ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן יט׃ חנוכת ביהמ"ק השלישי ביוהכ"פ
בשיחת קודש דאור ליום ח' תשרי תשנ"ב איחל הרבי שכמו שהי' בחנוכת בית ראשון בימי שלמה ביוהכ"פ שלא הוצרכו לצום, ואדרבה היו ברוב שמחה מצד חנוכת ביהמ"ק, כן תהי' לנו גם עכשיו בבנין בית השלישי שיתגלה תומ"י ממש ויותחל חנוכת ביהמ"ק השלישי באופן שלא נצטרך לצום ביוהכ"פ ונשמח בחנוכת ביהמ"ק וכו', ע"כ.
ועי' בתקוני זוהר (תכ"א - דף נז, ב) דאיתא "פורים אתקריאת על שם יוהכ"פ דעתידין למתענגא בי' ולשנויי לי' מענוי לעונג".
ופי' המהרש"ם בס' דעת תורה או"ח סוס"י תרפו דאולי ר"ל שבחינוך ביהמ"ק השלישי לא יתענו ביוהכ"פ כשם שעשו בימי שלמה, עיי"ש.
ומעתה יש להסתפק כשיהי' חנוכת ביהמ"ק ביוהכ"פ ולא יהי' צורך לצום, האם תתקיים אז עבודת יוהכ"פ ע"י הכהן גדול כמו בכל שנה, או נימא כיון שנתבטל ענין הצום במילא לא שייך גם עבודת יוהכ"פ.
קרבנות היום דיוהכ"פ והצום
והנה בשיחת קודש דש"פ בראשית תשמ"ה הקשה הרבי על לשון הרמב"ם ריש הל' עבודת יוהכ"פ: "ביום הצום מקריבין תמיד של שחר וכו'", דמהו הדיוק בלשונו דנקט "ביום הצום" ולא "ביום הכפורים" כדנקט בשאר מקומות?
ובמשנת יעבץ (חידושי הלכות וביאורים על הרמב"ם להגר"ב ז'ולטי שנדפס בספר הזכרון שלו) עמד ג"כ על דיוק זה, וביאר עפ"י מה דאיתא במועד קטן ט,א, דבימי שלמה בחנוכת בית ראשון לא עשו ישראל את יום הכפורים, ומבואר שם בגמ' דאכלו ושתו דאין שמחה בלי אכילה ושתי', ויש להסתפק אם מה שנדחה יוהכ"פ אז הי' זה רק לגבי אכו"ש אבל לא מעבודת היום, או שנדחה יוהכ"פ באותה השנה מכל דיני יוהכ"פ ולא הקריבו גם קרבנות היום. וראה גם לקוטי שיחות ח"ח פ' נשא ג' בהערה 42 בסופו שכתב וז"ל: "ויש לברר בנוגע לקרבנות וכיו"ב דיוהכ"פ דחנוכת ביהמ"ק בימי שלמה דכל בנ"י אכלו וכו' (מ"א ח, סה ורש"י שם. מו"ק ט, א) - וללמוד לנדו"ד", עכ"ל, דזהו גם ספק הנ"ל דכיון שאכלו וכו' דילמא גם לא הקריבו קרבנות דיוהכ"פ.
וכתב המשנת יעבץ דמלשון הגמ': "לא עשו ישראל את יוהכ"פ" משמע דיוהכ"פ נדחה לגמרי גם בעבודת היום, ומבאר הטעם די"ל דמצות עינוי ביוהכ"פ הוא תנאי בקדושת יוהכ"פ ואם בטלה מצות עינוי בטל במילא גם עבודת היום, ומביא מספר החינוך מצוה שי"ג לגבי עבודת יוהכ"פ שמכפר שכתב ולכן נצטוינו להתענות בו כו' למען תהי' ראוי' לקבל כפרה, ועפ"ז מסיק דלכן דייק הרמב"ם לכתוב "ביום הצום מקריבין" משום דעבודת יוהכ"פ תלוי אם הוא יום הצום עיי"ש, ויש להוסיף בזה גם במ"ש המאירי מו"ק שם: "ולא עוד אלא שבחנוכת בנין שלמה הקריבו ביוהכ"פ קרבנות של שמחה בלבד ר"ל שלמים, ואכלום לקיים מצות שמחה" דמשמע מזה ג"כ כהנ"ל.
