ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן כג׃ סדר חינוך המזבחות בבנין ביהמ"ק השלישי

אין מחנכין מזבח החיצון אלא בתמיד של שחר

כתב הרמב"ם בהל' תמידין ומוספין (פ"א הל' יב): "טעו או שגגו אפילו הזידו ולא הקריבו תמיד של שחר יקריבו תמיד של בין הערבים, במה דברים אמורים בשנתחנך המזבח, אבל היה מזבח חדש שעדיין לא קרב עליו כלום לא יקריבו עליו תחלה בין הערבים, שאין מחנכין מזבח העולה אלא בתמיד של שחר", [שנאמר: (במדבר כח,ד) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ודרשו: שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים, לפיכך אם לא הקריבו עליו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערבים שדוקא אם "את הכבש אחד תעשה בבקר" הוכשר השני להיקרב בין הערבים], ושם (פ"ג ה"א) כתב: "מצות עשה להקטיר הקטורת על מזבח הזהב שבהיכל פעמים בכל יום בבקר ובין הערבים שנאמר (שמות ל,ז) והקטיר עליו אהרן קטורת סמים, לא הקטירו בבקר יקטירנו בין הערבים אפילו היו מזידין, ואין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערבים", [שכשם שהמנורה מתחנכת בערב, כך מזבח הזהב מתחנך בערב, שנאמר: (שם,ח) ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה] ומקור כ"ז הוא במתניתין מנחות מט,א, ובגמ' שם נ,א, עיי"ש.

ולפי"ז נראה אשר לעת"ל כשיבנה ביהמ"ק ב"ב, הנה אם יבנה המזבח בבוקר, יקריבו תמיד של שחר, אבל לא יוכלו עדיין להקטיר קטורת של שחרית במזבח הזהב, ואח"כ בבין הערביים יחנכו אותו בקטורת של בין הערביים, ואם יבנה המזבח אחר חצות היום - שיוכלו להטיב ולהדליק הנרות - יקטירו קטורת בין הערביים במזבח הזהב, אבל לא יקריבו תמיד של בין הערביים על מזבח החיצון כיון שאין מחנכין את מזבח החיצון אלא בתמיד של שחר.

דברי החת"ס שבבנין ביהמ"ק אפשר להקריב תמיד של בין הערביים מיד

ולפי"ז לכאורה צריך להבין מ"ש בחי' החת"ס על מסכת תמיד (נדפס בסוף ס' המאירי שם, ובסו"ס חי' חת"ס על מסכת גיטין) לאחר שכתב דלעת"ל לא יאמרו הלוים אותן השירות שהיו אומרים בבית המקדש אלא שירות חדשות וז"ל: ובזה נ"ל ליישב ג"כ קושיית תשובת אלשיך (שו"ת אלשיך סי' קל"ח) שהובא במג"א סוף סי' קל"ב (סקל"ד) על שאין אומרים שירים בתפלת המנחה, ואמאי הלא בביהמ"ק היו אומרים גם במנחה כדמוכח מהא דנתקלקלו הלוים בשיר (ר"ה ל,ב)?

"ונלפענ"ד ליישב בהקדם דאנו אומרים פ' הקרבנות משום ונשלמה פרים שפתינו והיא על א' משני פנים: או דנאמר נהי שאין אנו מצפים להקריב היום עוד זה הקרבן והוא נמנע במציאות להקריבו עוד היום, כיון שלא נבנה עתה כבר בהמ"ק, מ"מ אנו אומרים כל הפרשיות מדמין בנפשינו כאלו הוא כבר נבנה מאתמול, ויהי' נא אמרינו לרצון כאלו אנו עומדים עתה בתוכו ומקריבים בו. והשני הוא כוונה יותר טובה ומעולה שבאמירה זו אנו משתוקקים ומצפים שעוד היום בירושלים לעמוד ויבנה בהמ"ק, כפירש"י במס' ר"ה (ל,א, ד"ה לא צריכא) שלעת"ל יהיו בנוי כמו רגע יורד בנוי מן השמים ומשוכלל, וידוע כי אין המזבח הפנימי מתחנך אלא בתמיד של בין הערבים, שא"א להקטיר עליו קטורת כ"א בהטיבו הנרות וצריך שתהי' מנורה דולקת בין הערבים תחלה, והא"ש דבבקר ע"כ אנו קוראים בפרשיות על הכוונה ראשונה, דא"נ יבנה היום מ"מ א"א לעבוד היום עבודת שחר שלימה, שהרי א"א לחנך מזבח הפנימי כ"א בקטורת ומנורה בנרות, וא"א לכווין כאשר הוא בנוי ועומד מאז, ע"כ אנו אומרים גם השירה שהי' אומרים אז, משא"כ בערב אנו רוצים שיבנה היום ונזכה לעשותו כאשר זכינו לסדרו, ע"כ אין אנו אומרים בו השיר שלא לקלקל כוונותינו, שהרי לעת"ל לא יאמר השיר ההוא וק"ל", עכ"ל החת"ס.

