עתיד חזיר להטהר
בכמה מהמקורות נאמר, כי החזיר עתיד 'לחזור' לישראל ולהפוך לכשר בזמן הגאולה. המפרשים נחלקו כיצד בדיוק יהיה הדבר. מצאנו גם ביאורים שונים במשמעות הדבר, והאם רק חזיר עתיד להיות כשר לעתיד לבוא, או שכל החיות הטמאות יטהרו.
טהרת החזיר
החזיר, שנאסר בפירוש בתורה באכילה, עתיד להיטהר ולחזור לישראל. דברים אלו מובאים במקומות רבים ומהם:
בשל"ה[1]ביאר, שבגאולה הרע יחזור למוטב, ולכן גם החזיר עתיד להיטהר. ובמקום אחר[2] ביאר כעין זה, שזהו מה ש"מלאך רע עונה בעל כרחו אמן", וכמו שביום כיפורים הקטיגור נהפך לסניגור, כ לעתיד החזיר יטהר. ובמקום נוסף[3], ביאר, שכיום שהחזיר הוא קליפה אסור להתקרב אליו כלל, אך לעתיד שיתמתקו הקליפות ויהיה אפשר להשתמש בדברים הטובים בהם – גם החזיר עתיד לחזור.
וברקאנטי "דרשו רבותינו ז"ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו אלינו".
ובפירוש'אור החיים' על התורה[4] מבאר מדוע לא הוציאה התורה את החזיר בפירוש מן הכלל שכל מפריס פרסה אף מעלה גרה, שהרי החזיר מעלה גרה. וביאר , שהוא רמז לזזן שיחזור החזיר, ויעלה גרה.
וכן כתב הרמ"ע מפאנו[5], וכן בסידור בית יעקב' להיעב"ץ הביא שיותר החזיר לאכילה בזמן הגאולה[6], שדווקא עתה מפני גודל טומאתו אינו יכול לעלות, אך לעתיד כש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", יחזור ויוכל להיאכל.
ראה גם בפירוש 'תורת משה'[7] לחתם סופר, ש'אין המקרא יוצא ידי פשוטו' וודאי בפועל יהיה החזיר מותר באכילה.
טעמים לטהרת החזיר לעתיד לבוא
בנגלה
בדברי שאול ביאר, שטעם איסור החיות הטמאות כיום, הוא לפי שיש בהם מזג רע, אך לעתיד כולם יזדככו כנאמר "וגר זאב עם כבש", ועל כן כולם יותרו.
ובספר מלא העומר ביאר שלפי הטבע ראוי החזיר להיות מעלה גרה, רק שכיום לא הגיע זמן תיקונו, אך לעתיד עתיד לחזור ולהיות בו סימני הכשרות.
בחסידות
באור התורה (ויקרא, ח"א ע' מח) ביאר אדמו"ר הצ"צ, כי החזיר עניינו שאוכל צואה וכו' שפונה רק לתאוות גשמיות, אך לעתיד "יתרון האור מן החושך", ולכן יחזור לעתיד. ועוד ביאר (שם ע' רלט) שחזיר עניינו קליפת נוגה, ולעתיד תתבר ויחזור ויהיה מותר באכילה.
הרבי בתורת מנחם (התוועדיות תש"נ ח"א ע' 351) ביאר ע"ד הנ"ל, שחזיר נמשל לגלות שלנו שהיא גלות ארוכה יותר, ולעתיד שיהיה הבירור של אדום, יתעלה אף הוא.
בקבלה
בליקוטי לוי יצחק (צו, ע' רמו-רמז) ביאר שמלך פרס 'איזגדור' מאכלו היה חזיר (כמובא בגמרא), ואיזגדר בגימטריא "טוב גרה". כלומר, לעתיד יטהר כי יהיה בירור וזיכוכו בשלימות.
הרבי (תורת מנחם – תפארת לוי"צ, אות קל, עמודים סח-עא) מבאר העניין באריכות, שאף על פי שמצד אחד החזיר הוא קליפת נוגה, (כנאמר לעיל בשם אור התורה) ולכן לעתיד שתהיה במתיקוה יחזור לקדושה, לאידך, כיון שהוא'מפריס פרסה' הוא נקרא'ראש לקליפות', ואפילו שלשת קליפות הטמאות. ולעתיד להבוא שיהיה הבירור של כללות קליפת נגה, יטהר דווקא החזיר, ולא חיות אחרות.
