ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן לט׃ בדין ערי מקלט לע"ל

ברמב"ם (הל' רוצח רפ"ח): מ"ע להפריש ערי מקלט שנאמר׃ שלש ערים תבדיל לך וכו' ושש ערים היו, שלש הבדיל משה רבינו בעבר הירדן ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען. ובהל' ד' כתב: בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקנזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו, ועליהן נאמר בתורה ואם ירחיב ה"א את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלו, עכ"ל (וראה גם הל' שמיטה ויובל רפי"ג, ובהל' מלכים פי"א ה"ב).

ובהל' ט' כתב הרמב"ם שהיו עוד מ"ב עיירות שניתנו ללויים וגם הם קולטות כמו השש, וההפרש בין ערי מקלט שהובדלו למקלט ובין שאר ערי הלויים הוא שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הואיל ונכנס בהן נקלט, ושאר ערי הלויים אין קולטות אלא לדעת, ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר ביתו, והדר בשאר ערי הלויים נותן שכר לבעה"ב, ע"כ. והנך שלש עיירות שמוסיפין בימות המשיח, שהן "ערי מקלט", הם בסוג של השש עיירות שקולטין גם שלא לדעת, ואינו נותן שכר ביתו וכו' וכמ"ש המנ"ח (מצוה ת"י אות יג).

אם השש קולטות לפני הבדלת השלש

והנה בהל' ג' כתב הרמב"ם: אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיבדלו כולן שנאמר שש ערי מקלט תהיינה לכם, והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען, ולמה הבדילן אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה, עכ"ל. ולפי"ז יש שנסתפקו בנוגע לימות המשיח, אם גם אז יהי' הדין שאין השש קולטות עד שיבדלו גם שלש הנוספות או לא.

ושורש הספק י"ל שהוא בשתים: א) אם הוא גזה"כ מיוחד רק לגבי השש בלבד כדילפינן בסוטה י,א (ועד"ז בספרי שם) ממ"ש: "שש ערי מקלט תהיינה" (מסעי לה,יג), אבל לגבי שלש הנוספות שהן תשע ליכא דין זה. ב) עוד אפשר לומר שכל דין זה שאין השלש שבעבר הירדן קולטות עד שיבדלו כולן הוא דין רק על מעיקרא בלבד, שאי אפשר לחול עליהם דין קליטה עד שישנם שש, אבל לאחר שכבר חל עליהם דין קליטה, שוב אין זה מתבטל לעולם. דאי נימא כן י"ל יתירה מזו, דלע"ל אי"צ אפילו שיבדלו כל השש כי כל אחד מצ"ע קולט מיד.

ובשו"ת מהרי"ץ (ח"א סי' קמ"ט) נקט דדין זה דצריך שיהיו ששתן קולטות כאחת אין זה רק בתחילה אלא הוא דין תמידי, וגם אח"כ אם חרבה אחת מהן שוב אין השאר קולטות, ובזה תירץ הא דמקשים המפרשים על המשנה (מכות ט,ב) ועל הרמב"ם דלמה הוצרכו להשמיע דין זה דהשלש של עבר הירדן לא היו קולטות עד שהובדלו של א"י, הא מאי דהוה הוה? וכן הקשה בלקוטי שיחות חל"ט פ' ואתחנן (א) אות ד' עיי"ש, ולפי הנ"ל דדין זה קיים לעולם ניחא דנפק"מ דאם יחרב אחד מהם שוב אין השאר קולטות, וראה שו"ת דברי יציב חחו"מ - מקדש וקדשיו סי' פ"ו.

[בתפא"י מכות פ"ב אות ל"א תירץ משום דרוצים להשמיע הזריזות שצ"ל בקיום המצוות, וכדהובא שם וברמב"ם דאף דהשלש של עבר הירדן לא היו קולטות עדיין, מ"מ הבדילן משה משום דאמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה. ועי' גם פיהמ"ש להרמב"ם אבות פ"ד מ"ב דאיירי אודות זריזות במצות והביא מהך דמשה, אבל כבר הקשו ע"ז דלפי"ז אין מקומו ברמב"ם שם אלא בהל' דעות].

