סוגיא: אחר ארבע מאות לחורבן הבית, אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד, לא תקח
לגירסא נוספת של ערך זה עם קישורים לכל אחד מהמקורות, לחץ כאן.
עבודה זרה ט, ב: אמר רבי חנינא, אחר ארבע מאות לחורבן הבית, אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד, לא תקח. במתניתא תנא, אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת עולם, אם יאמר לך אדם קח לך שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד, אל תקח. מאי בינייהו? איכא בינייהו תלת שנין, דמתניתא טפיא תלת שני.
פירוש דברי הגמרא
רש"י
אל תקח. שהיא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך ולמה תפסיד הדינר[1]: דמתניתא טפיא תלת שנין. לחשבון הברייתא מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל"א דקתני בברייתא הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן ורבי חנינא ת' קאמר כשאמר רבי חנינא למילתיה עדיין לא עברו ת' לחורבן:
ביאור חישוב הקצים שהובאו בגמרא
תוספות
לאחר ארבעת אלפים ורל"א. היינו דאמר בחלק (סנהדרין דף צז:), אמר ליה אליהו לרב יהודה לא פחות עלמא מפ"ה יובלות וביובל אחרון בן דוד בא, א"ל בתחילתו או בסופו, אמר ליה איני יודע. וארבע אלפים ומאתים הם פ"ד יובלות, וקאמר הכא כשיעבור רוב יובל אחרון יבא, והתם מסיק רב אשי עד הכא לא תסכי ליה מכאן ואילך סכי ליה.
אברבנאל
וראוי שנעיין מאוד ... שחכמינו הקדושים יכתבו על ספר בביאור מתי ייתא משיחא, בהיותו מכלל השבועות בצבאות או באיילות השדה שלא יגלו את הקץ, כמו שזכרו בפרק שני דייני (כתובות קיא, א). ורעה עוד מזאת שמנו וטעו בחשבונם וקצם ועבר רוח מאתם כי הנה עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו ולא איש א-ל ויכזב, כ"ש שתלמודנו שנזכר זה בו, הייתה חתימתו בשנת ארבעת אלפים ר"ס לבריאת העולם, ואיך היו אם כן חכמי ישראל מגבילים את הקץ לזמן ד' אלפים ורל"א שכבר עבר.
אבל אמיתות הדבר הזה אצלי הוא מה שכבר זכרתי, שהיה מקובל אצל חז"ל בעניין ביאת המשיח שלשה גבולי זמנים: האחד זמן הגלות, ודברתי שהיה נמנע שיבוא בו המלך המשיח. והשני זמן אפשרות בואו, התלוי בזכות הדור כפי התשובה והמע"ט. והשלישי גבול זמן החיוב, שעכ"פ יבוא ולא יעבור שלא יבוא בו.
ואמרו ז"ל "'אני ה' בעתה אחישנה' זכו - אחישנה לא זכו - בעתה". והנה בגבול הראשון מזמן הנמנעות שהוא זמן הגלות המחויב הגזור חקרו כמה היה, ועל זה אמר רב חנינא במסכת עבודה זרה שהיה זה עד ארבע מאות שנה אחרי החורבן, כי הוא בכלל גזירת "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" כמו שזכרתי למעלה, ולכן לא עשה רב חנינא חשבונו לשעת הבריאה אבל אמר לאחר ארבע מאות שנה לחורבן. והמספר הזה מן ארבע מאות שנה תמצאהו בגלות מצרים ובעמידת בית ראשון ובית שני, כאלו החכמה העליונה גזרה שיהיה המספר [ד'] ממאות השנים כל גלות מחויב והכרחי, וכן כל עמידה וקיום הם כפי ארבע יסודות העולם השפל הזה, ולכן רב חנינא עשה המנעות ביאת המשיח ת' שנה ומתניתא סברה שהם ת"ג שנה.
