ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן מד׃ לעת"ל יהי' ביהמ"ק גדול כירושלים

במהרש"א במגילה שם כט,א, הביא גם שבמדרש אמרו ד"לעתיד יהי' בית המקדש גדול כירושלים שבעולם הזה", וביאר הטעם בזה, לפי שבירושלים הבנויה לעתיד יהי' חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעוה"ז, כדאיתא בגמ' שם עתידין כל בתי כנסיות וכו' שיקבעו בארץ ישראל, דהיינו שבתי כנסיות שבכל ארץ העמים יקבעו לעתיד בא"י מחובר לבית המקדש.

ועי' גם בחדא"ג ב"ב עה,ב שביאר עפ"ז מה דאיתא בגמ' שם שאמרו מלאכי השרת להקב"ה בנוגע לירושלים "ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה", כי ירושלים דהשתא יהי' כולו בית המקדש, ובביהמ"ק מזכירים שם המפורש, ולכן יהי' אז שמך בכל ירושלים עיי"ש.

ויש שפירשו מה שאומרים בתפלת מוסף "והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך וכו'" דלכאורה הי' צ"ל ולירושלים ולבית מקדשך, ומהו ולירושלים בית מקדשך דמשמע דהיינו הך?

ובסדר רב עמרם גאון (הוצאת מוסד הרב קוק) – סדר ראש השנה, הנוסח הוא: "והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים עיר מקדשך בשמחת עולם", וכן בספר אבודרהם (תפלות הפסח, הובא בספר המאמרים אעת"ר ע' קעז) איתא: "והביאנו לציון עירך ברנה, על שם (ישעי' לה,י) ובאו ציון ברנה. וציון נקרא עיר בהרבה מקומות. ולירושלים עיר מקדשך, על שם (שם נב,א) ירושלים עיר הקדש", וצ"ב בנוסח שלנו, ולפי הנ"ל ניחא דכיון דלעת"ל תתפשט ביהמ"ק להיות בכל ירושלים נמצא דירושלים אכן יהי' בית מקדשך.

ביהמ"ק צ"ל בהר הבית דוקא

ולכאורה יש להקשות ע"ז ממ"ש הרמב"ם בהל' בית הבחירה (פ"ו ה"י) "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית" אבל לא יותר מזה, וא"כ איך שייך לומר דלעת"ל תתפשט ביהמ"ק בכל ירושלים?

ועי' מ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפיהמ"ש לסדר קדשים וז"ל: ואין מקריבין שום קרבן מהם אלא במקדש באיזה מקום שיהי' המקדש, והואיל והודיענו רחמנא בתורה שהמקום הרמוז אליו הוא הר המוריה, אין רשות להקריב בכל הארץ זולתי בירושלים, ובמקום הרמוז בהר המוריה בלבד מכל ירושלים עכ"ל, דעפ"ז מובן היטב מ"ש שיכולים למשוך העזרה רק עד המקום שירצו מהר הבית אבל לא יותר מזה, ובפ"ה ה"א כתב: "הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה וכו'", ונמצא דאי אפשר להוסיף המקדש יותר מהר הבית, לפי שהוא בהר המוריה, ולא מהני קידוש במקום אחר, כיון דאינו בכלל המקום אשר יבחר ה'.

ובס' מקדש דוד (סי' כ"ז אות א) הביא דברי הרמב"ם אלו, וכתב דעפי"ז יובנו דברי הרמב"ם הנ"ל שיש להם למשוך העזרה עד מקום שירצו מהר הבית, והקשו בנו"כ שם דלמה יכולים למשוך העזרה רק עד הר הבית ולא יותר? וכתב שמדברי הרמב"ם הנ"ל בהקדמתו יובנו דבריו כי מקום אשר יבחר הוא הר המורי' ואין מקריבין שום קרבן חוץ להר המורי', ובפ"ה ה"א כתב הרמב"ם דהר הבית והוא הר המורי' הי' ה' מאות אמה על ה' מאות אמה, א"כ אי אפשר להוסיף יותר מהר הבית לפי שהוא הר המורי' ואין מקריבין שום קרבן חוץ להר המורי' ולא מהני שם הקידוש, כיון דאינו בכלל המקום אשר יבחר, ובהר המורי' עצמו היו יכולים לקדש כל מקום שירצו וקידשו מה שקידשו ויכולים להוסיף אח"כ עיי"ש.

