כינורו של משיח

הכינור הוא אחד מהכלים בהם היו הלווים מנגנים בבית המקדש, לכינור זה יש שבעה מיתרים, הנקראים 'נימים'. על פי המסורת, בימות המשיח לכינורו של מלך המשיח יהיו שמונה נימים, ובעולם הבא יהיו לו עשרה נימים.

כבר לכינורו של דוד המלך, היה כינור בין שמונה או עשרה נימים, ולפירושים אלו החידוש הוא שבימות המשיח יהיה הדבר נפוץ אצל כלל ישראל.

פירושים רבים נאמרו בביאור מעלת הכינור בן שמונת או עשרת הנימים, ובין כולם עולה כי הדבר מורה על מעלה חדשה שתתגלה בעולם בכללותו.

אצל דוד המלך

דוד המלך, לפי מספר פרושים, ניגן בכינור בין שמונה או עשרה נימים, כינור זה היה מיוחד בכך שנימיו היו מגידיו של האיל שהקריב אברהם בעקידת יצחק.

נאמר בתהילים ו: "למנצח בנגינות על השמינית מזמור לדוד".. ובתרגום: לשבחא בנגינתא על כינרא דתמניא נימיא תושבחתא לדוד.

ורש"י שם פירש בפשטות שהוא כינור של שמונה נימין: על השמינית, כינור של שמונה נימין ו'שמינית' שמו, וכן מצינו, פלוני ובניו על השמינית לנצח. ובמצודת ציון לא הזכיר שהוא כינור, ופירש: כלי זמר בעלת שמונה נימין. ובאבן עזרא הביא שני פירושים: השמינית יש אומרים כלי ניגון יש לו שמנה יתרים או פיוט יש לו ח' נעימות על כן כתוב בנגינות וזה על הנועם השמיני.

וכן בתהילים יב: למנצח על השמינית מזמור לדוד. ובתרגום: לשבחא על כנרא דתמניא נימי תושבחתא לדוד. ורש"י שם כתב, כמו בפירושו לפרק ו: כנור של שמונה נימין.

ובתהילים לג: "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה, הודו לה' בכינור בנבל עשור זמרו לו", ופירש רש"י "בנבל עשור, של עשר מיני נעימה".

ובתהילים צב: "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור".

ובתרגום יונתן: על פום כנרא דעשרתי נימין ועל פום נבלא עלי רננת כנריא וברש"י שם: עלי עשור ועלי נבל - כינור של עשרה נימין. ובמצודת דוד:0 עלי עשור – נזמר על כלי נגון בעל עשרה נימין. וברד"ק: ועשור – הוא כלי הניגון שיש בו עשרה יתרים.

הרבי מסביר, כי דוד ניגן על כינור של ז' או ח' נימין, ורק לעתיד ינגן על כינור בן י' נימים (ספר המאמרים תשל"ז, ד"ה קטנתי):

והענין הוא כמבואר בסידור בפירוש מזמורי שבת עה"כ עלי עשור ועלי נבל דפירוש עשור הוא הכנור העשוי מעשרה נימין וכו' כי סתם כנור עשוי מז' נימין וכנור של דוד על הרוב הי' של ז' נימין אך לפעמים הי' מנגן גם על השמינית (כנור של שמונה נימין) וכמ"ש למנצח על השמינית אך לע"ל יהי' הכנור של דוד מעשרה נימין והוא מ"ש עלי עשור וכו' דהכנור של ז' נימין הוא הכנור דעתה שאין העלי' עתה רק בז' המדות כו'. אך לעתיד יהי' הכנור של שמונה נימין והוא בחינת בינה (שבמלכות) שכוללת ז' המדות (בחינת בינה כמו ששייכת לז"מ) ולאחר זה יהי' כנור נעלה יותר (גם מהכנור דשמונה נימין) הכנור של עשרה נימין כנגד ע"ס שלמות וזהו עלי עשור גו' בכנור של עשרה נימין דוקא שנק' עשור מעין דלעתיד שבכל שבת ושבת יש קצת הארה מעין לעתיד ביום שכולו שבת דכל שבת ושבת הוא פרט מהכלל הכולל כל השבתות. 

ממקומות אחרים נראה, כי אף לדוד היה כינור של עשרה נימין (בפרקי דרבי אליעזר הגדול פל"א, על אילו של אברהם אבינו):

"ר' חנינא בן דוסא אומר אותו האיל לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד שעל גבי המזבח הפנימי וכו' גידיו של איל הם עשרה כנגד עשר (נבלים) (נימין) של כנור שהיה דוד מנגן בהם, עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו".

אצל מלך המשיח

אחד המקורות החשובים ביותר על כינורו של מלך המשיח, מופיע בגמרא ערכין יג, ב:

"תניא, רבי יהודה אומר, כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר (תהילים טז) שובע שמחות את פניך, אל תיקרי שובע אלא שבע, ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר (שם, יב) למנצח על השמינית, על נימא שמינית, של עולם הבא עשר, שנאמר (שם צב) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור, ואומר הודו לה' בכינור, בנבל עשור זמרו לו, שירו לו שיר חדש".

וביאר המהרש"א שם, שבעולם הזה, הקדושה נמנית במספר שבע, ובימות המשיח שלא יהיה שיעבוד מלכויות תתווסף נימא אחת משום שמחה. ולעולם הבא הקדושה נמנית במספר עשר, ועל כן יהיו שם עשר נימין:

מדכתיב שבע חסר וי"ו דריש מלשון שבע דהיינו ז' נימין שכל א' עושה שיר ושמחה מיוחדת והיו בעוה"ז לפי יצירת ז' ימי בראשית כל הקדושות הולכין בשבע, השבת, השביעית והיובל והספירה. ושל ימות המשיח ח' נימין נוסף שיר א' ע"פ מ"ש אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות והיינו משום שמחה א' שאין בו שיעבוד מלכויות נוסף נימא אחת לימות המשיח. ושל עוה"ב עשר נימין שנא' עלי עשור ועלי נבל וגו' והכוונה בו שעוה"ב נברא בי' כי אז יתעלה למעלה מכל י' קדושות שבעולם עשר קדושות למטה א"י קדושה מכל הארצות כו' כדאיתא במשנה פ"ק דכלים ועשר קדושות למעלה במלאכים כדאמרינן במדרשות ובקרא בתרא דמייתי כתיב ביה שיר חדש דהיינו שיר לעוה"ב אבל קרא קמא דמייתי לא מוכח מידי ואפשר דסמך ארישא דההוא מזמור דכתיב מזמור שיר ליום השבת דהיינו עוה"ב יום שכולו שבת ועי"ל דכתיב בתריה כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנון שאמר אימתי יהיה עלי עשור וגו' כי שמחתני ה' בפעליך בזמו שהקב"ה יבנה המקדש לעוה"ב כמ"ש באש עתיד לבנותה ואז גם אני במעשה ידיך ארנון דהיינו גם בגרוני ובפי שהם עיקר שיר יהיו לעתיד וכן במהרה בימינו, וק"ל.

