ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן מג׃ עבודה בבכורות לע"ל

ידוע מ"ש ב'אור החיים' (ויחי מט, כח): וז"ל: "ע"ד אמרו ז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות כו' והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ואין מורידין כו'" עכ"ל. וכ"כ בפ' במדבר (ג, מה) עה"פ "והיו לי הלויים" דהכוונה דאף שאמרו רז"ל עתידה עבודה שתחזור לבכורות לא ירדו הלויים מהיות לה' כו' עיי"ש. וראה גם בס' 'אהבת יונתן' (להג"ר יונתן אייבשיץ) בהפטורה דפ' אמור שכתב: "ולעתיד יכופר עון העגל ויחזור העבודה לבכורות". וביאר בזה פסוקי ההפטרה שם, וכן אמר בשיחות קודש בכ"מ, וכ"כ באור התורה פ' מקץ ע' שד"מ ובפ' בא ע' שמא, וראה גם בס' 'כבודה של תורה' (במדבר) ע' ט' שביאר עפי"ז דלפעמים מצינו כתוב בכור בו' ולפעמים בלי ו' עיי"ש, דבמקום שכתוב בו' הרי זה קאי על הזמן דלע"ל שיהיו הבכורים בקדושתם משא"כ כשכתוב בלי ו' עיי"ש.

ובס' 'ברכת שמעון' על האוה"ח פ' ויחי שם כתב שאינו יודע מקום מאמר חז"ל זה, אבל מבאר זה עפ"י מ"ש האוה"ח בפ' פקודי (לח, כא) שלא נחשוב דכיון שנתכפר מעשה העגל במילא תחזור עטרה ליושנה ויעבדו הבכורות עבודת המשכן, לזה אמר כי עבודה זו אינה אלא ללוים ומזה אתה למד כי לא נמחק עון העגל מחק שאין רישומו ניכר והעד הנאמן וביום פקדי וגו', עכ"ל, הרי מוכח מזה דכיון דלע"ל מעשה העגל ישכח כמבואר בברכות לב,ב במילא תחזור להם העבודה, וראה גם לקוטי שיחות ח"ט ע' 241 שלא נמחק חטא העגל לגמרי עד לע"ל.

ובס' 'פרדס יוסף' החדש (במדבר ג, מה) ביאר כוונת האוה"ח במ"ש שכן אמרו רז"ל, דכוונתו למ"ש בויק"ר ב, ב, וביל"ש: "בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב" וכיון שגם בבכורים כתיב (במדבר ג, יג) "לי יהיו" הרי מוכח מזה שכן יהי' לע"ל שעתידה לחזור לבכורות, והטעם הוא כנ"ל כיון שיומחק לגמרי חטא העגל. וכ"כ בס' נר למאור על האוה"ח מהגר"ר מרגליות, ובס' שערי זהר סוכה מא,א, (ד"ה ושתהא) כתב שזהו"ע דתענית בכורים שהוא יום התעוררות לבכורים להתכוננות לעבודה, כי ליל ט"ו ניסן הוא זמן מסוגל לבנין ביהמ"ק, וזהו הביאור ברש"י סוכה מא,א, דאז ירד הביהמ"ק מלמעלה עיי"ש.

ובס' היקר מנוחת שלום ח"ג (מהגרי"ח סופר שליט"א) סי' יב כתב שכבר קדם בחידוש זה בס' סמוכים לעד (פ' תולדות) לר"א הכהן ז"ל בעל "שבט מוסר" שכתב שם: "במדרש בראשית רבה (פס"ג סי"ד) ויבז עשו את הבכורה, ומה ביזה עמה אמר רבי לוי תחיית המתים ביזה עמה עכ"ל. וראוי לשים לב מהיכן למדו רז"ל שבעבור שביזה את הבכורה שביזה גם תחיית המתים עמה.

אמנם נראה בהיות שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות (שם סי"ג), והנה ידוע שניטלה העבודה מהבכורים בעוון העגל, ולעתיד לבוא בתחיית המתים שעתיד מלך המשיח לבוא עם אדם הראשון והאבות, כמאמר רבותינו שיחיה אותם ויבוא עמם, אז תחזור העבודה גם לבכורים, משום שאז יתוקן עוון העגל.

