שורה 9: |
שורה 9: |
| אמר ר' יוסי כך הוא [כמו שאמרת, כי] תמן [בבנות לוט] כתיב בכירה וצעירה, והכא [בבנות לבן] כתיב גדולה וקטנה [הרי שהם דומות לאותן הבנות], אמר רבי יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה, משמע דכתיב שם הגדולה לאה [שפירושו] שלאה מכחה ומרשעתה [פי' שנתעיפה ונתיגעה מכחה ונחה מלעשות רשעות.] ושם הקטנה רחל [גם כן מורה] שאין בה כח המתעורר [לתאות] כמא דאת אמר [ישעיה נג] וכרחל לפני גוזזיה נאלמה [פירוש כשה העומד לפני הגוזז צמרו שהוא נאלם ואינו צועק להתלונן, כך לעתיד לבא יוחלש כח היצר הרע ולא יהיה בו עוד כח לעורר את האדם לתאות עולם הזה, וכן], אמר רב הונא זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, [ומפרש] בתחלה לוט מקולל מנוול עכשיו לבן מלובן שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה ועכשיו שם הגדולה לאה, [פירוש] לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן [שהיא נאלמת בלי פעולה], ולא כמות שהיו בראשונה. [מפרשים] | | אמר ר' יוסי כך הוא [כמו שאמרת, כי] תמן [בבנות לוט] כתיב בכירה וצעירה, והכא [בבנות לבן] כתיב גדולה וקטנה [הרי שהם דומות לאותן הבנות], אמר רבי יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה, משמע דכתיב שם הגדולה לאה [שפירושו] שלאה מכחה ומרשעתה [פי' שנתעיפה ונתיגעה מכחה ונחה מלעשות רשעות.] ושם הקטנה רחל [גם כן מורה] שאין בה כח המתעורר [לתאות] כמא דאת אמר [ישעיה נג] וכרחל לפני גוזזיה נאלמה [פירוש כשה העומד לפני הגוזז צמרו שהוא נאלם ואינו צועק להתלונן, כך לעתיד לבא יוחלש כח היצר הרע ולא יהיה בו עוד כח לעורר את האדם לתאות עולם הזה, וכן], אמר רב הונא זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, [ומפרש] בתחלה לוט מקולל מנוול עכשיו לבן מלובן שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה ועכשיו שם הגדולה לאה, [פירוש] לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן [שהיא נאלמת בלי פעולה], ולא כמות שהיו בראשונה. [מפרשים] |
| | | |
− | אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה [שאין לה בנים] היא אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם [לעורר פריה ורביה], ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה [כי ע"י התפלה פועלים למעלה יחודים שעי"ז יוצאות ונולדות נשמות, וממילא יהיה להם כח למטה לעשות ולהוליד גופים שבהם יתלבשו הנשמות{{הערה|כן הוא במתוק מדבש, והוא מבני יששכר (מאמרי ר"ח מאמר ה), וז"ל: ע"י פעולת הזיווגים שיפעלו למעלה ע"י תפלתם ויתיילדו נשמות כמו כן יהיה להם כח למטה לעשות לבושי הנשמות.}}], מה כתיב ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו [פי' ע"י התפלה נתעברה], כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה | + | אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה [שאין לה בנים] היא אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם [לעורר פריה ורביה], ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה [כי ע"י התפלה פועלים למעלה יחודים שעי"ז יוצאות ונולדות נשמות, וממילא יהיה להם כח למטה לעשות ולהוליד גופים שבהם יתלבשו הנשמות{{הערה|כן הוא במתוק מדבש, והוא מבני יששכר (מאמרי ר"ח מאמר ה), וז"ל: ע"י פעולת הזיווגים שיפעלו למעלה ע"י תפלתם ויתיילדו נשמות כמו כן יהיה להם כח למטה לעשות לבושי הנשמות.}}], מה כתיב ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו [פי' ע"י התפלה נתעברה], כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה |
