שינויים

הגמרא מביאה מעשה המסייע לדעה האחרונה:

הגמרא מביאה מעשה המסייע לדעה האחרונה:

'''ודא מסייעא להו''' - המעשה הבא מסייע לאותם הסוברים ששמו של מלך המשיח הוא מנחם<ref>[כפי שאמרנו, שתי הדעות האחרונות הם בעצם דעה אחת, משום כך הגמרא נוקטת כאן לשון רבים: "מסייעא להו", להוציא מהדעה הראשונה ששמו "דוד" (עיין ביאור הגר"ח קנייבסקי).] המעשה הבא מופיע בשינויים מעטים במדרש איכה רבה שם. ובאיכה זוטא, א, ב, נוסח ב, מופיע מעשה זה בשינויים רבים.</ref>,  '''דמר''' (דאמר) '''רבי יודן בריה דרבי אייבו: עובדא הוה בחד יהודאי''' - מעשה היה ביהודי אחר '''דהוה קאים רדי''' - שהיה עומד וחורש בשדהו, '''געת תורתיה קומוי''' - געה שורו לפניו. '''עבר חד ערביי ושמע קלה''' - עבר שם ערבי אחד ושמע את קולו, '''אמר ליה''' הערבי: "'''בר יודאי בר יודאי''' - יהודי יהודי! '''שרי תורך ושרי קנקנך''' - התר את שורך והתר את כל המחרישה שלך, כלומר, הפסק עבודתך, משום אבילות, '''דהא חריב בית מוקדשא''' - לפי שנחרב עתה בית המקדש". '''געת זמן תניינות''' - שוב געה השור פעם שנית, '''אמר ליה''' הערבי: "'''בר יודאי בר יודאי''' - יהודי יהודי! '''קטור תוריך וקטור קנקניך''' - קשור שורך וקשור את כלי מחרישתך וחזור לחרוש, '''דהא יליד מלכא משיחא''' - שהרי עתה נולד המלך המשיח". '''אמר ליה''' היהודי: "'''מה שמיה''' - מה שמו של המשיח?" ענה לו הערבי: '''מנחם'''. '''אמר ליה: "ומה שמיה דאבוי''' - ומה שם אביו?" '''אמר ליה "חזקיה''' שמו". '''אמר ליה: "מן הן''' - מהיכן '''הוא'''?" '''אמר ליה''' הערבי: '''"מן בירת מלכא דבית לחם יהודה". אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי''' - הלך היהודי ומכר את שורו ומכר את מחרישתו, '''ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא''' - ונעשה מוכר מלבושי תינוקות, כדי שיבואו האמהות לקנות ומתוך כך יוכל למצוא את אותו תינוק. '''והוה עייל קרייה ונפקא קרייה''' - והיה נכנס ויוצא מעיר לעיר, '''עד דעל לההוא קרתא''' - עד שבא לאותה העיר שהזכיר הערבי. '''והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה''' - והיו כל הנשים קונות בגדים לתינוקיהם ואילו אמו של מנחם לא קנתה. '''שמע קלן דנשייא אמרין''' - שמע את קולן של הנשים שהיו אומרות: '''"אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך"''' - אמו של מנחם, אמו של מנחם, בואי לקנות לבנך". '''אמרה''' להן אמו של מנחם: '''"בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''' - רוצה אני לחנוק את שונאיהם של ישראל [אמרה כן על בנה, בלשון נקייה], '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''' - שביום שנולד, נחרב בית המקדש". '''אמר לה''' אותו מוכר: '''"רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי''' - בטוחים אנו שכשם שלרגלו [בבואו לעולם] נחרב בית המקדש, כך גם לרגלו יבנה שוב". '''אמרה ליה''' אמו: '''לית לי פריטין''' - אין לי מעות כדי לקנות", '''אמר לה: "והוא מה איכפת ליה"''' - מה איכפת לו [כלומר: לעצמי] אם אין לך מעות? '''איתיי זובנין ליה''' - בואי וקני עבורו, '''אין לית קומך יומא דין''' - ואם אין לפניך כסף לשלם היום, '''בתר יומין אנא אתי ונסיב''' - לאחר ימים אבוא ואטול את התשלום". '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''' - לאחר ימים בא שוב לאותה העיר, ו'''אמר לה''' לאמו של מנחם: '''"מהו מיינוקא עביד''' - מה מעשיו של התינוק?" '''אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני''' - מאותה שעה שראיתני בפעם הקודמת, '''אתון רוחין ועלעולי''' - באו רוחות וסערות '''וחטפיניה מן ידיי''' - וחטפוהו מידי".  

