1,956
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הנה ימים באים - ראה - מה קורה עכשיו ומה יהיה בימות המשיח כשבשר וחלב מתחברים? (הצגת מקור)
גרסה מ־15:34, כ"ט באב ה'תשע"ח
, 15:34, כ"ט באב ה'תשע"חיצירת דף עם התוכן "רבנו בחיי כותב, שאיסור בשר בחלב לא יהיה קיים לעתיד לבוא * ביאור הדבר ועיון במהות איסורי כל..."
רבנו בחיי כותב, שאיסור בשר בחלב לא יהיה קיים לעתיד לבוא * ביאור הדבר ועיון במהות איסורי כלאיים, שעטנז ובשר בחלב באור משנתו הבהירה של הרבי, שלפיו יתבאר ההבדל בין המבט שלנו על העולם כעת ובין ההסתכלות השונה לחלוטין שתהיה בימות המשיח
מתוך ספר הנה ימים באים מאת הרב מ"מ רייצס
בפרשתנו, פרשת ראה, מופיע איסור בשר וחלב, "לא תבשל גדי בחלב אמו" (יד. כא). זהו המועד המתאים, אפוא, לדון בדברי רבינו בחיי, שכותב (בביאורו לפרשת משפטים כג, יט) שלעתיד לבוא לא יהיה קיים עוד איסור זה. השאלה המתעוררת מיד היא: במה שונה מצווה זו מכל המצוות, ומהי הסיבה לכך שאיסור זה יתבטל?
נביא כאן את ביאורו של הרבי בנידון, לאחר שנקדים ונבאר את הטעם הפנימי של מצוה זו, מדוע נאסר השימוש בבשר וחלב יחד.
מבואר בספרים, שבאיסור בשר וחלב קיים דבר שאינו קיים בשאר איסורי האכילה. באופן כללי, מתחלקים סוגי המאכלים לשתי קבוצות - זו שמותרת באכילה וזו שאסורה; ואילו בבשר וחלב, יש דבר מפתיע: הבשר כשהוא לעצמו וגם החלב כשהוא לעצמו הם היתר גמור, אבל כשהם מתערבים יחד, הם מקבלים הגדרה של דבר אסור בתכלית, שכל הנאה ממנו אסורה לחלוטין.
מצינו דוגמאות נוספות לדבר מעין זה בתחומים שונים. בתחום החי - "בהמתך לא תרביע כלאים״, בתחום עבודת הקרקע - "שדך לא תזרע כלאים", ובתחום הבגדים - "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" (קדושים יט, יט). בכל התחומים הללו, מדובר בשני גופים שכל אחד מהם כשהוא לעצמו ראוי לאכילה ושימוש, ועירובם יחד הופך אותם למציאות שלילית ואסורה, לאחר שהקב״ה גילה רצונו בתורתו שגופים אלה לא יתערבו זה עם זה.
וכך מבאר הרמב״ן בפירושו על התורה (ויקרא שם), את הסיבה לאיסור כלאי בהמה וכלאי זרעים: "כי ה׳ ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם עד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם, וצוה בכולם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם שנאמר בכולם למינהו.. והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב״ה בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות". כלומר, עירובם של כוחות שונים, שנפרדים זה מזה, הוא מעשה שפוגע בגבולות שקבע הקב״ה בעולמו, ולכן נאסר הדבר.
שתי צורות של ערבוב
זוהי הנקודה המשותפת לכל האיסורים הללו, אך בהם עצמם יש להבדיל בין כלאי בהמה וזרעים - לשעטנז. בכלאי בהמה וזרעים. עירבוב הכוח היוצר של התפוח.
לדוגמה, עם הכוח היוצר של האפרסק, גורם לצמיחת פירות מסוג שלישי, שמורכב משניהם יחד. כמו כן בכלאי בהמה, צירוף "כוח ההולדה" שממנו באה בהמה זו, עם הכוח המוליד של בהמה אחרת, גורס להיווצרות מין חדש של בהמה שמורכבת משניהם יחד.
