ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן לד׃ אורים ותומים בימות המשיח

דברים הטעונים או"ת

הנה ישנם כמה דברים הטעונים אורים ותומים (ראה אנציקלופדיה תל' כרך א' ע' שצו):

א) אין מוסיפין על העיר - ירושלים - ועל העזרות אלא במלך ונביא וסנהדרין ואורים ותומים שנאמר (שמות כה,ט) ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו (משנה שבועות יד,א), ודרשו: וכן תעשו לדורות שכשם שבימי משה היו כל אלה כך יהיו לדורות (רש"י שם ד"ה וכן תעשו) וכן פסק הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ו הי"א).

ב) אין יוצאים למלחמת הרשות אלא ע"פ אורים ותומים (סנהדרין טז,א) שנאמר (דברי הימים א' כז,לד): ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב, ואביתר - אלו אורים ותומים ואח"כ שר צבא למלך יואב.

ג) חלוקת הארץ לשבטים היתה בגורל ובאורים ותומים. "כיצד אלעזר מלובש באורים ותומים וכל ישראל עומדין לפניו והי' מכוין ברוה"ק וכו' ואומר זבולון עולה תחום עכו עולה עמו וכו'" וכן לכל שבט ושבט שנאמר על פי הגורל (במדבר כו,נו), "על פי" משמעו על פי אורים ותומים (ב"ב קכב,א).

והנה ידוע דאורים ותומים לא היו בבית שני כדאיתא ביומא כא,ב, ובמשנה סוטה מח,א, ויחזור בימות המשיח ב"ב, וכדאיתא שם (סוטה בע"ב) דמ"ש: "עד עמוד כהן לאורים ותומים" (עזרא ב,סג) הכוונה כשיחיו המתים ויבוא משיח בן דוד, וכ"כ רש"י בכתובות כד,ב, ובמצו"ד עזרא שם פירש דכשיבוא משיח צדקינו ישאלו האורים ותומים מיהו כהן מיוחס וכו', וכ"כ הרמב"ם בהל' מלכים פי"ב ה"ג.

הוספה על העיר והעזרות

ומעתה יש לעיין אם בימות המשיח יצטרכו לאורים ותומים לג' דברים הנ"ל, דהנה איתא בירושלמי (סנהדרין פ"א ה"ג) לגבי הדין דאין מוסיפין על העיר וכו' אלא במלך ונביא וכו' ואורים ותומים וכו' תני תמן אם יש נביא, אורים ותומים למה אני צריך? אשכח תני רבי יהודא אומר צריך אורים ותומים. וביאר בס' משך חכמה (ר"פ תרומה כה,ט) דטעמו של רבי יהודא דאף שיש נביא מ"מ צריך לאורים ותומים משום דאמרו ביומא (עג,ב) דאעפ"י שגזירת נביא חוזרת אורים ותומים אינה חוזרת שנאמר במשפט האורים, ופירש"י "כדין שאינו חוזר", ולכן הי' צריך לאורים ותומים בכדי שלא יהי' חוזר ובמילא חל עי"ז קדושה נצחית, ומביא ירושלמי יומא פרק שביעי ה"ג שהתנא סב"ל דגם או"ת חוזר, ורבי יהודא חולק וסב"ל דאינו חוזר, ועפי"ז ביאר ירושלמי הנ"ל דסנהדרין דלשיטתייהו אזלי, דהתנא דסב"ל דחוזר שפיר הקשה דאם יש נביא למה צריך או"ת הלא אין ניתוסף בזה כלום, משא"כ רבי יהודא לשיטתיה קאי דאו"ת אינו חוזר, לכן שפיר סב"ל דצריכים גם או"ת, כיון שיש בזה מעלה על נביא שאינו חוזר והוה קדושה נצחית (ועי' גם בס' מרגליות הים סנהדרין טז,א, אות כד שכ"כ) ועפי"ז ממשיך שם דמעלת משה שהתנבא ב"זה הדבר" (ספרי ר"פ מטות) שדבריו אינם יכולים להתבטל וזה מנצחיות התורה וגם גזירתו אינו חוזר, לכן כשהי' משה קיים לא הי' צריך אורים ותומים לקידוש המשכן, דנבואת משה הוא כמו אורים ותומים, עכ"ד, וראה גם משך חכמה פ' שלח (יד,לט) שכתב שם ג"כ דנבואת משה אינה חוזרת.

