להורות נתן

רבי נתן ב"ר עמרם גשטטנר נולד בשנת תרצ"ב בהונגריה למשפחת רבנים מיוחסת. הוא הצליח להינצל בזמן השואה, ולאחר הקמת המדינה עלה ארצה ולמד ולימד במקומות שונים. בשנת תשכ"ה מונה לרבו של 'שיכון אגודת ישראל' בבני ברק, וגם ייסד ישיבה ועמד בראשה. היה מחשובי הדיינים בבית דינו של הרב וואזנר. נפטר בשנת תשע"א. 

שו"ת להורות נתן חלק ב סימן צט

ה) עוד זאת אעיר במש"כ החת"ס ז"ל בשו"ת (ח"ז סי' ל"ד), שנסתפקו המפרשים במי שהיה לו כמה נשים איזו מהם תעמוד עמו לעתיד לבוא עיין שם. ולע"ד לא ידעתי מקום להסתפק בזה, דהן אמת שמבואר בזוה"ק (בראשית כא ב) דנוקבא דאתנסיבת בתרין בההוא עלמא אהדרת לקדמאה. ועיין בזה בס' מעבר יבוק (מאמר שפת אמת סופ"ז), ובשו"ת רב פעלים (ח"ב קונט' סוד ישרים סי' ב') באריכות. ברם זה שייך באשה שהיו לה שני בעלים דאשה לבי תרי לא חזיא וחוזרת לראשון, אבל באיש שהיו לו ב' נשים אמאי לא תעמודנה עמו שתיהם, אטו גברא לבי תרי לא חזי וכמבואר בקידושין (ז א) עיין שם. ועיין ס' מעבר יבוק (שם פ"ט) דהא דאשה הקבורה אצל בעלה נייחא הוא לתרוייהו, נאמר רק על אשתו הראשונה שעמדה אצלו בפרגוד, ולכן אמרו המגרש אשתו הראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות עיין שם. ועפ"ז יש אולי מקום להסתפק.

ו) ובעיקר דברי הזוהר שאשה הנישאת בשניה חוזרת לבעלה הראשון, י"ל הטעם עפ"י מש"כ בשו"ת נפש חיה (אהע"ז סי' ג') לחדש, באלמנה שבעלה חזר לחיים, וכהא דקם רבה ושחטיה לר"ז ולמחר בעי רחמי עליה וקם בש"ס מגילה (ז ב), דהיא חוזרת ונאסרת ואגידא בו כבראשונה, דהתורה לא התירה במיתת הבעל אלא כל זמן שהוא מת ולא לאחר שחזר לחיים. ובשו"ת אבני נזר (אהע"ז סוס"י נ"ו) אסבריה ליה, דמיתת הבעל מתירה בכל שעה כל זמן שהוא מת, וכשפסקה המיתה שוב ליכא היתר וחוזרת לקידושיה לאיסורה, ועיי"ש שהשיג ע"ז. ברם מדברי הזוה"ק איכא לסיוע לחידושו של הנפש חיה, דאשה חוזרת לבעלה הראשון דכיון דחי בעלה הראשון הרי נאסרה להשני וקידושי הראשון חוזרין וניעורין. וראיתי בשו"ת רב פעלים להג"ר יוסף חיים ז"ל מבבל (ח"ב קונט' סוד ישרים סי' ב') שהביא להקשות, דאיך יתכן שבשעת התחייה תחזור האשה לבעלה הראשון אחרי שנשאת לאחר ונאסרה לראשון עיין שם שהאריך. ולע"ד לא קשיא, דהרי לא אסרה תורה אלא אשה שנתגרשה מבעלה דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלח לשוב לקחתה אחר שנישאת לאחר, אבל כשמתה בעלה הראשון וחזר לחיים לא נאסרה בתורה מעולם. ומכש"כ למאי דמבואר ברמב"ן (תצא כ"ד ד') הטעם דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה, כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם ולא תחטיא את הארץ להזהיר הב"ד על כך עכ"ד. והנה טעם זה שייך רק כשגירשה דזה הוי בידו של אדם לגרשה ולחזור ולקחתה, אבל כשהותרה ע"י מיתת הבעל ליכא חשש זה שיחליפו, דאין זה בידו להמית ולהחיות עצמו וא"ש.

ז) ומש"כ בשו"ת חת"ס (ח"ז סי' ל"ד) שם, בשם הרמב"ם שבשעת תחיית המתים יחזרו ויזדווגו איש ואשתו כמקדם עיין שם. נראה הכונה למאי שכתב הרמב"ם בפיהמ"ש סנהדרין (פ' חלק) בשם הכת השלישית, כי כשיחיה האדם אחר מותו "יחזור עם קרוביו ובני ביתו". ועיין בזה במאמר תחיית המתים להרמב"ם ז"ל, ומש"כ הרמב"ן (סוף שער הגמול). ועיין זוה"ק (חיי שרה קכו א) דאותו הגוף ממש יעמוד בשעת התחיה. ועיין שו"ת רב פעלים שם. ועיין עוד לעיל (סי' פ"ז).

ח) והנה לעיל (סי' פ"ז) כתבנו לתמוה על מש"כ הגרי"ש נטנזון ז"ל בשם ס' הנצחון דבתחיית המתים תישאר האשה אצל בעלה האחרון, והבאנו ראיות דחוזרת לבעל הראשון ולכן יש לקוברה אצל הבעל הראשון עיין שם - וכעת מצאתי בס' יוסף דעת ליו"ד (סי' שס"ו ס"ג) שהגאון מהרי"ש ז"ל עצמו פסק שיש לקוברה אצל הראשון, ושכן המנהג בלבוב, והשיג על ס' הנצחון. ועיי"ש ככל דברנו בעזה"י.