אבל בשיח יצחק במתניתין שם לאחר שר"ל בתחילה ג"כ כנ"ל שזה נוגע לעולם, מסיק דמלשון הרמב"ם לא משמע כן, דממ"ש הרמב"ם: "אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיבדלו כולם" משמע שזהו דין רק לכתחילה שלא חל עליהם חלות קליטה עד שישנם ששתן כאחת, אבל אח"כ אפילו אם חרבה אחת מהן אין זה מעכב, עיי"ש. ומסיק דלפי"ז י"ל להיפך שהרמב"ם משמיענו דהדין דקולטות כאחד הוא רק מעיקרא ולא אח"כ, עיי"ש.

וראה גם בשירי קרבן (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו) שכתב דכל שאין השש ערי מקלט קיימות אין אחד מהן קולטת אעפ"י שבתחילה נבדלו שש, וכדמשמע מלישנא דקרא שש ערי מקלט תהיינה שכן צ"ל לעולם, אבל כתב ג"כ דמלשון הרמב"ם משמע שדין זה הוא רק לכתחילה כל זמן שלא הובדלו שש, עיי"ש. ועי' גם בספרי זוטא ר"פ מסעי ובספירי אפרים שם (ד"ה תהיינה שש) דדייק מהא דאמר שם: "שאם ניטלה אחת מהן ימנו אחרת תחתיה וכו'" דזהו משום דבעינן שש עיירות לעולם, אבל לפי הנ"ל בהרמב"ם, יש לפרש דאין זה משום דמעכב, אלא קמ"ל דמשום הצורך יש לבנות גם במקום אחר עד שיחזרו לבנות הראשון (וראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ד ע' תפט).

והנה לפי מה דמשמע בדעת הרמב"ם דדין זה הוא רק מעיקרא, אבל לאחר שכבר הובדלו שש העיירות הן קולטות לעולם, א"כ לכאורה יוצא מזה דלע"ל כשיוחזרו אותן העיירות לערי מקלט כמו שהיו בתחילה י"ל שיהיו קולטין מיד, אפילו אם עדיין לא הובדלו הני שלש הנוספות.

חלוקת הארץ לע"ל אם יהי' חלוקה חדשה לגמרי

אמנם י"ל בזה, דהנה בלקוטי שיחות חכ"ה פ' חיי שרה א' (סעי' ד') מבואר דהא דערי מקלט קולטות ה"ז רק כשהוא של הלויים, שזהו תנאי בדין קליטה, וזהו לא רק במ"ב ערים אלא גם בהשש, ומביא ע"ז דברי רש"י (מכות יב,ב) ד"מקום ממקומך" דאף ערי מקלט יהיו ערי הלויים, עיי"ש, ומביא גם מ"ש הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל שם "הכל ללוים" ומ"מ לא כתבו בפ"ח מהל' רוצח, כי שם מדובר אודות המ"ע להפריש ולהכין הדרך, ועוד שכבר כתבו בהל' שמיטה ויובל, ומבאר זה עפ"י מ"ש בס' החינוך (מצוה תח) דמפני גודל מעלת הלויים וכושר פעלם כו' נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה וכו', עיי"ש.

ומבאר שם דמשכחת ליה שערי מקלט יקלטו רק מצד שהם ערי הלויים לבד ולא מצד ערי מקלט עיי"ש, וכן נקטו הרבה מהאחרונים, וראה בס' אמרי בנימין שם (אבל בס' משך חכמה פ' מסעי (לה,יג) כתב שהשש ערי מקלט קולטות אף אם אינם ערי הלויים, עיי"ש).

ולפי"ז יש לומר דאי נימא דחלוקה הראשונה קיימת כל הזמן, ומעולם לא נפקע בעלותם של שבט לוי מהני עיירות, נמצא ששייך בהם דין קליטה מיד אפילו אם עדיין לא הופרשו השאר וכו', אבל אי נימא שחלוקה הראשונה נתבטלה, ויהי' חלוקה חדשה לא יהיו קולטין מיד (נוסף לזה די"ל דאם חלוקה הראשונה נתבטלה, צריך הבדלה חדשה לגמרי גם מצד הערי מקלט מצד עצמם, כיון דגם הבדלה הקודמת נתבטלה).