ואומנם מאין בא להם החילוף הקטן הזה, הוא לפי שהיה יסוד החשבון בעניין הפ"ה יובלים, שהיה מקובל אצלם מפי אליהו שהם עולים אל ד' אלפים ור"ן שנה, והיה עוד מקובל אצלם שיהיה ביובל האחרון ובסופו, וכדברי אליהו, ויתחייב מזה שיהיה יותר ממחצית היובל האחרון. והנה ר' חנינא ראה שהיה ביובל שבע שמיטות, וסבר שיהיו רובם שהם ד' שמיטות בגלות המחויב ההוא, ותבוא א"כ השלמתם ארבע מאות שנה אחרי החורבן בשנת ארבעה אלפים ורנ"ח בדיוק.
אבל במתניתא עשה החשבון באופן אחר. והוא שיהיה מהיובל האחרון מחציתו כ"ה שנה, ועוד שמיטה אחת שהם שש שנים, מלבד שנת השמיטה שהיא קודש, וממנו ראוי שיתחיל זמן האפשרות, והייתה אותה השנה סוף זמן הנמנעות ותחילת זמן האפשרות, ויהיה לפי זה הגלות המחויב וההכרחי ת"ג שנה, שנשלמו בשנת ד' אלפים ורל"א, כמו שאמרו. ולפי שבמתניתא עשו החשבון כפי היובלים בלבד, ולכן יחסרו לשנות בריאת העולם, אבל בין למר ובין למר לא הייתה כוונתם שאז תהיה שנת הגאולה הגמורה כפירוש רש"י, כי אם שעד אותו זמן היה זמן הימנעות ביאת המשיח ומשם ואילך הייתה ביאתו אפשרית בזכות הדור.
ולכן אמרו שאין ראוי לקנות השדה השוה אלף דינרים בדינר אחד כי אולי יבוא משיח ויפסיד הדינר ההוא. ולא היה חוששים השלמים ההם להפסד הדינר כי למה לא ישלח אדם דינרו על פני המים על הספק אולי ירוויח בו אלף דינרים, אבל אמרו זה לפי שכל אשר בשם ישראל יכונה ראוי שיכסוף ביאת המשיח ויזכך מעשיו בתשובה ובמע"ט כדי שימהר יחישה ביאתו, ואם יקנה השדה בארץ הגלות יהיה אצלו הדבר בהפך, וכדי להישיר את המאמינים, באו דברי השלמים האלה לא להרוויח את הסוחרים.
הנה התבאר מזה ששם במסכת עבודה זרה לא כיונו לבאר קץ הגאולה כי אם גבול זמן הימנעות ביאת המשיח עד זמן אפשרות בואו, ושהחשבונות ההם מסכימים אל עניין הפ"ה יובלים… [ישועות משיחו, העיון הראשון, פרק א']
עין אליהו
והנה הטעם שחשבו שלא יתמהמה כי אם ארבע מאות שנה, הוא, דמבואר בסנהדרין פרק חלק (דף צ"ט, א) ר' דוסא אמר ת' שנה [רוצה לומר ימות המשיח, שנאמר (תהלים צ, טו) שמחנו כימות עניתנו, וכתיב (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה], ולכן חשבו גם כן שיהי' כמו בגלות מצרים כי אם ארבע מאות שנה. אך מה שהתמהמה ביותר, עיין בשבועות בפרק קמא (י, א) המאמר דקרא עלי מועד לשבור בחורי, ועיין שם בעין אליהו שביארתי היטב הטעם מה שהתמהמה ביותר. [על עין יעקב שם]
דיונים בדברי הגמרא למעשה: - לקט מכמה ספרים
של"ה
ספר אודיע שלבי היה בוער תמיד, כשראה ראיתי בני ישראל בונים בתים כמו מבצרי השרים, עושים דירת קבע בעולם הזה ובארץ הטמאה, ואף שאמרו רבותינו ז"ל עתידים בתי צדיקים שיבאו לארץ ישראל, מכל מקום כוונתם היא להיות להם נחלה להנחיל לבניהם, כאילו היתה זו הנחלה לו ולזרעו וזרע זרעו עד עולם. וזה נראה חם ושלום כהיסח הדעת מהגאולה. על כן בניי יצ"ו, אף אם יתן ה' לכם עשירות גדולה, בנו בתים כפי הכרח צרכיכם ולא יותר, ולא תבנו המגדלים וחומות בגאוה וגדולה רק להיות לכם מדור לפי כבודכם וחדרים להתבודד בהם לתורה ולתשובה … של"ה, סוף מסכת סוכה:
ספר החיים
לפי שרבים מבני עמנו הם אשר כמעט מתיאשים מן הגאולה, וחושבים עצמם כתושבים בארץ האויב, ובונים להם בתים נאים וחשובים, לא בארץ הקדושה אשר נשבע ה' לנו. ורבותינו ז"ל אמרו (בבא בתרא ס, ב) אדם בונה ביתו וסד אותו בסיד, פי שוודאי ראוי לאדם להרחיב קצת דעתו בדירה נאה (=ראה ברכות נז, ב) רק שישייר אמה על אמה, והיכן אמר רב יוסף כנגד הפתח, כי שם ודאי המקום שראוי לתת זכרון זה, כדי שישים האדם אל לבו בכל עת זמן הגאולה, שאז נצא מפתח בתינו ונעלה לירושלים עיר שמחתינו .. ורז"ל שאמרו (כתובות קי, ב) שכל מי שדר בחו"ל נעשה כמי שאין לו אלוקים וכאילו עובד עבודה זרה, לא אמר זה רק על העושה קביעות דירתו בחו"ל ומתערב עמהם, וזהו לשון הדר בחוץ לארץ, לפי שכל מחשבתו הוא ששם יהיה ביתו עד עולם, ושם תהא קבורתו, כי אוה ישיבת חו"ל למושב לו, שזהו ודאי כמו כפירה באלוקי הארץ.ספר החיים, (לרבי חיים ב"ר בצלאל, אחי המהר"ל מפראג), ספר גאולה וישועה פ"א:
אמרי צבי
וקשה על איזה מקום אמר זאת. על ארץ ישראל בטח לא אמר כן, דהלא דין מפורש הוא במסכת בבא קמא דף פ' ע"ב בגמרא, והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפי' בשבת, ועיי"ש ברא"ש דכתב דוקא משום מצות ישוב א"י, אבל לצורך מצוה אחרת לא שרי' אמירה לאינו ישראל, ואפי' לצורך מילה, עיי"ש. וכן פסקו כל הראשונים. א"כ הא חזינן דמצוה לקנות בית ושדה אף היום בא"י. אלא ודאי לא אמר רק על חוץ לארץ, וגם בזה נראה לי אשר לא מצד הדין אמר זאת רק מצד עצה טובה, ואולי רק מצד חסידות, דהלא מבואר במס' בבא מציעא דף י"ד ע"א בגמ', דעביד אינש דזבין ארעא ליומי, ועיי"ש בפרש"י. ועיין במס' תענית דף י"ז ע"א בגמ', רבי אומר אומר אני אסור לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו, ועיי"ש בפרש"י. וא"כ בטח דעל זה נוכל לומר עביד אינש דזבין ארעא ליומי, ומכ"ש באם קונה שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד. אלא רק מצד חסידות אמר זאת, למען שיהא האמונה חזקה בלב האדם בכל יום ויום בביאת הגואל במהרה בימינו אמן סלה. [אמרי צבי חלק א', על מסכת עבודה זרה שם]
הגאון ר' שלמה קלוגר
ובוודאי אין כוונתם שחששו על הפסד הדמים, דכל כהאי ריתחא לירתח רחמנא עלן ויפרקינון[2] ונפסיד אלפי אלפים ויבא גואלינו צדק, ובמה נחשב ממון אם יבא גואלינו, ואז יהי' מונחים אבנים טובות סביבות ירושלים כאבני הפקר, כמ"ש במדרש[3] והובא בעוללות אפרים. אך כוונת חז"ל להגדיל האמונה, שכל כך יהי' ביד איש הישראלי אמונה על הגאולה, עד שידמה לו דאפילו דינר אינו שוה בית בחוץ לארץ. והנה אם הי' בנו אמונה זו ודאי כבר הי' בא הגואל, אך בעונותינו הרבים אבדה האמונה ונכרתה מפינו, לזה נתארך הגלות. אך זה קניית בית דהוי הכרח לכך, ואי אפשר לאדם בלא זה, אבל לקנות עוד כפרים ושדות וכרמים לעבור על דברי חז"ל, זה ודאי לא נשמע ולא נראה[4]. [שאלות ותשובות ובחרת בחיים סי' ס"ד (שלהי קטע המתחיל והנה אחר)]