ולפי דבריו י"ל דבימות המשיח שאז יהיו משה ואהרן עמהם – כדאיתא ביומא ה,ב (וגם משיח עצמו יהי' קרוב למעלת נבואת משה כמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה פ"ט ה"ב) יכולים להוסיף ולקדש העיר וכו' גם בלי אורים ותומים.

אבל ראה בס' סדרי טהרות כלים פ"א (סה,א, ד"ה וכן) שהביא קושיית התוס' הנ"ל בשבועות על רש"י שכתב דבימי משה שהי' מלך ונביא ואחיו כהן גדול ואורים תומים וכו', והקשו התוס' אע"ג דאהרן הי' בבנין המשכן, וכי נשאלו באורים ותומים לעשות המשכן הלא קודם שנתכהן אהרן ע"י המילואים נעשה המשכן? וכתב לתרץ דהא דבעי אורים ותומים גבי קידוש לאו לענין לשאול ביה, דלמה יצטרכו לישאל כיון שהשי"ת צוה למשה לעשות משכן, וכן לדורות דאיכא נביא, ורק דבעינן בשעת הקידוש שיהי' לבוש באורים ותומים, והשתא א"ש דאע"ג דבשעת קידוש עדיין לא נתכהן אהרן (ולא היו שואלין באורים ותומים עדיין) מ"מ הי' אהרן לבוש באורים ותומים וכדפירש"י (תענית יא,ב) דבשעה שהי' משה עובד, אהרן הי' לבוש בגדי כהונה, וילפינן מזה לדורות שצריך נמי שיהא הכהן לבוש באורים ותומים, עכתו"ד. – היוצא מדבריו דהא דבעינן לאורים ותומים בשעת קידוש אין זה משום שצריך לשאול בו אלא דהוה גזירת הכתוב שיהי' שם בנוכח (ולא כהאור שמח דסב"ל ששואלין בו בכדי שיהי' לדורות).

ולכאורה יש לדייק כדבריו מלשון הרמב"ם הל' בית הבחירה שם שכתב "על פי מלך ועל פי נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין וכו'" דבכולם כתב "על פי" משא"כ באורים ותומים כתב "ובאורים ותומים" דמשמע מזה כנ"ל שהאו"ת צריך רק להיות שם.

ולפי זה אולי יש לפרש דעת רבי יהודא בירושלמי הנ"ל שחולק על התנא, משום שהתנא למד ששואלין לאו"ת אם לקדש או לא, ולכן הקשה דאם יש נביא למה צריך לאו"ת? וחידש רבי יהודא דמ"מ צריך לאו"ת כי אי"ז משום ששואלים לו אלא משום שצריך להיות נוכח שם בכלל (וראה בס' תורת הקודש ח"ב סי' טז, וס' בגדי כהונה ע' שח) דאי נימא כן נמצא דגם בימות המשיח יצטרכו לנוכחותן של האו"ת כאשר יוסיפו על העיר והעזרות וכו', משא"כ לפי המשך חכמה.

נבואת משה אם שייך שם שינוי

ויש להוסיף דאפילו נימא שצריך או"ת לשאול בהם מצינו דעות באחרונים שלא כהמשך חכמה, דהנה איתא בברכות ד,א, כדתניא עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, (שמות טו,טז) עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שני', מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא. והקשה הצל"ח שם ממ"ש הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"י ה"ד) שמה שהבטיח הקב"ה לנביא לטוב אינה חוזרת ואי אפשר לחטא לבטל הבטחת הקב"ה, והרי כאן הבטיח הקב"ה לישראל ע"י נביאו משה רבינו ע"ה לעשות נס בביאה שני' כמו בביאה ראשונה, ואעפ"כ גרם החטא לבטל ההבטחה?