ולפי המבואר לעיל הרי גם בערב אי אפשר לעבוד עבודת הערב שלימה, כיון שלא יקריבו קרבן תמיד של בה"ע, וכן לא יעשו גם שאר העבודות על מזבח החיצון, כמו ניסוך היין שאז אומרים הלוים שירה, וא"כ למה עכשיו בערב בתפלת המנחה אין אנו אומרים השירה שהיו אומרים בביהמ"ק דמאי שנא מבבוקר?

הקרבת קרבנות לפני תמיד של בין הערביים כשאי אפשר להקריב של שחר

ואפ"ל בזה, דהנה בס' 'מקדש דוד' סי' א' אות א' הקשה בהא דאיתא בסוכה מא,א, דתיקן רבי יוחנן בן זכאי ושיהא יום הנף כולו אסור, מאי טעמא? מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח - השתא נמי ניכול. ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש - האיר מזרח התיר, השתא דאיכא בית המקדש - עומר מתיר. - דאיבני אימת? אילימא דאיבני בשיתסר - הרי התיר האיר מזרח, וכו' אלא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה וכו' עיי"ש, והקשה - על גירסא זו - איך קאמר דאיבני בחמיסר לפני שקיעת החמה, הלא כיון דאיבני סמוך לשקיעת החמה, א"כ אי אפשר תו להקריב תמיד של שחר, ואמרינן דאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר, נמצא דאי אפשר להקריב כלל על המזבח עד למחר, א"כ אין הבנין דוחה יו"ט אפילו אם מזבח הוא מכשירי קרבן, דזה דמכשירי קרבן דוחה יו"ט הוא רק מכשירי קרבן של יו"ט עצמו, אבל כאן דאי אפשר להקריב עליו עד למחר איך דוחה יו"ט?

ומתרץ דהא דאי אפשר להקריב קרבנות קודם תמיד של שחר הוא רק במקום דאפשר להקריב תמיד של שחר, אבל היכא דלא אפשר מותר להקריב שאר קרבנות. ומביא ראי' מערכין יא,ב, דהקריבו עולת נדבה בשעת החורבן, ומקשינן התם בי"ז בתמוז בטל התמיד מפני שלא הי' להם כבשים? ומתרצינן דבן בקר בעלמא איתרמי ליה והקריבוהו עולת נדבה, ומוכח מזה דאע"ג שלא קרב התמיד שלא הי' להם כבשים הי' מותר להקריב עולת נדבה, וכן מוכח במנחות מט,א, דהיכא דאי אפשר להקריב התמיד משום חסרון כבשים מקריבין קרבן מוסף, א"כ אם יבנה ביהמ"ק סמוך לשקיעת החמה כיון דאי אפשר להקריב התמיד יהי' מותר להקריב המוספין עיי"ש.

ולפי זה יש לתרץ גם קושיא הידועה שהקשה בס' 'גבורת ארי' בתענית יז,א, דאיתא שם דכהן המכיר משמרתו וכו' אסור לשתות יין כל אותו היום משום מהרה יבנה בית המקדש, והקשה אמאי אסור כל היום משום הכי, הא תנן בפרק ד' דמנחות (דף מט,א) אין מחנכין את מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, והא תמיד של שחר אינו קרב אלא לרבי יהודה עד ארבע שעות ולרבנן עד חצות ותו לא כדאמרינן ריש פרק ד' דברכות (דף כו,ב), ואם כן לר"י לאחר ד' שעות ביום, ולרבנן לאחר חצות היום, יהא מותרין הכהנים לשתות יין בזמן הזה, דהא אפילו יבנה בית המקדש בו ביום לאחר זמן הקרבת תמיד של שחר, בטלה עבודה ביום זה לגמרי, דאי אפשר להקריב בו ביום שום קרבן ע"ג המזבח כיון דעדיין לא נתחנך בתמיד של שחר? ותירץ דאכתי יש עבודת הקטורת בין הערביים עיי"ש, אמנם לפי הנ"ל ניחא, דהרי בכה"ג שנבנה אז ביהמ"ק הרי מותר להקריב גם במזבח החיצון קרבנות נדבה.

