סוגיא: כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים
לגירסא נוספת של ערך זה עם קישורים לכל אחד מהמקורות, לחץ כאן.
שבת לב, ב: אמר ריש לקיש, כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים, שנאמר (זכרי' ח, כג) כה אמר ה' [צבאות] בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים [והחזיקו] בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו'[1].
ביאור אופן הדרשה מהפסוק
פירוש רש"י
בכנף איש יהודי. בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון, הרי שבע מאות לשבעים לשון, וארבע כנפות יש לו, הרי אלפים ושמנה מאות.
ביאור הכרח דרשת הגמרא מהפסוק, וטעם הדבר
מהרש"א
בכנף איש וגו'. דאי ממש שיחזיקו בכנף איש יהודי לאמר וגו', הוא דבר שאי אפשר שיחזיקו ת"ש אנשים בכנף איש אחד, ועל כן דרשו בכנף כמו בשביל כנף אחד של ציצית שהיו בו, יחזיקו בו באיש יהודי להיות לו כולם משמשין, ומעלת מצוה זו לפי שהוא זכר לכל המצות ולהגין מעבירה כההוא עובדא דפרק התכלת (מנחות מד, א), ועיין בנמוקי יוסף [=סוף הלכות ציצית: וזה מפני שיכירו בזמן ההוא כמה גדולה מצוה זו, וכי היא שהגינה עלינו בגולה, ומביאה אותנו לחיי העולם הבא]. וק"ל. חידושי אגדות שם
דיוק הלשון כל "הזהיר" במצות ציצית
ספרי דבי רב
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל המקיים מצות ציצית מהו אומר, בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי. ובשבת דף ל"ב (ע"ב) היא מימרא דריש לקיש … והתם קאמר כל הזהיר במצות ציצית. והכי אורחי דאמוראי לפרש טפי מהתנא. דאילו לשון המקיים דקתני הכא, אפשר לפרש דרוצה לומר שכשלובש בגד של ארבע כנפות מקיים המצוה ומטיל בו ציצית, ומאי רבותא זוהי מדת כל אדם, ואי לא בעי להטיל בו ציצית מכין אותו עד שתצא נפשו או יפשוט אותו בגד, ולא מפני זה הוא כדאי להתקיים בו הכתוב הנזכר, אבל לשון הזהיר בציצית ניחא דהכונה דאף על גב דאין אדם חייב לקנות בגד של ארבע כנפות, באופן שיכול ליפטר ממצוה זו, מיהו הזהיר לקנות ולעשות בגד של ארבע כנפות דוקא להיות עליו תמיד, זהו שזוכה להתקיים בו אשר יחזיקו כו'... [פירוש ספרי דבי רב, על ספרי במדבר טו, לט]
רמז על דרשה זו בתורה
הרוקח
לעתיד ת"ש מן האומות יהיה בכל כנף יהודי, דכתיב על ציצית הכנף, כמניין "על ציצית" [=700] אנשים יהיה. [פירושי סידור התפילה לרוקח חלק ב' ע' תרכה]
ביאורים במאמר חז"ל זה
מהר"ל
זוכה ומשמשין וכו'. דבר זה ענין נפלא מאוד וזה כי הכנף מה שהוא סוף הטלית נקרא משמש אל האדם נמשך אל האדם, לפיכך אמר כאשר יש בכנף שלו ציצית והיא מצוה עליונה, ולכך זוכה שיהיו משמשין לו עבדים, שהם נמשכים ונגררים אחריו, כמו שנגררים אחריו הכנפים, ומשמשים לו מכל לשונת הגוים עשרה, ויש לך להבין זה ואין כאן מקום להאריך בזה כי היה צריך להאריך בטעם מצות ציצית[2].חידושי אגדות מהר"ל (חלק א), שבת שם:
הרב חיים פאלאגי
כתבו התוספות במנחות דף מ"ג ע"ב ד"ה חותם, שהציצית מעיד על ישראל שהם עבדי הקב"ה, כדאיתא בפרק במה אשה דף נ"ז כבלא דעבדא תנן ע"כ .. והיינו דאמר בשבת דף ל"ב ע"ב הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ות"ת עבדים. שהוא מידה כנגד מידה, כמו שזה קיים מצות ציצית להורות שהוא עבד להקב"ה, זה גמולו שיזכה שיהיה לו כל כך עבדים משמשים לו לעתיד לבוא, ושוב ראיתי להרב ספרי דבי רב דף ק"ד ע"ג ויעש"ב. ועיין מ"ש הרב ראשית חכמה שער הקדושה פרק ו' דף קנ"ה ע"ב ודף קנ"ו ע"א, ויעש"ב ודוק [יפה ללב חלק א', ע' נג, טור ג-ד, אות לג]
חפץ חיים
