ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן כד׃ כהן גדול לעת"ל

מי יהי' הכהן גדול בבית השלישי

הנה מבואר בספרי (במדבר יא,טז – פיסקא צב, ד"ה אספה לי) עה"פ "והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אותם ומלאת את ידם וקדשת אותם וכהנו לי" (שמות כח,מא), "שבכל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים, בכהנים הוא אומר וכהנו לי (שם) .. הא בכל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים", ועד"ז איתא בילקוט שמעוני (פרשת יתרו רמז ד"ש) "בכל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעוה"ז ולא בעוה"ב בכהנים כתיב וכהנו לי" ועוד בכ"מ, וראה סנהדרין צ,ב: "אמר רבי יוחנן מניין לתחיית המתים מן התורה - שנאמר (במדבר יח,כח) ונתתם ממנו [את] תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים? והלא לא נכנס לארץ ישראל, שנותנין לו תרומה. אלא, מלמד שעתיד לחיות, וישראל נותנין לו תרומה - מכאן לתחיית המתים מן התורה", וראה יומא ה,ב: "אהרן ומשה עמהם", ובתו"כ פ' צו פרק י"ח ה"א: רבי יהודא אומר יכול יהו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לעת"ל ת"ל (ויקרא ז,לה) זאת משחת אהרן וכו', ובקרבן אהרן שם פי' דקאי על לעת"ל בתחיית המתים שאהרן לא יצטרך משיחה מחדש, וכבר ידוע דתחיית המתים לצדיקים יהי' מיד.

ומכל זה מובן בפשטות, דלעת"ל בבנין ביהמ"ק ב"ב, יהיה אהרן הכהן גדול. וכן הוזכר הרבה פעמים בשיחות קודש כ"ק אדמו"ר, דלעת"ל נזכה לראות אהרן כהן גדול מדליק הנרות בביהמ"ק השלישי.

אמנם בנבואת יחזקאל כתיב (מג,יח-יט): "ויאמר אלי בן אדם כה אמר ה"א אלה חוקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם. ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אלי נאום ה"א לשרתני פר בן בקר לחטאת" וכתב הרד"ק שם: ונתת - ליחזקאל אומר שהוא כהן ואמר שהוא יתן הקרבן לכהנים להקריבו והוא יזרוק הדם ויכפר על המזבח, כי לעתיד יהיה הוא כהן גדול ואע"פ שיהיה אהרן שם, או יהיה הוא משנה לו, וגם זה הפסוק יורה על תחיית המתים לעתיד וכו' עכ"ל, ועי' גם מה שכתב הרשב"ץ בס' מגן אבות ח"ג (פז,ב) וז"ל: והא-ל ית' אמר ליחזקאל כשהראה לו המזבח שעתיד המלך המשיח לבנות, אמר שם ונתת אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק פר בן בקר לחטאת וגמר הפרשה כולה, הנה הבטיחו דהוא יהי' כהן גדול לימות המשיח וזה מורה על תחיית המתים וזה לא הי' בבית שני, כי יחזקאל לא עלה מבבל כי אומרים בקבלה כי קברו הוא בבבל, ועוד כי סדר הקרבנות שעשו עולי בבל אינו דינו כסדר הנזכר בזו הפרשה, על כן יראה כי זה יהי' לעתיד לימות המשיח, ואז יהי' שם יחזקאל וכו' עכ"ל, ובס' לב חיים סי' ל"ב להגר"ח פאלאג'י זצ"ל (ד"ה גם) כתב דבזמן בנין בית שלישי יהי' יחזקאל קיים בתחיית המתים והוא יהי' כהן גדול עם אהרן הכהן, דגם אהרן יקום באותו פרק בתחיית המתים עיי"ש, היוצא מדבריהם דלעת"ל יהי' גם יחזקאל בן בוזי הנביא כהן גדול.

איך יתכן שני כהנים גדולים בזמן אחד

ולכאורה צ"ע דהרי הדין הוא דאין ממנין שני כה"ג כאחת (תו"כ פ' צו פרשתא ג, ה"ד): "אין מושחים שני כהנים גדולים כאחת", ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב אמרו הטעם מפני איבה שלא תהא שנאה ביניהם, וכ"כ הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ד הט"ו) ואיך שייך לומר דלעת"ל יהיו שניהם כה"ג?