וזה נבוא לענין, וכך הוא, הן אמת שיש מקום לדון שעשו מכר את הבכורה בעבור שידע שבמעשה העגל לא תהיה עבודה בבכורים כי אם לכהנים, וכיון שעתידה שתנטל העבודה מהבכורים עמד ומכרה מעכשיו וביזה אותה, אבל כיון שבתחיית המתים עתידה העבודה לחזור גם בבכורים, לא היה ראוי לו לבזותה ולמוכרה, אלא מוכרח שכפר עשו בתחיית המתים ולכן ביזה אותה, דאין סברא שהיה מודה בתחיית המתים שעתידה לחזור עבודה גם בבכורים וביזה אותה, לכן אמרו רז"ל ויבז עשו את הבכורה שביזה עמה תחיית המתים.

ונראה שזהו כוונת הפסוק (בראשית כה,לב) ויאמר עשו הנני הולך למות ולמה זה לי בכורה, כלומר הנני הולך למות לעולם ועד, אם כן למה לי זה בכורה, כיון שעתידה שתנטל עבודה מהבכורים ותנתן לכהנים, שאין תחיית המתים כדי לומר שאז תחזור העבודה בבכורים" עכת"ד ודפח"ח.

עוד הביא שם מסידור רבי שבתי סופר ז"ל מפרימשלא ח"א (דף קמ) שחיבר שיר וכה פייט: "ובבכורך יהי שירך אדון הכל שמע שיחי", ובביאור שלו פירש: "ובבכורך יהי שירך, פירוש לעתיד יחזור להיות העבודה בבכורים כאשר היתה קודם שחטאו בעגל", אבל אחר כך רבי שבתי ז"ל העביר קו ומחק על התיבות הללו מתיבת לעתיד עד תיבת בעגל, ופירש פירוש אחר שבבכורך היינו משיח וכו'.

ומבואר דבר מפליא, דמעיקרא פירש רבי שבתי סופר ז"ל על הבכורים ממש שהם יחזרו לעבוד במקדש כמו שהיה קודם חטא העגל, וכסברת רבותינו רבי אליהו הכהן ורבי חיים ן' עטר זצ"ל, ואחר כך חזר בו ומחק זאת, ולא נתבאר טעמו, ויתכן משום דלא שמיע ליה כלומר לא סבירא ליה שתחזור העבודה לבכורים. ע"כ מס' מנוחת שלום.

איזה סוג בכורות יחזרו בכור לאב או רק פטר רחם

והנה בפשטות מובן מזה, שכל בכורות אלו שהופקעו מהעבודה בשביל חטא העגל, הנה לע"ל יחזרו כמקודם כמו שהי' לפני חטא העגל, ומעתה יש לברר איזה סוג בכורות עבדו אז, דהנה כתב בשו"ע אדה"ז (סי' קכח סעי' י'): "בכור לאב בלבד אין בו קדושה עכשיו שניטל העבודה מבכורות", דמשמע מזה דכשהי' עבודה בבכורות הי' זה גם בבכור לאב בלבד אף שלא הי' פטר רחם, אבל לאידך גיסא מצינו מ"ש (במדבר ג,יב, וראה גם בהעלותך ח,טז ואילך): "ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בנ"י תחת כל בכור פטר רחם מבנ"י והיו לי הלויים. כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים וגו'". ופירש"י דע"י הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם, לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלויים שלא עבדו עבודת כוכבים נבחרו תחתיהם, הרי משמע מזה דרק בכורות אלו שהיו פטרי רחם היו כשרים לעבודה, אבל לא כשהי' רק בכור להאב ועכצ"ל שיש איזה חילוק ביניהם, ולפי"ז ראוי לעיין בנוגע ללע"ל, האם תחזור העבודה רק לבכורות פטרי רחם או גם לבכורי האב.

