ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן כט׃ חיוב תפלות בביאת משיח כשיקריבו קרבנות

בגמ' ברכות כו,ב, איכא למ"ד דסב"ל "תפלות אבות תקנום", ואסמכינהו רבנן אקרבנות, ומ"ד אחר סב"ל "כנגד תמידין תקנום". ועי' ברמב"ם (הל' תפלה פ"א ה"ה) שכתב: "וכן התקינו (עזרא ובית דינו) שיהא מנין התפלות כמנין קרבנות, שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין, כל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף . . וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה, שהרי איברי תמיד של בן הערביים מתעכלין והולכין כל הלילה וכו'". ובכס"מ שם כתב שהרמב"ם פסק דתפלות כנגד תמידין תקנו. ועי' לח"מ שם ועוד.

ועי' גם בשו"ע אדה"ז ר"ס פט, ובסי' צח סעי' ד' דכתב: "התפלה היא במקום קרבן". ובשל"ה (מס' פסחים קמב, א) כתב וז"ל: "ונשלמה פרים שפתינו, ע"כ תקנו אנשי כנה"ג התפלה כנגד התמידין, ותפילת המנחה היא נגד תמיד של בין הערביים וכו'", עכ"ל. ובסידור אדה"ז (לפני "סדר קרבן פסח") כתב וז"ל: "ונשלמה פרים שפתינו, ותפלת מנחה היא במקום תמיד של בין הערביים וכו'", עכ"ל (וראה לקוטי שיחות חל"ב ערב פסח בארוכה בזה).

ולפי"ז לכאורה יל"ע כשיבנה ביהמ"ק ב"ב ע"י משיח צדקינו, ויחזרו עבודת הקרבנות בביהמ"ק כמקדם, האם אכתי יהי' חיוב להתפלל ג"פ בכל יום, וכן ביום שיש בו קרבן מוסף, האם יהי' חיוב להתפלל תפלת מוסף, כיון שאז כבר תהי' הקרבת הקרבנות דב' תמידין וכו' בפועל, וא"כ לא יצטרכו להענין דונשלמה פרים שפתינו?

וכן לדעת הרמב"ם שם (בהל' א') שכתב מ"ע להתפלל בכל יום וכו', ואין מנין התפלות מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה, יש להסתפק האם יהי' חובת התפלה אז כפי שהוא מן התורה?

תפלות בזמן הבית

והנה בס' 'מחזיק ברכה' להחיד"א סי' מח הביא הקושיא שבשו"ת נוב"י (מהדו"ק או"ח סי' ד'), דלמה קבעו פסוקי המוספין בתפלת מוסף, ולא תיקנו לומר פסוקי התמיד בתפלת שחרית? ותירץ החיד"א שם דתפלת שמו"ע נתקנה לקיים מ"ע ועבדתם את ה"א, עבודה זו תפלה, כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם, דלדעת הרמב"ם היא מ"ע דאורייתא, ולדעת הרמב"ן לקיים מ"ע דרבנן, וכתב הרמב"ם (שם) דעזרא ובית דינו תקנו י"ח ברכות, וא"כ בבית שני אף שמקריבין התמידין, היו מתפללים י"ח ברכות.

ומוכיח מהא דאיתא בהדיא בפ' החליל (סוכה נג, א): "אמר רבי יהושע בן חנניא: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה, לא היינו רואים שינה בעינינו, כיצד: שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפלה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין וכו', משם לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערביים וכו'". הרי מפורש בזה, דגם בזמן שהיו מקריבין התמידין היו מתפללין שחרית מוסף ומנחה וכו', ומוכח מזה שלא נתקנו התפלות במקום התמידין. ובחון לשון הזהב שאמרו תפלות כנגד תמידין תקנום, ולא אמרו במקום תמידין תקנו, שהרי גם בבית שני היו מתפללין י"ח, דעזרא ובי"ד תקנום, אלא אמרינן "כנגד תמידין תיקנום", (וראה שם כח,ב, י"ח ברכות של שמו"ע כנגד י"ח חוליות שבשדרה). ולעולם דעיקרן לקיים מ"ע דתפלה נתקנו, והעבודה היא קרבן, ולכן נתקנו בזמן התמידין, ומשו"ה לא תקנו הזכרת תמידין בתפלת י"ח, דעיקרן לקיים מ"ע דתפלה.