ויש להוסיף בזה, דלשון הרמב"ם הנ"ל הוא שאין להקריב בתחילה קרבן תמיד של בין הערביים כ"שעדיין לא קרב עליו כלום" הרי מבואר בלשונו דדין זה הוא רק שאין לחנך את המזבח בתמיד של בין הערביים אם עדיין לא הקריבו עליו כלל, אבל אם כבר הקריבו עליו קרבנות אחרים – כמו לדוגמא קרבן מוסף או קרבן נדבה – שוב מקריבים אח"כ גם קרבן תמיד של בין הערביים, ולפי"ז יוצא דאם יבנה בהמ"ק אחרי חצות היום שלא היו יכולים להקריב עליו תמיד של שחר, יכולים להקריב קרבן נדבה וכו' ואח"כ להקריב גם קרבן תמיד של בין הערביים, וא"כ מתורצים דברי החת"ס דבנוגע לעבודת ערב שפיר אפשר שיהי' עבודה שלימה ושיר חדש וכו'.

וראה בס' 'תורת הקודש' ח"א סי' מ', ובס' 'כנסת הראשונים' מנחות שם (אות סז) שחקרו בהך דינא דאין מחנכים את המזבח אלא בתמיד של שחר, אם הוא דין בהמזבח שהמזבח צריך להיות מחונך רק בתמיד של שחר, או הוא דין במצוות קרבן תמיד, דאמרה התורה דתמיד של שחר צריך להיות הראשון על מזבח החדש ולא תמיד של בין הערביים, ומוכיח כאופן הב', דאי נימא שהוא דין בהמזבח הי' לו הרמב"ם להביא דין זה בהל' בית הבחירה או בהל' כלי המקדש דאיירי בדינים אלו, ומדהביאו בהל' תמידין ומוספין - הל' קרבנות - מוכח שזהו דין במצות קרבן תמיד, ולפי"ז ר"ל דכשנבנה המקדש לאחר חצות היום ובאותו היום לא הי' עדיין חובת תמיד של שחר, שוב ליכא חיוב לחנכו בתמיד של שחר אלא אפשר גם בשאר הקרבנות עיי"ש, וראה לקוטי שיחות חי"ח עמ' 99 הערה 58, [ואולי אפ"ל גם דבאופן כזה אפשר לחנכו אפילו עם תמיד של בין הערביים דלא גרע משאר קרבנות, כיון דהדין דבעינן תמיד של שחר דוקא, אינו אלא כשכבר הי' החיוב בבוקר, אלא שלא הקריבו אם טעו או שגגו כו' ויל"ע].

וזה דומה להמבואר בלקוטי שיחות חלק ל"ב פ' אמור-ב (ועי' גם לקוטי שיחות חי"ז פ' צו-ב') בנוגע להדין דאין מביאין מנחות מתבואה חדשה עד שיקריבו שתי הלחם (מנחות סח,א) שיש להסתפק אם הפירוש הוא דשתי הלחם הוא ה"מתיר" תבואה חדשה על המזבח, או דאינו בגדר "מתיר", אלא דאמרה התורה דמנחת שתי הלחם צריך להיות מנחה חדשה, ומחמת זה אסור להביא מקודם מנחה מתבואה חדשה דאז גורם ששתי הלחם לא יהיו מנחה חדשה, אבל אין בזה איסור מצ"ע, ומבאר נפק"מ בהלכה אם כבר הביאו לפני שתה"ל מנחה מתבואה חדשה, אם יש איסור להביא עוד מנחות מתבואה חדשה, דלפי אופן הא' ודאי אסור כיון דסו"ס עדיין לא "הותרו", משא"כ לפי אופן הב' מותר, כיון דבכל אופן לא יהי' שתי הלחם מתבואה חדשה, א"כ לא שייך לאסרו להביא עוד מתבואה חדשה עיי"ש, ועד"ז י"ל הכא שאין הפירוש דלא הוי מזבח עד שיקריבו עליו תמיד של שחר, אלא דהקפידה התורה דתמיד של שחר יהי' הראשון, אבל באופן שכבר הקריבו קרבן אחר שוב אפשר להקריב גם תמיד של בין הערביים.