וצריך ליתן טעם למנין זה, וגם דקדוק הכתוב עשרה אנשים מכל לשונות הגוים, היה לו לאמר בקצרה ובאו שבע מאות אנשים והחזיקו בכנף איש יהודי. ונ"ל לפי שידוע שכל אחד מישראל אפילו הגרוע שבהם שקול כנגד שבעים מעובדי כוכבים, (אפילו אם ירצו לקיים הענינים שנצטוו בני נח), ורמז לדבר מה דכתיב (דברים לב, ח) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, וידוע שכשישראל צריכין להמשיך קדושת ה' עליהן צריכין על כל פנים להתקבץ בי עשרה לכל דבר שבקדושה, כידוע מאמרם ז"ל (סנהדרין לט, א) דכל בי עשרה שכינתא שריא, ועל כן לעתיד לבא כשתנתן דעה לכל העובדי כוכבים שגם הם ירצו להדבק למלך ה' ולהמשיך קדושתו עליהם, ירצו להתדבק ביחד לפי ערך מנין ישראל ועולה לפחות שבע מאות, וזהו מאמר הכתוב ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים וגו', כי איש איש מכל לשון של עובדי כוכבים שעולה שבעים הוא לפי מנין אמתי רק אחד מישראל, על כן צריך לפחות עשרה אנשים מכל לשון ולשון,
אך זה ידעו שבלתי ישראל לא ירצה הקב"ה להמשיך קדושתו על עובדי כוכבים בשום אופן, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ז, א) ג' דברים ביקש משה רבינו מלפני הש"י, ואחד מהן הוא שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים, ונתן לו, שנאמר (שמות לג, טז) ונפלינו אני ועמך מכל העם וגו', והשיב לו ה' גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, על כן יראו להכניע את עצמם תחת יד ישראל, וביותר תחת יד המקיימי מצות ציצית, שזו המצוה היא סגולה להמשיך עליהם אור ה', כמאמרם (מנחות מג, ב) שכל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה, כדי שבאמצעותן ישרה אלקים ית' קדושתו עליהם גם כן, וזהו ובאו עשרה אנשים וגו' והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם, ופן תאמרו למה לנו להצטרף עמכם, כי שמענו אלקים עמכם, כמה דכתיב ונפלינו אני ועמך וגו', ורק באמצעותכם ירצה הקב"ה להתדבק עם המנין שלנו גם כן[3]...[מחנה ישראל להחפץ חיים, שער האחרון, פרק ב' בהג"ה]
ביאורים במאמר חז"ל זה על פי קבלה
האריז”ל
הזהיר בציצית, משמשין לו לעתיד לבא אלף ות"ת עבדים. והענין זה מספר הדרושים, כי שם שד-י בו' צירופים [=כזה: שד-י, דש"י, שי"ד, די"ש, יש"ד, יד"ש[4]], הנה בששה, עולה אלף ת"ת, דהיינו ו' פעמים אות ש' לבדה, ונשאר ד"י לבד, והנה ו' פעמים ד"י גימטריא חנוך. והסוד הוא, כי זהו ציצית של מטטרו"ן, כי הלובש ציצית של מטטרו"ן, הוא בסוד עבד, ישמשו לו עבדים כמנין אלף ת"ת, ע"כ בשם האר"י זלה"ה מספר הדרושים.
הגהת מוה"ר נתן שפירא: נלע"ד נתן, שצריך עיון, איך נאמר שהאר"י ז"ל, היה דורש נגד הדרשה של הפסוק שדרשו רז"ל במסכת שבת, זה לשונם, כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים ות"ת עבדים, הדא דכתיב, אמר ה' צבאות בימים ההם, אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' עכ"ל. אבל זה שנ"ל עד"ז הוא שנפל טעות סופר בכתבי האר"י זלה"ה, וכן צריך להיות, הזהיר בציצית, משמשין לו לעתיד ב' אלפים ת"ת עבדים, והענין הוא, כי מטטרו"ן שר הפנים, שמספרו אלף עם הכולל, וגם מטטרו"ן הוא מספר ש-די, ושם שד"י בו' צירופים כנ"ל, הרי ב' אלפים ות"ת כמו שאמרו רז"ל, כפתור ופרח כנלע"ד[5].פרי עץ חיים שער הציצית סוף פרק ו']
מלבי"ם