ויש לבאר זה ע"פ מ"ש בלקוטי שיחות חל"א פ' תצוה א' הערה 47 – דאיירי שם אודות מ"ש הרמב"ם בסוף הל' כלי המקדש (פ"י הי"ג) שהיו שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד (שמואל-א כב,יח) שהיו חוגרים אותו בני הנביאים להודיע כי הגיע זה למעלת כהן גדול שמדבר ע"פ האפוד והחושן ברוה"ק – וז"ל: ע"פ כהנ"ל יש לתרץ הקושיא (בפנימיות הענינים עכ"פ) בזה דאין ממנין שני כה"ג כאחת, שאיתא הטעם ע"ז (ירושלמי יומא פ"א ה"א, וראה בבלי יומא יב, סע"ב) מפני איבה. ועפ"ז, מכיון שבני הנביאים חוגרים אפוד בד להודיע שהגיע למעלת כה"ג – הרי גם בשמונים וחמשה כהנים חגורים אפוד בד יש בזה משום סרך (עכ"פ) איבה? – ומתרץ – כי החשש איבה שייך רק בדרגת כה"ג, שאין אצלו כל התנאים הדרושים לנביאים, משא"כ בנביאים שהגיעו לזה ע"י הכנה רבה ועבודה גדולה וכו', לא שייך אצלם אפילו סרך איבה (בדוגמת ימות המשיח שלא תהי' קנאה ותחרות – ראה רמב"ם סוף הל' מלכים), עכ"ל.

ולפי"ז הרי אפשר לומר דלעת"ל שלא יהי' קנאה ותחרות כלל, וליכא חשש איבה, לכן שייך שיהיו ב' כהנים גדולים ביחד אהרן ויחזקאל, ובפרט אצל אהרן ויחזקאל שהיו גדולי הנביאים, כדאיתא במכילתא ר"פ בא שכשם שהיה משה כלל לדברות כך היה אהרן כלל לדברות, ומפני מה לא נדבר עמו מפני כבודו של משה עיי"ש, וגם ביחזקאל מצינו בדברים רבה (פ"ז,ח) שנקרא "גדול בנביאים" הרי ודאי דאצלם לא שייך הטעם דאיבה.

כניסת כהן גדול בכל עת לקודש הקדשים לעת"ל

והנה בנוגע לאהרן הכהן מצינו במדרש (ויק"ר פכ"א,ז, שמו"ר פלח,ח, מדרש תהילים מזמור י'): "אמר הקב"ה למשה לא כשם שאתה סבור לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם, אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה" היינו שאהרן הי' יכול ליכנס לקה"ק בכל שעה שרוצה לא רק ביוהכ"פ, ובהעמק דבר ויקרא (טז,ב) על הפסוק דבר אל אהרן אחיך, ביאר: "שכבר נדרש בתו"כ (פ' אחרי פרשתא א, ה"ו-ז) דה"ה בניו וכהנים הדיוטים באזהרה זו, וא"כ למאי כתיב אל אהרן ולא כתיב בפירוש אל אהרן ובניו,אלא ע"כ נאמרה פ' זו ביחוד לאהרן, וכדאיתא במד"ר בפ' זו, דאהרן הי' רשאי ליכנס בכל יום אל הקודש רק שיהא בהכנה זו, שהרי לא נזכר יוהכ"פ בכל הענין עד אח"כ, משא"כ בניו לא הותרו אלא ביוהכ"פ", וראה גם בס' קול אליהו (אות פ"ג) דביאר דרק שאר כהנים גדולים אסורים בקה"ק אלא ביוהכ"פ, אבל אהרן הי' מותר ליכנס בכל שעה ושעה, ועפ"ז מבאר את סדר הכתובים שבפרשה, כולל הפסוק (שם,כג) "ובא אהרן אל אוהל מועד וגו'" שעליו אמרו בגמ' (יומא לב,א) "כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה .. גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כה"ג ומקדש בו ביום, ואי אמרת כסדרן כתיבי, לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קידושין" - ומבאר שהסדר שבכתוב הוא סדר דעבודת אהרן שבשאר ימות השנה עיי"ש עוד בארוכה.