'''ודא מסייעא להו''' - המעשה הבא מסייע לאותם הסוברים ששמו של מלך המשיח הוא מנחם<ref>[כפי שאמרנו, שתי הדעות האחרונות הם בעצם דעה אחת, משום כך הגמרא נוקטת כאן לשון רבים: "מסייעא להו", להוציא מהדעה הראשונה ששמו "דוד" (עיין ביאור הגר"ח קנייבסקי).] המעשה הבא מופיע בשינויים מעטים במדרש איכה רבה שם. ובאיכה זוטא, א, ב, נוסח ב, מופיע מעשה זה בשינויים רבים.</ref>,  '''דמר''' (דאמר) '''רבי יודן בריה דרבי אייבו: עובדא הוה בחד יהודאי''' - מעשה היה ביהודי אחר '''דהוה קאים רדי''' - שהיה עומד וחורש בשדהו, '''געת תורתיה קומוי''' - געה שורו לפניו. '''עבר חד ערביי ושמע קלה''' - עבר שם ערבי אחד ושמע את קולו, '''אמר ליה''' הערבי: "'''בר יודאי בר יודאי''' - יהודי יהודי! '''שרי תורך ושרי קנקנך''' - התר את שורך והתר את כל המחרישה שלך, כלומר, הפסק עבודתך, משום אבילות, '''דהא חריב בית מוקדשא''' - לפי שנחרב עתה בית המקדש<ref>עיין מהר"א פולדא. אותו ערבי היה מבין בלשון בעלי חיים (יפה מראה, מהר"א פולדא), כפי שמצינו בכמה מקומות שהיו יודעים להבין שפת בעלי חיים (ראה גיטין מה, א; ועיין מהר"ל, נצח ישראל פרק כו). עיין במהר"ל שם, בהסבר הדבר שהבהמה ידעה דברים אלו.</ref>". '''געת זמן תניינות''' - שוב געה השור פעם שנית, '''אמר ליה''' הערבי: "'''בר יודאי בר יודאי''' - יהודי יהודי! '''קטור תוריך וקטור קנקניך''' - קשור שורך וקשור את כלי מחרישתך וחזור לחרוש, '''דהא יליד מלכא משיחא''' - שהרי עתה נולד המלך המשיח". '''אמר ליה''' היהודי: "'''מה שמיה''' - מה שמו של המשיח?" ענה לו הערבי: '''מנחם'''. '''אמר ליה: "ומה שמיה דאבוי''' - ומה שם אביו?" '''אמר ליה "חזקיה''' שמו"<ref>וכן אמרו בבבלי (סנהדרין צח, ב): מנחם בן חזקיה שמו. הציפיה למשיח היא מקור נחמה לעם ישראל בגלותם, לפיכך נקרא שמו "מנחם". ולפי שהתנחומים נותנים חיזוק וכח למקבלם, לכן נקרא "בן חזקיה" (מהר"ל שם). </ref>. '''אמר ליה: "מן הן''' - מהיכן '''הוא'''?" '''אמר ליה''' הערבי: '''"מן בירת מלכא דבית לחם יהודה". אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי''' - הלך היהודי ומכר את שורו ומכר את מחרישתו, '''ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא''' - ונעשה מוכר מלבושי תינוקות<ref>ויש מפרשים שם דברים שמשחקים בהם התינוקות (מהר"א פולדא).</ref>, כדי שיבואו האמהות לקנות ומתוך כך יוכל למצוא את אותו תינוק. '''והוה עייל קרייה ונפקא קרייה''' - והיה נכנס ויוצא מעיר לעיר, '''עד דעל לההוא קרתא''' - עד שבא לאותה העיר שהזכיר הערבי. '''והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה''' - והיו כל הנשים קונות בגדים לתינוקיהם ואילו אמו של מנחם לא קנתה. '''שמע קלן דנשייא אמרין''' - שמע את קולן של הנשים שהיו אומרות: '''"אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך"''' - אמו של מנחם, אמו של מנחם, בואי לקנות לבנך". '''אמרה''' להן אמו של מנחם: '''"בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל''' - רוצה אני לחנוק את שונאיהם של ישראל [אמרה כן על בנה, בלשון נקייה], '''דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא''' - שביום