מקור חשוב נוסף לענייין זה הוא בתוספתא (ערכין פ"ב, ה"ז): רבי יהודה אומר שבע נימין בכנור היה שנאמר שבע שמחות את פניך, לימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית על נימא ח', לעתיד לבוא בי' שנאמר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו.

וכן הוא במדרש (במדב"ר טו, ח): כמה נימין היו בכינור שהיו הלוים מנגנין בו? א"ר יהודה ז' נימין היו בו בכנור שהיו הלוין מנגנים בו . . ולימות המשיח נעשית שמונה . . ולעת"ל נעשית עשר.

ובילקוט שמעוני (תהילים, תרלד): "ד"א על השמינית, על נימא שמינית, רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבעה נימין היה שנאמר שובע שמחות את פניך, על תקרי שובע אל(א) שבע, ושל ימות המשיח שמונה למנצח על השמינית על נימא שמינית. ושל עוה"ב עשר, שנאמר עלי עשור ואומר בנבל עשור זמרו לו.

ובפסיקתא רבתי דרב כהנא (פיסקא מתן תורה פרשה כא): "עשר דברים עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור, תנא ע"ש רבי יהודה שבעה נימין יש בכינור בזמן הזה על שם שבע ביום הללתיך לימות המשיח הם שמונה למנצח על השמינית על נימא שמינית לעתיד לבוא הם עשרה על שם הודו לה' בכינור בנבל עשור זמרו לו".

וכן מדרש שוחר טוב, (תהילים פרק פא): "שאו זמרה ותנו תוף, ר' חייא בר אבא אמר הוא נבל הוא כינור, ר"ש רנק נבל לעצמו, כנור לעצמו, נימין ויתרות בין זה לזה . . אמר רבי יהודה ברבי אלעי בעולם הזה על ידי נימין ויתדות (וכמה נימין ביתרות) שבעה, שנאמר שבע ביום הללתיך, ולימות המשיח שמונה, שנאמר למנצח על השמינית ולעתיד לבוא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל".

הסברים בראשונים

הרמב"ן (שער הגמול, תורת האדם), ביאור שכלי הזמר שבמקדש הם רמז להשגת הרוחניות שבעולם הגשמי, שכיום הם בשבע ספירות. אך לעתיד תושג מדרגה נוספת, ולעולם הבא ההשגה תהיה שלימה, בת עשר ספירות:

"ופירוש הענין הזה, כי כנור וכלי הזמר במקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח, ואין בגשמיות דק כמוזיקא, כענין שאמרו קול ודובר ורוח, וזהו רוח הקודש. והנה בעולם הזה ישיגו החכמים ברוח הקודש שבע ספירות וידבק אורן במשכן ובמקדש, ונרמזות בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות, גם בלעם אמר את שבעת המזבחות, הזכיר אותן בה"א הידיעה. לפיכך ירמזו בכנור שבע כלי הקול בעוה"ז. ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה. ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לעשר ספירות, וירמוז אותן. וזה ענין מופלא ונכבד".

ובעבודת הקודש (לרב מאיר ן' גבאי חלק העבודה פרק מג), ביאר כרמב"ן, והוסיף שהכוונה לכינור גשמי במקדש גשמי:

ובפרק אין בערכין תניא רבי יהודה אומר כנור של מקדש של שבע נימין היה שנ' שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע ושל ימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית ושל עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל. והסוד כי ההשגה במקדש ראשון היתה בכל שבעת אבני הבנין ולימות המשית תרבה ותעלה ההשגה עד השמינית שהיא אם הבנין. ולעולם הבא אז תהיה ההשגה שלמה בכל העשר ומזה יתבאר כי העולם הבא גוף וגויה שהרי מקדש וכנור מצויין.

ובתשב"ץ מגן אבות דף צא הביא את לשון פירוש הרמב"ן וביאר לפי זה את לשון הגמרא "אל תקרי שובע אלא שבע", שלהשגה הרוחנית בעולם הזה, יש גבול ועל כן הנפש אינה שובעת מהם:

"והנה ההשגות שבעולם הזה אף אם רבות מאוד תהיינה מ"מ שעור וגבול יש להם כפי אשר הוא יתברך חוק נתן שתוכל הנפש להגיע ולסבול בעודה שוכנת בתי חומר הגוף בעולם הזה משא"כ ההשגות של עולם הבא תהינה עולות ממדרגה למדרגה וכנגד ההשגות ההן השגות עולם הזה אך מעטות וקטנות הנה אין בהם כדי שביעת הנפש וזה כוונת האל תקרי הנ"ל אל תקרי שבע (פירוש שהשגות עולם הזה לא יקראו שובע) שמחות כפי ערך שלימותן בעולם הבא אלא שבע שעל זה מרמז הכינור בר שבע נימין וכדברי הרמב"ן הנ"ל".

הסברים באחרונים

המהר"ל מפראג, (נצח ישראל פרק יט) ביאר שהשיר מורה על השמחה והשלימות ולכך העולם הזה שהוא עולם הטבע מגיע עד שבע בלבד, אך לעתיד השלימות תהיה מעל הטבע:

"ור"ל כי השיר מורה על שלימות, כי על שלימות דרך לזמר ולשורר. וכמו שהאבל הוא על ההפסד כן השיר מורה על השמחה. לכך אמרו כי שלימות של עולם הזה אינו רק עד שבעה, כי העולם הזה הוא עולם הטבע שנברא בשבעת ימי בראשית. ולימות המשיח של שמונה נימין כי השלימות שיהיה לימות המשיח יהיה על טבע וכו'. ולעתיד שלא יהיה טבע גשמית כלל, אבל השלימות יהיה נבדל לגמרי, אז יהיה הכנור של עשרה נימין, כי העשרה נימין מורה על קדושה אלוקית, כי העשירי הוא קודש".

