שינויים

א) הנצי"ב בהעמק שאלה פ' וזאת הברכה (שאילתות סימן קסז אות יז, וראה גם שאילתא א' אות ח') כתב לבאר עפ"י הגמרא ביומא (פה,ב) בהא דאמרינן דפקו"נ דוחה כל התורה, והגמ' מביא כמה ילפותות: רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא,טז) ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רבי יהודה אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו, (ויקרא יח,ה) וחי בהם - ולא שימות בהם. וקאמר בגמ' דהדרשה דוחי בהם הוא גם על '''הספק''', משא"כ הדרשה דחלל עליו שבת אחת וכו' הוא רק אם '''בודאי''' יחיה וישמור שבתות הרבה, הרי יוצא מזה דלהאי ילפותא הנלמד מן הפסוק וחי בהם אנו למדים שגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת דספק כודאי, ואילו מצד הלימוד דחלל עליו שבת אחת, ילפינן דרק ודאי דוחה ולא ספק, ולפי"ז י"ל דסבירא להו להתוס' דבהאי עובדא שהנער מת, אי אפשר ללמוד מדין וחי בהם שהרי הוא כבר מת, ומה ששייך בזה ללמוד, הוא רק מדין ושמרו בני ישראל את השבת דמוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, וא"כ הרי הכא רק '''בודאי''' פיקוח נפש אפשר לדחות האיסור טומאה ולא בספק, ולכן כתבו התוס' שברור היה לו שיחייהו, דאין זה ספק פיקוח נפש אלא ודאי פיקוח נפש, ולכן מותר היה לו להטמא לו, ואילו אם היה זה רק ספק פיקוח נפש לא היה לו ההיתר כיון דבזה ליכא הלימוד דספק עכ"ד.

א) הנצי"ב בהעמק שאלה פ' וזאת הברכה (שאילתות סימן קסז אות יז, וראה גם שאילתא א' אות ח') כתב לבאר עפ"י הגמרא ביומא (פה,ב) בהא דאמרינן דפקו"נ דוחה כל התורה, והגמ' מביא כמה ילפותות: רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא,טז) ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רבי יהודה אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו, (ויקרא יח,ה) וחי בהם - ולא שימות בהם. וקאמר בגמ' דהדרשה דוחי בהם הוא גם על '''הספק''', משא"כ הדרשה דחלל עליו שבת אחת וכו' הוא רק אם '''בודאי''' יחיה וישמור שבתות הרבה, הרי יוצא מזה דלהאי ילפותא הנלמד מן הפסוק וחי בהם אנו למדים שגם ספק פיקוח נפש דוחה שבת דספק כודאי, ואילו מצד הלימוד דחלל עליו שבת אחת, ילפינן דרק ודאי דוחה ולא ספק, ולפי"ז י"ל דסבירא להו להתוס' דבהאי עובדא שהנער מת, אי אפשר ללמוד מדין וחי בהם שהרי הוא כבר מת, ומה ששייך בזה ללמוד, הוא רק מדין ושמרו בני ישראל את השבת דמוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, וא"כ הרי הכא רק '''בודאי''' פיקוח נפש אפשר לדחות האיסור טומאה ולא בספק, ולכן כתבו התוס' שברור היה לו שיחייהו, דאין זה ספק פיקוח נפש אלא ודאי פיקוח נפש, ולכן מותר היה לו להטמא לו, ואילו אם היה זה רק ספק פיקוח נפש לא היה לו ההיתר כיון דבזה ליכא הלימוד דספק עכ"ד.

אמנם בס' 'הלכה ורפואה'{{הערה|ח"ד עמ' קטז והלאה, וראה לקוטי שיחות חכ"ז עמ' 137 הערה 44 וחי"ז עמ' 489.}} הובא בשם הרבי שיטת הנצי"ב הנ"ל ב'העמק שאלה', שביאר עפ"ז דברי השאילתות דנקט רק הלימוד דר' שמעון בן מנסיא דחלל עליו שבת אחת וכו', משום דס"ל כדעת הבה"ג{{הערה|ח"ד עמ' קטז והלאה, וראה לקוטי שיחות חכ"ז עמ' 137 הערה 44 וחי"ז עמ' 489.}} דמחללין שבת להצלת עובר אע"פ שאינו בכלל אדם, וע"כ א"א ללמוד עובר מוחי בהם שנאמר בו (ויקרא שם) "אשר יעשה '''האדם''' וחי בהם", אלא מהא דר"ש בן מנסיא דחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, וכ"מ בראשונים לנדה מד,ב ובכ"מ, ועפ"ז הוסיף הנצי"ב לבאר הא דדייק הבה"ג בלשונו שכתב (הל' יוה"כ עמ' קפח): "אשה עוברה '''דידעינן''' דאי לא אכלה מתעקר ולדה שפיר דמי למיתן לה (ביוהכ"פ)", ולכאורה מה צריך להא "'''דידעינן דנעקר ולדה'''" הרי גם ספק פקו"נ דוחה כל התורה? אלא שדין זה שגם הספק דוחה איננו יודעים אלא מן הלימוד של "וחי בהם", אבל בהא דר"ש בן מנסיא אינו אלא '''בודאי''', וכ"כ רש"י ביומא שם (ד"ה ואשכחן): "… חלל עליו כדי שישמור '''ודאי''' שבתות הרבה", ולכן כיון דדין הצלת עובר אינו אלא מדרשא דר"ש בן מנסיא, ע"כ בדיוק נקט הבה"ג "דידעינן" שזהו רק בודאי עיי"ש.

