ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן לו׃ עוד בענין נוסח הברכות שבמקדש לעת"ל

קושיית הישועות מלכו על הרמב"ם

כתב הרמב"ם (הל' ברכות פ"א הל' יח): "ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה, מפני שהיא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות, כגון ברכות המלך וברכות כהן גדול וכיוצא בהן להודיע שכבר השלים כל ברכותיו ולפיכך עונה אמן" (כוונתו במ"ש "ברכות המלך" הוא למה שכתב בהל' חגיגה פ"ג ה"ד במצות הקהל, דאחר שהמלך גמר לקרוא הפרשיות מוסיף אח"כ ז' ברכות, וב"ברכות כהן גדול" כוונתו למ"ש בהל' עבודת יוהכ"פ פ"ג הי"א דלאחר שגמר כה"ג קריאתו ביוהכ"פ מוסיף ז' ברכות, וכשמסיימים עונים הם עצמן אמן להודיע שהשלימו כל ברכותיהם), ובס' 'ישועות מלכו' להג"ר יהושע מקוטנא ז"ל (ב'מעט צרי' - הגהות על הרמב"ם) הקשה שם דהדבר פלא שהרי אין עונין אמן במקדש כמ"ש בהל' תפלה פי"ד ה"ט [לגבי נשיאות כפים במקדש] ובהל' תעניות פ"ד הט"ו [לגבי תפלות התעניות שבהר הבית] ואיך כתב כאן שעונין אמן?

ועי' בהגהות המנחת חינוך הל' עבודת יוהכ"פ והל' חגיגה שם (הובא גם בקונטרס 'זכר למקדש' להאדר"ת פ"ב אות ב'), שכתב שהרמב"ם קיצר וכתב שמסיים כל ברכה כמו שאנו מסיימים בא"י שומע תפלה וכו', משום שסמך א"ע על מה שכבר כתב בהל' תעניות (שם) שצריך לסיים כל ברכה במקדש ב"ברוך אתה ה' אלקינו אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' וכו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וא"כ גם המלך והכהן גדול מסיימים כן, כיון שזה הי' בעזרת נשים שהוא כהר הבית, עיי"ש.

והנה אף דמוכרח לומר שהרמב"ם שם קיצר וסמך א"ע על מ"ש במקום אחר, דהרי בהל' עבודת יוהכ"פ ובהל' חגיגה לא הזכיר שהם עונים אמן כשגומרים, ועכצ"ל משום שסמך א"ע על מ"ש בהל' ברכות כנ"ל, (וכ"כ בקונטרס 'זכר למקדש' שם אות ג'), מ"מ לכאורה לא נראה לומר כן גם לגבי נוסח חתימת הברכות, דהרי איתא בברכות (סג,א) "כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים ברוך אתה ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם כו', כל כך למה - לפי שאין עונין אמן במקדש", נמצא דהא בהא תליא, דלפי שאין עונין אמן לכן חותמין באופן אחר וכו' (וכפי שנת' בזה בסי' הקודם) וא"כ איך נימא בברכות דכה"ג והמלך שכתב בהדיא ששם עונים אמן, דסב"ל גם שחותמים בברוך ה' אלקי ישראל וכו'?

וב'מעט צרי' רצה לתרץ קושייתו הנ"ל ע"פ מ"ש הריטב"א (תענית טו,ב, בד"ה גירסת, הובא בסי' הקודם) והמהרש"א סוטה (חדא"ג מ,ב, ד"ה מנין) דרק על ברכה בשם המפורש אין עונין אמן אבל בכינוי עונין, ולפי המבואר ביומא סט,ב, שאין מזכירין שם המפורש חוץ לעזרה, והכא קריאת המלך והכהן גדול הי' בעזרת נשים דדינו כהר הבית (כמבואר ביומא שם) נמצא שלא היו מזכירין שם שם המפורש, ולכן היו עונין שם אמן.