חתם סופר
ואולי בבונה בית אבנים שלא לצורך להרחיב לו משכנות בחוץ לארץ ולהתייאש מן הגאולה, בכיוצא באלו הרי בנינו סכנה ואינה מצוה להגן, והה"נ המרחיב דעתו לבנות במקום שלא היה שם בית כדי להוסיף ישיבת חוץ לארץ, דידיעת ההפכים אחד, כי היכי דאיכא מצוה בארץ ישראל בבתים טפי מדקלי משום ישוב א"י... ה"ה בהיפוך בחוץ לארץ, אבל בעונותינו הרבים באורך הגלות כי לא נשא הארץ לשבת אותנו וישמחו אלי גיל כי ימצאו מקום פנוי לבנות עליו בית, ומצוה רבה נמי עביד להמציא מקום דירה לשה פזורה עד ישקיף ה' וירא, ויעיין רפ"ב דתענית י"ז ע"א בפירש"י ד"ה רבי אומר אומר אני כו' יע"ש, לדעתי איכא מצוה וכדי להגן. והנה ירמי' [כט, ה] אמר בנו בתים ושבו וגו' ומייתי ליה ש"ס בבא בתרא כ"ט ע"א, נראה מזה שהיו בני גולה מצפים לישועת ה' בכהרף עין, והיה בעיניהם כחטא ועון לבנות בתים ולנטוע כרמים בח"ל, עד שנאמר להם מירמי' עפ"י ה' שאין תשועתם ממהרת קודם ע' שנה … ומינה גאולתנו העתידה שנסתם קיצה וכל יומא זמנה הוא, נתבונן מזקנינו שלא לבנות בתים ולנטוע כרמים כנ"ל. אך כל זה לבנות ללא צורך, אבל צרכינו מרובים וישיבתנו מצער והגלות ארוך עלינו, נראה דאין להקפיד בכיוצא בזה...שאלות ותשובות חתם סופר חלק יורה דעה סימן קל"ח:
פלא יועץ
ובפרט בארץ העמים אם אפשר לו לאדם לדור בישוב על ידי שכירות, יותר טוב שלא יבנה בתים כלל ולא יקבע דירה בארץ טמאה, וזה מורה על אמונת הגאלה וצפית הישועה מיום ליום וכמו שכתבנו במקומו. אבל אם הרחיב ה' את גבולו ויש לו נכסים מרבים, טוב שיקנה בתים וחצרות וחניות כברכת ה' אשר נתן לו להשכיר ולטל שכר, כדי לקים מאמר רבותינו זל, שאמרו (בבא מציעא מב, א) לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא, שליש תחת ידו. ויכול לעשות שיהא הון ועשר בביתו וצדקתו עומדת לעד, כגון אם ישכיר הבית בזול לעני הגון או לתלמיד חכם..ספר פלא יועץ, ערך בנין:
בעל הבני יששכר
נ"ל דוהו דוקא שדה שעשוי למזון. ומזונות מצוים בכל יום למכור בשוק. מה שאין כן בתים לדירות. אפילו לשעה צדיך אדם לדירה: תדע דאם לא תימא הכי לא יהא אדם רשאי לשכור דירה לשנה. כי בכל יום נצפה גאולתינו. אבל להיות דבר זה דבר שאי אפשר ולא סגי בלאו הכי לא מקרי חסרון אמנה:
וגם בלא זה הלא קיימא לן (מגילה כט, א) עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בא"י. והנה (ברכות ח, א) אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה (ד' אמות של הלכה של כל א' מישראל) יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות. הנה בודאי שיקבעו בא"י. הנה כל א' מישראל כאשר קונה בתים בחוץ לארץ וקובע בתוכו לתורה ולתפילה. ועושה בתוכו צדקה ומצוה. הנה נתקדש המקום ההוא. ועתיד שיקבעו בא"י. הנה הקונה ההוא לשם שמים מוסיף על א"י ומצוה קעביד:
ועוד נ"ל דאפילו קניית שדה לא מיקרי חסרון אמנה. כי ממה נפשך אם יתמהמה משיח איזה זמן ישתמש בשדה ויהנה מפירותי'. ואם יבא למחר משיח צדקינו גם לדינרין אין לנו חפץ הלא כל הארץ וכל העולם לפנינו לא נחסר כל טוב. מה לנו ולדינרין ובפרט לכספא דשיקרא הנהוג: אבל אזהרת התנא הוא רק אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרין בדינר. כי אותו האדם רוצה לנסותינו או ללעוג על אמונתינו. בודאי מן הצורך להקהות את שיניו. ולהראות חוזק אמונתינו אמונת אומן. וקרובה ישועתינו לבוא: דברים נחמדים (לבעל הבני יששכר על מסכת עבודה זרה כאן
ביאור דברי הגמרא על דרך הרמז
בן יהוידע
ויש להבין הלא ר' חנינא ומתניתא שניהם אמרו דבר אחד, שהוא אל יקח אדם שדה שוה אלף אפילו בדינר אחד, ולמה ר"ח דקדק למנקט על שנים דאחר חרבן, ומתניתא נקיט האי מילתא מבריאת העולם שהוא ד' אלפים ורלא, והגם דקאמר תלמודא איכא בין זה לזה הפרש שלש שנים במתניתא, אין זה הפרש חשוב כ"כ שיהיה רח נייד מדברי הברייתא ונקיט חשבון אחר. ונ"ל בס"ד דר"ח נתכוון להזכיר בענין זה בדבריו מספר ת', לרמוז דביאת המשיח תלויה בהכנעת ת' רוחות דקליפת אדום, בסוד (בראשית לג, א) והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו, ולכן אליהו זכור לטוב המבשר אותנו על גאולה מספרו ת'. אך הברייתא נקיט האי מלתא על חשבון בריאת העולם, כדי שיהיה מוכרח לזכור מספר ר"ל בתוך החשבון מספר רל"א, שהוא מנין גאוה במלואה גימל אל"ף וי"ו ה"י, לרמוז שהגאולה תהיה בהעדר הגאוה דכתיב (תהלים יח, כח) כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל, ומה שהיה שני אלפים תוהו כנגד שני אלפין של אמת ושל אדם שנפגמו, ובשני אלפים תורה נרמז תיקון שלהם שיהיה ע"י לימוד תורה שבכתב ושבע"פ.
- ↑ אמנם בחידושי הריטב"א שם מפרש הגמרא באופו אחר, וזה לשונו: "הא דתניא אם יאמרו לך קח שדה שוה אלף דינר בדינר אחד אל תקח. פירש רש"י ז"ל, מפני שהוא קץ הגאולה. ולפי פירושו יש לנו לומר [ראה לעיל ט, א] ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו, ולא נתקיימו דברי התנא. ואינו נכון בעיני. ולכך נראה לפרש, שהם היו יודעין כי לאותו הזמן ראויין ליגאל, אלא אם כן גרמו עונות מרובים, ואם רבו אותם עונות לעכב המשיח, ראוים הדור ההוא ליענש שירבו הגזרות עליהן ויוציאו הקרקעות מתחת ידן, כנ"ל". ועל דרך זה כתב בתוספות הרי"ד (מהדורא קמא) "פירש המורה שהוא קץ הגאולה. ובתשובות הגאונים ראיתי מפני שהיה באותו הזמן שמד גדול על ישראל, וזה נראה לי..."
- ↑ ראה ראש השנה לב, ב.
- ↑ ראה ילקוט שמעוני ישעי', סוף רמז תע"ח.