ועי' גם באגרות קודש כ"ק אדמו"ר חי"ח ע' רמח (נדפס גם בלקוטי שיחות חי"א ע' 703) שהקשה השואל במ"ש בשו"ע אדה"ז הנ"ל דמשמע שכשהיתה העבודה בבכורות - הרי זה גם בבכור לאב בלבד, וצ"ע מנ"ל הא, דהרי לא מצינו קדושה אלא בפטר רחם, כמ"ש (שמות יג,ב): "קדש לי כל בכור פטר כל רחם"? וע"ז ענה הרבי וזלה"ק: "דמקורו הוא מסתימת לשון המשנה (זבחים קיב,ב) ועבודה בבכורות, וכ"ה בתרגומים לשמות כד, ה (וצע"ק מבכורות ד,ב, - דמקשר זה עם מש"נ קדש לי כל בכור דבפטר רחם קאי, וי"ל)", עכלה"ק, וממשיך אח"כ וזלה"ק: "בבמדב"ר פ"ד,ח משמע דעבודה בבכורות פי' בגדולים וחשובים, ול"ד בכור, ועאכו"כ שאין בדוקא פטר רחם. ובכל אופן לכאורה צע"ג מאוה"ת להצ"צ בראשית (שמג,ב ואילך, קנז,א, קסו,א) כו' [ששם כתוב דעבודה בבכורות הוא בפטרי רחם]" עכלה"ק. (וראה גם בס' 'שלחן המלך' בשו"ע אדה"ז שם).

והנה כוונת הקושיא מבכורות ד,ב היא, דשם מקשה על ריש לקיש דסב"ל שלא קדשו בכורות במדבר [לענין פדיון בכור פטר רחם] אלא נתקדשו בביאתם לארץ, מהמשנה דזבחים (שם) דעד שלא הוקם המשכן היתה העבודה בבכורות, אלמא דגם במדבר נתקדשו עיי"ש, א"כ הרי מוכח מגמ' זו שהם דבר אחד, [עבודה ופדיון], ונמצא דעבודה בבכורות היא בפטרי רחם דוקא, וכתב ע"ז הרבי "וי"ל" ולא ביאר, ולכאורה יל"ע גם מפסוקים הנ"ל שהלויים באו רק תחת הבכורות שהיו פטרי רחם משמע שרק בהם היתה העבודה, והענין צריך בירור.

והנה ישנם שביארו (ראה בס' 'שירת דוד' במדבר שם, ובקובץ מורי' שנה ט' גליון א-ב ע' צה) דלקושטא דמילתא ענין העבודה בבכורות הי' נהוג מאז ומעולם, והי' תלוי בבכור מן האב, דסתם ענינו של הבכור הוא העומד במשפחה במקום האב כמו דכתיב (שמות יב,כט) מבכור פרעה היושב על כסאו, ורק מיציאת מצרים נתחדשה הלכה של קדושת הרחם, ונמצא לפי זה דלאמיתו של דבר משנה זו של עבודה בבכורות כוללת בתוכה כל המהלך של עבודה בבכורות, אלא דענין הבכורה מתחלף לפי הנושא, דעד יצי"מ היתה העבודה בבכורות של האב, ומיצי"מ ואילך הי' הדבר תלוי בפטר רחם, ועי' גם בס' 'ברכת שמעון' פ' תולדות (עה"פ מכרה כיום) דנקט עד"ז.

דלפי דעה זו, דמזמן יצי"מ היתה העבודה רק בפטר רחם ולא בבכור לאב, נמצא שחטא העגל הפקיע את העבודה רק מפטרי רחם בלבד, וא"כ לע"ל כשיומחק חטא העגל תחזור העבודה רק לפטרי רחם ולא לבכור מן האב, ועי' בחי' מהרא"ך (או"ח סי' תע) בענין תענית בכורים דנקט ג"כ דלע"ל יוחזר העבודה רק לפטרי רחם.

אבל יש להקשות ע"ז: דממדרש הנ"ל לא משמע כן, שהרי מבואר שם דעד שלא הוקם המשכן הי' העבודה בבכורות וקא חשיב שם כל הבכורות שהקריבו מזמן אדה"ר, ומסיים במדרש דע"י חטא העגל אמר הקב"ה "הרי אני מוציא את הבכורות ומכניס בני לוי", הרי משמע שכל זה הו"ע אחד דבזמן אחד הופקעו כולם, ולא ששאר הבכורות הופקעו מקודם, ובפרט שלא הוזכר שם פטרי רחם כלל, גם משו"ע אדה"ז הנ"ל לא משמע כדבריו, דקאמר דלפני שניטל העבודה מבכורות הי' העבודה גם בבכור לאב בלבד, ודוחק לפרש שכוונתו לנטילה ביצי"מ, אלא לנטילה הידועה בזמן חטא העגל ולא כהנ"ל.