ותירץ דמהרמב"ם הנ"ל וכן ממ"ש בארוכה בהקדמתו לפירוש המשניות יוצא שכל ענין זה דנבואה לטובה אינה חוזרת הוא רק בכדי שיוכל להיות "בחינת הנביא" דאם שייך שהנבואה תתבטל לא נדע אם הוא נביא אמת או שקר, וכמ"ש שם בפיהמ"ש דלכן אי אפשר שיתבטל: "בשביל שלא יהי' נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה והקב"ה נתן לנו בתורתו עיקר שהנביא נבחן כשיאמנו הבטחותיו וכו'", ולפי"ז חידש דאצל משה רבינו אפילו הבטחה לטובה יכולה להתבטל, כיון שבמשה אי"צ לבחינת הנביא, שהרי כבר הובטח לו (שמות יט,ט): "וגם בך יאמינו לעולם כו'" ולכן יכולה נבואתו להתבטל, עיי"ש, ועי' גם בס' מעשה רוקח הל' יסודי התורה שם שכתב עד"ז.

ובס' עין יצחק (ח"ב) בפתח השער (אות ז) תירץ קושיית הצל"ח ע"ד הנ"ל אלא באופן אחר, דמעלת נבואת משה היא דבו נאמר (שמות יט,יט): משה ידבר והאלקים יעננו בקול, דשכינה מדברת מתוך גרונו של משה, ורק חיתוך הדיבור הי' של משה אבל עצם הקול הי' של שכינה ולא כן הוא בשאר הנביאים. ולפי"ז י"ל דהך כלל של הרמב"ם שכתב דמה שהקב"ה מבטיח לטוב ע"י נביא אינו מתבטל זה שייך רק בשאר הנביאים, דבזה הטעם הוא כדכתיב בישעי' (נה,יא), דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, כיון שכבר יצאה הנבואה מפי הקב"ה ונמסרה לנביא, משא"כ בנבואת משה שהי' קול של השכינה לא קרינן בי' "כל אשר יצא מפי", דהא לעולם לא יצא הדיבור מפי הגבורה, והוי כמו הבטחת הקב"ה להנביא עצמו דשייך שיגרום החטא, כן הוא בכלל בנבואת משה רבינו, ועפ"ז לא קשה הגמ' דברכות דעד יעבור עמך ה' וכו' שלפועל לא נעשה להם נס עיי"ש.

נמצא מזה דלשיטת הצל"ח והעין יצחק אמרינן להיפך דנבואת משה יכולה להתבטל או משום דשם לא צריך בחינת הנביא, או משום דלא מקרי "אשר יצא מפי", נמצא דלשיטתם אי אפשר לומר כהמש"ח דבמקום שיש נבואת משה אי"צ לאורים ותומים כיון שכבר יש נצחיות מצד נבואת משה, דלשיטתם אינו כן.

מלחמותיו של מלך המשיח

ובנוגע ליציאה למלחמת הרשות אם יצטרכו לאורים ותומים, הנה בשו"ת מנחת אלעזר ח"ה סי' י"ב כתב דמ"ש הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ד) שמשיח ילחום מלחמת ה', אין זה מלחמה טבעית עם הגוים, ושגם שאר ישראל ישתתפו במלחמה, דזה לא יהי' תלוי בהם, אלא הוא מצות מלך המשיח לבדו והוא יעשה זאת ברוח קדשו. וכ"כ באגרות משה או"ח ח"ד סי' פא דאפילו לפי שמואל דסב"ל דאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד לא ילחמו בכלי זיין, דהרי איתא בעירובין מג,ב, דכיון דאתי משיחא הכל עבדים לישראל והוא מהפחד הגדול, ובודאי לא יצטרך משיח לכלי זיין, והביא שכ"כ המהרש"א בחדא"ג שבת סג,א, דלכו"ע לא יהיו שום מלחמות לישראל אלא בין אוה"ע עצמם עיי"ש (וראה בתורה שלימה במדבר כא,יד אות פ"ד, דמ"ש שם "מלחמות ה'" אין הכוונה למלחמה כפשוטה).