ועוד הוסיף לבאר באריכות (נצח ישראל פרק לב), שלעתיד לבא יתאחד העולם כולו על ידי המשיח, והנימה השמינית שתתוסף היא כנגד האחדות, ובעולם הבא כשתסתלק הגשמיות ויהיה העולם קדוש, יתגלה כינור בן עשר נימין שמורה על קדושה במדרגה נבדלית:

ובמוצאי שביעית בן דוד בא. יש לך להתבונן כי אין ראוי למשיח רק המספר שהוא אחר השבעה וזהו מדריגת המשיח למי שידע מדריגתו של משיח ומעלתו העליונה. כי מדריגת עולם הזה מדריגתו מספר שבעה בלבד מפני כי מדריגת המשיח על עולם הוה ועולם הזה הוא מיוסד על ז'. ובמסכת ערכין כינור של מקדש של ז' נימין שנאמר "שובע שמחות" אל תקרי 'שובע' אלא 'שבע', ולימות המשיח של שמונה נימין, דכתיב "למנצח על השמינית" ולעולם הבא עשרה נימין שנאמר "עלי עשור ועלי נבל" ואומר "הודו לה' בכינור בנבל עשור וגו'", ולעולם הבא איידי דנפיש נימין דידיה נפיש קליה דנבל, וקרי ליה "נבל" עד כאן. ופרשנו זה למעלה כי עולם הזה שלימתו ומעלתו שיש בו רבוי שלם בלא חסרון, ולכך ראוי שיהיה הכינור שהוא השמחה והשבח אל השם יתברך. כפי השלימות אשר הוא בעולם כי השלימות בעולם הוא רבוי שהוא בעולם, ומספר שבעה תמצא בכל מקום על הרבוי כמו "בדרך אחת יצאו ובשבעה דרכים ינוסו", "כי שבע יפול צדיק וקם" וכן הרבה.
ולכך היה הכינור במקדש של שבעה נימין שהשמחה של עולם הזה, דהיינו מפני השלימות שיש בו הרבוי, וזהו שלימתו ולפיכך הכינור שהוא השמחה המורה על השלימות יהיה מן שבעה נימין.
אבל לימות המשיח הוא מדריגה יותר על זה כי לימות המשיח יתאחד הרבוי אשר הוא בעולם הזה על ידי המשיח ולכך הכינור הוא של שמונה. כי השמיני הוא נגד האחדות אשר הוא לאלו השבעה אשר יש בהם הריבוי. ולכך הכינור הוא של שמונה נימין. ולעולם הבא שיהיה הסתלקות הגשמי, ויהיה העולם קדוש ונבדל מן הגשמי, ולכך יהיה לכינור עשרה נימין. כי העשירי הוא קדוש מורה על מדריגה נבדלת לגמרי. ולכך יהיה לכינור לעולם הבא עשרה נימין.

ועוד ביאר המהר"ל (חידושי אגדות סנהדרין ח"ג ע' קצב) שלחזקיה המלך לא היה מדרגה זו בשלימות, ולכן לא אמר שירה לפני הקב"ה, ולא נהיה משיח:

"יבא חזקיה וכו' פירוש כי היה ראוי חזקיה להיות משיח אשר למשיח יש לו מדריגה שמינית וכבר התבאר זה במקום אחר (נצח פי"ט ופ' ל"ב ובש"מ) אצל כינור שתהיה לימות המשיח יש לה שמונה נימין. ובודאי לימות המשיח יהיה לעולם תוספת מעלה ומדריגה ממה שנברא בשבעה ימי בראשית, ולפיכך יהיה להם מדריגה שמינית. רק לא היה לחזקיה מדריגה זאת בשלימות הגמור עד שלא היה אומר שירה. וכן כנגד זה היה לסנחרב מדריגה שמינית לרע והוא כח גוג מגוג. והוא בעצמו שאמרו כאן יבא חזקיה שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחרב שיש לו שמונה בא לומר כי ראוי היה חזקיה לסנחרב"

ובעין אליהו, (על אגדות הש"ס, ערכין יג, ב) ביאר, שיש 'עשר קרנות', ובזמן הגלות מתגלות שבעה קרנות בלבד, אך בימות המשיח תתגלה קרנו של משיח, ובעולם הבא גם קרן התורה והנבואה, ולכן בכינור יהיו עשרה נימין:

"והבאור ע"ז הוא שמבואר שוח"ט ומדרש איכה עשר קרנות הן קרנו של אברהם וקרנו של יצחק וקרנו של יעקב וקרנו של יוסף וקרנו של משה קרנה של תורה קרנה של כהונה קרנה של לויה קרנה של נבואה קרנו של בית המקדש קרנו של משיח. ועוד מבואר במדרש חוקת ויקחו אליך פרה אדומה אמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם של פרה אדומה ולאחר חוקה כתיב (תהלים ע"ה) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט וגו' דברים המכוסים בעוה"ז עתידים להיות צופים בעוה"ב אלמא שקרן התורה יהיה התגלות לעוה"ב ועי' במשוח"ט י"ג אמר ר' לוי הרב אמר אחד והתלמיד אמר אחד הרב אמר מי יתן לבבם זה להם והתלמיד אמר מי יתן את כל עם ה' נביאים לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעוה"ז אבל לעוה"ב שניהם מתקיימין דברי הרב מנין שנאמר ונתתי לכם לב בשר (יואל ב') אלמא שקרן הנבואה יהיה ג"כ לעתיד וראה איך יבואר היטב אמר כינור של מקדש של שבעה נימין נגד השבעה קרנות ושל ימות המשיח שמונה נגד שיהיה שמונה קרנות גם קרן של משיח ולעתיד שיהיה עוד קרן התורה והנבואה ולכן יהיה עשר וה' אל יציל מפי דבר אמת"

בילקוט מעם לועז (תהלים יב, א), ביאר שהוא כיון שיתבטל שיעבוד המלכויות:

במזמור הזה מתלונן דוד על מיתת הצדיקים והחסידים ואנשי מעשה ועל אורך חיי הרשעים ויש בו גם בקשת הצלה וישועה לעניים ואביונים כהבטחת ה' בתורה.
ואמרו עוד כנור של מקדש של שבעה נימין היוד ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית של עולם הבא והטעם שאז יבטל שעבוד מלכויות לכן נוספה נימא לכינור.

אסיפת זקנים ערכין יג, ב: ביאר כנ"ל, והוסיף שבגלות כבשנו ז' עמים, ועל כך היה הכינור בן ז' נימין, לימות המשיח יהיה של ח', כי היינו משועבדים לד' מלכויות כפולות, ולעתיד יכבשו עוד ג' עממים:

יש ליתן טעם כי כבשנו ז' עממים והיינו ראויים להיות משועבדים תחת ידם, מ"ה היה הכינור ז' נימין ולעתיד יהיה ח' כי משועבדים היינו לד' מלכויות שכפולות שמונה בבל כשדים פרס ומדי יון ומוק' ישמעאל אדום, אבל יוסיף לנו קני קניזי וקדמוני יהיה עשר ע"כ בנבל עשור אזמרה לך וע"ז האמת יש לפרש בבנין הראשון שהוא מסוד בת שבע והיא המתהלכ' ביננו וזהו הכינור שהיה למעלה ממטתו דדוד.