ועי' בס' פסקי תשובה סי' צ"ב, דשקו"ט למה אין ערי מקלט נוהג בזמן הזה, ומביא מהחינוך מצוה ת"י משום דהוה דיני נפשות ואין דנים דיני נפשות בזמן הזה, ומביא שם עוד טעמים בזה ואחד מהם הוא משום דלאחר שגלו ישראל בטלה חלוקת הארץ, והעיירות אינן שייכות עוד אל הלויים ולכן אינם קולטין (וראה לקוטי שיחות חכ"ד ע' 111 הערה 47 בזה).

אבל שם בסי' צ"ז נסתפק בעת שחזרו ישראל מגלות בבל אל א"י האם חזרו כל אחד איש אל נחלתו ונחלת אבותיו או אפשר שהנחלה הראשונה כבר בטלה, וכתב שכמו"כ יש לחקור בגאולה העתידה לבוא ב"ב אם יחזרו כאו"א לנחלתו הראשונה או שיהי' חלוקה חדשה לגמרי, ומביא משו"ת אבני נזר יו"ד (סי' תל"ג) דמדמי ארץ ישראל בזמן הזה לקודם חילוק הארץ לענין חיוב תרומה וחלה, משום דלעתיד יהי' חלוקה חדשה שגם שבט לוי ינחול לכן עכשיו הוה הדין כמו קודם שחלקו עיי"ש, אבל הביא מ"ש בס' גבורת ה' למהר"ל ז"ל פ"ח דקנין הראשון אינו בטל גם עכשיו, עיי"ש.

ובלקוטי שיחות שם חכ"ה ע' 97 כתב שהבעלות של כל ישראל לא בטלה מעולם, ובהערה 61 כתב וז"ל: "ומש"כ בסוטה (מח,ב) דמשחרב בהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש - יש לומר הכוונה להפרטי דינים הקשורים בזה, כיון שלא היו כל ישראל על אדמתם, ובכלל לא עלו רוב ישראל, אבל לא מצאנו החידוש גדול - דאינו שייך עוד להלויים, ואין ללוים ערים לשבת ועוד! ובשינוי עיקרי מכל ארץ ישראל דלא בטלה בעלות הפרטית דכל אחד", עכ"ל.

וראה גם לקוטי שיחות ח"כ ע' 309 שמבאר דגם בזמן הגלות הוה א"י בבעלותם של כאו"א מישראל, וזה נוגע גם להלכה לגבי דין פרוזבול והרשאה שיש לכאו"א מישראל ד"א בארץ ישראל משום דקרקע אינה נגזלת וכמ"ש בשו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל ועוד, וראה תוס' ב"ב מד,ב, ד"ה דלא, ובהערה 69 שם כתב שאפילו החולקים ע"ז, ה"ז משום דכיון שלא הוברר חלקו אי אפשר לגבות מהקרקע אבל מ"מ מודי שיש לכאו"א בעלות שם, (ועי' בהערה 71 דאין זה סותר לדין כיבוש שהוא קונה).

ועי' גם בס' 'משנת יעבץ' (מועדים סי' מח אות ה) שהוכיח דלשיטת הרמב"ם חלוקה הראשונה שהוקבעה עפ"י אורים ותומים לא בטלה מעולם ונמשכת גם לעתיד. וביאר שלכן לא הביא הרמב"ם הדין שחלוקת הארץ צ"ל עפ"י אורים ותומים משום שאין זה נוהג לדורות כיון שכבר נתחלקה ע"י אורים ותומים בחלוקה הראשונה, גם הוכיח מהרמב"ם (הל' בכורים פ"ד ה"ג) שכתב דכהנים ולוים מביאין בכורים וקורין מפני שיש להם ערי מגרש, דסב"ל כרבי יהודא דערי הלויים למחלוקת ניתנו ומעולם לא בטלה חלוקה זו (ראה ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ט). והא דקתני בסוטה מח,ב, דמשחרב מקדש ראשון בטלו ערי מגרש, מפרש הרמב"ם דזה קאי לפי ר"מ דסב"ל לבית דירה ניתנו ואין זה בכלל חלוקת הארץ, משא"כ לפי רבי יהודא דלמחלוקת ניתנו, לא בטל חלוקה זו לעולם ונהג גם אז דיני ערי מגרש, עיי"ש בארוכה. וראה בזה בלקוטי שיחות חכ"ה ע' 93.

