ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן מט׃ תענית אסתר לע״ל

בס' התוועדויות ח"ב תשמ"ו (ע' 696) בשיחת קודש תענית אסתר (נדפס גם בס' שערי המועדים - אדר ע' רפא) אמר וז"ל: ויש לומר שמעלת ה"יום רצון" דתענית אסתר גם במצב של גאולה היא - לא רק בזמן בית שני (שנשלם לאחרי נס פורים, ובמילא חגגו בו את ימי הפורים, ולפנ"ז תענית אסתר), אלא יתירה מזה - גם בגאולה העתידה, שכן, ע"פ פס"ד הרמב"ם (הל' מגילה פ"ב הי"ח) ש"ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", מובן שכן הוא גם בנוגע לתענית אסתר. ונמצא שתענית אסתר פועל ענין הכי פנימי ונעלה - התגלות רצון העליון ב"ה בדרגא כזו שאין בה חילוק בין גלות לגאולה, עכ"ל. והנה מפשטות הלשון משמע דגם התענית עצמו יתקיים לע"ל, וכמו שאמר בנוגע לבית שני שחגגו ימי הפורים ולפני זה תענית אסתר.

וראה גם בס' הררי קדם (ח"א סי' קפ"ח, ובקובץ מסורה חוברת י' ע' נ') שחקר הגרי"ד ז"ל סאלאווייציק אם תענית אסתר יתקיים לע"ל כמו ימי הפורים או לא, ודייק ממ"ש הרמב"ם שם: "אעפ"י שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר (ישעי' סה,טז) כי נשכחו הצרות וכו' ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה וגו'" – דממה שהקשה מזכרון הצרות לימי הפורים, משמע דגם פורים יש בו זכרון הצרות ומ"מ ימי הפורים לא יעברו, משמע דגם תענית אסתר שהיא זכרון הצרות לא תתבטל כי כל זה נכלל בהא דימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים. וראה גם לקוטי שיחות ח"ו ע' 371 באגה"ק שם וזלה"ק: ברמב"ם סוף הל' מגילה משמע דאפילו זכרון הצרות דפורים לא יסוף וכו', עכלה"ק. וראה גם בס' חקרי זמנים ח"א ע' שע"ה שנסתפק אם תענית אסתר תתקיים לע"ל, עיי"ש.

ולכאורה אינו מובן דהרי מפורש ברמב"ם (הל' תעניות פ"ה ה"ט) שכל הצומות עתידין להבטל לע"ל וכו', וא"כ מאי שנא תענית אסתר?

אם תענית אסתר הוה בגדר "פורענותא"

ויש לבאר בזה, דהנה כשחל פורים ביום א' מקדימין התענית ליום ה', אף שבשאר תעניות אמרינן דאקדומי פורענותא לא מקדמינן (מגילה ה,א), ולכן כשחל י"ז בתמוז או ת"ב בשבת דוחים התענית ליום א' ולא לפניו, ובמגיד משנה (הל' תעניות פ"ה ה"ה) כתב משום דתענית אסתר אי אפשר לדחות ליום א' שאז הוא יום הפורים, ואין מתענין בערב שבת משום כבוד שבת, ועי' גם בטור סי' תרפ"ו; אבל עי' במרדכי ריש מגילה (אות תשע"ו) שכתב דאקדומי פורענותא לא מקדמינן שייך רק בשאר תעניות שהן פורענותא, משא"כ תענית אסתר שאינו פורענותא לא שייך הענין דלא מקדמינן. וכן במהרי"ל כתב: ואם חל פורים ביום א' מקדימין התענית דלאו פורענותא היא. ועי' גם בשאילתות פ' ויקהל (שאילתא ס"ז) בנוגע להא שמתענין ביום ה' אם פורים חל ביום א' דלא שייך בזה הענין דאקדומי פורענתא כיון דזהו משום נס ונס מקדימין ולא מאחרין, עיי"ש.

משמע מזה, דלפי המגיד משנה באמת שייך לומר לגבי תענית אסתר דאקדומי פורענותא לא מקדמינן אלא דאי אפשר באופן אחר, משא"כ לפי המרדכי והמהרי"ל לא שייך תענית זה לפורענותא כלל.

ועי' תענית יח,א, בתוד"ה רב אמר שהקשו דכיון דמבואר שם דמגילת תענית לא בטלה לגבי חנוכה ופורים ובנוגע למגילת תענית הרי לפניו אסור, א"כ איך מתענין לפני הפורים הלא לפניו אסור? ותירצו דהא דאמרינן דלא בטלו הוא לגבי הימים עצמם, אבל לגבי "לפניו" גם לגבי חנוכה ופורים בטלו, עוד תירצו דכיון דיום י"ג נתבטל מיו"ט דידהו שהיו רגילים לעשות בהם ונתבטלו יו"ט שלהם מצד עצמו לא יאסר משום יום שלפני הפורים, עיי"ש. וכתירוץ הראשון תירץ בעל המאור בסוף פ"ק דמגילה בשם יש שסוברים, ובחי' הריטב"א ר"ה יט,ב, ד"ה והילכתא ותענית י,א, בד"ה מאן הביא תירוץ זה בשם הרב אלרבצלוני, ובחי' הריטב"א שם ומגילה ב,א, בד"ה י"ג זמן קהלה, והרמב"ן במלחמות סופ"ק דמגילה וברא"ש סי' ח' הביאו גם תירוץ הב' של התוס'.