נוסף על כך, מבאר הרבי, החזיר עניינו הוא ש"מפריס פרסה" דווקא, ולא מעלה גרה, שזה מורה שהמעשה בפועל אצלו הוא בריבוי, רק חסר לו הזיכון. ועניינן של שאר בעלי החיים מורה על הבירור וזיכוך יותר, רק שחר במעשה.
ולכן כיון שיש לו את העיקר ('המעשה הוא העיקר') יוכל להתברר לעתיד, אך שאר החיות אף שהן מזוככות יותר, מכל-מקום, חסר להם העיקר ולא יוכלו להתברר.
הבן איש חי (דרוש ג' לשבת שובה) הביא שהחזיר הוא דוגמת עץ הדעת שאכל אדם הראשון, שהיה בו טוב ורע, ולכן, הנזהר מאיסור אכילת חזיר בעולם הזה, עושה תיקון החטא הדעת, ומשבר ומכניע היצר הרע בזה, ואחר שעתיד עץ הדעת להיות מתוקן – בגאולה, אף הוא יתוקן ויבא לכלל היתר.
פירושים אחרים במאמר רז"ל זה
אמנם יש שהבינו שאין הכוונה דווקא שהחזיר הגשמי עתיד להיטהר ולהיות מותר למאכל, ובמדרש תלפיות (ענף חזיר)[8]כתב בשם רבינו בחיי, שעתיד לחזור שאז יהיה בירור הרע, כמו דווקא עשו יבנה את בית המקדש השלישי.
ובפירוש רבינו בחיי[9] ביאר, שאכן אין הכוונה שיחזור החזיר ממש, אלא על הכח שלו – מלכות עשו, שכיו הוא מצר לישראל ולעתיד יחזור לעזור ולתמוך בישראל.
וכן ב'מנחת קנאות[10]', משמע, שאין הכוונה לאכילת החזיר, אלא שיתגלה לנו טעמי המצוות הכמוסים, ובתוכם טעם איסור אכילת החזיר.
ובספר המגיד כתב גם-כן, שאין הדברים כפשוטם, אלא פירושו שעתיד הקב"ה להחזיר עטרה ליושנה.
בפרי דוד ביאר, שחזיר, שמראה שטהור מבחוץ וטמא בפנים, הוא מזל על דת הנוצרים שהיא גלות אדום של היום, ולעתיד אף הם יחזרו לאמונה הטהורה לעתיד וזהו'חזיר עתיד להיטהר'.
ובלווית חן כתב שלפני פשוטו אינו מובן מדוע יותר דווקא החזיר, ומה הפירוש'יחזור', והרי לעולם לא היה מותר. וביאר שיחזור דג שטעמו דומה לטעם החזיר, שנקרא'שיבוטא'.
עיונים: איך יטהר החזיר?
בבן יהוידע [11] כתב: ודע כי מ"ש רז"ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור דהיינו שיהיה נטהר וניתר אע"ג דאין מצות בטלים לעת"ל היינו שבזה עושה השי"ת חדשה שיהיו כל החזירים הנולדים מן החזירים נולדים בשני סימני טהרה שיהיו פרסותיהן סדוקות ומעלים גרה ואחר שייולדו אלו בשני סימני טהרה ימותו החזירים הראשונים ונמצא החזיר הנמצא בעולם הוא טהור ומותר כי יש בו שני סימני טהרה.
שו"ר בס' פרדס יוסף שמיני יא ז אות סח שרצה לתרץ ג"כ כהנ"ל דהולד שיולד מאותו שישתנה בסימניו הוא שיחזור להתירו אבל הביא מהפמ"ג יו"ד סי' פ"א משב"ז סק"א שיוצא מן היוצא ג"כ אסור וכ"כ בס' יבין דעת סי' פ"א אות א' וציין שם לפרדס יוסף שמות אות כ"ח ותצוה דף תרל"ב בענין זה.