שונה הדבר בשעטנז. שם אין יצירה של מציאות שלישית, חדשה, כי אין עירוב פנימי בין הצמר והפשתים. הצמר נשאר צמר, והפשתים נשארות פשתים. הם מתחברים זה עם זה, אך הם לא משתנים. יתרה מזו, תמיד אפשר לשוב ולהפריד אותם זה מזה, כי העירוב הוא חיצוני בלבד.
ההבדל הזה שבין כלאי בהמה וזרעים לבין שעטנז, קיים גם ברובד העמוק יותר של הענין. - מלבד ההסבר הבסיסי על איסורי הכלאיים, שעניינם טישטוש הגבולות שקבע הקב״ה בעולם, הרי שבעומק העניין קיים דבר נוסף, והוא: עירבוב הכוחות העליונים. כפי שמבאר רבינו בחיי (בפרשת קדושים שם. ועיין בפירושו לפרשת משפטים כג, יט וכן במפרשים נוספים), השורש של כל אחד מהגופים האסורים בעירבוב הוא במידה עליונה מסויימת, בעוד שהגוף השני שורשו במידה שמנוגדת לה.
לדוגמה, הצמר שייך למידת החסד, ואילו שורש הפשתים הוא דווקא במידת הגבורה. כך גם בבשר וחלב: הבשר שצבעו אדום מסמל את הגבורה והדין, ואילו החלב שצבעו לבן שייך למידת החסד והרחמים. כך הם הדברים גם בכלאי בהמה וזרעים. לכן אסור לערב אותם זה בזה, כי "חיבור שני קצוות שהם שני הפכים אין חיבורם עולה יפה".
וכאמור, כשם שביחס לעירבוב הגשמי קיים הבדל בין כלאי בהמה וזרעים, שבהם החיבור הוא מהותי ופנימי, לבין שעטנז שבו העירוב הוא חיצוני בלבד, כך קיים הבדל מבחינת מידת ההשפעה על הכוחות העליונים:
בכלאי בהמה וזרעים, נוצרת אחדות פנימית בין הכוחות המנוגדים. כשם שברובד הגשמי, עירוב שני סוגי הזרעים יוצר מציאות שלישית שמורכבת משניהם יחד, משהו חדש וזר, כך גם בכוחות העליונים התוצאה היא - היווצרות שינוי מהותי וממשי בפעולתם של המידות העליונות. זוהי פעולה שלילית לחלוטין, שכן הקב״ה ברא את מידת החסד ואת מידת הגבורה כפי שהן בתוקפן, ואינו חפץ בכך שיחול שינוי בצורת תיפקודן.
בשעטנז, לעומת זאת, לא חל שינוי מהותי בכוחות העליונים. כשם שבשעטנז כפשוטו, עירוב הצמר והפשתים לא גורם להם שום שינוי, כך גם ׳עירבוב׳ מידות החסד והגבורה העליונות שנוצר מעירוב זה, אין משמעו שינוי במהותם. הם נשארים במהותם המקורית ובתוקפם, אלא שהם מתקיימים יחד.
עם זאת, גם העירוב הזה הוא פעולה שלילית, כי עצם החיבור בין שני גופים מנוגדים, הוא מצב לא־תקין שגורם לריב ומחלוקת. אלא, שבכלאי בהמה וזרעים הדבר חמור עוד יותר, כי בהם נפעלת פעולה שלילית בתכלית: ׳מחלישים׳ את המידות העליונות שבהן מנהיג הקב״ה את העולם. לא־כן בשעטנז, שבו המידות העליונות נשארות בתוקפן, ונוצרת אחדות חיצונית בלבד. אמנם דבר זה מביא ל׳מחלוקת׳ כביכול בין הכוחות העליונים, אך אפשר להביא לביטול תוצאה בלתי רצויה זו. (ולכן איסור השעטנז הותר לצורך מצוה, ואילו כלאי בהמה וזרעים לא הותרו גם למטרות שבקדושה, כי איסורים אלו הינם חמורים יותר, כדלהלן).