ולפי מה שכתבו כנ"ל דלעת"ל יהיו הן אהרן והן יחזקאל כהנים גדולים, יוצא שרק אהרן בלבד יוכל ליכנס לקה"ק בכל שעה כיון שהיתר זה הי' אליו בלבד ולא לכהן גדול אחר.

אמנם י"ל דזה אינו, דהנה בס' 'משך חכמה' (פ' אחרי שם) וכן בס' 'הדרש והעיון' (ויקרא מאמר קנ"ח) ביארו הטעם דאהרן הי' יכול ליכנס בכל עת שירצה, ע"פ מ"ש הספורנו (ויקרא כד,ג) עה"פ יערוך אותו אהרן, וז"ל: אף על פי שהיתה הדלקת הנרות וכן קטרת התמיד כשרה בכהן הדיוט לדורות כפי מה שקבלו ז"ל, מכל מקום נאמר בשניהם אהרן כי אמנם כל ימי המדבר היה ענין המשכן בכל יום כענינו לדורות ביום הכפורים שנאמר בו (שם טז,ב) כי בענן אראה על הכפרת, וזה כי בכל ימי המדבר נאמר (שמות מ,לח) כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו וכו', ולכן היה מן הראוי שיהיו מעשה הקטרת והדלקת הנרות בו הנעשים בפנים נעשים על ידי כהן גדול כמו שנעשים לדורות ביום הכפורים עכ"ל, ועפ"ז מבארים הטעם דאהרן הי' יכול ליכנס לקה"ק בכל יום, כיון שבמשכן הי' כל השנה כמו ביוהכ"פ שהי' ענן ה' על המשכן, וכשם שכה"ג מותר ליכנס ביוהכ"פ, כן הי' אהרן רשאי ליכנס אל הקודש בכל יום, משא"כ הכה"ג הבאים אחריו אחר שכלו ימי המדבר שאז לא היו עוד שאר הימים בבחי' יוהכ"פ לכן לא היו יכולים ליכנס לקה"ק בכל יום כי אם ביוהכ"פ, ומסיק שם במשך חכמה דלפי"ז יוצא דגם אלעזר אחרי מות אהרן הי' לו רשות ליכנס כשהיו עדיין במדבר עיי"ש.

והנה בספורנו שם (מ,לו) עה"פ ובהעלות הענן, כתב: "וכל כך היתה שריית השכינה קבע במשכן שלא היה מסתלק כלל משם עד שהיו ישראל צריכים לנסוע. וזה לא היה בשילה ולא בבית ראשון ולא בבית שני. אבל יותר מזה יהיה בבית שלישי ב"ב, כאמרו (זכרי' ב,ט) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה" הרי לפי ביאור זה יוצא דלעת"ל ודאי יהי' ההיתר לכל כה"ג ליכנס בכל עת כסדר הזה כיון דאז יהי' עוד יותר כל יום בבחי' יוהכ"פ מצד השראת השכינה.

חיוב כהן גדול בפרישה ובבגדי לבן בכל השנה

ויש להוסיף בזה עוד, דהנה בס' חי' הגרמ"ז (להגר"מ זעמבא הי"ד) סי' י"ג נסתפק בהא דכהן גדול צריך פרישה קודם יוהכ"פ האם הוא מפני קדושת המקום שצריך ליכנס לפני ולפנים, או שהוא מפני קדושת היום, וכתב דנפק"מ לגבי כניסת אהרן בשאר ימות השנה, שאם הפרישה היא מפני קדושת המקום נמצא דאף בשאר ימות השנה כן, אבל אם הוא מחמת קדושת היום לא צריך בשאר ימות השנה עיי"ש, וראה גם ב'אוצר הספרי' להגרמ"ז עמ' עט.