בבכור לאב הי' היתר עבודה ובפטר רחם הי' חיוב

ויש לבאר זה בב' אופנים, דהנה ידוע מה שמקשים (ראה בס' 'בגדי ישע' או"ח סי' תע, וב'ישועות יעקב' שם, וב'ערוך השלחן' שם, ובשו"ת 'עולת שמואל' סי' נח, ועוד) דלמה יש חיוב פדיון בכור רק בפטר רחם, והרי הנס דמכת בכורות הי' גם בבכור לאב בלבד, וכדאיתא בשו"ע אדה"ז סי' תע סעי' א': "ומתענין אפילו הבכור מאב בלבד או מאם בלבד שבכולם היתה המכה שכולן נקראין בכורות כו'" וא"כ למה נתקדש לענין פדיון רק הבכור שהוא פטר רחם?

ובס' 'מדרושי וחידושי ר"ע איגר על התורה' פ' בא הובא מס' 'חוט המשולש' ע' קפב (וכן בס' 'פרדס יוסף' פ' בא יג,ב) תירוץ ע"ז בשם הגר"ע איגר, דלכאורה קשה, כיון שהקב"ה בכבודו ובעצמו ירד למצרים כדכתיב אני ולא מלאך ולא שרף כו' א"כ לא הי' צריך לנתינת דם על המשקוף ועל המזוזות, וגם אמאי לא היו רשאין לצאת מפתח ביתם מטעם שכשניתן רשות למשחית אינו מבחין, הלא הקב"ה בכבודו ובעצמו הי', והוא יודע להבחין, אולם צריכים לומר דעל הבכורים מאב לא שייך הבחנה, דאין כל אחד יודע בבירור אם הוא בכור לאביו רק הקב"ה בכבודו, ובזה הי' הקב"ה בכבודו ובעצמו, כי זה לא הי' יכול למסור לשליח כיון שאינו יודע להבחין בין טפה של בכור, רק על הבכור מאם שהוא דבר הניכר ומבואר לכל, הי' ע"י השליח. וע"ז אומרים כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, ומשום הכי לא היו רשאין לצאת מפתח ביתם עד בוקר, וא"כ מה שנעשה ע"י הקב"ה בעצמו אין שייך בזה נס כי הקב"ה הוא היודע ומבחין, רק הנס הי' על הבכורים מאם לפי שנתן רשות למשחית ואינו מבחין בין טוב לרע, ומשום הכי לא קדשו רק פטר רחם, עכ"ד (וראה בכ"ז בס' 'תענית בכורים' פרק ה'), וי"ל דאין זה סותר למ"ש אדה"ז לעיל דגם בכור לאב מתענה, די"ל דלענין תענית שאני כיון דסו"ס מתו כל בכורי מצרים גם בכור לאב בלבד. וראה גם בס' 'פדיון הבן כהלכתו' ע' ש' ואילך בענין זה.

ולפי"ז נמצא דבבכור פטר רחם אירע נס מיוחד, דאף דכשניתן רשות למשחית אינו מבחין כו' מ"מ ניצלו, ונמצא שלהקב"ה הי' בהם קנין מיוחד ד"לי הם", כיון דמצד מהלך הדברים מצד המשחית לא היו ניצולים, ולכן רק בהם יש חיוב פדיון, וממילא מובן גם דכשאמר הקב"ה שיש לו זכות בהלויים ע"י הבכורים ד"לי הם" ולקחתי הלויים תמורתם, הנה זה שייך רק על בכורות פטרי רחם, כיון דרק בהם הי' לו להקב"ה קנין מיוחד באופן ד"לי הם".

ולפי"ז י"ל דההיתר עבודה לבכורות דוקא (כלשון המדרש שם: "שהי' יעקב מבקש להקריב ולא הי' יכול מפני שלא הי' בכור, אמר עשו מה אני מבקש מן הבכורה הזאת וכו'") שהותחל מזמן אדה"ר ודאי נמשך היתר זה עד חטא העגל, ובזה נכלל גם בכור להאב במכ"ש דגם חשיבות וגדלות לבד מועיל, ולא נפקע לפני זה כלל, ומ"מ כיון שהקב"ה רצה לקחת את הלויים מתוך בני ישראל באופן של "והיו לי הלויים" (במדבר שם), לכן הי' זה אפשרי רק ע"י בכורות אלו שהם "פטרי רחם", כיון דרק בבכורות אלו הי' לו להקב"ה בהם קנין מיוחד.