אבל ממשיך לתמוה על הריטב"א שהרי הך דתעניות הי' ג"כ בהר הבית, ומ"מ מבואר שם גופא שאין עונין אמן במקדש? עוד תמוה דאיך כתב שם הריטב"א שלא היו עונין אמן משום שאומרים את השם ככתבו, הרי בהר הבית אסור להזכיר ה' ככתבו כמפורש ביומא סט,ב כנ"ל? (וכדהובא בסי' הקודם).

למה לא הביא הרמב"ם הדין דכל חותמי ברכות שבמקדש וכו'

והנה הרמב"ם הביא ענין זה - שהיו אומרים ברוך ה' אלקים אלקי ישראל וכו' - רק בהל' תפלה כנ"ל לענין נשיאת כפים במקדש, ולענין תפלת תענית בהל' תעניות שם, ובס' "דקדוקי חברים" (שאלוניקי, - שנת תקל"א) תענית טז,ב הקשה על הרמב"ם אמאי השמיט הא דתנן בהדיא בסוף ברכות (נד,א) כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם וכו' ומשמע מפירש"י והרע"ב שנוסח הברכה במקדש הי' "ברוך אתה ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם וכו'" בין שתהי' ברכת ההודאה ובין שתהי' ברכה על המצוה, כל ברכה במקדש כך הי' נוסחתה, ולא אשתמיט בהרמב"ם בשום דוכתא כגון בברכות כהן גדול ביוהכ"פ, וברכות המלך בהקהל, וכן בשאר ברכות המצות, לכתוב שהיו מברכים בנוסח זה, אלא סידרם בפנינו כשאר ברכות הסדורות אצלינו, וזה פלא? - וממשיך - שאין ספק לפי המשמעות, דגם ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו' שמברכים הכהנים קודם הברכה המשולשת בתורה כך הי' נוסחתה במקדש, וכל זה הי' לו להרמב"ם לכותבו בהדיא? ועי' גם ברש"ש ברכות נד,א, (בד"ה כל) שהקשה כן ולא תירץ.

ולכאורה אפ"ל בזה עפ"י מ"ש בחי' הרשב"א (ברכות סג,א, הובא בסי' הקודם) וז"ל: וכתב הראב"ד ז"ל הני מילי [דכל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם וכו'] דוקא לתפלה, אבל לשאר ברכות לא היו המברכים מאריכין ולא העונין, שהרי מצינו בעזרא עצמו כשברך על התורה ענו אחריו כדכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן במועל ידיהם ברוך ה' לעולם אמן ואמן עכ"ל, וכ"כ הריטב"א שם, וכ"כ הרמ"ע בספר עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ה פ"ה): "לעולם לא היו עונין אמן במקדש והני מילי בברכות התפילה אבל בברכות השבח ושאר המצות לא היו מאריכין במטבע ברכות והיו כל העם עונין אמן כמו שפירש הראב"ד ומייתי קרא דכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן", וכ"כ המאירי שם ובשטמ"ק שם, הרי מבואר דסב"ל בהדיא דרק בתפלה היו חותמים בברוך ה' לעולם וכו' והיו עונים בשכמל"ו, אבל לא בשאר ברכות כגון בברכות המצות וכיו"ב.

ויש להוסיף בזה עוד, במ"ש במלאכת שלמה (ברכות פ"ט מ"ו) בשם הר"ש שירילי"ו, דדין זה דכל חותמי ברכות כו' קאי רק על השליח ציבור שהוא הי' חותם כן, אבל לא כל יחיד ויחיד, ופי' המלאכת שלמה ד"חותמי" הוא בנקודת שוא תחת התי"ו דקאי רק על שלוחי ציבור עיי"ש בפרטיות, דלפי"ז י"ל שזהו גם שיטת הרמב"ם ולכן לא כתב נוסח מיוחד זה בשום ברכה, כיון ששם אכן היו מברכים בנוסח ברכה הרגילה וגם עונין אמן, ורק בהל' תעניות דאיירי אודות תפלה בציבור, רק שם אמר השליח ציבור הנוסח המיוחד שבמקדש ברוך אתה ה' אלקי ישראל וכו' כמ"ש שם.