ובס' תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח (כרך ב' עמ' 544) אמר הרבי וזלה"ק: מכיון שמשיח צדקנו יכול לבוא תומ"י ממש, ותומ"י יורד ביהמ"ק השלישי שכבר בנוי ומשוכלל הרי יכולים עוד להספיק ולהקריב קרבן תמיד של בין הערביים דיום זה ועאכו"כ בנוגע להדלקת המנורה שאין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערביים דוקא עכלה"ק, ובשיחת שבת פ' ויקרא תשמ"ט בסופו (ספר השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 339 - 340) אמר וזלה"ק: ויה"ר... שכן תהי' לנו שמיד הן נגאלין מיד ממש.. שעוד לפני תפלת המנחה (טרם יקראו ואני אענה) יבוא משיח צדקנו .. ובמילא תהי' תפלת המנחה ביחד עם קרבן תמיד של בין הערביים .. בירושלים עיר הקודש.. ובביהמ"ק השלישי .. שירד ויתגלה למטה תומ"י ממש עכ"ל. וכבר הקשו רבים דאיך שייך להקריב קרבן תמיד של בין הערביים מיד בבנין ביהמ"ק הלא אין מחנכין את מזבח החיצון אלא ע"י תמיד של שחר? ולהנ"ל ניחא, דבימות החול שייך להקריב בתחילה קרבן נדבה, וביום השבת אפשר להקריב תחילה קרבן מוסף.

חנוכת המזבח לעת"ל בהקרבת שירי המנחה

ועי' בס' 'עולת שלמה' מנחות שם שהביא קושיית גבורת ארי הנ"ל, וכתב לתרץ באופן אחר מהנ"ל, דלכאורה קשה דהרי בשבועות (טו,א) איתא דאין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ומשמע מהתוס' שם (ד"ה אין עזרה) דאינו קדוש אלא בשירי מנחה שאחר הקטרת הקומץ על המזבח עיי"ש, ולפי"ז קודם שיחנכו את המזבח בתמיד של שחר צריך להקריב המנחה דבלאו הכי אין העזרה מתקדשת וכ"ש המזבח, וא"כ כבר נתחנך המזבח בהמנחה? אלא דלא קשה מידי דהא דאמרינן דהמזבח מתחנך רק בתמיד של שחר מיירי בשכבר נתקדשה העזרה, ועכשיו עשו מזבח חדש שאין מחנכין אותו אלא בתמיד של שחר, אבל כשבנין ביהמ"ק הוא חדש וצריך לקדש העזרה בשירי מנחה, ודאי שעושים זה קודם ואין צריך עוד לחנך המזבח בתמיד של שחר, דכבר נתחנך בהקטרת הקומץ, ומעתה שפיר חיישינן [בהך דתענית] שמא יבנה ביהמ"ק ויחנכו בהקטרת הקומץ ושוב יקריבו גם תמיד של בין הערביים, וראה בס' 'שלמי שמחה' ח"ב סי' ס"ט מה דשקו"ט בדברי העולת שלמה.

ועי' בחי' הגרי"ז פ' תצוה על הפסוק "את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'" (שמות כט,לט) שהקשה דלמה כתב שם "האחד", ובפ' פינחס (במדבר כח,ד) כתב "את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו'"? ומתרץ משום דקיימ"ל במנחות מט,א, דשני תמידין אינן מעכבין זא"ז, ואם לא הקריבו כבש בבוקר יקריבו בין הערביים, אולם כ"ז הוא אחר שנתחנך המזבח, אבל קודם שנתחנך המזבח אם לא הקריבו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערביים שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר, ועל כן בפ' תצוה דמיירי מענין חינוך המזבח, כתיב את הכבש האחד וכו' דהוא צריך להיות הראשון דוקא, אבל בפ' פינחס דמיירי מעיקר המצוה של תמידין כתב את הכבש אחד וגו' דבעיקר המצוה ליכא שום דינא דהתמיד של שחר צריך להיות תחלה ואח"כ תמיד של בין הערביים דאינן תלויים כלל זב"ז, והיינו דכתיב אחד ולא האחד דמשמעו הראשון עכ"ד.