וכן בס' ילקוט הגרשוני' כללים ח"א מכתבים סי' ט' האריך בענין זה אם היוצא מן היוצא טמא או לא ונדפס שם מכתב מהמהרש"ם שאכן תירץ ע"ד הנ"ל דיוצא מן הטמא אינו בלאו אלא איסורא בעלמא ולא חמור מאיסור עשה א"כ שוב החזיר שיהי' נולד ממנו יהי' מותר לגמרי כיון דגם אמו אינה אלא בעשה עיי"ש בארוכה וזהו שלא כהגר"ח.
ובשוה"ג ב'עט סופר' שם ציין לשו"ת פרי השדה' ח"ג סי' קמ"ה ששם הביא קושיית העט סופר ותירץ דמתי אמרינן דהיוצא מן הטמא טמא רק אם לא נעשה בגוף הזה שום שינוי לכן הוא אסור לעולם אבל החזיר דהקב"ה יחדש בו בריאה חדשה ואנן קיימ"ל דכל איסור שנשתנה לדבר המותר נעשה היתר.
עי' מקור חיים הל' פסח סי' תס"ז ס"ק ד' ובחק יעקב שם וכיון דלעת"ל הקב"ה ישנה אותם אפילו אלו שכבר נולדו שיהיו להם שני סימני טהרה ובכה"ג היכא שנשתנה לדבר המותר מותר ולא דמי להיוצא מן הטמא טמא דהתם לא נעשה בגוף ההוא שום שינוי וכבר אסור כמו שהי' לעולם עכד'.
ובאגרות קודש ח"ג עמ' קנג לאחר שביאר דלעת"ל כאשר רוח הטומאה אעביר מן הארץ כל בע"ח שהם טמאים עתה יותרו עיי"ש הוסיף ע"ז וזלה"ק וזאת למודעי אמרז"ל למה נקרא שמו חזיר כו' להחזירו לנו מוכת דגמל שפן וארנבת ישארו באיסורן ול"ק מהנ"ל כי מבואר באגה"ק סכ"ו ובכ"מ ועייג"כ פסחים סח א דשני זמנים לעת"ל כשיהי' עדיין אסור וטמא וכו' ואז רק חזיר יטהר ואח"כ כשרוח הטומאה יעביר מן הארץ תבטל כל המרכבה טמאה דגמל כו' עכלה"ק דמבואר בזה שהיתר זה כבר יהי' גם בתקופה הא' רימות המשיח.
פרדס יוסף – באריכות רבה על העניין ע"ד הנגלה, והמסתעף לעניין מצוות בטלות.
אור החיים ויקרא, יא, ז "אבל לעתיד לבוא יעלה גרה ויחזור להיות מותר. פי' אור בהיר שם "ויש לי להביא ראיה מלשון חז"ל עתיד הקב"ה להחיזור לנו הרי שהיה מותר לנו קודם החטא".