אבל עי' בר"ן תענית סוף פ"ב שהביא בשם הראב"ד (ומובא גם בחי' הריטב"א שם) דהא דמתענין ביום י"ג אדר אף דבכלל אמרינן במגילת תענית דאין מתענין לא לפניו ולא לאחריו, משום דתענית אסתר אינו דומה לשאר תעניות דזכרון הוא לנס שנעשה בו, עיי"ש. ובס' ארחות חיים להר"א מלוניל הל' פורים כתב גם עד"ז דבתענית אסתר לא שייך הענין דאין מתענין לפניו "לפי שלא נאסר אלא תענית של צער, אבל התענית שאנו עושים אינו אלא זכר לתענית אסתר, ושיזכור כל אדם שהבורא ית' רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה אליו וישוב אליו בכל לבבו וכו'", וכ"כ בס' ה"כלבו". וראה גם בס' אשכול ח"ב ע' 7: דתענית זה אינו כמו שאר תענית אלא זכר לנס שנעשה בו. ובמאירי תענית שם כתב: "תענית של שמחה היא", ובס' המכתב שם כתב "אתחלתא דשמחה היא".

ויש לפרש דבריהם עפ"י מ"ש הרמב"ם במנין המצות שבריש ספר היד וז"ל: אלא כך אנו אומרים שהנביאים עם בי"ד תקנום וצוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו והי' קרוב לשועתינו כדי לברכו ולהללו וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה (דברים ד,ח) ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כו', עכ"ל. ולפי"ז יש לומר דכל תוכנו של תענית אסתר הוא ההתחלה לימי הפורים לקבוע בנפשותינו שהנס דפורים בא ע"י התשובה והתעניות של ישראל, וכמ"ש בארחות חיים וכלבו כנ"ל שזה נוגע לכל איש ישראל לדעת דכאשר יתענה אליו וישוב אליו יהי' ה' קרוב אליו וכו'. ולפי"ז נמצא דתענית אסתר הוא גם כחלק מימי הפורים עצמם. (ומצינו דוגמא לזה בתענית בכורים בערב פסח שהוא זכר לנס שנעשה להבכורים, וראה שו"ת זכרון יהודא חאו"ח מהדו"ק סי' קל"ג בזה).

מחלוקת הראשונים בגדרה של תענית אסתר

ונראה מכל הנ"ל שיש פלוגתא בראשונים בגדר הצום ד"תענית אסתר": אם גדרו הוא כשארי הצומות – כדמשמע מהמגיד משנה הנ"ל דבעצם שייך ע"ז הענין ד"פורענותא", וכן מהתוס' והראשונים הנ"ל שלא תירצו הקושיא ד"מלפניו אסור" דתענית אסתר שאני שאינו כשאר הצומות; משא"כ הראב"ד ועוד ראשונים כנ"ל תירצו דשאני תענית אסתר שהוא בשביל הנס וגם שהוא אתחלתא דשמחה וכו'.

ועי' גם ברמב"ם (הל' תעניות פ"ה ה"ה) שכתב: "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בשלשה עשר באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר דברי הצומות וזעקתם", אבל בשאר התעניות כתב (שם ה"א) "שהוא לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהי' זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב כו'" – הרי משמע גם מהרמב"ם דסב"ל כהני ראשונים דתענית אסתר חלוקה משאר תעניות, דתענית אסתר הוא רק זכר לתענית שהתענו בימי המן, משא"כ שאר תעניות ה"ז קשור גם עם מה שמעשינו גרמו לנו וכו' כנ"ל.

ובתשובת הגאונים (מגילה אות ל"ה מובא בהררי קדם שם) יש דעה דבשנה מעוברת מתענים תענית אסתר גם באדר ראשון, עיי"ש. דמשמע דלשיטתם אין התענית חלק מימי הפורים אלא הוא ענין בפני עצמו.

(ואולי י"ל דזהו גם הטעם שכתב הרמ"א (הל' מגילה סי' תרפ"ו סעי' ב') שבתענית אסתר יש להקל בו לפי הצורך כגון לחולה וכו', עיי"ש, וי"ל משום דסב"ל כהדיעות שהוא זכר לנס וכו' ואין בו דין כשאר ימי התעניות. אבל עי' בהגהות מיימונית הל' תעניות פ"א אות ב' שכתב דשמא תענית אסתר חמור יותר והוא כט' באב, עיי"ש).

ולפי כל הנ"ל יש לבאר הא דהובא לעיל די"ל דכשם שימי הפורים לא יבטלו לע"ל כן הוא גם בנוגע לתענית אסתר, אף שכל הצומות עתידין להבטל, דיש לומר דזהו כהשיטה דתענית זו חלוקה משאר תעניות שהוא הקדמה וחלק מימי הפורים ואינו ענין של פורעניות כו', לכן הוא שייך גם לע"ל. ולפי הנ"ל דנראה מהרמב"ם דגם לע"ל לא יתבטל תענית זו נמצא דלשיטתו קאי.