חנוכת בית ראשון ביוהכ"פ
אבל בס' מצבת משה מו"ק שם כתב דמלשון הגמ' לא עשו את יוהכ"פ לכאורה משמע דלא עשו גם עבודת היום ושביתה ממלאכה, ומקשה ע"ז דהרי רק אכו"ש צריך לשמחה אבל שאר מילי היו יכולים לעשות, ומביא גירסת הר"ח שם ד"אותו שנה לא צמו ביוהכ"פ" דמשמע דרק לא צמו אבל שאר מילי ודאי עשו, וראה גם בס' חידושי ר' מאיר שמחה ח"ב סי' מ"ב סק"ד ובהקדמה לס' זרע אברהם שכתב שם דמשום הכי חינך שלמה את המקדש ביוהכ"פ כדי לחנך את הקה"ק, דעבודת בין הבדים בקה"ק לא הי' אלא ביוהכ"פ והיו מחנכים את הקה"ק בעבודת יוהכ"פ עיי"ש, הרי דנקט בפשיטות שהי' שם עבודה (וראה בס' תורת הקודש ח"א ס"ס י"ח שהקשה ע"ז שלא מצינו שכל חלק מהמקדש צריך חינוך מיוחד), וכן איתא בס' פסקי תשובה סי' רצ"ד שנסתפק בכהן גדול שהוכרח לאכול ביוהכ"פ משום פקו"נ, אם הוא כשר לעבודה, ומוכיח מגמ' הנ"ל דבבית ראשון אכלו ושתו, ובכל זה נראה דעבדו שם עבודת יוהכ"פ הרי דאם אוכל בהיתר ה"ה מותר בעבודה (ואולי כוונתו להוכיח מגירסת הר"ח דמשמע דרק לא צמו אבל עבודה עשו), ובס' מכתבי תורה להגה"ק רא"מ מגור זצ"ל (מכתב ג') כתב להמחבר של הס' פסקי תשובה לדחות הראי' דכיון דבודאי מה שאכלו ושתו הי' עפ"י נביא מוחזק במילא בכה"ג אונסא כמאן דעביד, ולכן הי' כשר לעבודה, אבל ליכא ראי' באופן דנדחה משום פקו"נ עיי"ש יותר בענין זה, הרי דנקט ג"כ דאף שאכלו ושתו, מ"מ עשו עבודת היום, וראה גם בס' הר המלך ח"ה ע' שכ"ו בענין זה.
וי"ל בזה עוד, דבתוס' הרא"ש מו"ק שם בהא דקאמר בגמ' "אין שמחה בלא אכילה ושתיה" כתב וז"ל: אע"ג שלא כתיב שמחה בחנוכת המקדש אלא הבאת קרבנות, מ"מ כשמביאין קרבנות צריך להיות שם שמחה, כדכתיב (דברים כז,ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת, עכ"ל. נמצא מזה שכל החיוב דשמחה ואכו"ש הי' משום הקרבנות.
חולה שאכל ביוהכ"פ אם אח"כ חייב בעינוי
והנה כתב הגר"י פערלא בסהמ"צ להרס"ג (עונש ג') בחולה מסוכן שהוצרך לאכול יותר מככותבת ושוב ליכא עוד פקו"נ, דאין אומרים שכיון שהותר לו היום באכילה מותר לו לאכול גם אח"כ אלא שמחוייב אח"כ בעינוי, וכמ"ש הרס"ג באמונות ודעות מאמר שלישי: "כמו שיאכל ביום הצום בחליו וכאשר יתרפא תפסק אמתלתו", והוכיח שכן סב"ל להרמב"ם ושאר הראשונים, וגם מי שאכל במזיד לא אמרינן דכיון שביטל כבר הצום מותר לו לאכול אח"כ אלא דעדיין מחוייב במצות עינוי דחייב על כל אכילה, עיי"ש בארוכה.
ועי' גם בשו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קנ"ה דדן במי שנתגדל באמצע יוהכ"פ (למ"ד דבעינן מעל"ע בשעות דוקא) או גר שנתגייר באמצע יוהכ"פ אם חל עליו אז החיוב צום לשעות דאח"כ או לא, והביא דבס' ישועת יעקב (או"ח סי' תר"ח) כתב דבעינן "מערב עד ערב" דוקא ובלי זה אי"ז תענית כלל, וכ"כ בשו"ת בנין ציון ח"ד סי' ל"ד, אבל הביא שם דברי הרשב"א (קידושין כא, ב בד"ה רב אמר) שכתב וז"ל: אבל יפת תואר לאו מצוה היא שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ולא דמיא אלא למי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו עד שיאורו עיניו ומשם ואילך באיסוריה קאי, עכ"ל (מובא גם בלחם הפנים בקצשו"ע סי' קל"ג עיי"ש), גם הוכיח כן מתוס' והרא"ש כריתות יח,ב, והפי' "מערב עד ערב" הוא שבכל רגע ממעל"ע זה מתחדשת חיוב עינוי עיי"ש, וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכ"ג להוכיח כן מהרשב"א.
ובס' מקראי קודש (יוהכ"פ סי' ל"ט) שקו"ט בזה, וכתב לדחות הראי' מהרשב"א שהרי שם (יומא פ"ג) מוזכר גם דברים טמאים וא"כ אפ"ל דרק לזה מתכוון הרשב"א דבאיסוריה קאי, וכ"כ בס' מנחת סלת על החינוך (ח"ב בשו"ת סי' ג'). אבל במקראי קודש הביא משנה אחרת (יומא פ"ח מ"ה) בעוברה שהריחה וכו' דמאכילין אותה עד שתשוב נפשה דגם בזה יש לדייק דאח"כ באיסורה קאי ושם לא הוזכר דברים טמאים עיי"ש, וראה גם בספרו הדרת קודש סי' כב בענין זה, ואכמ"ל.