| + | |
| + | ::'''בתחלה נקרא לוט כו' לע"ל שלא יהא מנוול כו' קראן ליה לבן''' - כמו שהדיוט שנעשה מלך שאנושיותו לא זזה ממקומו אלא שנתעלה בכל חושיו וכחותיו למעלה עליונה. היינו שרצון ושכל ומדות שלו וכן המחדו"מ נעשו גבוהים למעלה מכמו שהי' הן עצמן בהדיוטותו. כמו שהננס הנגבה על גבי הענק רואה שטח עליון וגדול מאד יותר ממה שרואה הננס כשעומד לעצמו. וכן רצון המלך הוא בענינים מופלגים מערך רצונות ההדיוט וכן שכלו מתעלה ומתגדל ומתרומם בהבנה ותפיסא עד שאמרו אין יכולים לכתוב חללה של רשות{{הערה|שבת יא, א - פירוש, עומק לבם של השלטונות, ראה רש"י.}} וכן המדות שלו לב מלכים אין חקר{{הערה|משלי כה, ג}} וכן מחדו"מ שלו הן בהתרחבות וגודל עד כי גדלו מאד. אך אעפ"כ נקודת התמצית טבע רצון ושכל ומדות שלו המוטבעים בו בהולדו (שאין אדם דומה בהם לחבירו נשארים בו גם כשעולה למלכות (וכ"ש בתמונת גופו וצבע פניו ושערו) ככה יש להבין בענין עליית העולמות שהעולם כמו שהוא ממש יעלה למעלה עליונה מאד נעלה מערכו עתה אך העולם הזה ממש הווא העולה וכענין שכתוב במדרש הנעלם בזוהר שהיצה"ר עכשיו נק' בשם לוט ולע"ל יהי' נק' לבן ולא מנוול כדבקדמתא (היינו ממש כמו שנעשה מלך שאיננו מתנוול ברצונות קטני הערך ופחותי המעלה). (שני המאורות דף קי"ג){{הערה|להרב אייזיק מהאמיל.}} |
| | | |
| ==חלק ב': ונתתי לכם לב בשר== | | ==חלק ב': ונתתי לכם לב בשר== |
שורה 18: |
שורה 20: |
| | | |
| '''[דף קלח עמוד א]''' רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה]. | | '''[דף קלח עמוד א]''' רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה]. |
− |
| |
− | ::'''אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם''' - ויהיה גם בימות המשיח (צמח צדק{{הערה|ראה מילואים לדף זה.}}).
| |
− |
| |
− | ::'''אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי''' - היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדברום ... והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולב כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו' ... ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו. (אדמו"ר הזקן{{הערה|ראה מילואים בדף זה.}})
| |
− |
| |
− | ::* לביאורים נוספים ראה להלן "[[זהר_פרשת_תולדות_דף_קלז,_א#.D7.9C.D7.A7.D7.98_.D7.9E.D7.A7.D7.95.D7.A8.D7.95.D7.AA_.D7.91.D7.A2.D7.A0.D7.99.D7.99.D7.9F_.27.D7.90.D7.9C.D7.9E.D7.9C.D7.90_.D7.99.D7.A6.D7.A8_.D7.94.D7.A8.D7.A2_.D7.97.D7.93.D7.95.D7.95.D7.AA.D7.90_.D7.93.D7.A9.D7.9E.D7.A2.D7.AA.D7.90_.D7.9C.D7.90_.D7.9C.D7.99.D7.94.D7.95.D7.99.27|לקט מקורות בעניין אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי]]".