העירבוב שבבשר וחלב
עלינו להתבונן, איפוא, באיסור בשר וחלב - האם הוא דומה לכלאי בהמה וזרעים, שבהם נוצר דבר חדש במהות הכוחות הגשמיים, וכן בכוחות העליונים נעשה שינוי מהותי, או שהפעולה השלילית שבבשר וחלב מקבילה לשעטנז, שבו העירוב הוא חיצוני בלבד, וגם בכוחות העליונים אין שינוי כה גדול.
ובעניין זה יש הבדל בין זמן הגלות לימות המשיח:
בזמן הגלות אנו רואים את הגשם והחומר של כל דבר גשמי. העובדה שהוא מקבל חיות מהקב״ה, באמצעות המידות העליונות, אינה גלויה לעינינו, כך שאנו מביטים על הצד הגשמי שבו בלבד. גם התורה שניתנה לנו כיהודים שחיים בעולם הזה, מכירה בהסתכלות זו ומתחשבת בה.
מזווית מבט כזו, איסור בשר וחלב דומה לכלאי בהמה וזרעים. שכן אין המדובר בעירוב חיצוני בלבד, ללא כל השפעה של סוג אחד על משנהו, שהרי בשר בחלב אסור מן התורה רק כשזה נותן טעם בזה. הווי אומר, טישטוש הגבולות בין הדברים שהפריד הקב״ה נעשה בצורה מהותית וחמורה. (ואכן, בזמן הזה בשר וחלב יחד לא הותרו אפילו לצורך מצוה, כמו כלאי בהמה וזרעים).
ואולם, כשנתבונן בהשפעתו של עירוב זה על הכוחות העליונים, יתברר לנו שהדבר דומה לאיסור שעטנז. בעירוב בשר וחלב לא חל שינוי מהותי בכוח שיוצר את הבשר או בכוח שממנו מופק החלב, שעל־ידיו הם יתחילו להוציא ולהצמיח דברים זרים ומחודשים.
ומכיון שכך, מובן שגם בכוחות העליונים לא חל שינוי מהותי פנימי. בסך־הכל, הבשר והחלב שלפנינו מתאחדים לתבשיל אחד, וגם ההשפעה על הכוחות העליונים היא - איחוד הכוחות המנוגדים כך שישכנו בצוותא.
וכך תהיה ההסתכלות שלנו לעתיד לבוא:
באותו הזמן לא נתייחס לדברים מבחינת הצד הגשמי שלהם (שלפיו בשר וחלב מאוחדים באחדות פנימית), אלא נתייחס אל "דבר ה׳" שמחיה אותם. "ונגלה כבוד ה׳, וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר" (ישעיה מ, ה) - או־אז יתגלה שבעצם, כל הדברים שנראים כמציאות עצמאית, כל מציאותם היא "דבר ה׳" שנותן להם חיים באופן מתמיד. הכוח האלקי שמחיה אותם הוא המציאות האמיתית שלהם.
(וראה בלקוטי דיבורים - ח״א עמ׳ קלג - שם מתואר כיצד היחס לערב יום כיפור - זו הדוגמה שמופיעה שם - לא יהיה רק לזמן כפי שהוא למטה, אלא אז יאיר ה"בתשעה לחודש" כפי שמלים אלו יצאו מפי הגבורה. עיין שם באריכות).
אם כן, היחס לבשר וחלב יהיה כאל איסור קל יותר, שהרי מבחינת הכוחות העליונים שמשפיעים על הבשר והחלב, לא חל שינוי מהותי כתוצאה מעירוב הבשר והחלב הגשמיים, והדבר דומה יותר לשעטנז, שבו נוצר איחוד חיצוני בלבד.
הגילוי האלוקי יאחד
ועדיין, העיקר חסר מן הספר:
הסברנו שלעתיד לבוא, כאשר היחס לכל דבר יהיה לפי הכוחות העליונים שנותנים לו חיות, יתברר שאיסור בשר וחלב אינו כה חמור, כי התוצאה שנגרמת ממנו היא - אחדות חיצונית בלבד בין הכוחות העליונים.
אבל עדיין נשאלת השאלה: הרי רבינו בחיי כותב, שאיסור בשר בחלב לא יהיה קיים כלל לעתיד לבוא. ואם בשר וחלב פועלים איחוד מסויים בין הכוחות העליונים, היתה פעולה זו צריכה להיות אסורה, בגלל המחלוקת ואי־התקינות שהדבר גורם במידות העליונות!