ויש לומר שיש בזה נפק"מ גם בפועל, דאף שמזמן אדה"ר הי' היתר להקריב קרבנות רק ע"י הבכורות, מ"מ לא הי' שום חיוב על הבכור להקריב, והי' תלוי ברצונו של הבכור, אבל כשנתחדש הענין ד"לי הוא" בפטרי רחם שנקנו לה' כנ"ל, הנה מאז היו הם מחוייבים להקריב קרבנות כיון שהם נקנו לה' ואין הדבר תלוי ברצונם, וכמ"ש הרמב"ם בנוגע לכהנים בהל' כלי המקדש פ"ג ה"א: "זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש וכו' ומ"ע להיות הלויים פנויים ומוכנין לעבודת המקדש בין שרצו בין שלא רצו וכו'", ועי' כס"מ שם שהביא מקור לזה מ'ספרי' פ' קרח, וזה הותחל בחטא העגל שהוחלפו אז תחת הבכורות פטרי רחם, הרי מובן שכן הי' גם אצל הפטרי רחם, ונמצא מזה דאחר יצי"מ ומ"ת עד חטא העגל היו ב' אופנים בעבודת בכורות, או היתר להקריב ע"י כל בכור וזה נמשך מזמן אדם הראשון ואילך, אבל זה אינו חיוב על הבכור עצמו, או ע"י מה שנתחדש הענין דפטרי רחם שנקנו לה' והיו עליהם חיוב להקריב.

ולפי"ז י"ל גם בנוגע ללע"ל כאשר יוחזר המצב כמו שהי' לפני חטא העגל, דבכור מן האב יהי' מותר להקריב אבל לא יהי' עליו חיוב להקריב, ורק בכורי פטרי רחם יהיו מחוייבים כמו הכהנים.

קדושת הגוף רק בבכור פטר רחם

באופן ב' יש לבאר עפ"י מ"ש הגרי"ז בסו"פ יתרו (עה"פ "מזבח אדמה תעשה לי") דעד מ"ת הי' הקרבנות רק קרבנות של ב"נ, ומזמן מ"ת עד שהוקם המשכן הי' אפשר לישראל להקריב בדין ישראל כדמוכח בקרא שהקריבו גם שלמים וזה שייך רק בקרבנות דישראל, וכן היו יכולים להקריב בדין ב"נ כמפורש בברייתא ד"עד שלא הוקם המשכן" היו יכולים להקריב כל בהמה חי' ועוף כו' עיי"ש בארוכה, וראה גם בחי' הגרי"ז בכורות שם (בד"ה 'ומאי קמ"ל') שביאר גם כנ"ל דמזמן מ"ת עד שהוקם המשכן היו ישראל יכולים להקריב קרבנות בב' אופנים או בדין ב"נ או בדין ישראל כנ"ל. וראה גם בס' פניני הגרי"ז ע' תיז והלאה בענין זה ואכמ"ל.

ולפי"ז אפשר לומר, דחלוק דין הקרבת הקרבנות שע"י הבכורים שמזמן אדה"ר והלאה, מהקרבת הקרבנות ע"י הבכורים שהם פטרי רחם שנתקדשו ע"י מכת בכורות כמ"ש "קדש לי וגו'", דההקרבה ע"י בכורים שמזמן אדה"ר ואילך, הי' רק מצד שהם בחירי ה' להקריב קרבנות, אבל לא הי' בהם דין קדושה בקדושת הגוף כו', משא"כ הבכורים שהם פטרי רחם נתקדשו בקדושת הגוף בדוגמת הכהנים שלאחר שהוקם המשכן, ובמילא י"ל דעד שלא הוקם המשכן הי' ההקרבה יכולה להיות ע"י כל הבכורים מצד הבחירה שבהם, אבל זהו רק בקרבנות של ב"נ, דשם מספיק גם הבחירה לבד, משא"כ כשהיו מקריבים בדין ישראל לזה הי' צריך בכור שהוא פטר רחם דוקא מצד דין קדושה שבו, דהקרבה בדין ישראל צ"ל ע"י אדם שנתקדש דוקא.