| |
− |
| |
− | ==לקט מקורות בעניין 'אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי'==
| |
| | | |
| === המגיד ממעזריטש === | | === המגיד ממעזריטש === |
שורה 39: |
שורה 33: |
| ---- | | ---- |
| | | |
− | בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, והנה יש להבין הלא התבלין הם הממתיקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר ובכאן הלא התורה היא העיקר, אך הענין הוא ע"ד משרז"ל (יומא סט, ב) אי מסר בידיהו יצר דעבירה אפילו בעיתא בת יומא לא הוה אשתכח, דהנה יש ב' מיני תפלות בהתלהבות, הא' שהאדם עושה לעצמו הכנה וב' מה מתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם כמו בשבתות וי"ט שאז הוא השראת הקדושה בעולם, וזהו אפילו בעיתא, ר"ל תפלה בת יומא שהזמן גורם לא אשתכח כי יצה"ר נקרא כח התאוה והוא החשק, וכמו שהאדם רוצה כך מהפך החשק{{הערה|וראה להלן ב'ערבי נחל'}}. (לקוטי אמרים{{הערה| להמגיד ממעזריטש סי' עט}}) | + | בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, והנה יש להבין הלא התבלין הם הממתיקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר ובכאן הלא התורה היא העיקר, אך הענין הוא ע"ד משרז"ל (יומא סט, ב) אי מסר בידיהו יצר דעבירה אפילו בעיתא בת יומא לא הוה אשתכח, דהנה יש ב' מיני תפלות בהתלהבות, הא' שהאדם עושה לעצמו הכנה וב' מה מתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם כמו בשבתות וי"ט שאז הוא השראת הקדושה בעולם, וזהו אפילו בעיתא, ר"ל תפלה בת יומא שהזמן גורם לא אשתכח כי יצה"ר נקרא כח התאוה והוא החשק, וכמו שהאדם רוצה כך מהפך החשק. (לקוטי אמרים{{הערה| להמגיד ממעזריטש סי' עט}}) |
| | | |
| ===אדמו"ר הזקן=== | | ===אדמו"ר הזקן=== |
| | | |
− | אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ''ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית'' שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו' והוא חם ויבש{{הערה|צ"ב שהרי דרום הוא בחי' חסד, ונה"ב הרי שרשה מהגבורות כמבואר בכ"מ. ראה [[שיחה:זהר פרשת תולדות דף קלז, א|כאן]] לשקו"ט בזה.}} כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל{{הערה|לעיל במאמר}} וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם ''אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח'' כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל.{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב חלק ב' עמ' שכט-של.}} | + | אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ''ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית'' שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו' והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו'{{הערה|ראה להלן במדור לעיון נוסף.}}, והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל{{הערה|לעיל במאמר}} וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם ''אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח'' כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל.{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב חלק ב' עמ' שכט-של.}} |
− | | |
− | ===ערבי נחל===
| |
− | | |
− | היצר הרע אינו כמו שסוברין ההמון שהשי"ת ברא בתוך בריאות האדם ב' יצירות אחד טוב ומפתהו לטוב ואחד רע ומפתהו לרע, דזהו אינו, דמאתו לא תצא הרעות, אלא היצר הרע הוא כח החשק באדם, וכמו שאמרו רז"ל (זח"א קלח א) אלמלא יצר הרע לא הוי חדוותא דשמעתתא, והאדם הוא המוציא מכח אל הפועל הכח החושק ההוא אל מה שיחשוק, אם משתמש תמיד בדברים טובים אזי הכח החושק ההוא נעשה מורגל ויוצא לפועל וחושק תמיד לדברים טובים כחדוותא דשמעתתא וכדומה, ואם הורגלו להיפוך כו'.{{הערה|דברים שבת שובה - דרוש ז.}}
| |
− | | |
− | ===מאור עינים===
| |
− | | |
− | נודע שיש באדם תרי חללי דלבא משכן יצר טוב בימינו ומשכן יצר הרע בשמאלו ועל ידי טוב ההתגברות נכלל השמאל בימין ונמתק הרע ונעשה טוב ואדרבה מסייעהו לעבודת השי"ת וכמאמר חכמינו זכרונם לברכה אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתתא לא הוי כי עיקר הזריזות והחשק בעבודה בא מצד היצר הרע שנמתק וקטיגור נעשה סניגור שזהו מש"כ{{הערה|דברים ו, ה.}} ואהבת את וגו' בכל לבבך בשני יצריך כו' וכמו שאמר הכתוב{{הערה|שיר השירים ב, ו.}} שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שעיקר התשוקה והחשק לעבודה נעשה מהמתקת היצר הרע שאין לך תענוג שיש לבורא גדול מזה שדבר המונע מתהפך לטוב ומה גם שהוא בעולם המעשה וגשמי המעכבין גם כן ובגוף חומרי ומ"מ עובד ה' על כן יש תענוג גדול להבורא ברוך הוא מזה וכל זה הוא על ידי שהבורא יתברך נתן התורה לישראל שהוא התבלין שמתבלין וממתקין ליצר הרע.