התשובה לכך היא, שאת ההשפעה השלילית של ׳מחלוקת׳ בין הכוחות העליונים אפשר לבטל. המחלוקת בין המדות קיימת רק בשעה שכל אחת מהן ׳חשה׳ את מציאותה, ובתור שכזו היא אינה יכולה לשכון בשלום עם המידה השנייה - שמנוגדת לה. אבל ברגע שמתגלה הקב״ה עצמו, המידות מפסיקות, כביכול, לחוש את מציאותן, ומתוך הביטול כלפי הכוח הרוחני שהוא נעלה מהן - הן יכולות ׳להסתדר׳ זו עם זו, על אף הניגוד שבהן{{הערה|וכאן יש להבהיר: הכוחות העליונים מצד עצמם, הינם תמיד בביטול מוחלט אל הקב״ה והם שוכנים בצוותא למרות הניגוד שביניהם. כאן מדובר רק במידות העליונות כפי שהן מתבטאות בעולם הזה (שהרי ההשפעה כאן מתחילה מהבשר והחלב ושאר הדוגמאות הגשמיים). ובענין זה קיימת הבעיה של 'מחלוקת', שמיושבת בהתגלותו של הקב״ה.}}.
וכדברי חז״ל (במדב״ר פי״ב, ח) על הפסוק "עושה שלום במרומיו", "מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבים זה את זה". והענין מבואר בחסידות כך: בראשם של שני השרים ישנה מחשבה אחת - ביצוע רצון המלך, ולכן הם ׳מסתדרים׳ זה עם זה. אמנם זה נשאר ״שר של מים״, וזה ״שר של אש״ - ועם זאת שניהם מתאחדים באותה מחשבה של ההתבטלות לרצונו של המלך, ובזכות נקודה משותפת זו "אין מכבין זה את זה".
צפון ודרום יחד
וזהו ההסבר לכך שאיסור שעטנז הותר לצורך מצוה (ראה פרש״י תצא כב, יא), שכן כשמדובר במצב שבו רצונו של ה׳ מתגלה - הכוחות העליונים יכולים להיות יחד בשלום ורעות, על־אף הסתירה שבדבר.
מעתה מובן גם בענייננו, שלעתיד לבוא - כאשר בכל העולם תשרור התבטלות מוחלטת אל הקב״ה - לא תהיה עוד בעיה בעירוב בשר וחלב. משום שהסיבה לבעייה שקיימת בזמן הזה - התאחדות של כוחות מנוגדים שמביאה למחלוקת ואי־תיפקוד תקין - לא תהיה קיימת לעתיד לבוא, כאשר הקב״ה יתגלה.
ולכאורה, הוא הדין גם לגבי שעטנז. גם הבעיה שבאיסור זה היא התאחדות של כוחות מנוגדים שמביאה למחלוקת. ולכן, כאשר הכוחות המנוגדים יחושו את הכוח הרוחני שנעלה משניהם, הם יתבטלו כלפיו ויוכלו לשכון ביחד, ואז לא יהיה באיחודם שום פגם וחיסרון.{{הערה|אך למרות הסבר זה, אומר הרבי כי "צריך עיון" האם השעטנז אכן יהיה מותר לעתיד לבוא. וראה ״תורת מנחם - תפארת לוי יצחק״ לספר שמות עמ׳ קסא הערה 54.}}
ואולם, איסור כלאי בהמה וזרעים, בוודאי לא יותר גם אז. שכן הפעולה הזו שיוצרת שינוי מהותי בכוחות העליונים, אין לה כל היתר. כלאי בהמה וזרעים נאסרו גם לדבר מצוה, וגם לעתיד לבוא יישארו באיסורם.