ערכים קשורים
- בזמן הגאולה
- מצוות בזמן הגאולה
- יעודי הגאולה
- שינוי בעולם
- חיות בזמן הגאולה
- כשרות בגאולה
- חזיר
- חיות טמאות בגאולה
- כשרות בגאולה
- שינויי בתורה ובמצוות בגאולה
מקורות
- ↑ חיי שרה אות יו"ד: וענין יצחק תיקן התפשטות עץ הדעת טוב ורע הם יעקב ועשו נולדו תאומים כי גם הרע יתוקן כמו שאמרו רבותינו ז"ל תרגום יונתן בראשית נ יג רישא דעשו מונח בעטפי' דיצחק סוד החזרת הרע למוטב בסוד עתיד חזיר להיטהר וישחוט הקדוש ברוך הוא מלאך המות דהיינו בלע המות לנצה' ישעיה כה ח וישאר מלאך כי הקליפה בראשה יש לה אחיזה בקדושה כמו ראש עשו בעטפיה דיצחק ובהתפשטות נעשית טומאה כענין סמאל מצד אחיזתו בקדושה אל' ומצד שהוא סמא דמותא בר מינן נקרא סם ולעתיד סם יתבטל אבל אנחנו אומה ישראלית קודש ישראל לה' נקראים בשם אל' כמו שאמרו רבותינו ז"ל מגילה יח א ויקרא לו אל אלהי ישראל' בראשית לג כ כי אלהי ישראל קרא ליעקב אל' רמז לדבר אלה תולדת שם' שם יא י כי אנחנו כולו שם ולא חצי שם כמו סמאל חציו הוא שם אבל מם הוא סמא דמותא
- ↑ שם, תולדות: יד. וזהו הענין ויברכהו ה בראשית כו יב בזכות המעשר ובברכת מעשר כתיב מלאכי ג י אם לא אפתח לכם את ארבות השמים' ומצינו זה לרעה כי במבול בראשית ז יא ארבת השמים נפתחו' לרעה וכאן נתהפכו לברכה וזהו ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה והביא רש"י בפרשת וירא בראשית יח מז כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מן השקיפה ממעון קדשך' שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים וזהו כי ארובות השמים נפתחו לרחמים ומלאך רע יענה אמן כי עתיד חזיר ליטהר סמאל הקטיגור יתהפך לסניגור כמו ביום כיפור
- ↑ תולדות אדם, בית דוד סעיף רלה – "כמו אשמרו רז"ל כי עתיד חזיר לטהר הרי גם כן מכוונין בסנדלפון, ועתה שהם קליפות יש ריחוק כי סטרא דקדושא נקרא סטרא דימינא וסטרא דמסאבא נקרא סטרא דשמאלא כי "מצפון תפתח הרעה", אבל אם יתקדשו הכל יהיה קדושה, וזה סוד שני סנדלפונים, אחד לדרום ואחד לצון כי רב טוב יהיה גם כן מצפון כי הכל יוחזר לימין . . רלח: וזה לשון הרב הגאלאנטי בספר קול בוכים בפסוק'שישי ושמחי בת אדום' הקדמה מעולה קבלתיה ממורי זלה"ה והיא שלא תהיה ביטול הקליפות כולם מכל וכל אבל תהיה שאותו צד המר והקשה יעקרהו הקדוש ברוך הוא מן העולם וישאר הקצה הטוב והמתוק והענין הוא שימתק הקדוש ברוך הוא החצונים ממרירותם עד שיכנסו אל הקדושה פנימה וזהו סוד'שעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה' כי כבר ידעת כי סוד הייחוד והעונג נקרא שעשוע והנה השעשוע הזה תרד סוד שמחתו עד שיונק שהוא מטטרון שהוא תינוק יונק משדי אמו שעל ידו נעשה היחוד בשית תרד השעשוע הזה עד חר פתן ההיינו אותו חור שהוא נוקבא דתהומא רבה משכן הטמאים ועל מאורת צפעוני דהיינו נקבתו של פתן חרש וצפעוני הזה שהיא מאורת מארת חסר כתיב גמול היינו סנדלפון אשר הוא נגמל מחלב אמו ידו ומקומו הדה וכל זה מורה על סוד המתקת החצונים ומרירותם תחלף מן העולם וישארו בלי זוהמא . . וזהו סוד למה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר שעתה אסור להשתמש ביצר הרע ללא דבר מצוה כי ? חם מקצתו חם כולו ולכן עתה אסור החזיר הזה להתקרב אליו ואל תקרב אל פתח ביתה אבל לעתיד שיתמתק יהא מותר וזהו חזיר שעתיד להחזיר אל שרשו שהוא מקום הגבורות הקרושות וזהו והסירתי את לב האבן מבשרכם שכן דרכו של אבן, שאם חם מקצתו חם כולו כמו כן הוא היצר הרע הזה שהוא כיוצא בו אסיר אותו מקרביכם ונתתי לכם לב בשר' שהצד שעל האש הוא נצלה והצר האחר הוא קור, וזהו לב בשר וכמו שפירשו בזהר ח"א דף קל"ז ע"ב, לב בשר לב לעשות בשר כלומר לא יהיה היצר הרע מתפשט מגבולו אלא באותה שעה של זיווג שבין איש לאשתו יתחמם האדם לעשות בשר לבד לא לצד בחינה אחרת
- ↑ כ"כ באור החיים ויקרא יא ג: כל מפרסת וגו' מעלת גרה יתבאר על דרך אומרם ז"ל כל בהמה שמפרסת פרסה היא מעלת גרה חוץ מן החזיר והוא אומרו כל מפרסת וגו' מעלת גרה פירוש בידוע שהיא מעלת גרה ומיעט אחר כך החזיר שיצא מהכלל ואולי ממה שלא הוציא מן הכלל סמוך להודעת הכלל רמז שאפילו החזיר בכלל על דרך אומרם ז"ל (רבינו בחיי בשם תנחומא) למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור להיות מותר ומעתה כלל כל מפרסת וגו' היא מעלת וגו' לא יצא מכללו דבר ועל זמן מהזמנים אמר החזיר שהוא מפריס וגו' לא יגר. שם, שם, ז: הוסיף והוא גרה לא יגר פירוש תנאי הוא הדבר כל זמן שהוא לא יגר אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר ולא שישאר בלא גרה ויותר כי תורה לא תשונה.