ולכאורה צ"ע בדבריו, דהלא לפי האמת אין כל הר הבית ראוי להקרבה, דהרי כתב שם (פ"ב ה"א) ד"המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנאמר (דברי הימים-א' כב,א) זה מזבח לעולה לישראל" נמצא דאפי' כשיקדשו כל ההר להעזרה אין מקום ההקרבה יכול להשתנות ממקומו המסוים, וא"כ אי משום הא למה אי אפשר לקדש העזרה גם מחוץ להר הבית כיון דגם בזה הלא תהי' ההקרבה במקומו המסוים של המזבח, וא"כ מהו הטעם דלכן אי אפשר להוסיף על העזרה מחוץ להר הבית כיון דבעינן ההקרבה על הר הבית הלא בכל אופן אין ההקרבה אלא על מקום המסוים של המזבח וצ"ע.

וצ"ל כמ"ש בס' 'משך חכמה' – בההפטרה לפ' תצוה על הפסוק (יחזקאל מג,יב) זאת תורת הבית על ראש ההר וגו' – שהרשות להוסיף על העזרה רק על הר הבית אבל יותר מההר לא וכמ"ש (שמות טו,יז) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך וגו' שכל ההר מוכן לעזרה, וציין שם גם למ"ש בזה בספרו אור שמח בהל' בית הבחירה שם: דרמז גדול לזה מקרא מלא, בהר ה' יראה (בראשית כב,יד), זהו בהר, דלבד ההר אין רשות להוסיף. ובתרגום על פסוק (שמות שם) בהר נחלתך כו' מקדש ה' כוננו ידיך, בטורא דאחסנתך אתר מתקן לבית שכינתך כו', ומפורש כנ"ל, וכן בשמות רבה בא פט"ו,ח, א"ל אם אין אתה נותן לי בהמ"ק ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום כו', עיי"ש.

אלא דבקרית ספר (פ"ו מהל' בית הבחירה ה"י) השמיט הא דנקט הרמב"ם שב"ד יכולים למשוך עד המקום שירצו מהר הבית, ונקט סתמא עד מקום שירצו, ולכאורה הי' אפשר לומר דזהו משום קושיא זו כיון דלעת"ל הלא יהי' ביהמ"ק בכל ירושלים, אלא שכבר כתב בזה בשו"ת דברי יציב (חו"מ סי' צ') דעכצ"ל דזה אינו, אלא דכיון שכבר הקדים בפ"ה שם דכל ההר הוא מקודש וכו', ובפ"ו כתב שאפילו בהר הבית לא רצו לישר אותו להנמיך הגבוה וכו' כי רק בעודו הר הוא דקדיש וכו', ממילא פשיטא שלא יכולים למשוך למטה מן ההר, ולכן לא הוצרך לדקדק כאן ולכתוב כלשון הרמב"ם עד המקום שירצו מהר הבית, עיי"ש, וראה לקוטי שיחות חכ"ט פ' ראה א', אודות מעלת ההר בביהמ"ק, וחלק י"ט פ' ראה ב', וחלק כד ע' 652 בלשון הרמב"ם (הל' מלכים ספי"א) "יבנה מקדש במקומו".

וברש"ש ב"ב קכב,א (ד"ה ואגב) כתב וז"ל: ואגב עמדתי על פירש"י שם (יחזקאל מח,ח, על הפסוק תהי' התרומה וגו' - שהקשה: "וא"ת היאך יתכן שתהא ירושלים במקומה והלא היתה ירושלים במיצר צפוני של יהודה שנטל דרומה של ארץ כנען וכאן הוא באמצע השבטים וכו' עיי"ש) שראה ליישב אשר ירושלים תהי' במקומה הראשון, ולא העיר דלפי המבואר שם יהי' המקדש רחוק מהעיר מ"ה מיל לצד צפון דו"ק שם, ואולי לזה כוונו ישעי' (ב,ב) ומיכה (ד,א) באמרם באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים וגו'" דר"ל שיהי' אז על הר אחר אשר הוא ראש ההרים בגובה דלא כפי' המפרשים, והאלשיך הקשה שם האם משתנה וכו' עכ"ל, ודבריו סותרים למה שהובא לעיל דאי אפשר שביהמ"ק יהי' על הר אחר?