כלי יקר, (פרשת שמיני) ביאר שהעולם הזה נקרא על שם שבעת ככובי הלכת, ועל כן הכינור בן שבעה נימים, אך בימות המשיח יראה שה' מנהיגם, ובעולם הבא יהיו מופשטים מן החומר לגמרי, ובסוד עשר:

ומה שיום שמיני זה נטל עשר עטרות רמז למה שאמרו רז"ל כינור של ימות המשיח יהי' שמונה נימין ושל העולם הבא עשרה נימין לפי שלימות המשיח ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי ה' אחד רוכב על שבעה כוכבי לכת מנהיגי העולם הזה אבל לעולם הבא שיהיו מופשטים מן החומר לגמרי יתוסף בהם השגה שיכירו כח מלכותו יתברך על כל נבדלים העליונים הכלולים במספר תשעה בסוד ארון תשעה וכפורת טפח ואז השמיני יעלה למספר עשרה על כן בא הרמז ביום שמיני זה שנטל עשר עטרות לומר כי יש בו מעין של העלם הבא כי שם יראו את כבוד ה' עין בעין וכן ביום זה נאמר כי היום ה' נראה אליכם.

בחסידות

בשפת אמת (תהילים צב ד), ביאר שהשירה תלויה בזמן, ולכן לעתיד לבוא כשיהיה שינוי בזמן ישתנה השיר:

עלי עשור. כי השירה תליא בזמן ולכן בכל יום יש שיר אחר כי ההתחדשות שיש בכל יום נותן השירה כמו שאמרו ז"ל כי השמש אומרת שירה וזורחת ע"ש בפסוק שמש בגבעון דום כי בכל יום יש הארה אחרת כדאיתא בשם האר"י ז"ל כי אין כל יום דומה לחבירו מבריאת עולם.
ונראה דהלוים מיוחדים לבחינת הזמן דיש ג' בחינות עולם שנה נפש . . ולכן תליא השיר בבחינת הזמן ולימות המשיח וכן לעתיד יהיה שינוי בזמן וישתנה השיר וכמו כן שבת מעין עולם הבא לכן מזמור שיר ליום השבת כתיב ביה עלי עשור ושבת הוא בחינת שיר השירים שכולל כל השירים של ימי המעשה.

ובחידושי הרי"ם ביאר שעל ידי תיקון שבעת ימי הבניין שהעולם נבנה עליה נעשית דרגת השמיני:

באמת יש דבר גדול מזה העולם כאמור כינור של העוה"ז שבעה נימין ושל עוה"ב של שמונה אולם הרי השבעה ג"כ נספרים בחשבון ומצטרפין ממילא אם פועלים את השבעה ומתקנים שבעת ימי הבנין שהעולם נבנה עליהם נעשה אח"כ שמיני שגדול מזה העולם והוא לפעול ולתקן את כל הדברים מאכילה ושתי' וכל הנקשר בזה העולם וכ"כ בזוה"ק.

ובסוד ישרים, (ראדזין), ש"ק חוה"מ סוכות ביאר שכינור של שבע נימין רומז על כל העבודות מהיקף שבעה שהשכר הוא לפי דרגת העבודה, ואהרן הכהן הוא בדרגת כינור בן י' נימין:

עלי עשור וגו' היינו שע"י זה יהיה מנהיר השי"ת מהכנור של עשר נימין שיהיה לעתיד כי הכנור של מקדש הוא על שבע נימין ורומז על כל העבודות מההיקף שבעה שהם לפום צערא אגרא. ועל זה ההיקף רומזין נמי השבעה עננין. ואהרן רישא לכל שבעה עננין שרומז על הכינור של עשר נימין שיהיה לעתיד כמבואר בזוה"ק (אמור קג) . . וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים היינו שבכח עבודות שבהתחלקות ההיקף שביעה יהיה מנהיר ההגנה לישראל מעננא דאהרן שהוא רישא לכל שבעה וכו' והוא כמו שאנו מתפללים תמיד ופרוס עלינו סוכת שלומך היינו שינהיר זאת ההגנה מעננא דאהרן בהכרח תפיסתנו ג"כ והתגלות הכרה זו נקרא עלי עשור וגו'.

בחסידות חב"ד

אדמו"ר הצ"צ באוה"ת (שמות, א, ע' פה), מבאר מעלת המעשה על הדיבור, שהמעשה הוא עצם בחינת עתיק, שהוא כנגד כינור בין עשר נימין, (לעומת דיבור שהוא התגלות עתיק והוא כנגד כינור של ח' נימין):

והנה המאה ברכו' הנ"ל הוא בדיבור אך ע"י מה יהי' ההמשכ' מההעלם אל הגילוי הנה הוא ע"י מעשה המצוות.
נ"ב: כי עיקר ההמשכה של עצמיות הסוכ"ע הוא ע"י מעשה ולא ע"י דיבור. וגם יובן ע"ד מ"ש בלקו"ת פ' הברכה בד"ה ואתא מרבבות קודש כי ויהיו חיי שרה מלכות הוא מבחי' מאה שנה מאה ברכות אבל ע"י מעשה המצות ממשיכים מבחי' רבבות קודש שלמעלה ממדרגת מאה כו'. כי יחידות עשירות מאות הם נר"ן וההמשכה ע"י מאה ברכות זהו מבחי' נשמה ונשמת שדי תבינם בינה הנק' ברכות אבל רבבות זהו כמ"ש דודי צח ואדום ודגול מרבבה וכמ"ש וע"י יתיב כו' אלף אלפים ורבוא רבבן קדמוהי יקומון כו'. והגם שנתבאר לעיל כי בבינה הוא התגלות עתיק וזהו האלף דמאה מ"מ אינו דומה התגלות עתיק שבבינה לגבי עצם בחי' עתיק וזהו ההפרש בין כינור של ימוהמ"ש שיהי' של שמונה נימין ובין כינור דלע"ל שיהי' של עשרה נימין וזהו נמשך ע"י המעשה דוקא.

