שינויים

ולפי"ז יש לדון גם בעניננו, דכיון שביאר הרא"ש שכל האכו"ש הוא מצד הקרבנות, א"כ י"ל דבמילי אחריני בזמן שלא היו אוכלים קרבנות היו קיימים באיסור אכילה (וראה לקוטי שיחות חכ"ג פ' נשא א' בענין הוראת שעה דקרבנות הנשיאים בשבת אם הוא הותרה או דחוי').

ולפי"ז יש לדון גם בעניננו, דכיון שביאר הרא"ש שכל האכו"ש הוא מצד הקרבנות, א"כ י"ל דבמילי אחריני בזמן שלא היו אוכלים קרבנות היו קיימים באיסור אכילה (וראה לקוטי שיחות חכ"ג פ' נשא א' בענין הוראת שעה דקרבנות הנשיאים בשבת אם הוא הותרה או דחוי').

== טעם השמחה בחנוכת ביהמ"ק ==

== טעם השמחה בחנוכת ביהמ"ק ==

אבל עי' בשיטה על מו"ק לתלמידו של ר' יחיאל מפריש (מו"ק שם) שבתחילה הביא פירוש הריב"ם דהא דאין שמחה בלא אכילה ושתי' הוא משום קרבנות השלמים (כתוס' הרא"ש הנ"ל) אבל אח"כ כתב וז"ל: ומורי הר"ר יחיאל פי' דבהדיא כתיב שמחה בחנוכת הבית בפרשת ראה (דברים יב,ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, ודרשינן בפ"ק דמגילה י,א, מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים וכתיב בתריה (פסוק י) והניח לכם מכל אויביכם מסביב והיינו קודם בנין ביהמ"ק, דדרשינן בסנהדרין (כ,ב) שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה וכתיב (דברים יב, יא-יב) והי' המקום אשר יבחר ה' וכו' ושמחתם לפני ה"א וגו', ולכן הוצרכו לבוא כל ישראל לחנוכת ביהמ"ק ולשמוח בשמחת חנוכת הבית ולכן אמר אין שמחה בלי אכילה ושתיה, עכ"ל . דלפי"ז יוצא דהמחייב בשמחה אינו רק משום הקרבנות (כהתוס' הרא"ש והריב"ם) אלא דחנוכת הבית מצ"ע הוא המחייב השמחה, ולפי"ז אפ"ל דההיתר אכילה אינו מוגבל רק בהקרבנות אלא בכל הזמן ובכל מילי.

אבל עי' בשיטה על מו"ק לתלמידו של ר' יחיאל מפריש (מו"ק שם) שבתחילה הביא פירוש הריב"ם דהא דאין שמחה בלא אכילה ושתי' הוא משום קרבנות השלמים (כתוס' הרא"ש הנ"ל) אבל אח"כ כתב וז"ל: ומורי הר"ר יחיאל פי' דבהדיא כתיב שמחה בחנוכת הבית בפרשת ראה (דברים יב,ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, ודרשינן בפ"ק דמגילה י,א, מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים וכתיב בתריה (פסוק י) והניח לכם מכל אויביכם מסביב והיינו קודם בנין ביהמ"ק, דדרשינן בסנהדרין (כ,ב) שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה וכתיב (דברים יב, יא-יב) והי' המקום אשר יבחר ה' וכו' ושמחתם לפני ה"א וגו', ולכן הוצרכו לבוא כל ישראל לחנוכת ביהמ"ק ולשמוח בשמחת חנוכת הבית ולכן אמר אין שמחה בלי אכילה ושתיה, עכ"ל{{הערה|וראה מה שביאר בזה בס' מאור ישראל מו"ק שם.}}. דלפי"ז יוצא דהמחייב בשמחה אינו רק משום הקרבנות (כהתוס' הרא"ש והריב"ם) אלא דחנוכת הבית מצ"ע הוא המחייב השמחה, ולפי"ז אפ"ל דההיתר אכילה אינו מוגבל רק בהקרבנות אלא בכל הזמן ובכל מילי.

ויש להוסיף במ"ש המדרש (ב"ר נח פל"ה,ג) "ואותן ז' ימים היו ישראל אוכלים ושמחים '''ומדליקין נרות''' ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר וכו' ולא התענינו ביוהכ"פ". וביפה תואר השלם שם ביאר מה שהיו אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות דכיון דקרי ליה חג כדכתיב בס' מלכים, נראה שנהגו בהם כחג להקריב שלמי חגיגה ולאכול ולשתות ולשמוח ולהדליק נרות, דנראה דסב"ל ג"כ שהשמחה הי' משום חנוכת הבית שזהו הסיבה דהוה חג, ולכן הדליקו גם נרות, אבל לא שהשמחה הוא פרט בהקרבנות (ועי' בס' משך חכמה פ' אמור (כג,לא) עה"פ כל מלאכה, שלא הי' נוהג שם רק איסור מלאכה בלבד).

ויש להוסיף במ"ש המדרש (ב"ר נח פל"ה,ג) "ואותן ז' ימים היו ישראל אוכלים ושמחים '''ומדליקין נרות''' ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר וכו' ולא התענינו ביוהכ"פ". וביפה תואר השלם שם ביאר מה שהיו אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות דכיון דקרי ליה חג כדכתיב בס' מלכים, נראה שנהגו בהם כחג להקריב שלמי חגיגה ולאכול ולשתות ולשמוח ולהדליק נרות, דנראה דסב"ל ג"כ שהשמחה הי' משום חנוכת הבית שזהו הסיבה דהוה חג, ולכן הדליקו גם נרות, אבל לא שהשמחה הוא פרט בהקרבנות (ועי' בס' משך חכמה פ' אמור (כג,לא) עה"פ כל מלאכה, שלא הי' נוהג שם רק איסור מלאכה בלבד).