אבל לכאורה אכתי יל"ע מהך דברכות הכהן גדול והמלך, דשם היו הז' ברכות ברכות של תפלה ומסיימים ב"שומע תפלה" כמ"ש שם הרמב"ם, וא"כ מה זה שאני מהברכות שבתפלת תעניות?

גם אכתי קשה כנ"ל, דכיון שתפלות התעניות היו בהר הבית, הרי לא היו יכולים להזכיר שם, שם המפורש, וא"כ לפי שיטה הנ"ל דהא בהא תליא, למה חתמו שם בנוסח המיוחד? והריטב"א בתעניות שם כתב שהיו מזכירים שם שם המפורש כנ"ל?

עוד יש להקשות, דז"ל הרמב"ם בהל' תעניות שם: כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלם היו מתכנסין בהר הבית כנגד שער המזרח ומתפללין כסדר הזה, וכשמגיע שליח צבור לומר מי שענה את אברהם אומר ברוך אתה ה' אלקינו אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' גואל ישראל, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכו' עכ"ל. דמוכח מלשונו דעד הברכה דגואל ישראל הי' אומר כסדר הזה דהיינו כפי שכתב בההלכות שלפני זה בגבולין, היינו דברכות הראשונות שלפני גואל ישראל הי' מסיים בנוסח הרגיל, וקשה דמאי שנא ברכות הראשונות שג"כ היו תפלה בשליח ציבור, ששם לא הי' אומר נוסח המיוחד? וכל זה צע"ג.

יש לחלק בהר הבית בין מקדש ראשון לשני

והנה לחומר הקושיות אולי אפשר לומר בכל זה ע"פ מה שכתב בס' 'חכמת גרשון' (עמ' ת"נ והלאה) ע"פ המבואר בסוטה לח,א דזה שאין מזכירין כינויין במקדש רק שם המפורש הרי זה משום גילוי השכינה, וכמ"ש התוס' שם (בד"ה הרי) בהדיא, וכן הוא בכ"מ, ולפי"ז הקשו ב'שפת אמת' (יומא לט,ב, בד"ה ונמנעו) ועוד, דאיך הזכירו "שם המפורש" במקדש שני, הרי אסור להזכיר שם המפורש כי אם במקום שהוא ית' נתגלה, ואילו שכינה הוא אחד מהה' דברים שחסרו בבית שני כמבואר ביומא כא,ב? ותירצו בזה דבעינן רק "מקום" שהשכינה נגלה בו וכמ"ש "בכל המקום" (שמות כ,כא, וראה סוטה לח,א) ולכן מקום המקדש שהוא מקום גילוי השכינה בבית ראשון, וכן יהי' לעת"ל בב"א, גם בזמן דליכא גילוי השכינה בפועל יש להזכיר שם שם המפורש.

ומוסיף לחדש שם ע"פ מ"ש הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ו ה"י) דבי"ד יכולים להוסיף ולמשוך את העזרה בכל הר הבית ולא יותר, משום שכל הר הבית הוא מקום של גילוי השכינה, והוה אתר מתוקן לבית שכינתך, ולפי"ז כתב שיש הבדל בין בית ראשון לבית שני, דבבית ראשון שהי' שם השכינה בפועל, לכן היו מזכירים שם המפורש גם בהר הבית, כיון שבמקום זה הי' ג"כ גילוי השכינה, לכן היו צריכים להזכיר שם המפורש כמו במקדש עצמו, אבל בבית שני שהי' חסר שכינה כנ"ל ומה שהיו מזכירים אז שם המפורש הוא רק מחמת שהמקום הי' מקודש למחנה שכינה, הנה זהו רק בהעזרה עצמה ולא בהר הבית, דכיון שהר הבית לא נתקדש בקדושת מחנה שכינה רק בקדושת מחנה לוי' לכן יש דין על הר הבית כמו הגבולין, שאין להזכיר שם שם המפורש, ז.א. דבבית ראשון שהי' בפועל גילוי השכינה גם בהר הבית לכן היו מזכירין שם שם המפורש, משא"כ בבית שני שהוא רק מחמת שנתקדש המקום, הנה זהו רק במחנה שכינה - העזרה, ולא במחנה לוי' - הר הבית.