- ↑ עשרה מאמרות' מאמר חקור הדין ח"ד פי"ג "וצריך לטהרם בטהרת החזיר שעתיד הקב"ה לחדש בריאתו בשני סימנים שעכשיו אינו אלא מפריס פרסיו והוא עתיד להעלות גרה"
- ↑ בפרק שירה סוף פרק ד' זמרת הארץ דף יט ע"ב כתב וז"ל ואפילו החזיר אמרו רז"ל שעתיד הקב"ה להחזירו לנו ולהתירו אכן מפני גודל טומאתו וזוהמתו אין לו שום תיקון עכשיו עד לעתיד לבוא שיעביר הקב"ה רוח הטומאה מהארץ ואמרו הטבעיים שאינו יכול להסתכל בשמים וזה מחמת נפילתו בעמקי הקליפות ותוקף דיניו על כן לא נזכר בפרק שירה זה.
- ↑ דברים פ' ראה: ואת החזיר כי מפריס פרסה היא ולא גרה טמא וגו'. בטי"ד סי' קב כתב בשם הרשב"א שאינו נקרא דבר שיש לו מתירים אלא דבר שההיתר יבוא ודאי ממילא כמו ביצה וכו' וכתב הב"ח שם וכיוצא בזה כתב בא"ז בתשובה [ח"א סי' תשנ"ו] וז"ל חתיכה שנאסרה בתיקו ונתבשלה אין שך כאן דשיל"מ אם יבוא אליהו ויטהרנה דאם יטהרנה איגלי מילתא למפרע דלעולם לא נאסרה ולא דמי לביצה שנולדה ביו"ט דאסירה ודאי וכן כל כיוצא בה, עכ"ל א"ז.
ומהרש"ל כתב עלה ולכאורה משמע דלא שייך לומר דשיל"מ היכא שהמאכל מתקלקל אבל מ"מ נוכל לומר דלא פליג עליה ואיירי בענין שאינו מתקלקל אפילו לזמן מרובה א"נ ה"ק היום או מחר יבוא אליהו ויתיר ע"ש.
והקשה הגאון הגדול ר' אבא זצ"ל אבדק"ק פפ"ד לפי מה דאיתא במדרשים שלכך נקרא חזיר בשם ההוא שעתיד הקבה להחזיר ולהתיר, אבל עכשיו הוא באמת אסור וא"כ לשיטת א"ז הנ"ל היה ראוי שיהי דשיל"מ ולא יתבטל.
והנה אם כי כונת המדרש על חזיר מיער, דהיינו אדום שלעתיד יתהפכו כל האומות ויודו לשמו הגדול, אך אין המדרש יוצא מידי פשוטו. וי"ל דבספר תולדות יצחק מפ' דלכך אסר לנו ה' כל שאיננה שוסעת שסע פרסות מפני שאותן החיות והבהמות שפרסותיהן אינן סדוקית המה נלחמים ברגליהם ומכין ודורסין בהם והמה יש להם ארס גדול ולכך אסרה התורה אותם ולכך צריכין להיות מעלה גרה בעבור שאותו הבעל חי הוא דק וזך ובעבור שהמזון הוא רחוק מהיותו מזון לאותו הבעל חי הוצרך הטבע בחכמת בוראו לתת בו כלים רבים לעיכולים רבים לשישוב המזון דק אבל הבעל חי החומרי אין צריך כ"כ עיכולים והמזון חומרי ראוי לו.