גם י"ל דידוע פלוגתת הראשונים בנוגע לנחלת הלויים לע"ל, דהנה הרשב"ם (ב"ב קכב,א) ועוד סבירא להו דלע"ל ינחלו הלויים נחלה בא"י כמו שאר השבטים, ובחי' הר"ן ועוד חולק עליו, והקשו על שיטת הרשב"ם דאיך יתבטל לע"ל הלאו ששבט לוי לא ינחלו וכו'? (ראה בזה לעיל סי' ל"ו).

וביאר בספר 'שערי טהר' (ח"א סי' כ"א, ע' קנד) פלוגתת הרשב"ם והר"ן, שיש לחקור אם לע"ל כשיתוספו עוד ג' ארצות חדשות קיני קניזי וקדמוני ותהי' א"י מי' עממין אם תתבטל חלוקה הראשונה שהרי לע"ל תהי' א"י אחרת ממה שהיתה מקודם, או דילמא הג' ארצות רק יתוספו על הז' הקודמין ויהיו רק בגדר הוספה, אבל חלוקה הראשונה לא בטל, ומבאר דבזה פליגי הרשב"ם והר"ן – דהרשב"ם סב"ל דלע"ל בטלה חלוקה הראשונה ויהי' חלוקה חדשה מה' לעמו, ובחלוקה זו אין למעט שבט לוי, אבל הר"ן סובר שגם לע"ל לא בטלה חלוקה הראשונה דלא יתחדש על א"י חלות שם חדש, והג' הנוספות יתחלקו בהוספה לחלוקה הראשונה, ולכן סב"ל דהלאו קיים ולא יטלו שבט לוי אז, עיי"ש (אלא דלפי זה אפ"ל דאף דעכשיו אכתי לא בטלה חלוקה הראשונה, מ"מ לע"ל כשיכבשו ג' עממין אז יחול שם חדש על א"י ובמילא יהי' חלוקה חדשה).

דלפי כל זה י"ל דאי נימא דלע"ל יהי' חלוקה חדשה ובטלה חלוקה הראשונה, במילא יצטרכו להפריש ולהבדיל כל הערי מקלט מחדש, ובמילא י"ל שלא יהיו קולטות כלל עד שיובדלו שש העיירות או כל תשע העיירות; משא"כ אי נימא שחלוקה ראשונה לא בטלה, שוב י"ל שכל אחד מהן יהי' קולט מיד כיון שכבר חל עליו מעיקרא הדין קליטה (אף דלפי מ"ש בהכותרת דהל' רוצח ובס' המצות מ"ע קפ"ב דגם "לכוין להם הדרך" הוה בכלל המצוה, וכמ"ש בלקוטי שיחות בכ"מ – מיהו בנוגע לדין קליטה נוגע רק במה שהובדלו בלבד, כדמשמע מלשון הרמב"ם הנ"ל).

ערי מקלט בזה"ז

ובלקוטי שיחות חכ"ד ע' 111 בשוה"ג הובא משו"ת צפע"נ (ווארשא, סי' רט"ו בסופו), וצפע"נ מכות ז,א, שהביא הספרי פ' מסעי דערי מקלט נוהג גם בזה"ז עיי"ש, וכ"כ בס' שפתי כהן על התורה שם, דדייק מלשון "תהיינה" שיש להם הויה לעולם גם בזמן החורבן, עיי"ש. דלכאורה תמוה שהרי כתב החינוך (סוף מצוה תק"כ): "ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרוים על אדמתם והיא מן המצוות המוטלות על המלך ועל הציבור", וראה גם מצוה ת"י, וכפי שתמה גם בס' תורת יעקב (על התורה) סי' קנ"ה.

ואולי אפ"ל דסב"ל לשיטה זו דעצם הדין שהן קולטות לא בטל אחר החורבן וכנ"ל דלא בטלה חילוק הארץ והוו ערי הלויים כנ"ל, ולכן אם כבר חל עליו חיוב גלות לפני שנחרב הבית, עדיין הן קולטות גם אחר כך, ואסור לגואל הדם להורגו, ואינו יוצא משם לעולם (וע"ד שכתב הרמב"ן בגיטין לו,א (בד"ה הא דתניא) לגבי עבד עברי דאם נרצע וחרב הבית ובטל היובל שעובד לעולם, אף דדין עבד עברי אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כדאיתא בערכין כט,א, ועי' כלי חמדה פ' קדושים אות ג), ומ"מ אין זה שייך בזמן הזה, כיון שהדין הוא דבזמן הזה שאין דיני נפשות נוהגות הרי בכל אופן אסור לגואל הדם להרוג את הרוצח, במילא אין צורך כלל לגלות וערי מקלט.