אמנם בס' 'הלכה ורפואה'{{הערה|ח"ד עמ' קטז והלאה, וראה לקוטי שיחות חכ"ז עמ' 137 הערה 44 וחי"ז עמ' 489.}} הובא בשם הרבי שיטת הנצי"ב הנ"ל ב'העמק שאלה', שביאר עפ"ז דברי השאילתות דנקט רק הלימוד דר' שמעון בן מנסיא דחלל עליו שבת אחת וכו', משום דס"ל כדעת הבה"ג{{הערה|הובא בס' תורת האדם להרמב"ן (שער הסכנה דף ח-ט), ובר"ן (יומא דף ג,ב מדפי הרי"ף ד"ה וכתוב), ורא"ש פרק בתרא דיומא סי' יג.}} דמחללין שבת להצלת עובר אע"פ שאינו בכלל אדם, וע"כ א"א ללמוד עובר מוחי בהם שנאמר בו (ויקרא שם) "אשר יעשה '''האדם''' וחי בהם", אלא מהא דר"ש בן מנסיא דחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, וכ"מ בראשונים לנדה מד,ב ובכ"מ, ועפ"ז הוסיף הנצי"ב לבאר הא דדייק הבה"ג בלשונו שכתב (הל' יוה"כ עמ' קפח): "אשה עוברה '''דידעינן''' דאי לא אכלה מתעקר ולדה שפיר דמי למיתן לה (ביוהכ"פ)", ולכאורה מה צריך להא "'''דידעינן דנעקר ולדה'''" הרי גם ספק פקו"נ דוחה כל התורה? אלא שדין זה שגם הספק דוחה איננו יודעים אלא מן הלימוד של "וחי בהם", אבל בהא דר"ש בן מנסיא אינו אלא '''בודאי''', וכ"כ רש"י ביומא שם (ד"ה ואשכחן): "… חלל עליו כדי שישמור '''ודאי''' שבתות הרבה", ולכן כיון דדין הצלת עובר אינו אלא מדרשא דר"ש בן מנסיא, ע"כ בדיוק נקט הבה"ג "דידעינן" שזהו רק בודאי עיי"ש.

וכתב ע"ז הרבי (לקוטי שיחות חכ"ז שם) דע"פ לשון הרמב"ן והר"ן הנ"ל, יש להעיר בדבריו בענין "'''ספק''' סכנת העובר", עכלה"ק - שהרי כתב הרמב"ן: "ואע"ג דתנן (אהלות פ"ז מ"ו) האשה המקשה לילד מביאין סכין ומחתכין אותו אבר אבר יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש, אלמא דמעיקרא דלית בי' משום הצלת נפשות כו' אפילו הכי לענין שמירת מצות מחללין עליו אמרה תורה חלל עליו שבת אחת '''שמא''' ישמור שבתות הרבה, הילכך אפילו בהצלת עובר פחות מבן מ' יום שאין לו חיות כלל מחללין עליו כדעת בעל הלכות" הרי כתב הרמב"ן שמחללין על העובר אפי' בפחות מבן מ' יום שאין לו חיות כלל משום '''שמא''' ישמור שבתות הרבה", ומשמע שאפילו הוא באופן שאין זה ודאי שישמור שבתות הרבה גם מחללין, וזה לא כההעמק שאלה הנ"ל דאין זה אלא בודאי.

וכתב ע"ז הרבי (לקוטי שיחות חכ"ז שם) דע"פ לשון הרמב"ן והר"ן הנ"ל, יש להעיר בדבריו בענין "'''ספק''' סכנת העובר", עכלה"ק - שהרי כתב הרמב"ן: "ואע"ג דתנן (אהלות פ"ז מ"ו) האשה המקשה לילד מביאין סכין ומחתכין אותו אבר אבר יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש, אלמא דמעיקרא דלית בי' משום הצלת נפשות כו' אפילו הכי לענין שמירת מצות מחללין עליו אמרה תורה חלל עליו שבת אחת '''שמא''' ישמור שבתות הרבה, הילכך אפילו בהצלת עובר פחות מבן מ' יום שאין לו חיות כלל מחללין עליו כדעת בעל הלכות" הרי כתב הרמב"ן שמחללין על העובר אפי' בפחות מבן מ' יום שאין לו חיות כלל משום '''שמא''' ישמור שבתות הרבה", ומשמע שאפילו הוא באופן שאין זה ודאי שישמור שבתות הרבה גם מחללין, וזה לא כההעמק שאלה הנ"ל דאין זה אלא בודאי.