ובאשר לעניין זה של איחוד הכוחות המנוגדים לעתיד לבוא, נסיים בדברי המדרש (אסתר־רבה סוף פ"ד):
"... בעולם הזה, בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת. אבל לעתיד לבוא בקיבוץ גלויות, אמר הקב״ה, אני מביא רוח ארגסטיס (-רוח חזקה שבאה מכמה רוחות בבת־אחת) לעולם, ששני רוחות משמשות בו. הדא הוא דכתיב (ישעיה מג) ׳אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ"׳. הצפון והדרום, שמנוגדים לכאורה, יתאחדו בקיבוץ הגלויות, שיהיה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.
________________
על־פי לקוטי שיחות חכ״ט שיחה א לפרשת תצא.
מתוך ספר הנה ימים באים מאת הרב מ"מ רייצס
בפרשתנו, פרשת ראה, מופיע איסור בשר וחלב, "לא תבשל גדי בחלב אמו" (יד. כא). זהו המועד המתאים, אפוא, לדון בדברי רבינו בחיי, שכותב (בביאורו לפרשת משפטים כג, יט) שלעתיד לבוא לא יהיה קיים עוד איסור זה. השאלה המתעוררת מיד היא: במה שונה מצווה זו מכל המצוות, ומהי הסיבה לכך שאיסור זה יתבטל?
נביא כאן את ביאורו של הרבי בנידון, לאחר שנקדים ונבאר את הטעם הפנימי של מצוה זו, מדוע נאסר השימוש בבשר וחלב יחד.
מבואר בספרים, שבאיסור בשר וחלב קיים דבר שאינו קיים בשאר איסורי האכילה. באופן כללי, מתחלקים סוגי המאכלים לשתי קבוצות - זו שמותרת באכילה וזו שאסורה; ואילו בבשר וחלב, יש דבר מפתיע: הבשר כשהוא לעצמו וגם החלב כשהוא לעצמו הם היתר גמור, אבל כשהם מתערבים יחד, הם מקבלים הגדרה של דבר אסור בתכלית, שכל הנאה ממנו אסורה לחלוטין.
מצינו דוגמאות נוספות לדבר מעין זה בתחומים שונים. בתחום החי - "בהמתך לא תרביע כלאים״, בתחום עבודת הקרקע - "שדך לא תזרע כלאים", ובתחום הבגדים - "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" (קדושים יט, יט). בכל התחומים הללו, מדובר בשני גופים שכל אחד מהם כשהוא לעצמו ראוי לאכילה ושימוש, ועירובם יחד הופך אותם למציאות שלילית ואסורה, לאחר שהקב״ה גילה רצונו בתורתו שגופים אלה לא יתערבו זה עם זה.
וכך מבאר הרמב״ן בפירושו על התורה (ויקרא שם), את הסיבה לאיסור כלאי בהמה וכלאי זרעים: "כי ה׳ ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם עד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם, וצוה בכולם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם שנאמר בכולם למינהו.. והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב״ה בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות". כלומר, עירובם של כוחות שונים, שנפרדים זה מזה, הוא מעשה שפוגע בגבולות שקבע הקב״ה בעולמו, ולכן נאסר הדבר.
שתי צורות של ערבוב
זוהי הנקודה המשותפת לכל האיסורים הללו, אך בהם עצמם יש להבדיל בין כלאי בהמה וזרעים - לשעטנז. בכלאי בהמה וזרעים. עירבוב הכוח היוצר של התפוח.
לדוגמה, עם הכוח היוצר של האפרסק, גורם לצמיחת פירות מסוג שלישי, שמורכב משניהם יחד. כמו כן בכלאי בהמה, צירוף "כוח ההולדה" שממנו באה בהמה זו, עם הכוח המוליד של בהמה אחרת, גורס להיווצרות מין חדש של בהמה שמורכבת משניהם יחד.
שונה הדבר בשעטנז. שם אין יצירה של מציאות שלישית, חדשה, כי אין עירוב פנימי בין הצמר והפשתים. הצמר נשאר צמר, והפשתים נשארות פשתים. הם מתחברים זה עם זה, אך הם לא משתנים. יתרה מזו, תמיד אפשר לשוב ולהפריד אותם זה מזה, כי העירוב הוא חיצוני בלבד.