ערי מקלט לע"ל - בעתה ואחישנה

עוד יש לדון בהא דערי מקלט, דהנה בס' משך חכמה פ' שופטים יט,ח כתב וז"ל: והנה יש שני אופני גאולה, האחת "בעתה" - שזה אם לא זכו, ואז יתקיים (זכרי' יג,ב) ואת רוח הטומאה אעביר וכו' (ישעי' יא,ו) וגר זאב עם כבש וגו' (שם ס,יח) ולא ישמע עוד שוד ושבר וגו' ולא יהי' נרצח בשוגג גם כן, והאחת ד"אחישנה" והוא כאשר יזכו ויהי' דור שכולו זכאי (סנהדרין צח,א) ואז יהי' עולם כמנהגו נוהג ואין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ולכן אמר פה "ואם ירחיב ה' את גבולך .. כי תשמור לעשות את כל המצוה, זהו האופן ד"אחישנה" - אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, עכ"ל. היינו דרק אם יהי' הגאולה באופן של "אחישנה" יצטרכו לערי מקלט כיון שיהא שייך אז הריגה בשוגג כיון דעולם כמנהגו נוהג (הובאו דבריו בס' פרדס יוסף החדש (שופטים אות קפ"א), ותירץ עפ"ז קושיית האור הישר שם).

ודבריו צ"ב שהרי הרמב"ם פסק (הל' מלכים פי"ב ה"א ועוד) דעולם כמנהגו נוהג, ובפשטות הרי הרמב"ם בס' הי"ד איירי כפי המוכרח להיות מצד "בעתה"? גם צ"ב דאיך אפ"ל דעי"ז ש"זכו" יהי' חסרון בהנהגת בנ"י?

וראה לקוטי שיחות חכ"ז פ' בחוקותי א' שמבואר שם דמ"ש הרמב"ם בס' הי"ד דעולם כמנהגו נוהג, איירי כפי שהוא מוכרח מצד בעתה, ומ"ש באגרת תחיית המתים (אות ו') דזה שפירש שהיעודים דלעתיד הם בדרך משל "אין דברנו זה החלטי כו'" כוונתו דאפשר שיהי' באופן של "זכו", ובמילא יהי' הכל בדרך נסי ולא עולם כמנהגו נוהג עיי"ש, וראה גם ס' הדרנים על הרמב"ם וש"ס ע' ר"י והלאה.

ואף דבשל"ה (בית דוד בסופו) הביא מ'כתבי האריז"ל' (שער המצוות פ' שופטים) דכל אלו שנהרגו בשוגג במשך הדורות הן מזרעו של הבל ולכן גרם להם הקב"ה שייהרגו שזהו תיקון להם, ואם הגאולה יהי' "בעתה" כבר לא יהי' אף אחד מזרעו של הבל בעולם ובמילא לא יהיו עוד הריגות גם לא בשוגג, אבל אם הגאולה תבוא באופן של "אחישנה" ועדיין לא יכלה זרעו של הבל מן העולם, עדיין יהיו אז מקרים של הריגה בשוגג כדי לכלות זרעו של הבל מן העולם ואז יצטרכו לערי מקלט ולהוסיף שלש עיירות, ומבאר ג"כ כנ"ל דזהו מ"ש שם כי תשמור לעשות את כל המצוה שיה' באופן דאחישנה, וזהו ע"ד שביאר המשך חכמה – אבל לפי כתבי האריז"ל יוצא שענין הרציחה בשוגג הו"ע למעליותא לתקן זרעו של הבל, משא"כ לפי המשך חכמה משמע שזהו לגריעותא מצד שעולם כמנהגו נוהג וכו', ויל"ע.

ולעצם הקושיא למה יצטרכו לע"ל לערי מקלט, ראה בלקוטי שיחות חכ"ד שם בארוכה, (הובא גם בפרדס יוסף שם), ובס' משכיל לדוד ובאר בשדה ובתורת משה להחת"ס פ' שופטים שם (יט,ח), ועוד בכ"מ.