| |
| | | |
| ===ה'צמח צדק'=== | | ===ה'צמח צדק'=== |
שורה 64: |
שורה 50: |
| | | |
| לעתיד מביא הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו (סוכה נ"ב א) והיינו שמיצר הרע של תאוה ישאר לעתיד חשק לדברי תורה וכמו שנברא לתכלית זה - אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי, וזה ישאר לעתיד. וזה ענין הסעודה שיעשה לצדיקים מלויתן{{הערה|עיי"ש דהוא קליפת התאווה ע"פ [[בבא בתרא עד, ב]] לגבי הלויתן - דגים פריצי, ולכן הרג הנקבה עיי"ש.}}, דהיינו שישאר המטעמים חמידו דאורייתא שעל זה התכלית נברא יצר של התאוה שיהיה חשק לדברי תורה. וכן איתא בגמרא (בבא בתרא ע"ה א) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן וכו', ומשור הבר לא מצינו שישאר מה. והוא שמחשק התאוה ישאר בקדושה להיות חמידו דאורייתא וזה שאמרו והשאר פורסו הקדוש ברוך הוא על חומות ירושלים וזיוו מבהיק וכו'. מה שאין כן שור הבר שמרמז על קליפת הקנאה והרציחה ומזה לא ישאר כלל לעתיד וכמו שנאמר (עובדיה א', י"ח) ולא יהיה שריד וגו'.{{הערה|פרשת תולדות ס"ד, עיי"ש בארוכה, ויתר דבריו הובאו ב[[זהר פרשת תולדות דף קלה, ב]].}} | | לעתיד מביא הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו (סוכה נ"ב א) והיינו שמיצר הרע של תאוה ישאר לעתיד חשק לדברי תורה וכמו שנברא לתכלית זה - אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי, וזה ישאר לעתיד. וזה ענין הסעודה שיעשה לצדיקים מלויתן{{הערה|עיי"ש דהוא קליפת התאווה ע"פ [[בבא בתרא עד, ב]] לגבי הלויתן - דגים פריצי, ולכן הרג הנקבה עיי"ש.}}, דהיינו שישאר המטעמים חמידו דאורייתא שעל זה התכלית נברא יצר של התאוה שיהיה חשק לדברי תורה. וכן איתא בגמרא (בבא בתרא ע"ה א) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן וכו', ומשור הבר לא מצינו שישאר מה. והוא שמחשק התאוה ישאר בקדושה להיות חמידו דאורייתא וזה שאמרו והשאר פורסו הקדוש ברוך הוא על חומות ירושלים וזיוו מבהיק וכו'. מה שאין כן שור הבר שמרמז על קליפת הקנאה והרציחה ומזה לא ישאר כלל לעתיד וכמו שנאמר (עובדיה א', י"ח) ולא יהיה שריד וגו'.{{הערה|פרשת תולדות ס"ד, עיי"ש בארוכה, ויתר דבריו הובאו ב[[זהר פרשת תולדות דף קלה, ב]].}} |
− |
| |
− | ===דברי שלום===
| |
− |
| |
− | חדוותא דשמעתא לא ליהוי - והוא הדין בל תרי"ג מצוות, ולכן אמר על לבן (דהוא כינוי היצר לעתיד לבא) עם לבן גרת"י בגימטריא תרי"ג. וע"י שמחת החומר תתפעל גם ''הנפש'', וכמשל הבעש"ט בזה על בן מלך שנתן יי"ש לבני הכפר כו'.{{הערה|ע"פ דברי שלום (לרבי שלום פרלוב מבראהין) פ' וישלח.}}
