"אז ישיר משה ובני־ישראל את השירה הזאת לה׳" (פרשתנו טו, א). כתוב זה, העוסק בשירה שהיתה על שפת ים סוף לאחר הנס הגדול של קריעת הים, רומז לשיר שיהיה לעתיד לבוא. כך הסבירו חז״ל את העובדה שהכתוב משתמש בלשון עתיד - ״אז ישיר״, ולא בלשון עבר - "אז שר": "מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה" (רש״י). כלומר, כשם שעל הים שרו משה ובני־ישראל והודו לה׳ על נפלאותיו, כך "ישיר משה" בבוא הגאולה, על ביאת הגאולה ונפלאותיה, ועמו ישירו כל בני ישראל. | "אז ישיר משה ובני־ישראל את השירה הזאת לה׳" (פרשתנו טו, א). כתוב זה, העוסק בשירה שהיתה על שפת ים סוף לאחר הנס הגדול של קריעת הים, רומז לשיר שיהיה לעתיד לבוא. כך הסבירו חז״ל את העובדה שהכתוב משתמש בלשון עתיד - ״אז ישיר״, ולא בלשון עבר - "אז שר": "מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה" (רש״י). כלומר, כשם שעל הים שרו משה ובני־ישראל והודו לה׳ על נפלאותיו, כך "ישיר משה" בבוא הגאולה, על ביאת הגאולה ונפלאותיה, ועמו ישירו כל בני ישראל. |