ההבדל הזה שבין כלאי בהמה וזרעים לבין שעטנז, קיים גם ברובד העמוק יותר של הענין. - מלבד ההסבר הבסיסי על איסורי הכלאיים, שעניינם טישטוש הגבולות שקבע הקב״ה בעולם, הרי שבעומק העניין קיים דבר נוסף, והוא: עירבוב הכוחות העליונים. כפי שמבאר רבינו בחיי (בפרשת קדושים שם. ועיין בפירושו לפרשת משפטים כג, יט וכן במפרשים נוספים), השורש של כל אחד מהגופים האסורים בעירבוב הוא במידה עליונה מסויימת, בעוד שהגוף השני שורשו במידה שמנוגדת לה.
לדוגמה, הצמר שייך למידת החסד, ואילו שורש הפשתים הוא דווקא במידת הגבורה. כך גם בבשר וחלב: הבשר שצבעו אדום מסמל את הגבורה והדין, ואילו החלב שצבעו לבן שייך למידת החסד והרחמים. כך הם הדברים גם בכלאי בהמה וזרעים. לכן אסור לערב אותם זה בזה, כי "חיבור שני קצוות שהם שני הפכים אין חיבורם עולה יפה".
וכאמור, כשם שביחס לעירבוב הגשמי קיים הבדל בין כלאי בהמה וזרעים, שבהם החיבור הוא מהותי ופנימי, לבין שעטנז שבו העירוב הוא חיצוני בלבד, כך קיים הבדל מבחינת מידת ההשפעה על הכוחות העליונים:
בכלאי בהמה וזרעים, נוצרת אחדות פנימית בין הכוחות המנוגדים. כשם שברובד הגשמי, עירוב שני סוגי הזרעים יוצר מציאות שלישית שמורכבת משניהם יחד, משהו חדש וזר, כך גם בכוחות העליונים התוצאה היא - היווצרות שינוי מהותי וממשי בפעולתם של המידות העליונות. זוהי פעולה שלילית לחלוטין, שכן הקב״ה ברא את מידת החסד ואת מידת הגבורה כפי שהן בתוקפן, ואינו חפץ בכך שיחול שינוי בצורת תיפקודן.
בשעטנז, לעומת זאת, לא חל שינוי מהותי בכוחות העליונים. כשם שבשעטנז כפשוטו, עירוב הצמר והפשתים לא גורם להם שום שינוי, כך גם ׳עירבוב׳ מידות החסד והגבורה העליונות שנוצר מעירוב זה, אין משמעו שינוי במהותם. הם נשארים במהותם המקורית ובתוקפם, אלא שהם מתקיימים יחד.
עם זאת, גם העירוב הזה הוא פעולה שלילית, כי עצם החיבור בין שני גופים מנוגדים, הוא מצב לא־תקין שגורם לריב ומחלוקת. אלא, שבכלאי בהמה וזרעים הדבר חמור עוד יותר, כי בהם נפעלת פעולה שלילית בתכלית: ׳מחלישים׳ את המידות העליונות שבהן מנהיג הקב״ה את העולם. לא־כן בשעטנז, שבו המידות העליונות נשארות בתוקפן, ונוצרת אחדות חיצונית בלבד. אמנם דבר זה מביא ל׳מחלוקת׳ כביכול בין הכוחות העליונים, אך אפשר להביא לביטול תוצאה בלתי רצויה זו. (ולכן איסור השעטנז הותר לצורך מצוה, ואילו כלאי בהמה וזרעים לא הותרו גם למטרות שבקדושה, כי איסורים אלו הינם חמורים יותר, כדלהלן).
העירבוב שבבשר וחלב
עלינו להתבונן, איפוא, באיסור בשר וחלב - האם הוא דומה לכלאי בהמה וזרעים, שבהם נוצר דבר חדש במהות הכוחות הגשמיים, וכן בכוחות העליונים נעשה שינוי מהותי, או שהפעולה השלילית שבבשר וחלב מקבילה לשעטנז, שבו העירוב הוא חיצוני בלבד, וגם בכוחות העליונים אין שינוי כה גדול.