ולכאורה זה סותר להמבואר לעיל דבתחילת הבנין מחנכין אותו בשירי מנחה, ושוב אין צורך לחנכו בתמיד של שחר ונמצא לפי"ז דגם בפ' תצוה לא הי' התמיד של שחר צריך להיות הראשון דוקא? אמנם לק"מ דכבר כתב בעולת שלמה, דבמשכן לא הי' צריך לקדש את העזרה בשירי מנחה, וכמ"ש המהרש"א בשבועות שם (טו,א, בד"ה בא"ד אבל בימי שלמה) כיון דבמשכן לא הי' קביעות מקום אלא קדושת מחיצות בלבד, וא"כ במשכן ודאי הי' הדין שאין מחנכין אותו אלא בתמיד של שחר.

וע"פ כל זה יש להעיר גם בהא דשקו"ט בהאחרונים אודות הקרבת קרבן פסח בזמן הזה, שכתב החת"ס בשו"ת יו"ד סי' רל"ו ועוד, דקרבן תמיד ודאי אי אפשר להקריב בזמן הזה שאינם באים אלא מן השקלים שנשתתפו בהם כל ישראל והשקלים אינם נוהגים רק בפני הבית כמבואר ברמב"ם הל' שקלים (פ"א ה"ח), משא"כ קרבן פסח הוא ממון יחיד עיי"ש, דלפי"ז קשה דכיון שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר, הלא אי אפשר להקריב גם ק"פ? ולהנ"ל ניחא.

וכדאי להוסיף בענין זה דבר נפלא, דכשאמר הרבי בכ"ג שבט תשמ"ח דיכולים להספיק עוד ביום זה להקריב תמיד של בין הערביים אמר גם דכשיהודים שומעים דיבורים כאלה - שיש אפשרות שביום זה יקריבו תמיד של בין הערביים בביהמ"ק השלישי - אזי נבהלים וכו', אבל התורה לא נבהלת! הרי ביהמ"ק בשלישי בנוי ומשוכלל וכו' וכו' עיי"ש, וראה גם בשיחת קודש הושע"ר תשמ"ו (ספר תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ו כרך א' עמ' 331) שאמר וזלה"ק: ישנם הטוענים שדיבורים אלו הם "ווילדע רייד"! היתכן – טוענים הם – ששעות ספורות בלבד לפני אמירת תהילים (לאחרי תפלת מעריב) מכריזים שמשיח צדקנו יכול לבוא עוד לפני אמירת תהילים, כלומר בשעות הקרובות ממש?! … ולא עוד אלא שאומרים שמשיח צדקנו יכול לבוא בשעה הקרובה וכו' עכלה"ק, וכן אמר בעוד כ"מ.

ולפי מה שהובא לעיל, הן הן גם דברי החת"ס בנוגע למעשה בפועל בכל יום, שבכל יום בתפלת המנחה "אנו משתוקקים ומצפים שעוד היום בירושלים לעמוד ויבנה בהמ"ק, כפירש"י במס' ר"ה (ל,א, ד"ה לא צריכא) שלעת"ל יהיו בנוי כמו רגע יורד בנוי מן השמים ומשוכלל, ובא גם במעשה בפועל, דמשום זה אין אנו אומרים השירה שהיו אומרים בבית המקדש, "שלא לקלקל כוונותינו, שהרי לעת"ל לא יאמרו השיר ההוא".