דלפי אופן זה יוצא שלפני חטא העגל היו הבכורות לאב מקריבים רק קרבנות של ב"נ בלבד, משא"כ קרבנות של ישראל הי' צ"ל ע"י פטר רחם דוקא, ולפי"ז מסתבר לומר דאחר שהוקם המשכן ולא היו עוד קרבנות בישראל שהם בגדר ב"נ כפי שהי' לאחר מ"ת כנ"ל, וכן לע"ל תוחזר העבודה רק לבכורות פטרי רחם מצד הקדושה שתהי' בהם כפי שהי' לפני חטא העגל.

ובנוגע להזמן מתי יהי' זה לע"ל, הנה ראה בקונטרס 'תורת חדשה מאתי תצא' סעי' יב (נדפס בס' 'שערי גאולה' 'ימות המשיח' ע' קמ) דבימות המשיח יגיעו לשלימות שהיתה לפני חטא הדעת, אלא דעדיין יהי' אפשריות לענין בלתי רצוי כמו שהי' לפני חטא עה"ד שהיתה אפשרות לענין החטא, ורק לאח"ז בעולם התחי' יבטל הקב"ה מציאות הרע מן העולם לגמרי שלא יהי' אפילו אפשרות לרע עיי"ש, דלפי"ז לכאורה מובן שכבר בימות המשיח לפני תחיית המתים יתבטל לגמרי חטא העגל ותוחזר אז העבודה לבכורות כיון שיהי' כבר אז כמו שהי' לפני חטא הדעת, וראה לעיל סי' ל"א.

איך ישתנה דיני התורה

ובס' 'מועדים וזמנים' (ח"ז סי' קסט) הביא דברי האוה"ח הנ"ל והקשה ע"ז דדבריו צ"ב האיך ישתנו דיני התורה בביאת המשיח שבכורות מזרע ישראל שהם זרים יוכשרו לעבודה, וכן הקשה ממ"ש הרמב"ם בסוף הל' מלכים שמלך המשיח מייחס שבט לוי לכהונה משמע ששבט לוי יעבדו העבודה עיי"ש, והנה קושייתו הב' אינה קושיא, שהרי באוה"ח שם כתב בהדיא דמשום מעלין בקודש וכו' ודאי יעבדו גם שבט לוי, אלא שיבואו שניהם לעבוד הן הכהנים והן הבכורים כנ"ל, ולכן יצטרך לייחס הכהנים, וכעי"ז הקשה גם בס' 'פרדס יוסף' במדבר שם על מ"ש בחי' מהרי"ו (שו"ע או"ח סי' ת"ע) לגבי תענית בכורים, דרק בכורי ישראל יעבדו לע"ל אבל לא בכורי כהנים, וכיון שלא יהי' בהם היכר עבודה לכן לא יתענו עכשיו עיי"ש, ותמוה שהרי האוה"ח כתב בהדיא שגם כהנים יעבדו ביחד עם הבכורים.

אלא דלכאורה יש להקשות כקושייתו הראשונה דכיון שיש לאו דזר אסור לעבוד, וזה קאי על מי שאינו מזרע אהרן כמ"ש בסהמ"צ להרמב"ם ל"ת ע"ד, א"כ האיך תשתנה המצוה בימי המלך המשיח, ועוד שהרי השריש הרמב"ם בשרש ג' שאין ראוי למנות מצוות שאין נוהגין לדורות, וראה בס' מעתיקי השמועה ח"ב ע' קנ"ה ובס' 'אוצרות רבותינו מבריסק' ע' סג מהגרי"ז בענין זה.