ולפי"ז יש לדון גם בעניננו, דכיון שביאר הרא"ש שכל האכו"ש הוא מצד הקרבנות, א"כ י"ל דבמילי אחריני בזמן שלא היו אוכלים קרבנות היו קיימים באיסור אכילה (וראה לקוטי שיחות חכ"ג פ' נשא א' בענין הוראת שעה דקרבנות הנשיאים בשבת אם הוא הותרה או דחוי').
טעם השמחה בחנוכת ביהמ"ק
אבל עי' בשיטה על מו"ק לתלמידו של ר' יחיאל מפריש (מו"ק שם) שבתחילה הביא פירוש הריב"ם דהא דאין שמחה בלא אכילה ושתי' הוא משום קרבנות השלמים (כתוס' הרא"ש הנ"ל) אבל אח"כ כתב וז"ל: ומורי הר"ר יחיאל פי' דבהדיא כתיב שמחה בחנוכת הבית בפרשת ראה (דברים יב,ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, ודרשינן בפ"ק דמגילה י,א, מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים וכתיב בתריה (פסוק י) והניח לכם מכל אויביכם מסביב והיינו קודם בנין ביהמ"ק, דדרשינן בסנהדרין (כ,ב) שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה וכתיב (דברים יב, יא-יב) והי' המקום אשר יבחר ה' וכו' ושמחתם לפני ה"א וגו', ולכן הוצרכו לבוא כל ישראל לחנוכת ביהמ"ק ולשמוח בשמחת חנוכת הבית ולכן אמר אין שמחה בלי אכילה ושתיה, עכ"ל[1]. דלפי"ז יוצא דהמחייב בשמחה אינו רק משום הקרבנות (כהתוס' הרא"ש והריב"ם) אלא דחנוכת הבית מצ"ע הוא המחייב השמחה, ולפי"ז אפ"ל דההיתר אכילה אינו מוגבל רק בהקרבנות אלא בכל הזמן ובכל מילי.
ויש להוסיף במ"ש המדרש (ב"ר נח פל"ה,ג) "ואותן ז' ימים היו ישראל אוכלים ושמחים ומדליקין נרות ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר וכו' ולא התענינו ביוהכ"פ". וביפה תואר השלם שם ביאר מה שהיו אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות דכיון דקרי ליה חג כדכתיב בס' מלכים, נראה שנהגו בהם כחג להקריב שלמי חגיגה ולאכול ולשתות ולשמוח ולהדליק נרות, דנראה דסב"ל ג"כ שהשמחה הי' משום חנוכת הבית שזהו הסיבה דהוה חג, ולכן הדליקו גם נרות, אבל לא שהשמחה הוא פרט בהקרבנות (ועי' בס' משך חכמה פ' אמור (כג,לא) עה"פ כל מלאכה, שלא הי' נוהג שם רק איסור מלאכה בלבד).
והנה אי נימא כהנ"ל לפי התוס' הרא"ש שבשאר מילי הי' להם איסור אכילה, הרי אין לפרש ד"לא עשו ישראל את יוהכ"פ" שכל דין יוהכ"פ נדחה כנ"ל, כיון דאכתי הי' להם דין צום בשאר מילי ובמילא מסתבר שגם הקריבו קרבנות היום.
וברמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"י ה"א כתב "ביום הכפורים מקריבין מוסף וכו'", ולפי דיוק הנ"ל של המשנת יעבץ לכאורה צריך לומר דקרבן מוסף אינו תלוי בצום דוקא כיון שכאן לא כתב "ביום הצום", ולעולם מקריבין קרבן מוסף דזה אינו משום הצום אלא מחמת עצם היום, ולפי"ז איך אפשר לפרש שלא עשו אותו יוהכ"פ היינו דלא עשו אותו כלל הרי עכ"פ הקריבו קרבן מוסף של היום, ועוד שבהל' ב' שם בהמשך להל' א' כתב דמקריבין שעיר חטאת והוא נשרף שבן זוגו שעיר המשתלח, וזהו מעבודת היום.
ולפי זה אולי י"ל דהא דנקט הרמב"ם "ביום הצום" הוא בכדי לבאר דעבודת היום הבא לכפרה וכו' קשור עם ענין הצום וכנ"ל מהחינוך, אבל אין הכרח מזה לומר שהצום מעכב עבודת היום, וראה ויק"ר (אחרי פכ"א,ז שמו"ר פל"ח,ח) שאהרן הי' יכול ליכנס לקה"ק בכל שעה שרוצה אלא שצריך ליכנס בסדר הזה כמו יוהכ"פ, ולפי הנ"ל י"ל דנפק"מ ג"כ אם הי' צריך לצום גם בשאר השנה, דאי נימא דהעבודה שייכת עם הצום דוקא הי' צריך לצום משא"כ אי נימא דאפשר גם בלי הצום, וראה חי' הגרמ"ז סי' י"ג.
- ↑ וראה מה שביאר בזה בס' מאור ישראל מו"ק שם.