נוסח "שירי דוד עבדך הנשמעים בעירך" בראש חודש שחל בחול דוקא

ב) בשו"ת 'בנין שלמה' סי' כ"א הקשה בהא דאומרים בתפלת מוסף ר"ח "ובשירי דוד עבדך הנשמעים בעירך האמורים לפני מזבחך וכו'" והלא בכל המוספין הי' השיר נאמר לפני המזבח, ומה ראו חז"ל להזכיר שיר של ר"ח יותר משאר השירים? ובתחילה הביא לתרץ בשם אחיו ע"פ המבואר בסוכה נד,ב, דר"ח שחל בשבת דוחה שיר של שבת אף שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, כי בעינן להכירא שהוקבע ר"ח בזמנו עיי"ש, הרי חזינן מהכא דחשיבות ומעלה גדולה הי' בשיר של ר"ח דעי"ז היו יודעים בכל העיר שהוקבע ר"ח בזמנו, ולכן רק בר"ח ראו חכמים להזכיר השיר מצד חשיבות המיוחדת שיש בזה, אבל המחבר הקשה עליו דלפי"ז גם בר"ח שחל להיות בשבת הו"ל להזכיר ובשירי דוד עבדך וכו' כיון דעיקר ההודעה הי' אז בזה שדחו שירה של שבת, ולמה בנוסח התפלה דשבת ר"ח אין מזכירים זה?

והביא לתרץ בשם רבו הגאון ר' יעקב באדיק דשירי דוד קאי גם על השירה בכלי שיר, וכמ"ש (דברי הימים-ב' כט,כז): "ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ועל ידי כלי דוד מלך ישראל", (ראה גם רש"י סוכה נא,א, "על ידי כלי דוד - אלמא: כלי דוד שיר ה' קרי ליה") ואפשר דע"י זה אמר הנשמעים בעירך, כלומר דקול השיר הי' נשמע בכל העיר, ולהכי בשבת ויו"ט שלא ניגנו בכלי שיר למ"ד דעיקר שירה בפה לא תיקנו להזכיר השיר, ואף דלהלכה פסק הרמב"ם (פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ו) דשיר של קרבן דוחה שבת, מ"מ י"ל דמסדרי התפלה או דסברי כמ"ד דלא דחי שבת, או דלא רצו לתקן נוסח התפלה בדבר שאינו מוסכם לכל, עכתו"ד.

אם כוונת התפילה בשבת שיבנה ביהמ"ק היום ונקריב קרבנות מיד

והנה לפי דברי החת"ס שהובא לעיל, כתב לתרץ בס' 'ויטע אשל' (ערכין סי' סא) קושיא הנ"ל למה רק במוסף דר"ח מזכירים השיר, משום דחלוק מוספי ר"ח ממוספי שבת ויו"ט, דבשבת ויו"ט ע"כ אין התפילה שנזכה להקריב היום הקרבן, דהא ביהמ"ק השלישי לא יבנה בשבת ויו"ט, וע"כ דהתפילה עצמה עומדת במקום הקרבנות שהקרבנו קודם החורבן, משא"כ בר"ח התפילה היא שנזכה שיבנה ביהמ"ק היום, ונקריב עולת ר"ח, ואף דבשבת ויו"ט מזכירין שנזכה להקריב לעת"ל, מ"מ כיון שהיום לא נזכה להקריב ע"כ התפילה עצמה היא כנגד הקרבנות שקודם החורבן, ומעתה י"ל דבשבת ויו"ט שהתפילה היא תחת הקרבן סגי שיאמר אחריה שיר של יום תחת השיר שהיה על הקרבן, משא"כ בר"ח שהתפילה היא שנזכה להקריב היום הקרבנות לא סגי באמירת שיר של יום, דהא לעת"ל יהא שיר חדש, וע"כ מזכירין בתפילה שנזכה לקיים גם השיר חדש שעל הקרבן עכתו"ד.

אבל ראה שיחת שבת פ' ויקרא תשמ"ט (הנ"ל) בסופו, וז"ל: ויה"ר... שכן תהי' לנו שמיד הן נגאלין מיד ממש.. שעוד לפני תפלת המנחה (טרם יקראו ואני אענה) יבוא משיח צדקנו .. ובמילא תהי' תפלת המנחה ביחד עם קרבן תמיד של בין הערביים .. בירושלים עיר הקודש.. ובביהמ"ק השלישי ש"בנוי ומשוכלל" .. שירד ויתגלה למטה תומ"י ממש עכ"ל, (וכן איתא בכ"מ), הרי דסב"ל להרבי דגם בשבת ויו"ט אנו מצפין להקריב הקרבנות מיד, כיון שהבנין שהוא כבר בנוי ומשוכלל יורד מלמעלה, וזה אפ"ל גם בשבת, וראה לעיל סי' יח דזה שייך גם לגבי המזבח עיי"ש, ולא כהנ"ל.