כשהמציאות משתנה אין זה נכלל בהלאו

והנה באוה"ח פ' שמיני (יא, ז) עה"פ "והוא גרה לא יגר" כתב דתנאי הוא הדבר כ"ז שלא יגר, אבל לע"ל יעלה גרה ויחזור להיות מותר ולא שישאר בלי גרה כי התורה לא תשונה, וראה מה שציין שם בזה הגר"ר מרגליות ז"ל בס' נר למאור ובס' תולדות רבינו חיים ן' עטר ע' 35, מכ"מ, וכ"כ הרמ"ע מפאנו מאמר חקור הדין ח"ד פי"ג וז"ל: וצריך לטהרם בטהרת החזיר שעתיד הקב"ה לחדש בריאתו בשני סימנים שעכשיו אינו אלא מפריס פרסיו והוא עתיד להעלות גרה וכו' עכ"ל, וכ"כ בחת"ס על התורה ח"ג ע' ק"ב, וראה בס' אמרי שמאי ח"ה אות ע"ו, ובשו"ת גנזי יוסף סי' מז, וסי' קלה, ובשו"ת דברי ישראל ח"ג סי' קל"א, ושו"ת תירוש ויצהר סי' קצ"ה, ועי' בזה בס' 'פרדס יוסף' שם, ו'שדי חמד' 'פאת השדה' מערכת ג' סי' ז' בזה ובכמה מקומות, ובס' בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ז אות ב', וראה שו"ת אבני חפץ סי' כט אות ו', וראה שו"ת עטרת פז ח"א כרך ב' חיו"ד סי' ו' וציין שם לכמה מקומות שכתבו דלא נמצא מדרש זה, וראה ליקוטי שיחות חי"ב ע' 175 וחי"ד ע' 260, וחכ"ט ע' 128 הערה 58 ובשוה"ג שם, (ושם בחכ"ט נתבאר גם מ"ש רבינו בחיי (משפטים כג,יט) ד"באותו הזמן .. יהי' איסור בשר בחלב בטל" עיי"ש).

ולפי"ז לכאורה אפ"ל עד"ז בעניננו, דכיון שביארו חז"ל (בבמדב"ר הנ"ל) הטעם שיצאו הבכורות מעבודה משום שחטאו בעגל, נמצא דלאו זה דזר לא יקרב הוא לאו לעולם, אלא דמעיקרא הוה הלאו דזר לא יקרב גם לגבי בכורות שנחשבים לזר משום חטא העגל, אבל לע"ל שלא ישאר שום רושם מהחטא וישתנה המציאות, נמצא שבדרך ממילא יפקעו הם מלאו זה כיון דאז אינם זרים.

בחירה נצחית באהרן

אבל אכתי צ"ב שהרי איתא במכילתא ריש פ' בא עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות וכו', עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל כשרים לכהונה, משנבחר אהרן יצאו כל ישראל שנאמר (במדבר יח,יט) "ברית מלח עולם היא לפני ה'" ואומר "והיתה לו ולזרעו אחריו וכו'", וראה גם בסהמ"צ להרמב"ם מצוה שסב שכתב לגבי מלכות בית דוד שכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לענין מלכות, נכרי קרינן ביה כמו שכל זרע אחר בלתי זרע אהרן לענין עבודה, זר קרינא ביה, וראה גם יומא עב,ב, "של מזבח זכה אהרן ונטלו" ופירש"י שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח עולם, ועד"ז כתב ברמב"ם הל' ת"ת פ"ג ה"א כתר כהונה זכה בו אהרן שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם עיי"ש, ומשמע שאין זה רק שהכהונה לא תתבטל מזרע אהרן אלא שזכה בו דרק זרעו כשרים לעבודה וכו'.

וראה גם בעמק הנצי"ב על הספרי פ' בהעלותך פיסקא לד בד"ה (בכהנים) שכתב וז"ל: בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל, וקדושתן לפדיון, או להקרבת בהמה טהורה לעולם ככל המצוות עכ"ל, דנראה שפירש ד"לי" שהוא לעולם, קאי לגבי קדושת הבכור לגבי פדיון והקרבה שהוא לעולם, ולא קאי לגבי עבודה.

ומ"ש בישעי' סו,כא: "וגם מהם אקח לכהנים ללויים אמר ה'" אין ראי' מכאן שיתוסף סוג חדש לכהנים וכו', אלא כמו שפירש"י שם שהכוונה הוא לבני אהרן, שבגלות נשתכח להם עצמם שהם כהנים ולווים, ועכשיו יגלה אותם ה' שהם כהנים ולווים, וכן פי' הרד"ק שם, ועי' בכתבי הגרי"ז עה"ת פ' ויחי אות עח שביאר דקאי על אלו שחשבו בטעות במשך כל הדורות שהם כהנים פסולים, ומשיח יגלה להם שהי' טעות ובאמת הם כהנים כשרים, והביא מ"ש שם על פסוק זה בילקוט: "הדא הוא דכתיב (דברים כט,כח) הנסתרות לה' אלוקינו" שהוא יודע שבכל הזמנים שבכל הדורות הי' זה בטעות אצלם עיי"ש.

אבל פשוט שכ"ז אינו אלא לשקו"ט בעלמא, כי בפועל כבר כתב באוה"ח הק' שכן יהי' וכן מובא בדא"ח כנ"ל.