שנולד, נחרב בית המקדש". '''אמר לה''' אותו מוכר: '''"רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי''' - בטוחים אנו שכשם שלרגלו [בבואו לעולם] נחרב בית המקדש, כך גם לרגלו יבנה שוב". '''אמרה ליה''' אמו: '''לית לי פריטין''' - אין לי מעות כדי לקנות", '''אמר לה: "והוא מה איכפת ליה"''' - מה איכפת לו [כלומר: לעצמי] אם אין לך מעות? '''איתיי זובנין ליה''' - בואי וקני עבורו, '''אין לית קומך יומא דין''' - ואם אין לפניך כסף לשלם היום, '''בתר יומין אנא אתי ונסיב''' - לאחר ימים אבוא ואטול את התשלום". '''בתר יומין עאל לההיא קרתא''' - לאחר ימים בא שוב לאותה העיר, ו'''אמר לה''' לאמו של מנחם: '''"מהו מיינוקא עביד''' - מה מעשיו של התינוק?" '''אמרה ליה: מן שעתא דחמיתני''' - מאותה שעה שראיתני בפעם הקודמת, '''אתון רוחין ועלעולי''' - באו רוחות וסערות '''וחטפיניה מן ידיי''' - וחטפוהו מידי"<ref>עיין מהרש"א סנהדרין צח, ב (ד"ה שילה) שמצינו במדרשים שהשמיח נלקח לגן עדן זמן קצר לאחר לידתו (עיין מדרש שוחר טוב. עיין גם יפה מראה בשם רמב"ן (מאמר הוויכוח, מ). ולכאורה צריך להבין, מהו התועלת בלידת המשיח, אם נלקח מיד? ויש מפרשים, שעל ידי שנולד כבר המשיח, שוב לא יחזור בו הקב"ה מהבאת המשיח אף אם לא יהיו ישראל ראויים לכך (אגדת אליהו, עיין תירוצים נוספים שם). המהר"ל (שם) מפרש מה שאמרו למעלה שהמשיח נולד ביום שחרב בית המקדש, שאין הכוונה בזה ללידה ממש, אלא שמאותה שעה "נולד" כח המשיח בעולם. שכל זמן שקיים בית המקדש אין מקום להוייתו של משיח, והעדרו של המקדש הוא סיבה להויה חדשה. ולפיכך, אף על פי שעדיין לא נשלמה הווייתו של המשיח, משום שיש מונע ומעכב מצד אחר, לפי שכוחות הטומאה עדיין גוברים בעולם, מכל מקום נולד דבר שלא היה קודם, שלפני החורבן לא היה ראוי כלל שיהיה המשיח בעולם (עיין גם יפה מראה בשם הרמב"ם והרמב"ן). וזהו מה שאמרו שבאו רוחות ונטלוהו, היינו רוחות ושדים, כי כוחות הטומאה בעולם מתנגדים לענין המשיח, ומחמתם נמנעת ומתעכבת ביאתו. אולם סוף סוף, לאחר שיעביר ה' יתברך את כוחות הטומאה מן העולם, תושלם הוייתו (עיין גם פרי צדיק, פינחס ט ודברים יג). עיין עוד, ישועות משיחו לאברבנאל, עיון ב, פרק א, המאריך בהסבר מעשה זה, באופנים שונים.</ref>.  

רבי בון מעיר על מעשה זה:

רבי בון מעיר על מעשה זה:

'''אמר רבי בון: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה? ו'''כי '''לא מקרא מלא הוא'''? (ישעי' י, לד) "'''והלבנון באדיר יפול'''", דהיינו חורבן בית המקדש, ו'''מה כתיב בתריה''' - ומה כתוב מיד לאחריו (שם יא, א) "'''ויצא חוטר מגזע ישי'''", היינו מלך המשיח. הרי שמיד עם חורבן הבית, נולד המשיח.

'''אמר רבי בון: מה לנו ללמוד מן הערבי הזה? ו'''כי '''לא מקרא מלא הוא'''? (ישעי' י, לד) "'''והלבנון באדיר יפול'''", דהיינו חורבן בית המקדש<ref>בית המקדש נקרא "לבנון", שמלבין עונותיהם של ישראל (יומא לט, ב).</ref>, ו'''מה כתיב בתריה''' - ומה כתוב מיד לאחריו (שם יא, א) "'''ויצא חוטר מגזע ישי'''", היינו מלך המשיח. הרי שמיד עם חורבן הבית, נולד המשיח.

==מסכת כלאים ==

==מסכת כלאים ==