ובאוה"ת (שמות א וארא ע' קסא) ביאר שמעלת ימות המשיח על העולם הזה הוא בנימה אחת בלבד, שהיא בחינת המוחין, ומעלת העולם הבא, כינור של י' נימין הוא גילוי היו"ד, שהיא בגי' עשר:

ותדע דארז"ל כינור שי ביהמ"ק הי' של ז' נימין ולימות המשיח של ח' נימין ולע"ל של י' נימין הרי מעלת ימות המשיח על מקודם רק נימא השמיני והיא הבינה והיינו שלפי שהיא מבחי' מוחין שלמעלה מבחי' מדות ולע"ל של יו"ד נימין גילוי כח"ב וה"ז ענין היו"ד שהוא חכמה והרי יש מקובלים ס"ל שחכמה הוא ראשית הע"ס וכתר אינו מן המנין א"כ היו"ד מורה על יו"ד נימין שיתגלו לע"ל ע"י מ"ת וגם להאומרים דכתר הוא ראשית דע"ס הרי היו"ד כולל עצם היו"ד וקוצו נמצא ענין ושמי הוי' זהו כל העשר נימין שיהי' לע"ל המרומזים ביו"ד דהוי' כו' הרי זהו מעלה נפלאה ויתירה כו'

ובאוה"ת (דברים ב, פרשת ראה, ע' תרסא) ביאר כנ"ל, שמעלת הכינור דלעתיד לבוא, הוא גילוי נוסף של כתר-חכמה-בינה, על ז' המידות התחתונות:

והיינו כי המקיף הוא עיקר המחיה את האו"פ ומקיימו שלא יכלה האו"פ וזהו"ע ואתה משמרה בקרבי ולכן ביום השלישי יקימנו, גם יומים זהו"ע ב' יו"ט דר"ה ביום השלישי והו"ע יוהכ"פ ולכן תחה"מ הוא לג' ימים היינו ע"י גילוי הג"ר כח"ב על ז"ת ולכן יהי' כינור דלע"ל של עשרה נימין ולכן יוה"כ הוא ג"כ יום העשור ולכן ארז"ל ע"פ ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יוהכ"פ כי אין שום יו"ט ושבת ביום העשור רק יום הכיפורים שנק' שבת שבתון שבו התגלות הכתר ולא אחד בהם".

ובאוה"ת (דברים ב ע' תרנב) ביאר, שכינור הוא אותיות כ"ו נר, שנר ה' נשמת אדם, וכ"ו הוא גימטריא שם הוי', וכינור של עשר נימין הוא גילוי כל הספירות:

"זהו שארז"ל ע"פ עלי עשור שלע"ל יהי' כינור של עשרה נימין כי כינור היינו כ"ו נר פי' נר הוי' נשמת אדם כי כ"ו זהו מספר שם הוי' ושיהי' של עשרה נימין היינו שיהי' גילוי כל העשר ספי' שגם הכתר יאיר בבחי' גילוי וזהו ג"כ ענין ביום ההוא יהי' הוי' אחד, היינו דכבר מבואר לעיל שהוי' זהו בחי' ממכרע אך גם סוכ"ע הוא ג"כ שם הוי' כי בחי' סובב נמשך מבחי' שמו הגדול שמו דוקא כנעל 'מה שארז"ל עד שלא נבה"ע היה הוא ושמו כלבד והוא ג"כ בחי' שם הוי' וכמ"ש מזה בת"א פ' בשלח ד"ה וירא ישראל"

ובביאור הזהר (ב, פרשת תזריע ע' תתצט) הביא ששלשת הספרים שחיבר שלמה אחד כנגד כינור של ז' נימין, אחד כנגד כינור של ח' נימין, ואחד כנגד כינור של י' נימין:

והרמ"ז שם האריך וז"ל שלמה מלכא האי ספרא אוקים ליה על שבעה הבלים פירש הרמ"ז, הנה ג' ספרים שחיבר שלמה הם נגד חב"ד שיר השירים חכמה, קהלת בינה, משלי דעת, לכן יש בו דרכי צדיק ורשע סוד חו"ג עכ"ל. וכן הוא בזהר פ' אחרי דס"ד ע"א, א"כ קהלת בינה לכן אוקים ליה על שבעה הבלים שהם ז"ת הנמשכים מהבינה. ובילקוט במקום א' ראיתי שהשלשה ספרים שחיבר א' כנגד כנור של שבעה נימין וא' כנגד כינור של שמונה נימין וא' כנגד של עשרה נימין ועלמא קאים עלייהו ואינון עמודין וסמכין קיימין דעלמא, פי' ז' הבלים ז' קצוות דזעיר ועלמא קאים עלייהו מל'"

ואדמו"ר הרש"ב ב'המשך' "בשעה שהקדימו תרע"ב" (ע' א'רי) ביאר שלעתיד לבוא תתגלה מעלת יצחק אבינו, שיצחק בגי' ח' פעמים שם הוי'. וזהו מה שכינור דלימות המשיח יהיה בן ח' נימים, שהוא גילוי שם הוי' דלעילא:

ולפ"ז צ"ל, דעיקר ענין זה יהי' לעתיד שאז יהי' גילוי שם הוי' דלעילא כו' וכידוע בענין שלעתיד יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, דיצחק בגימ' ח"פ הוי' דהוי' הח' הוא הש' הוי' דלעילא (בחי' שומר ההיקף כו' כמ"ש במ"א) וזהו דכינור של בהמק"ד הי' של ז' נימין ושל ימוה"ש (בשוה"ג: "כ"ה בגוכי"ק, ואוצ"ל ימוהמ"ש) יהי' של ח' נימין כו' כינור הוא כ"ו נר כ"ו בגימ' הוי', ושל בהמק"ד הי' של ז' נימין ז"פ הוי' והוא ההוי' דסדר השתל' כו' (יעקב בגימ' ז"פ הוי' כו'), ושל ימוהמ"ש של ח' נימין הוא גילוי ש' הוי' דלעילא כו' ואז יהי' אמיתית הענין דהוי' יחתו מריביו כו'.

ועוד ביאר (שם, ע' א'רצג) שכינור של ימות המשיח הוא בחינת גילוי סובב כל עלמין, וכינור של לעתיד לבוא הוא בחינת עצמות א"ס שלמעלה מזה:

ובד"כ ב' עליות הנ"ל, עלי' הא' הוא שהש' הוי' דלתתא עולה בש' הוי' דלעילא, והוא ש' הוי' דמצות שנת"ל, שהרי המצות הן רצה"ע והו"ע ש' הוי' דלעילא שזהו ש' הוי' שברצון כו' (ובשרשו באוא"ס שלפני הצמצום הוא בבחי' פנימיות האור שקודם עלות הרצון כו', וכמ"ש בתו"א בד"ה ועשית ציץ בענין קדש למ"ד למטה כו' נכמשנת"ל דהמצות עיקרם בבחי' י"ה דש' הוי' שבעצמות כו'), ועלי' הב' היא בבחי' עצמות אוא"ס שלמעלה גם מבחי' ש' הוי' דלעילא כו'. וי"ל שזהו כענין ההפרש בין כינור דימוהמ"ש ושל לעתיד דכנור של ימוהמ"ש יהי' של שמונה נימין וכמ"ש למנצח על השמינית וידוע שזהו ח"פ הוי' והיינו בחי' ש' הוי' דלעילא כמ"ש במ"א ונת"ל, והוא העלי' בבחי' סוכ"ע שזהו הגילוי דימוהמ"ש (עמשנת"ל ד"ה וישב יעקב) אבל הכנור דלעתיד יהי' של עשרה נימין כמ"ש עלי עשור כו' והוא מבחי' עצמות א"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע כו'.