ובעניין זה יש הבדל בין זמן הגלות לימות המשיח:
בזמן הגלות אנו רואים את הגשם והחומר של כל דבר גשמי. העובדה שהוא מקבל חיות מהקב״ה, באמצעות המידות העליונות, אינה גלויה לעינינו, כך שאנו מביטים על הצד הגשמי שבו בלבד. גם התורה שניתנה לנו כיהודים שחיים בעולם הזה, מכירה בהסתכלות זו ומתחשבת בה.
מזווית מבט כזו, איסור בשר וחלב דומה לכלאי בהמה וזרעים. שכן אין המדובר בעירוב חיצוני בלבד, ללא כל השפעה של סוג אחד על משנהו, שהרי בשר בחלב אסור מן התורה רק כשזה נותן טעם בזה. הווי אומר, טישטוש הגבולות בין הדברים שהפריד הקב״ה נעשה בצורה מהותית וחמורה. (ואכן, בזמן הזה בשר וחלב יחד לא הותרו אפילו לצורך מצוה, כמו כלאי בהמה וזרעים).
ואולם, כשנתבונן בהשפעתו של עירוב זה על הכוחות העליונים, יתברר לנו שהדבר דומה לאיסור שעטנז. בעירוב בשר וחלב לא חל שינוי מהותי בכוח שיוצר את הבשר או בכוח שממנו מופק החלב, שעל־ידיו הם יתחילו להוציא ולהצמיח דברים זרים ומחודשים.
ומכיון שכך, מובן שגם בכוחות העליונים לא חל שינוי מהותי פנימי. בסך־הכל, הבשר והחלב שלפנינו מתאחדים לתבשיל אחד, וגם ההשפעה על הכוחות העליונים היא - איחוד הכוחות המנוגדים כך שישכנו בצוותא.
וכך תהיה ההסתכלות שלנו לעתיד לבוא:
באותו הזמן לא נתייחס לדברים מבחינת הצד הגשמי שלהם (שלפיו בשר וחלב מאוחדים באחדות פנימית), אלא נתייחס אל "דבר ה׳" שמחיה אותם. "ונגלה כבוד ה׳, וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר" (ישעיה מ, ה) - או־אז יתגלה שבעצם, כל הדברים שנראים כמציאות עצמאית, כל מציאותם היא "דבר ה׳" שנותן להם חיים באופן מתמיד. הכוח האלקי שמחיה אותם הוא המציאות האמיתית שלהם.
(וראה בלקוטי דיבורים - ח״א עמ׳ קלג - שם מתואר כיצד היחס לערב יום כיפור - זו הדוגמה שמופיעה שם - לא יהיה רק לזמן כפי שהוא למטה, אלא אז יאיר ה"בתשעה לחודש" כפי שמלים אלו יצאו מפי הגבורה. עיין שם באריכות).
אם כן, היחס לבשר וחלב יהיה כאל איסור קל יותר, שהרי מבחינת הכוחות העליונים שמשפיעים על הבשר והחלב, לא חל שינוי מהותי כתוצאה מעירוב הבשר והחלב הגשמיים, והדבר דומה יותר לשעטנז, שבו נוצר איחוד חיצוני בלבד.
הגילוי האלוקי יאחד
ועדיין, העיקר חסר מן הספר:
הסברנו שלעתיד לבוא, כאשר היחס לכל דבר יהיה לפי הכוחות העליונים שנותנים לו חיות, יתברר שאיסור בשר וחלב אינו כה חמור, כי התוצאה שנגרמת ממנו היא - אחדות חיצונית בלבד בין הכוחות העליונים.
אבל עדיין נשאלת השאלה: הרי רבינו בחיי כותב, שאיסור בשר בחלב לא יהיה קיים כלל לעתיד לבוא. ואם בשר וחלב פועלים איחוד מסויים בין הכוחות העליונים, היתה פעולה זו צריכה להיות אסורה, בגלל המחלוקת ואי־התקינות שהדבר גורם במידות העליונות!