| |
| | | |
| ===אגלי טל=== | | ===אגלי טל=== |
שורה 80: |
שורה 62: |
| | | |
| ==לעיון נוסף== | | ==לעיון נוסף== |
| + | |
| + | * עיין היטב בלקוטי שיחות חלק ט"ו עמודים 13-19 בענין ביטול נפש הבהמית בעבודת ה' בזמן הזה. |
| + | |
| + | * ראה [[נספח: לקט מקורות בעניין שורש היצה"ר]]. |
| + | |
| + | :::לעיל הובאו דברי אדמו"ר הזקן, שענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו' והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו' והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו' ע"כ. וראה במאמרי אדה"ז שה"ש עמ' יד, דדרום הוא תופקא דשמשא ולכן אנו רואים בחוש שבחלק הדרומי אין ישוב העולם כ"כ כמו בחלק הצפוני, והיינו משום שבדרום לתוקף השמש שבו לא יוכל העולם להתיישב בו כל כך... וכמו"כ ברוחניות למעלה בחי' דרום הוא תוקפא דשמשא שמאיר אור הוי' שהוא בחי' שמש כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים - הוי' הוא בחי' שמש, ובדרום שהוא בחי' חסד ימין היינו בחי' ראשונה שבמקבל שקרובה להמשפיע שם אור ה' בגלוי רב ועצום ולכן בו הישוב מועט שאין העולם יכול לקבל גלוי רב הזה. ע"כ, ועיי"ש. וצ"ב דלכאורה הרי שורש היצה"ר הוא מהגבורות כמו שנתבאר ב[[נספח: לקט מקורות בעניין שורש היצה"ר]]? |
| + | |
| + | :::אבל במאמרי אדה"ז תקס"ז עמ' קמ נתבאר, דתוקף חמימות השמש הוא בחי' גבורה שבחסד, כלומר ''התגברות'' החסד, למשל חמימות השמש שמפשרת את השלגים שאם תהי' בתוקף והתגברות אז גם אף הקרח ימס ממנה ויהי' למים - מימי החסדים. עכת"ד. הרי שתוקפא דשמשא פירושו גבורה (תוקפא) שבחסד (שמשא). ובמאמרי אדה"ז הקצרים עמ' ט' נתבאר דדוקא מחמימות, גבורה, יש לקליפה יניקה ממנה מאחורים שלה (לדוגמא חמימות בעבודת ה' דהיינו רשפי אש אהבתו, יביא חמימות התאוה וכעס ודומיהן), משא"כ במדת החסד שכולו טוב ואין לקליפה אחיזה כלל. ובמאמרי אדמו"ר האמצעי (ויקרא ב, עמ' תרה) נתבאר שנפש הטבעית הוא בחי' יבש "מפני שהנפש הטבעית נמשכה מקליפת נוגה שהוא מעורב טו"ר והוא בבחי' חמימות התאוה שמלא תאות רעות וקשות ... וע"כ מצד בחי' היבשות שהוא חמימות התאוה ולא יצמח מן הנה"ט עצמה שום גילוי ע"י תומ"צ משום שהיבשות דחמימות התאוה מכלה ושורף כל גילוי אור אלקי ... ועל כן המים התחתונים שהם הנשמות הושפלו מתחת לארץ שהוא הגוף כדי להשקיט וללח את חמימות התאוה דנפש הטבעית ע"י אור הנשמה ויוכל להיות מזה צמיחה בתוספת גילוי אור אלקי". ע"כ. וראה בד"ה באתי לגני תשל"ג (ב) סעיף ג', דיש בקליפה גם חמימות וגם קרירות עיי"ש משום ששרשם הן מריבוי הצמצומים דאור פנימי, והן מבחי' מקיף דשם אם צדקת מה תתן לו וכו'. |