ור"ה מפאריטש (פלח הרימון וארא ע' מב) כתב שבימות המשיח תתגלה הבינה עם ז' המידות ולעתיד לבוא יאירו כל הספירות במלכות:

והנה עם כל הנ"ל יובן ענין וידבר אלקי' את כל הדברי' האלה כו' כי הנה אמרז"ל (ערכין די"ג ע"ב) כנור שהי' במקדש הי' של שבע נימין והיינו כי במקדש לא האיר רק מבחי' ז' המדות כו' במל' דאצי' ע"ז מורה תיבת כינור כ"ו נר כ"ו (ת"ז תכ"א) הוא ש' הוי' ונר הוא בחי' המל' כו' (והיינו מבחי' ז' מדות דעתיק משם הי' כל מקור היחודים שהי' במקדש כי א"א לומר בחי' המדות דאצי' בלבד כי במקדש הי' יחוד פנים בפנים כל היום אפי' בימי החול ובחי' פב"פ היינו כשמאירים עצמות המוחין דגדלות דאו"א בז"א ומבחי' זאת מאיר במל' כו' וראי' לדבר הצירוף דכנור כ"ו ונר ונק' בחי' המל' כאשר מאירים בה כל המוחי' בשלימות כי נר הוא בגיט' הוי' אהי' הוי' אלקי' הוי' אדנ' כו' (מאו"א אות נ' סל"א וע' בי"נ שם) שהוא גילוי כל הי"ס במל' אפי' בחי' חו"ב עילאין שמרומזים בשמות הוי' אהי' כו' וד"ל) אך לימוהמ"ש יהי' של שמונה נימין והיינו שיאיר מבחי' בינה עם ז' המדות במדת המל' דאצי' כו' (והיינו ג"כ הכוונה כנ"ל בחי' בינה דע"י כו') ונמצא שגם אז יהי' בבחי' אחת גבוה היינו שיהי' גילוי גדול לאין ערך יותר אפי' מהגילוי שהי' במקדש כו', והנה לע"ל יהי' של עשר נימין (שם שם) שיאירו כל הספי' במל' (ולדעת המקובלים שמנין הספי' הוא מבחי' חכמה יאיר מבחי' חכמה ולמטה ולדעת המקובלים אשר מנין הספירות הוא מבחי' הכתר יאיר אפי' מבחי' הכתר (והכל כנ"ל דהכוונה הוא חכ' דע"י או כתר דע"י כו') בבחי' המל' דאצי' כו').

ושם (בשלח ע' קלב) ביאר כנ"ל, שכינור של שמונה נימין הוא בחינת הבינה, ועשר נימין הוא עניין עלית המלכות לכתר-חכמה-בינה שבעצמות:

וזהו כינור שלע"ל שתהי' של עשר נימין (ערכין די"ג ע"ב) שהוא עליות המל' לבחי' כח"ב שבעצמות משא"כ לימוהמ"ש יהי' של שמונה נימין שזהו בחי' שבעתיים כאור שבעת הימים בינה המקור למדות אם הבנים שנק' שמונת כו' וד"ל וזהו הצמיחה דוהרבך מאבותיך כי אבות הוא בחי' חג"ת דז"א וכנ"י שהוא המל' תעלה למע' מהם בבחי' עט"ב כו' וד"ל ע"כ הגה.

ועוד ביאר (תשא, ע' שא) ששבע נימין הוא התגלות ז' המדות דאצילות, ובימות המשיח הוא ע"י התגלות הבינה, אך לעתיד לבוא יתגלה האור אין סוף, וזהו עשרה נימין:

וביאור הדברים הנה (ערכין דף י"ג רבות במדבר פ' ט"ו) כינור שהי' במקדש הי' של שבע נימין כו' והכוונה על התגלות ז' מדות דאצי' עם המוחין שבהם שזהו בחי' שם ה' דעלמא דאתגלייא כו' אך בחי' ה' שבבחי' עלמא דאתכסיא הוא בחי' עתיקא בחי' פנימי' הכתר אך הוא מתלבש בג"ר כח"ב. והנה לימוהמ"ש לא יתגלה שם הוי' זה רק ע"י התלבשות בבחי' בינה וזהו כינור של שמונה נימין בחי' בינה וז' המדות כו' אך לע"ל היינו לתחית המתים יתגלה בחי' אא"ס שבפנימי' הכתר והיינו עשרה נימין וזהו (תהלים ל"ג) בנבל עשור זמרו לו כו' והנה למ"ד שגם העוה"ב גילה לו היינו בחי' זאת של ימוהמ"ש שהוא התלבשות עתיק בבחי' בינה כו' אך בחי' עתיקא עצמו כמ"ש בבחי' הכתר לא נתגלה לו ועז"נ ושמי הוי' לא נודעתי להם כו'.

ושם ע' שיב הוסיף לבאר, שבבית המקדש האיר ע"י המדות, ששיר הלוים היה להמשיל אור האבה בלב, ובימות המשיח על ידי הבינה ויתרחבו הכלים לקבל האהבה הנ"ל:

וזהו מה שארז"ל (ערכין די"ג ע"ב במדב"ר פ' ט"ו) כינור שהי' במקדש הי' של שבע נימין ולימות המשיח יהי' של שמונה נימין כי הנה כנור הוא אותיות כ"ו נ"ר כו' (ת"ז ת' כ"א) הוא בחי' הוי' וכאשר מאיר במל' דאצי' אז נק' המל' בשם נר כנ"ל, והנה במקדש האיר מבחי' הוי' הב' ואור זה הוא מאיר ע"י אמצעות המדות כנ"ל שהם בחי' ז' מדות כו' וזהו נק' כנור של שבע נימין משא"כ לימות המשיח יאיר אור הוי' הא' על ידי אמצעות הבינה בבחי' המל' דאצי' כו' וזהו כנור של שמונה נימין כי הבינה נק' בחי' שמונה (ע"ש שכוללת בתוכה גם ז' המדות כידוע דיש בחי' ז"ת דבינה וכמו באדם התחתון מדות שבשכל כו' וזהו משארז"ל דמלכא משיחא אחא לאתבא צדיקייא בתיובתא כי התשובה הוא ג"כ בחי' אור הוי' הא' המאיר בבינה שנק' תשובה בלשון המקובלי' הראשונים כו' והתשובה בצדיקי' הוא בחי' אהבה הנ"ל שהוא בחי' כלות הנפש לגמרי שנק' תשובה כמאמר (קהלת י"ב) והרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה וזהו הכנור דימות המשיח כו' והגם שמבואר למעלה שגם בבית ראשון האיר בחינות מעלת הזהב על הכסף וכמאמר (מ"א י') אין כסף נחשב בימי שלמה כו' וא"כ למה הי' הכנור של שבע נימין כו' הנה שיר הלוים בכנור הי' להמשיך אור האהבה בבחי' התיישבות בכלי הלב ואור אהבה הנ"ל הגם שהי' מאיר בבית ראשון מ"מ לא תוכל להתיישב בכלי הלב כלל אפי' בדרך רצוא ושוב כנ"ל מחמת שגם מדות העליונות דאצי' לא יוכל להתקבל אור האהבה הנ"ל ששרשה מבחי' אור הוי' הא' כנ"ל ולכן הי' הכנור של שבע נימין בלבד אך לימות המשיח יתעלו בחי' המדות דאצי' לבחי' המדו' דבינה ויתרחבו הכלים לקבל אור אהבה הנ"ל ואז יהי' הכנור של שמנה נימין כו' ולכן א' אתבא לצדיקייא בתיובתא שאור התשובה דבינה יאיר בכלי המדות שרש נשמות הצדיקי' מצד שיתרחבו הכלים של המדות להיות במדריגות המדות דבינה עצמה. כנלע"ד בדרך אפשר.