התשובה לכך היא, שאת ההשפעה השלילית של ׳מחלוקת׳ בין הכוחות העליונים אפשר לבטל. המחלוקת בין המדות קיימת רק בשעה שכל אחת מהן ׳חשה׳ את מציאותה, ובתור שכזו היא אינה יכולה לשכון בשלום עם המידה השנייה - שמנוגדת לה. אבל ברגע שמתגלה הקב״ה עצמו, המידות מפסיקות, כביכול, לחוש את מציאותן, ומתוך הביטול כלפי הכוח הרוחני שהוא נעלה מהן - הן יכולות ׳להסתדר׳ זו עם זו, על אף הניגוד שבהן{{הערה|וכאן יש להבהיר: הכוחות העליונים מצד עצמם, הינם תמיד בביטול מוחלט אל הקב״ה והם שוכנים בצוותא למרות הניגוד שביניהם. כאן מדובר רק במידות העליונות כפי שהן מתבטאות בעולם הזה (שהרי ההשפעה כאן מתחילה מהבשר והחלב ושאר הדוגמאות הגשמיים). ובענין זה קיימת הבעיה של 'מחלוקת', שמיושבת בהתגלותו של הקב״ה.}}.
וכדברי חז״ל (במדב״ר פי״ב, ח) על הפסוק "עושה שלום במרומיו", "מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבים זה את זה". והענין מבואר בחסידות כך: בראשם של שני השרים ישנה מחשבה אחת - ביצוע רצון המלך, ולכן הם ׳מסתדרים׳ זה עם זה. אמנם זה נשאר ״שר של מים״, וזה ״שר של אש״ - ועם זאת שניהם מתאחדים באותה מחשבה של ההתבטלות לרצונו של המלך, ובזכות נקודה משותפת זו "אין מכבין זה את זה".
צפון ודרום יחד
וזהו ההסבר לכך שאיסור שעטנז הותר לצורך מצוה (ראה פרש״י תצא כב, יא), שכן כשמדובר במצב שבו רצונו של ה׳ מתגלה - הכוחות העליונים יכולים להיות יחד בשלום ורעות, על־אף הסתירה שבדבר.
מעתה מובן גם בענייננו, שלעתיד לבוא - כאשר בכל העולם תשרור התבטלות מוחלטת אל הקב״ה - לא תהיה עוד בעיה בעירוב בשר וחלב. משום שהסיבה לבעייה שקיימת בזמן הזה - התאחדות של כוחות מנוגדים שמביאה למחלוקת ואי־תיפקוד תקין - לא תהיה קיימת לעתיד לבוא, כאשר הקב״ה יתגלה.
ולכאורה, הוא הדין גם לגבי שעטנז. גם הבעיה שבאיסור זה היא התאחדות של כוחות מנוגדים שמביאה למחלוקת. ולכן, כאשר הכוחות המנוגדים יחושו את הכוח הרוחני שנעלה משניהם, הם יתבטלו כלפיו ויוכלו לשכון ביחד, ואז לא יהיה באיחודם שום פגם וחיסרון.{{הערה|אך למרות הסבר זה, אומר הרבי כי "צריך עיון" האם השעטנז אכן יהיה מותר לעתיד לבוא. וראה ״תורת מנחם - תפארת לוי יצחק״ לספר שמות עמ׳ קסא הערה 54.}}
ואולם, איסור כלאי בהמה וזרעים, בוודאי לא יותר גם אז. שכן הפעולה הזו שיוצרת שינוי מהותי בכוחות העליונים, אין לה כל היתר. כלאי בהמה וזרעים נאסרו גם לדבר מצוה, וגם לעתיד לבוא יישארו באיסורם.
ובאשר לעניין זה של איחוד הכוחות המנוגדים לעתיד לבוא, נסיים בדברי המדרש (אסתר־רבה סוף פ"ד):
"... בעולם הזה, בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת. אבל לעתיד לבוא בקיבוץ גלויות, אמר הקב״ה, אני מביא רוח ארגסטיס (-רוח חזקה שבאה מכמה רוחות בבת־אחת) לעולם, ששני רוחות משמשות בו. הדא הוא דכתיב (ישעיה מג) ׳אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ"׳. הצפון והדרום, שמנוגדים לכאורה, יתאחדו בקיבוץ הגלויות, שיהיה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.
________________
על־פי לקוטי שיחות חכ״ט שיחה א לפרשת תצא.