ועי' בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סי' א') שהביא דברי הרש"ש והקשה עליו כנ"ל, והביא דברי התוס' שבועות טז,ב, (ד"ה קדושתו) שכתבו דאפילו למ"ד לא קדשה לעת"ל מ"מ קרי למקום קדושת עולם לפי שאין ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום ע"ש, וכן בחי' הרשב"א שם כתב: "ויש מפרשים קדושתו קדושת עולם שמקום מקדש נקדש לעולם לכשיבנה שיבנה שם באותו מקום ושם נבנה בימי עזרא ושם יבנה לכשיבנה במהרה בימינו", ובחי' הריטב"א שם כתב כנ"ל, והוסיף ש"קרוב לזה פירש רבינו הרמב"ן ז"ל דקרי ליה קדושת עולם שמאחר שנתקדשה ושרתה שם שכינה לא השרה הקב"ה שכינתו במקום אחר בתחתונים ואע"פ שחרב, משא"כ במשכן ושאר המקומות, וכן הכתוב אומר (תהלים קלב,יד) זאת מנוחתי עדי עד, וזהו הנכון", וכן כתב בתוס' הרא"ש שם דלפי שא"א לחזור ולקדש אלא באותו מקום קרי ליה קדושת עולם ע"ש, עכ"ד הציץ אליעזר, ועי' גם בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב קו"א יו"ד סי' י"א מה דשקו"ט בדברי הרש"ש, וראה לקוטי שיחות ח"ל פ' וירא ב' אודות הנצחיות של הר הבית וראה גם חכ"ד פ' ראה א', וחל"ו פ' ויק"פ - החודש; אודות ענין זה בארוכה.

ולכאורה יש לתרץ ע"פ מ"ש הרמב"ם בהל' ביהב"ח פ"א ה"ה: "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית, עושין בו קדש וקדש הקדשים ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל, ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש" וא"כ י"ל דאכן המקדש עצמו, דהיינו קודש וכו' עד העזרה ועד בכלל, גם לעת"ל יהי' בנוי על הר הבית דוקא, ורק ההוספה שיתוסף עליו שיהי' מחובר לביהמ"ק, רק חלק זה תתפשט בכל ירושלים ודינו יהי' כקדושת הר הבית ועזרת נשים, כיון שזה אינו בכלל המקדש כנ"ל.

ויותר נראה לומר שהפירוש בזה הוא, דהני ת"ק אמה על ת"ק אמה של הר הבית - שהוא הר המוריה כנ"ל - הם עצמם יתפשטו בכל ירושלים ויהיו בכלל (מ"ש בדברי הימים-א' כח,יט) הכל בכתב מיד ה', וע"ד שאמרו רז"ל (גיטין נז,א): ארץ צבי כתיב בה (דניאל יא,טז), "מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין עליה רווחא" ונמצא דביהמ"ק דלעתיד שיתרחב בגודלו בכל ירושלים יהי' כולו על הר הבית כיון שההר הבית עצמו יתרחב, ונמצא שאין הפירוש שביהמ"ק יבנה במקום חדש, אלא דהר הבית עצמו יתגדל ויתרחב בכל ירושלים, וראה בשו"ת דברי יציב שם.

וזהו כמו שהובא בשם מהר"ש מבעלזא זצ"ל על הפסוק (וירא כב,ב) "ולך לך אל ארץ המורי'" דאיתא בב"ר (פנ"ה,ח, וראה גם שם פל"ט,ט): "אמר ר' לוי בר חיתא שתי פעמים כתיב "לך לך" (לך לך יב,א. וירא שם) ואין אנו יודעים איזו חביבה אם הראשונה אם השני', מן מה דכתיב "ולך לך אל ארץ המורי'" הוי שני' חביבה מן הראשונה", וצריך להבין מה הראי'?

וביאר דאיתא בילקוט שמעוני (ישעי' רמז תק"ג) שלעת"ל יהי' כל העולם א"י וא"י תהי' כולה קדושה כקדושת ירושלים, וירושלים כולה תתקדש בקדושת בהמ"ק, ולפ"ז יתפרש המדרש, דיש לדקדק דהו"ל להקב"ה לומר "ולך לך אל הר המורי'" דזו היתה עיקר הכוונה ולמה אמר "אל ארץ המורי'"? אלא דנרמז כאן הזמן שלעתיד לבוא שאז תתקדש כל ירושלים בקדושת הר המורי', וכולה תיקרא ארץ המורי', ולכן אמר המדרש הוי שני' חביבה, דבמה שאמר הקב"ה ולך לך אל "ארץ" המורי', רמז לו גאולת ישראל השלימה שאז תהי' כל הארץ היינו ירושלים בקדושת הר המורי', ותיקרא ארץ המורי', והקב"ה יראה לנו חביבות ואהבה לאין קץ ויקרבנו לעבודתו ית' באמת בב"א, עכ"ד, וזהו כפי שנת' דההר עצמו יהי' בכל ירושלים.