ולפי"ז א"ש הא דקאמר ביומא סט,ב, דהר הבית כגבולין שאין להזכיר שם שם המפורש, דהרי שם איירי בקרא דעזרא בבית שני, משא"כ בבית ראשון גם בהר הבית היו מזכירין שם המפורש, ובהך דתענית לגבי תפלות תעניות, אף דאיירי שם בנוגע לבית שני, יש לבאר זה ע"פ מ"ש ב'תפארת ישראל' שם על המשנה דתנן: (תענית פ"ב מ"ה) "מעשה בימי ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את הברכה כולה ולא ענו אחריו אמן וכו' וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היינו נוהגין כן אלא בשער מזרח ובהר הבית" (היינו שהם לא ענו אמן בתפלת תענית גם בגבולין, ואמרו חכמים דאין זה נוהג בגבולין כי אם במקדש משום שאין עונין אמן במקדש עיי"ש), ובתפארת ישראל שם (אות נו) ביאר טעמם של ר' חלפתא וכו' דגם בגבולין לא ענו אמן, משום דסבירא להו דגם בגבולין שעונין אמן בכל יום אפילו הכי בתפלת תענית מדמקריבין ביום זה חלבם ודמם דוגמת הקרבן בביהמ"ק, ראוי לעשות זכר למקדש, ולא הודו להם חכמים לעשות זכר למקדש בגבולין כי אם "בשער מזרח ובהר הבית", היינו דאף דבהר הבית בזמן בית שני הי' אסור להזכיר שם המפורש כנ"ל, הנה זהו רק לענין שם המפורש, אבל מ"מ לענין עניית אמן שפיר סברו שיש לעשות זכר למקדש בהר הבית כפי שהי' בבית ראשון דגם בהר הבית היו מזכירים שם המפורש ולא ענו אמן.

עפ"י מה שנת' תתורצו קושיות הנ"ל

ולפי"ז יש לתרץ תמיהה הנ"ל על הריטב"א והרע"ב (וכ"כ המאירי שם - הובא בסי' הקודם) שכתבו דבתפלת תעניות הזכירו שם המפורש ולכן סיים הש"ץ בברוך ה' אלקי ישראל וכו', וקשה שהרי מבואר דבהר הבית אסור להזכיר שם המפורש? ולהנ"ל אפ"ל שכוונתם לבית ראשון, דכיון שבבית ראשון כשהיו מתפללים בהר הבית הי' מברך בשם המפורש והי' הש"ץ חותם בברוך ה' אלקי ישראל וכו' ולא היו עונין אמן אלא ברוך שם כבוד וכו', לכן תיקנו חכמים לעשות כן גם בתפלת תענית זכר למקדש ראשון כשהי' שם גלוי השכינה עכתו"ד עיי"ש עוד בארוכה, ובמה דשקו"ט לענין פ' סוטה, אלא שכמובן כל דבריו הם חידוש גדול.