| + | |
| + | :::וע"פ כל הנ"ל נראה לפרש דברי אדה"ז, שענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית [דייקא, אף שיש בנה"ב גם בחי' קרירות, אבל היצה"ר הוא ענין החמימות שבו] שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא [כנ"ל דדוקא מבחי' חמימות יש לקליפה יניקה ממנה] כו' והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו' והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו'. וראה בכל זה לקוטי לוי יצחק הערות לספר הזהר (שמות-דברים) עמ' תלח. |
| | | |
| * ראה ביאורי סוגיות בענין [[סוגיא: ייתי ולא איחמיניה|ייתי ולא איחמיניה]]. | | * ראה ביאורי סוגיות בענין [[סוגיא: ייתי ולא איחמיניה|ייתי ולא איחמיניה]]. |
שורה 98: |
שורה 90: |
| | | |
| * ראשית חכמה שער הקדושה פט"ז אות יז-יח.{{הערה|צויין בס' הליקוטים שם עמ' א'רפא, ושם צויין גם לזהר בראשית דף מט, א בעניין זה.}} | | * ראשית חכמה שער הקדושה פט"ז אות יז-יח.{{הערה|צויין בס' הליקוטים שם עמ' א'רפא, ושם צויין גם לזהר בראשית דף מט, א בעניין זה.}} |
− |
| |
− | * נתיב מצותיך (קומרנא) - קליפת נוגה כשמתברר לטוב נקרא 'אלקים קדושים', 'כורסייא דשביבין', ונותן חימום לזיוג וליחוד אור תורה מצוה ותפלה בהתלהבות, "חדוותא דאורייתא" ו"בעיתא בת יומא" שהוא התפלה כנודע, כי אין שום צמיחה לשום דבר של דצח"מ אלא על ידי חמימות, וכן ברוחני אי אפשר להוליד אלא על ידי חימום, ואילו 'אלקים קדושים' שנתבררו לטוב, מעוררין חמימות לכל דבר שבקדושה.{{הערה|ע"פ נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א.}}
| |
− |
| |
− | * בענין האהבה של הנה"ב ושרשה הגבוה ראה סה"מ קונטרסים ג' עמ' כד. ושם בשם אדמו"ר הרש"ב, דגבהותה של אהבה רואים מגודל הירידה שלה, שכל הסיפורים שאסור לקרוא אותם מפני שהם מורידים את הנפש ומטמאים אותה ר"ל - מיוסדים על אהבה. וזה מצביע על שרשה הגבוהה, כי הגבוה יותר נופל למטה יותר. ולכן יש באהבה כוח עליון לברר את הדרגות הנמוכות ביותר ולהעלותן למדריגה הגבוהה ביותר, עיי"ש. עוד שם, דשורש הנפש הבהמית הוא משמרי האופנים ושורש שרשה בתהו, אך המדריגה בתהו שהיא שורש שרשה של הנפש הבהמית היא מדריגה יותר גבוהה בתהו גופא ויותר בלתי מבוררת מאשר המדריגה בתהו המהווה שורש האופנים, ולכן נפלה למטה יותר, דהאופנים הם בעשייה הרוחנית, ואילו הנה"ב הוא בעוה"ז התחתון הגשמי, ויכולה להיות גם היפך מאלקות שלא כמו האופנים שנשארו במדריגות הקדושה. {{הערה|תורגם ללה"ק בתורת שלום מילואים חלק א' עמ' 355.}}.