הטלית עם הציצית רומזים לאור הנעלם הסובב כל עלמין ומעטיף אותם ... וארבע כנפות הטלית הם ארבע האורות המתפשטות בכל עולם ועולם, עד שראוה החוזים בעולם היצירה כארבע חיות נושאות את כסא הכבוד ... וידוע ששבעים שרים עומדים אחורי המרכבה, ויונקים השפע מד' ציציות שבארבע כנפות הארץ העליונה, ועל כן, כל המקיים מצות ציצית, יחזיקו בו עשרה אנשים מהכנענים, כי כל כח רוחני יש בו עשרה כחות, והם שבע מאות בכל כנף, כי כל אחד מושך יניקתו מארבע כנפות, וכנגדן למטה עשרה מכל לשון בכל כנף, ועל כן אמרו בשבת (דף לב), שכל אחד זוכה ומשמשים לו ב' אלפים ושמונה מאות עבדים...[פירוש התורה והמצוה להמלבי"ם על פרשת שלח, אות ס"ח]
ובכתבי האריז"ל שם מ"ה ברבוע מספרו עין, והוא המלוי של א-הי' דההי"ן שהוא שם הכנף, עולה ה' הויות כמנין ק"ל בקדושה, כשמסתכל שני פעמים בשני הציצית שני פעמים ק"ל, הוא ר"ס, וסימנך כי סר לראות, שהם עשר הויות בה' חסדים וה' גבורות. ומפי הרב הגאון הצדיק מהר"צ מזודטשוב זצ"ל שמעתי בזה, כי כלעומת שנכלל ה' חסדים וה' גבודות מצד החסד, כן נכלל להמתיק ה' חסדים וה' גבודות מצד הדין, שהם יוד פעמים פ"ר, מגבורות מנצפ"ך שכל אחד כלול מעשר הוא ב' אלפים ת"ת, ועל זה אמר דכל הזהיר במצות ציצית, זוכה ומשמשין לו ב' אלפים ת"ת עבדים...[ארצות החיים להמלבי"ם על שו"ע או"ח סי' כ"ד אות ח']
מה יעשה יהודי עם אלפיים ושמונה מאות עבדים?
כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
וכאשר יהודי ישאל: מה יעשה עם אלפיים ושמונה מאות עבדים - הרי זה עתה יצא מהגלות, ובזמן הגלות לא הי' לו אפילו עבד אחד, ואם כן, מה יעשה עם אלפיים ושמונה מאות עבדים?! לכאורה הרי זה "לבטלה", כי אין לו במה להעסיק את כל העבדים, ואין לו אפילו פנאי לזה, כי הוא צריך ללמוד תורתו של משיח?! - הנה שאלה זו תהי' בין השאלות שישאלו את משיח צדקנו, והוא יתרצה![תורת מנחם תשמ"ב חלק ג' ע' 1698]
ציונים נוספים
לביאורים נוספים על החשבון של ב' אלפים ות"ת עבדים, ראה: חמרא טבא סוף פרשת שלח, (קטע המתחיל אחז"ל). בית מאיר (להאדמו"ר מאוסטראווצא) פרשת שלח אות ה'. תפארת הגרשוני פרשת שלח.
לביאורים במאמר חז"ל זה על פי חסידות, ראה ישראל קדושים לר' צדוק הכהן אות ז'. שפת אמת פרשת בלק שנת תרמ"א. אמרי אמת על חנוכה שנת תרצ"ד ליל ז'.
לקישורים נוספים
וראה גם יפה תלמוד (ח"א) על שבת שם, (החידוש בזה, שהעבדים לעתיד לא יגזלו). עיר גבורים סוף פרשת שלח (רמזים על הקשר בין מצות ציצית להגאולה העתידה). דרשות חתם סופר, חלק ב', ע' רצה, ב, קטע המתחיל ממלכת (קשה שא"כ יהיו אומות העולם מ' פעמים יותר על בנ"י, והתירוץ ע"ז). קדושת שבת (בתחלת ס' פרי צדיק לר' צדוק הכהן חלק א') ע' 61, (כנ"ל אודות ריבוי האומות לגבי ישראל לעתיד). בן יהוידע שבת שם (ביאור מאחז"ל זה על פי סוד).
- ↑ וראה גם בספרי במדבר טו, לט: רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל המקיים מצות ציצית מהו אומר, בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי. ועל דרך זה בפסיקתא, סוף פיסקא קומי אורי (פל"ז).
- ↑ ראה גם נצח ישראל למהר"ל פרק ה' קטע המתחיל והבן, (ציצית מורים על חשיבות). חדושי אגדות למהר"ל (חלק ד') מנחות מג, ב בסופו, קטע המתחיל ומזה הטעם, (מצות ציצית מורה שהאדם יוצא ממדריגת הגוף, ולכן זוכה שיהיו לו עבדים
- ↑ וראה גם חתם סופר על התורה, פרשת שלח, קטע המתחיל על כנפי. עין אליהו על עין יעקב מסכת שבת שם.
- ↑ ערכי הכינויים למהר"י צמח, אות ש', בתחילתו.
- ↑ וראה גם: חידושי הגר"א על שבת שם, ובסוף פירושו על מסכת אבות (דפוס שקלאוו תקס"ד). חסד לאברהם (סלאנים) סוד הציצית קרוב לסופו. פרי קודש הלולים על סוף שער הציצית. והיה לכם לציצית חלק א' ע' ג' ואילך. חתם סופר על פרשת שלח, קטע המתחיל כ' בכאר"י.