בתורת הרבי

בתורת מנחם (תשמ"ג, ג ע' 1276) ביאר דברי אדמו"ר הצ"צ בעניין 'ביום השמיני', שב' התקופות שיהיו בימות המשיח (כינור של שמונה נימין, כינור של עשר נימין). נרמזות בפסוק "ויהי ביום השמיני":

ידועה תורתו של בעל ההילולא על הפסוק "ויהי ביום השמיני" אוה"ת שמיני ע' כה "בכלי יקר נתן טעם מה יום מימים ואמר ע"ד המדרש האומר שכל קילוסו של משה הי' ב"אז" אז ישיר משה ומאז באתי אל פרעה כי "אז" היינו אחד רוכב על זיין כו"' כלומר "אז" בגימטריא שמונה.
וזהו כללות הענין ד"ויהי ביום השמיני" - יום השמיני למילואים שבו הכניס משה רבינו את אהרן הכהן ולימדו את עבודת המשכן (לאחרי שבכל שבעת ימי המילואים שימש משה רבינו) ואז היתה השראת השכינה, כמ"ש "ותצא אש מלפני ה' גו" וכן ברכתו של משה ואהרן לכלל ישראל עד סוף כל הדורות - שכל זה הי' ביום השמיני דוקא, בהתאם לענינו של משה רבינו, שכל קילוסו הי' ב"אז" - מספר שמונה.
וממשיך שם "ומה שיום שמיני זה נטל עשר עטרות (כפי שמביא רש"י מסדר עולם) רמז למשארז"ל כנור של ימות המשיה יהי' של שמונה נימין ("למנצח על השמינית") ושל העוה"ב עשרה נימין ("עלי עשור") כו' ע"ש".

כלומר, בימות המשיח יהיו ב' תקופות בתקופה הראשונה - כינור של שמונה נימין ובתקופה השני' - כינור של עשר נימין. וב' תקופות אלו נרמזים במ"ש "ויהי ביום השמיני" - יום השמיני (כינור של שמונה נימין) שנטל עשר עטרות (כינור של עשר נימין), ובאופן של "עטרה" דוקא, המורה על תכלית השלימות, כמבואר בכ"מ.

ומכיון שאז יקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", ובעל ההילולא בתוכם - נזכה להתראות עם בעל ההילולא בעיני בשר, נוסף על מה שמתראים עמו ע"י לימוד תורתו מכיון ש"אנא נפשי כתבית יהבית" כנ"ל.

ועוד ביאר (תורת מנחם תשמ"ה א ע' 402), שאף שכינור של שמונה נימין שייך לימות המשיח, יש לו שייכות לשמיני עצרת גם בזמן הגלות, ומכאן, שבכחו של יהודי לפעול את העניין של ימות המשיח גם כאשר נמצא בגלות:

והנה אע"פ שנתבאר לעיל שהענין דשמע"צ - "למנצח על השמינית", כינור של שמונה נימין - שייך לימות המשיח אעפ"כ ישנו העניין דשמע"צ גם בזמן הזה (כולל - זמן הגלות) כשם שהמזמור ד"למנצח על השמינית" (השייך לימות המשיח וכן "עלי עשור" השייך לעולם הבא) נאמר ע"י דוד המלך לפני ימות המשיח בזמן השייך ל"שבעה".
ומזה למדים הוראה נפלאה - שבכחו של יהודי לפעול את הענין דימות המשיח "למנצח על השמינית" גם כאשר נמצא במעמד ומצב דזמן הגלות.
וכמשל הידוע בדרושי אדמו"ר מהר"ש" (שענינו "לכתחילה אריבער") - מאדם שיש בידו תיבה של אבנים טובות ומרגליות ויש לו גם את המפתח של התיבה כך שבכחו וביכלתו לפותחה בכל עת שירצה, ומהו ה"מפתח" שעל ידו פותחים את התיבה ומגלים את המצב דימות המשיח - כלללות מעשינו ועבודתינו בקיום התומ"צ.
וענין זה מודגש גם אצל האושפיזין דשמע"צ - שלמה המלך וכ"ק מו"ח אדמו"ר:
שלמה המלך עליו נאמר "שלום ושקט אתן על ישראל בימיו". ובזה נכלל כבר שלימות עניין השלום דלעתיד לבוא כמבואר בדרושי אדמו"ר האמצעי ששלימות "ענין ד"פדה בשלום נפשי" יהיה לעתיד לבוא. וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שמו השני "יצחק" ע"ש "צחוק עשה לי אלקים", ובזה נכלל כבר שלימות ענין השחוק שיהי' לעתיד לבוא כמ"ש "אז ימלא שחוק פינו".
ומזה מובן שכאשר נמצאים משמע"צ (ושמח"ת) שאז ישנו הענין ד"למנצח על השמינית" אזי נקל ביותר לפעול את ענין הגאולה (כינור של ימות המשיח של שמונה נימין), ומה גם שישנה הנתינת כח של האושפיזין דיום זה שלמה המלך ונשיא דורנו ובאופן של קטיעות דירת קבע היינו שהם נעשים "בעלי בתים" לפעול במציאות העולם.