| |
| | | |
| * לב שמחה - איתא בזהר הקדוש פ' אמור (צז, ב) עצרת דאית בית ביטול יצר הרע ועל דא לא כתיב ביה חטאת כו'. וענין ביטול יצה"ר אף שרז"ל דרשו בכל לבבך בשני יצריך ואיתא בזוה"ק אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי, א"כ מה ענין ביטול יצה"ר הלא צריכין אותו לעבודת השם, רק פי' ביטול היצר היינו שהיצר הרע יהיה בטל אל האדם{{הערה|לב שמחה שבועות תשל"ז הובא באמרי הרי"מ פ' ראה.}}. וזהו הפירוש על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, דלכאורה וכי איזה חטא אין עושין ביצה"ר? רק הפי' על החטא שלא עשו מהיצה"ר עצמו טוב.{{הערה|ע"פ לב שמחה, לך לך תשד"מ הובא באוצרותיהם של צדיקים, יום כיפור.}} | | * לב שמחה - איתא בזהר הקדוש פ' אמור (צז, ב) עצרת דאית בית ביטול יצר הרע ועל דא לא כתיב ביה חטאת כו'. וענין ביטול יצה"ר אף שרז"ל דרשו בכל לבבך בשני יצריך ואיתא בזוה"ק אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי, א"כ מה ענין ביטול יצה"ר הלא צריכין אותו לעבודת השם, רק פי' ביטול היצר היינו שהיצר הרע יהיה בטל אל האדם{{הערה|לב שמחה שבועות תשל"ז הובא באמרי הרי"מ פ' ראה.}}. וזהו הפירוש על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, דלכאורה וכי איזה חטא אין עושין ביצה"ר? רק הפי' על החטא שלא עשו מהיצה"ר עצמו טוב.{{הערה|ע"פ לב שמחה, לך לך תשד"מ הובא באוצרותיהם של צדיקים, יום כיפור.}} |
− |
| |
− | * בן יהוידע - הנה אמרו חז"ל (קידושין ל, ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, וקשה דמשכהו משמע שמוליכו עמו לבהמ"ד, ומה יעשה בו שם, והול"ל ''ברח'' לבית המדרש. וע"פ מה שנתבאר במדרש הנעלם כאן יובן המאמר כמין חומר, אם פגע בך מנוול זה להחטיאך בחמדה וקנאה ותאוה גשמית, אל תדחהו ותשליכהו לגמרי, אלא משוך אותו לבית המדרש להשתמש בו בדבר טוב, ששם יהיה לך קנאה מלומדי תורה, וחמה ותאוה להביר סברה ולעשות חדושי תורה, ויהיה לו מכחו חדוותא דשמעתתא, כי כאשר דבר סתום ומוקשה שלא יכלו לפתרו ולפרשו כל חכמי המדרש, ואתה זכית לפרשו ולפתרו במה שעתה יגיע לך מזה, הוא הדבר אשר אמר אדונינו דוד מלך ישראל, שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב.{{הערה|ע"פ בן יהוידע, קידושין דף ל'. ואולי י"ל שהדוגמא שנתן כאן הוא בעולם הזה, אבל לימות המשיח יהי' חדוותא דשמעתתא באופן נעלה יותר. ובהמשך שם: ולזה אמר (קידושין שם) אם אבן הוא נמוח נגד מדת תאוה, שהאבן בהיותה לבינה קודם שריפתה בכבשן, אם תשפוך עליה מים שואבת אותו וחוזרת ושואבת אחר שתיבש, וכן על זה הדרך, ולא נודע כי באו מים אל קרבנה, וכן מדת התאוה עושה פועל באדם, וגם ברזל הוא מתפוצץ כנגד מדת הקנאה, כי הקנאי תמיד משתדל לחתוך מחבירו קניינו וכבוד וכל רכושו, מחמת קנאתו בו, והרי הוא נעשה לו כברזל, שמלאכתו לחתוך ולקצר, ומה שקרה ליצה"ר בשם מנוול, כי נמשך מן ס"מ שמספרו עם הכולל גי' מנוול. ע"כ. (ולהעיר ממש"כ בזהר כאן אבל לא ''מנוולה'' כקדמיתא (העורך).}}
| |
| | | |
| ==מראי מקומות== | | ==מראי מקומות== |