסרון דדבר אחד לדור ולא שני דברים. משא"כ נשיאותם של משה ויהושע שכל ענין המלוכה שלהם בא מצד נשיאותם בתורה. ז.א. שנשיאותם בתורה גדלה כ"כ במעלה, שהיתה כמו מעלת המלוכה, לכן אצלם לא הי' שייך לחלק מלוכה ונשיאות לב' משרות. ומבאר שם שענין מלכותם באה כתוצאה מנשיאותם בתורה, עיי"ש בארוכה בדברים הנפלאים. ועפי"ז ביאר למה לא הי' יהושע צריך למשיחה אלא סמיכה, כיון שכל מלכותו באה מצד תורה, ואכמ"ל. ועי' חי' הגרי"ז פ' וילך, וראה גם לעיל סי' יד.

ועי' קידושין לג,ב, דיליף דיני כבוד לנשיא ממשה רבינו, ובמצפה איתן שם הקשה שהרי משה רבינו הי' מלך ומהו הראי' לנשיא, ולהנ"ל ניחא כיון שכל מלכותו הי' מצד נשיאותו בתורה, וראה בס' משא יד ח"א ע' כח.

ולפי"ז אפ"ל, דכיון שכל מלכותם של משה ויהושע באה מצד התורה, במילא כיון דמצד נשיאותם בתורה אם מחלו על כבודם כבודם מחול, כמבואר בקידושין לב,ב, במילא גם משום מלכותם כבודם מחול, כיון שכל מלכותם היא תוצאה מנשיאותם בתורה. ולפי"ז א"ש למה במשה ויהושע לא שייך לומר דאין כבודם מחול לענין ברכת המזון. ומתורץ גם בהא דמשה יהי' המבשל וכו', וכן מתורץ קושיית המקנה, ועפ"ז סרו עוד כמה קושיות בענין זה, ואכמ"ל.

ומכל זה לכאורה יש לדון גם בנוגע למעמדם של נשיאי ישראל לע"ל, כמובא לעיל מס' 'מגולה לגאולה' משיחת ש"פ פינחס תשמ"ה, וראה בגוף השיחה (אות ד) שהאריך בזה יותר, וביאר, דמשה רבינו הי' מקבל התורה, וזהו מעלה גם בזמן שלאחר ביאת המשיח, כידוע הפתגם דמתן תורה הו"ע חד פעמי ולא יהי' עוד הפעם מ"ת, ומכיון שמעלת כתר תורה גדולה יותר מכתר מלכות, הרי לא יתכן שלע"ל יהי' גרעון ח"ו במעלת הנשיאות של משה רבינו מפני נשיאותו של משיח צדקינו, וכן הוא בכל הנשיאים, שגם לאחר ביאת משיח צדקינו יהי' אצלם מעלת הנשיאות, עיי"ש.