דלפי"ז מובן בפשטות דכיון שכל הטעם דבמלחמת הרשות שואלין באו"ת הוא בכדי לדעת אם יצליחו כמ"ש רש"י בברכות ג,ב, בד"ה ושואלין ובכ"מ, א"כ פשוט שבמלחמותיו של מלך המשיח שלא יהי' מלחמה טבעית בהשתתפות כל ישראל, אי"צ לשאול.

וגם לפי מ"ש בסה"מ מלוקט ח"א (ע' תפה): "בתחילת זמן הגאולה יהי' צורך לכלי זיין וע"ז אומר שיהי' רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים, שיהיו עוד הגוים קודם שיתבררו לעבדו שכם אחד וכו' ואח"כ בשלימת הגאולה וכתתו חרבותם לאתים וגו'". ועי' גם לקוטי שיחות חכ"ד ע' 19 בהערה 58 דכוונת הרמב"ם ב"וילחום מלחמת ה'" הוא כפשוטו, אלא דכיון שהרמב"ם הוא ספר הלכות הלכות מביא מה שהוא ודאי באיזה מצב שיהי' אפילו באם לא זכו ח"ו. הנה נוסף לזה דכיון שהמלחמות יהיו ע"י משיח צדקינו, הרי בודאי שיצליחו ואי"צ לשאול בזה, הרי גם אי"ז הענין ד"מלחמת הרשות" אלא בכדי לעשות נקמה בגוים ולא שייך ע"ז כלל שאילה באו"ת.

חלוקת הארץ לע"ל

ובנוגע לחלוקת הארץ לע"ל, הנה בס' 'משנת יעבץ' (מועדים סי' מח אות ה) הוכיח דלשיטת הרמב"ם חלוקה הראשונה שהוקבעה עפ"י אורים ותומים לא בטלה מעולם ונמשכת גם לעתיד, וביאר שלכן לא הביא הרמב"ם הדין שחלוקת הארץ צ"ל עפ"י אורים ותומים כדאיתא בב"ב קו,ב, משום דסב"ל שאין זה נוהג לדורות בחלוקה העתידה כיון שכבר נתחלקה ע"י אורים ותומים בחלוקה הראשונה וחלוקה הראשונה לא בטלה, עיי"ש.

וי"ל בזה עוד ע"פ המבואר בב"ב קכב,א, דלע"ל תהי' החלוקה ע"י הקב"ה בעצמו, ומביא ע"ז קרא דיחזקאל (מח,כט): "ואלה מחלוקתם נאום ה'", דעפ"ז א"ש ג"כ למה לא הביא הרמב"ם הדין דאורים ותומים, כיון שתהי' החלוקה ע"י הקב"ה בעצמו. ועי' שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' א' אות טו שהביא דברי ה'שאילת דוד', ובתוך דבריו נראה שנסתפק השאילת דוד אם תהי' החלוקה העתידה ע"פ אורים ותומים, עיי"ש.

ובנוגע לשאילה באו"ת לע"ל בכלל, ראה סנהדרין טז,א, בתוד"ה מה וז"ל: הא דאמר בריש הדר (עירובין סג,א) גבי יהושע דלא אשכחן דאיצטריך ליה לאלעזר לשאול באורים ותומים, לאו אחלוקת הארץ קאמר, דגזה"כ היא, אלא בשאר דברים הצריכים לשאול באו"ת שהי' נגלה לו בנבואה עכ"ל. ולפי"ז לכאורה י"ל דלע"ל שהנבואה תהי' בשופי כדכתיב ביואל (ג' א-ב) אשפוך רוחי על כל בשר ונבאו בניכם וגו' (וראה לקוטי שיחות חל"א פ' תצוה שם. וראה עוד לקמן סימן לה) לא יצטרכו כ"כ לשאול באו"ת.