ועי' גם לקוטי שיחות חכ"ב עמ' 94 דמבואר שם לגבי "בגדי לבן" שלובש הכהן כשנכנס בפנים, דלדעת רש"י (אחרי טז,ד) שכתב: "מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים וכו'" ה"ז מחמת קדושת המקום, וכפי שנת' שם דלרש"י עיקר הכפרה של יוהכ"פ הוא מצד כניסת לפני ולפנים, ועבודת היום הוא רק תנאי המכשיר הכניסה, ולדעת הרמב"ם (רפ"ב מהל' עבודת יוהכ"פ) שכתב: "עבודות המיוחדות ליום זה בבגדי לבן" הרי זה מחמת קדושת היום עיי"ש, וי"ל גם בזה - כמו שכתב הגרמ"ז - דנפק"מ להלכה אם אהרן הי' צריך ללבוש בגדי לבן בכניסתו לקה"ק בשאר ימות השנה, דלדעת רש"י צריך ולדעת הרמב"ם לא צריך.

וי"ל שכל חילוק זה של הגרמ"ז לגבי שאר ימות השנה הוא אי נימא שזהו היתר מיוחד מצד אהרן עצמו וכדסב"ל לההעמק דבר וכו' הנ"ל, דבמילא י"ל דאם החיוב הוא מחמת קדושת היום, הנה בשאר ימות השנה אי"צ לזה.

אבל אי נימא כהמשך חכמה וכו' שהטעם בזה הוא כהספורנו, משום שבמשכן הי' כל יום בבחי' יוהכ"פ וכפי שנת', הרי נמצא שבכל אופן צריך לומר שבכל ימות השנה הי' צריך פרישה ובגדי לבן, כיון שכל יום הי' בבחי' יוהכ"פ.

ואם כנים הדברים יוצא נפק"מ להלכה לפי הטעמים הנ"ל בנוגע ללעתיד לבוא, דאי נימא דההיתר רק לאהרן בלבד ולא כהספורנו, י"ל דאם ירצה ליכנס לקה"ק בשאר ימות השנה אפשר שלא יצטרך פרישה ובגדי לבן כיון די"ל שזהו מצד קדושת היום דוקא, אבל אי נימא שהטעם הוא מצד הספורנו נמצא דגם יחזקאל יוכל ליכנס ויצטרכו פרישה ובגדי לבן כיון שכל יום יהי' בבחי' יוהכ"פ.

דעות נוספות מי יהיה הכהן גדול לעתיד לבוא

עוד יש להוסיף בענין זה דב'אור התורה' לכ"ק אדמו"ר הצ"צ זי"ע שמות ח"ה (עמ' א' תקפו) איתא וז"ל: ולעת"ל שיהיו הלוים כהנים (לקו"ת להאריז"ל ושער הפסוקים סוף יחזקאל) א"כ קרוב הדבר אשר משה רבינו ע"ה שהוא ג"כ לוי יהי' כהן גדול ואזי יהי' אהל בל יצען כו' וכן משמע בהדיא בספר הגלגולים פרק כ"ג עכ"ל.

ובס' תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ט כרך ג' עמ' 143 (בעת ביקור הרבנים הראשיים דאה"ק) אמר הרבי בנוגע למשה רבינו לעת"ל וז"ל: ויש להוסיף בנוגע למשה רבינו (אהרן ומשה עמהם) השקו"ט הידועה בנוגע לגדר כהונת משה על יסוד הפלוגתא (זבחים קב,א) אם "לא נתכהן אלא שבעת ימי המילואים בלבד" או ש"לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה" אבל משה עצמו נשאר כהן גם לאחרי שבעת ימי המילואים וגם לאחרי יום השמיני למילואים, שבו "הושוו כולם לכהונה" (פירש"י פקודי מ,לא) וביחד עם זה דבר פלא בכהונת משה שלא היתה בבגדי כהונה "לכבוד ולתפארת (שמות כח,ב)" כי אם ב"חלוק לבן" (כמשנ"ת בארוכה בלקוטי שיחות חל"ב פ' צו).

עוד מובא בכ"מ ע"פ מ"ש האריז"ל בס' הליקוטים (תהילים צב,יג) דצדיק כתמר יפרח ס"ת "קרח" דלעת"ל עתיד קרח לעלות, ובכ"מ איתא שהוא יהי' כהן גדול, ובס' מנחת יהודא סנהדרין קט,ב, ביאר עפ"ז דיוק הלשון שם "עדת קרח אין להם חלק לעוה"ב", ולא קאמר קרח ועדתו, כיון שקרח עצמו יתעלה.