וביאר עוד (תורת מנחם תשמ"ו ח"ב ע' 173) שכינור של שמונה נימין קשור לנרות חנוכה, ועל ידי עבודת היהודי בעולם להאיר "על פתח ביתו מבחוץ" מזרז ביאת משיח:

ח' נרות: המספר דשמונה נרות מורה על העילוי דנרות חנוכה אפילו לגבי נרות המקדש - שכן, נרות המקדש מספרם שבעה, ואילו נרות חנוכה מספרם שמונה ע"ד ובדוגמת העילוי דימות המשיח לגבי ביהמ"ק - "כינור של מקדש של שבעת נימין . . ושל ימות המשיח שמונה".
ויש להוסיף שהקשר דשמונת נרות חנוכה עם כינור של שמונה נימין - מרומז בהפטרה דשבת חנוכה: "רני ושמחי", שהרי "כינור" הוא א' מכלי השיר דביהמ"ק. שענינם - רינה ושמחה.
והענין בזה: הנס דחנוכה אירע אמנם עם המנורה דביהמ"ק שהיו בה שבעה נרות, אבל אעפ"כ, מכיון שהי' ענין של נס מלמעלה, פעל הדבר שלימות נעלית יותר אפילו לגבי השלימות דביהמ"ק שמונה נרות.
ובהקדים - המובן וגם פשוט, שבודאי לא שינו מאומה, ח"ו, בהדלקת שבעת נרות המנורה דביהמ"ק, כי אם שמלבד זה "הדליקו נרות (גם) בחצרות קדשך" כפירוש המפרשים שאין הכוונה לנרות המקדש שהרי מקומם ב"היכל" ולא ב"חצר" ("בחצרות קדשך") כי אם נרות אחרים שהדליקו "בחצרות קדשך" בתור הילול ושבח להקב"ה. ויש לומר שנרות אלו (שהדליקו "בחצרות קדשך" כמו נרות חנוכה שהדלקתם "על פתח ביתו מבחוץ"), היו במספר שמונה, ובמנורה של שמונה קנים כמו נרות חנוכה שמדליקים אנו במנורה של שמונה קנים - "יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך" עד ליום השמיני שבו מדליקים שמונה נרות (כדעת ב"ה כאמור "ח' נרות והלכה כבית הלל").
והנה שלימות זו נפעלה ע"י הקדמת הירידה כו' ירידה צורך עלי' . . זהו כללות הענין דירידה צורך עלי' לבוא לדרגא נעלית יותר לגבי המצב שלפני הירידה שכן ע"י הקדמת הירידה זכו לאור גדול יותר שמונה נרות כולל העילוי דנרות חנוכה ש"אינן בטלין לעולם" (דלא כנרות המנורה דביהמ"ק שבטלו לאחרי חורבן ביהמ"ק) ועד שזוהי ההכנה לשלימות דימות המשיח כינור של שמונה נימין באופן נעלה יותר לגבי השלימות דביהמ"ק אפילו השלימות דבית ראשון בזמן שלמה".

ובהמשך שם:

ונקודת הענין - שגם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות, עובד יהודי את עבודתו ב"נר מצוה ותורה אור" להאיר "על פתח ביתו מבחוץ", ובאופן ד"מוסיף והולך" מיום ליום, עד לתכלית השלימות - שמונה נרות (כפי שמדליקים בלילה זו) אשר עי"ז מקרבים וממהרים - באופן ד"אחישנה" את תכלית השלימות דימות המשיח כינור של שמונה נימין.
ובפרט כאשר כללות העבודה ד"נר מצוה ותורה אור" נעשית מתוך שמחה, "רני ושמחי" - שהרי שמחה פורצת גדר, החל מפריצת גדרי הגלות הפנימי עד לפריצת גדרי הגלות הכללי ובפשטות גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו שאז יקויים היעוד "רני ושמחי בת ציון" שלימות השמחה, "שמחת עולם על ראשם", ע"י כינור (כלי שיר) של שמונה נימין.

ועוד ביאר (תורת מנחם תפארת לוי יצחק עמוד נ"א), שזוכים לכינור בן י' נימין, על ידי הפיכת ארץ ז' אומות בג' הקווין שעליהם העולם עומד:

ועוד ענין בזה: "כנור נעים עם נבל" רומז גם להעילוי ד"עלי עשור ועלי נבל" כינור של עשר נימין.
והענין בזה שע"י שלימות העבודה דהפיכת ארץ כנען לארץ ישראל שנעשית מתוך שמחה ותענוג ובכל ג' הקוין שעליהם העולם עומד זוכים להעילוי ד"עשר" גם בנוגע ל"ארץ" ארץ עשר אומות לא רק ארץ שבע אומות (שנכללים בארץ כנען) שלימות הבירור דשבע מדות אלא גם שלימות הבירור דג' מוחין ארץ עשר אומות.

ועוד ביאר (סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 408 ואילך) שכללות עבודתינו בעולם שייכת לגדרי העולם, מספר שבע, ועל ידה נעשית ההכנה להשראת השכינה במפסר שמונה, שבו גילוי אלוקי שלמעלה מהעולם:

ויובן בהקדים ביאור התוכן ד"ויהי ביום השמיני": בהתחלת פ' שמיני מסופר אודות העילוי דיום השמיני למילואים - שאף שגם לפנ"ז היו כל פרטי העבודות דשבעת ימי המילואים מ"מ ביום השמיני דוקא נעשה גילוי והשראת השכינה במשכן "היום ה' נראה אליכם", "וירא כל העם וירונו גו'".
והביאור בזה - כמ"ש הכלי יקר "לפי שהיה יום זה שמיני דבר זה גרם קדושה ביתר שאת כי כל מספר ז' חול ומספר שמיני קודש . . כי מספר זה מיוחד אליו ית'" וכמבואר גם בתשובות הרשב"א שמספר שבעה מורה על שבעת ימי ההיקף שבעת ימי הבנין כללות סדר ההשתלשלות ומספר שמונה מורה על הבחי' שלמעלה משבעת ימי ההיקף שומר ההיקף למעלה מסדר השתלשלות.
ונמצא שהחילוק בין שבעת ימי המילואים ליום השמיני הוא - ששבעת ימי המילואים עיקרם עבודת המטה עבודה שהיא מצד ובגדרי העולם ועל ידה נעשית ההכנה ליום השמיני שבו נעשה גילוי אור אלקי שלמעלה מגדרי העולם.
וכשם שהדברים אמורים בנוגע להמשכן - כן הוא גם בנוגע לכללות העולם:
עבודת המטה כללות "מעשינו ועבודתינו" בזמן הזה - שייכת למספר שבעה גדרי העולם (ע"ד ובדוגמת עבודת הכהנים בשבעת ימי המילואים). ועל ידה נעשית ההכנה לגילוי והשראת השכינה (המרומז במספר שמיני ש"מיוחד לו ית'") דלעתיד לבוא, "ביום השמיני" ש"נטל עשר עטרות", "רמז למה שארז"ל" כינור של ימות המשיח יהי' שמונה נימין ושל העה"ב עשרה נימין, לפי שלימות המשיח נגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי ה' אחד . . יראו את כבוד ה' עין בעין . . כי היום ה' נראה אליכם".

נושאים קשורים

כינור, כינורו של משיח, שמונה נימים, עשרה נימים, ביום השמיני, שמיני, תו שמיני, כינור של ימות המשיח, שיר חדש, עולם הבא, ימות המשיח, דוד המלך.