ואם כנים דבריו, לכאורה יש לתרץ בזה כל קושיות הנ"ל, די"ל דתיקנו בבית שני לעשות כן על הר הבית רק בנוגע לז' ברכות המיוחדות שניתוספו מצד תפלת התענית, משא"כ בברכות הראשונות עד ברכת גואל ישראל הי' מברך ומסיים בנוסח הרגיל, כי שם לא תיקנו כלום לעשות זכר למקדש הראשון, ורק מברכת גואל ישראל ואילך שהוסיפו שם תפלות מיוחדות של התענית, רק שם בירך הש"ץ בנוסח הברכה שבהמקדש עצמו אף שלא הזכיר שם המפורש.

ולפי"ז יש לתרץ גם קושיית הגר"י מקוטנא הנ"ל, דבברכות כהן גדול והמלך כיון שהי' בהר הבית במילא לא הי' מזכיר שם המפורש, ולכן היו חותמים הברכות בנוסח הרגיל ועונים אמן, ורק בברכות אלו המיוחדות להתענית אף שהיו בהר הבית תיקנו לחותמם כמו שהי' בהר הבית בבית ראשון.

ולפי"ז א"ש ג"כ למה לא הביא הרמב"ם בס' היד נוסח הברכה שבמקדש בשום ברכה והביאו רק בתפלת תעניות (ועד"ז בהל' תפלה שם לגבי ברכת כהנים שהי' בעזרה), כיון שבית הכנסת בבית שני הי' על הר הבית סמוך לעזרה (כדאיתא ביומא ריש פ"ז וברע"ב שם, ובתענית שם וראה תפארת ישראל שם, ובסוטה פ"ז משנה ז ועוד בכ"מ) נמצא דבתפלות הציבור שהיו שם לא היו מזכירים שם המפורש, ובמילא גם חתימת הברכה הי' בנוסח הרגיל.

היוצא מכל הנ"ל בנוגע לעתיד לבוא שאז ודאי יהי' גילוי השכינה גם על הר הבית וכו', ובפרט ע"פ המבואר במהרש"א מגילה כט,ב, שבמדרש אמרו ד"לעתיד יהי' בית המקדש גדול כירושלים שבעולם הזה", הרי פשוט שיתפללו בהר הבית בשם המפורש כמו בהעזרה עצמה, וגם יחתמו שם הברכות בהנוסח דברוך ה' אלקי ישראל וכו'.

ועי' שו"ת חתם סופר ח"ה (השמטות סימן קצב) וז"ל: ומה שאמרתי שהותר בזמן [דלעת"ל], בס"פ אלו עוברים (פסחים נ,א) אמרינן ביום ההוא יהי' ה' אחד (זכרי' יד,ט) לא כעוה"ז עוה"ב וכו' משמע שלעתיד יהי' מותר, ועי' רמב"ם במורה נבוכים חלק א' פרק ס"א וסוף פס"ג מ"ש בזה, אבל צל"ע אלה הדברים שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, והיכא רמיזא היתר זה באורייתא דמשה? הנה בכאן ימצאו מקום לרדות ולטעון כי כבר נתקיים והי' ה' למלך על כל הארץ כי גדול שמו בכל הגוים וא"כ ממילא יהי' ה' אחד ושמו אחד נקרא ככתיבתו כו', ואין הפסוק מצוה שאם יהי' מלך על כל הארץ אז יהי' החיוב להזכירו ככתיבתו, כי א"א שיחייב אותנו בכך, ואין אתנו יודע אופן קריאתו כמ"ש לעיל כי נעלמו ממנו נקודתו, ואם נשנה בקריאתו נהי חוטאים בנפשותינו, אבל לפי דרכם יהי' הבטחה שבזמן שיהי' למלך על כל הארץ, אז עוד נזכה שיודיע לנו ע"י נביאיו שיגלו במהרה אופן קריאת שמו הגדול, וכדכתיב הנה אנכי שולח לכם (מלאכי ג,כג), וכל זמן שלא הודיע לנו ית"ש אופן קריאתו א"א שיתקיים זה הפסוק עכ"ל, דלפי"ז נמצא דלעת"ל יהי' היתר בכלל להזכיר שם המפורש.