ולכן מי שהוא מעלה גרה הוא שחוזר המאכל להתעכל בפה ובאצטימכא פעם אחאת וא"כ איתו הבעל חי דק וזך ומזונו דק וזך ג"כ והמה ראוין לאכול מחמת עדינות טבעיהם. משא"כ מי שטבעה גס מזיק לנו.
והנה בודאי שהקב"ה לא יעקור מצוה אחת מכל המצות כמו שמקשין המפרשים ומחקרים על המדרש הנ"ל אבל באמת לעתיד ישנה הקבה את טבע החזיר ויפשיט זוהמתו וטבעו יזדכך ממילא יעלה גרה ויהא מותר לנו ולא נעקרה עי"ז מצווה מהתורה, כי הרי מצוה קיימת לעולם שהחזיר שגם בטבעו ועי"ז לא יעלה גרה יהיה אסור לעולם. והא תינח אותן שיהיו אז בחיים ישתנו טבעם וישתרו ממילא, אבל אותו שנתערב לנו בתבשיל או בין חתיכות אחרות שלא נזדכך טבעו קודם מיתתו יהיה אסור לעולם ולכך לא מיקרי דבר שיל"מ ודו"ק. - ↑ ענף חזיר "רבינו בחיי ז"ל ואת החזיר במדרש עתיד חזיר לטהר ולהחזיר עטרה ליושנה כי ב' מקדשות נבנו ע"י ישראל כי מקדש שני ע"י זרובבל השלישי יהיה נבנה ע"י עשו ויחזיר עטרה ליושנה ע"י שהכח שלו מצד יצחק מעורב עם שאר הכוחות וזה וגר זאב עם כבש ויהיה שלום זהו עטרה ליושנה כמו שהיה בימי שלמה עטרת שלמה שהשלום שלו".
- ↑ פ' שמיני יא ז כתב "ומדרש תנחומא למה נמשלה מלכות זו לחזיר, שעתיד הקב"ה להחזיר עליהן מדת הדין ויש נוסחאות שכתוב בהן שעתיד להחזיר העטרה ליושנה והענין כי שני המקדשים נבנו ע"י ישראל בית ראשון בנה שלמה שהוא מזרע יהודה בית שני בנה זרובבל שהיה ג"כ מזרע יהודה שנאמר ידי זרובבל יסדו וגו' ונעשה על ידי כורש שנתן רשות לזה אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה לפי שהוא החריבו. ויש נוסחאות שכתוב עתיד הקב"ה להחזירו לנו וההמון מבינים שהחזיר יהיה טהור לישראל אבל באור הענין על הכח שלו שהוא מצר לישראל ולעתיד ישוב עם שאר כל הכחות לעזור ולתמוך לישראל כי ירבה השלום בעולם שנאמר (ישעיה יא ו) וגר זאב עם כבש וגו' וכתיב שם לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי".
- ↑ שו"ת חכמי לוניל וצרפת עם הרשב"א, פרק ב' "וזה שאמר המדרש למה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד הקב"ה להחזירה לנו ר"ל מפני שאיסור אכילת חזיר נמנה עם דברים שלא נודע טעמו כמ"ש ז"ל חוקתי תשמרו ויקרא יחיד דברים שהשטן משיב עליהן ואוה"ע משיבין עליהם ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וכו' ואמרו כי לעתיד לבוא הקב"ה מגלה להם טעם איסורן עם שאר טעמי התורה וזאת היא החזרה הכתובה במדרש כי הדבר שהי' נודע בימי יהושע וזקנים ונשתכח מן הבנים כשיודיעוהו המלך המשיח הרי הוא כאילו החזירה לנו חלילה כי התורה לא תשתכח ולא תתחדש כמ"ש רז"ל אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה".
- ↑ בן יהוידע, נזיר, דף כג