והביא החיד"א שכ"כ גם בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' קסא) שהיו מתפללין י"ח בזמן הבית, ושגם בבית ראשון היו מתפללים בג' זמנים אלו כמ"ש דהע"ה (תהילים נה,יח) ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו', והיינו לקיים מצות תפלה מדאורייתא או מדרבנן, עכתו"ד.

נמצא מזה, דגם בביאת משיח יתפללו כל הג' תפלות, כיון דעיקרם נתקנו לקיום מצות תפלה, ומ"מ אין זה סותר להמבואר לעיל מסידור אדה"ז דונשלמה פרים שפתינו ותפלת מנחה היא במקום תמיד של בין הערביים וכו' (וראה לקוטי שיחות חל"ד פ' עקב ב' סעי' ה'), שהרי החיד"א עצמו מסיק שם, דעתה בחורבן הבית התפלה היא גם במקום קרבן תמיד, דונשלמה פרים שפתינו, במילא אפ"ל דאה"נ דבזמן הזה ענין התפלה הוא גם במקום הקרבת הקרבן בפועל, וכפי שהובא לעיל לשון אדה"ז בסי' צח, שהתפלה היא במקום קרבן, ולכן הוא צריך להיות בדוגמת קרבן עיי"ש – אבל זהו מה שניתוסף בענין התפלה בזמן הגלות, אמנם גם בזמן הגאולה יהיו הג' תפלות כנ"ל, מצד עצם מצות התפלה (אלא דמלשון השל"ה הנ"ל: "ונשלמה פרים שפתינו, ע"כ תקנו אנשי כנה"ג התפלה כנגד התמידין וכו'", לכאורה לא משמע כן).

תפלת מוסף אי הוה כשאר התפלות

אבל אכתי יל"ע בנוגע לתפלת מוסף שכתבו התוס' (ברכות כו, א בד"ה "איבעיא להו טעה") דהגמ' לא איבעיא להו אם טעה ולא התפלל תפלת מוסף אם שייך תשלומין בערבית, דהאיך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף, וגם לא תקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו, ובזה בודאי עבר זמנו בטל קרבנו, אבל שאר תפלות דרחמי נינהו, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, ואין כאן עבר זמנו בתפלה אחרת, עיי"ש. וכ"כ ברא"ש ורבינו יונה שם.

ובצל"ח שם (בד"ה "ושל מוספין") הוציא מזה שנשים פטורות מתפלת המוספין, דהוה מ"ע שהזמ"ג, דרק בשאר תפלות הן מחוייבות כיון דרחמי נינהו, אבל תפלת מוסף שאינה רחמי פטורות. ועי' גם בהגהות הגרע"א בשו"ע או"ח סי' קו, ובשו"ת רע"א ח"א סי' ט' שכ"כ, ושם דן גם משום דנשים אינן שוקלות מחצית השקל, במילא אין להן חלק בקרבנות ציבור. וגם החולקים עליו ה"ז משום דסב"ל שגם הן מתכפרות בקרבנות ציבור. ובשו"ע אדה"ז סו"ס מז כתב, דלענין תמידין שוות בזה נשים לאנשים.

היוצא מזה, דלכו"ע תפלת מוסף לאו רחמי נינהו, ותקנום רק משום ונשלמה פרים שפתינו - משום כפרת הקרבן. ומהאי טעמא כתבו התוס' דאם עבר זמנו ודאי לא שייך שם תשלומין. וכן פסק אדה"ז בסי' קח סעי' י וז"ל: "עבר כל היום ולא התפלל מוסף, אין לה תשלומין, שהאיך יקרא הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף, וגם לא תקנו ז' ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו בלבד, ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו, אבל שאר תפלות שהן בקשת רחמים ולואי שיתפלל כל היום", עכ"ל. וכ"כ במג"א שם ס"ק ט. ועי' גם ברא"ש ר"ה פ"ד סי' יד. וא"כ אכתי קשה בנוגע לתפלת מוסף, למה יצטרכו להתפלל תפלה זו, כיון שתפלה זו לא נתקנה אלא משום ונשלמה פרים שפתינו בלבד, ולאידך גיסא בסוכה שם מפורש שבזמן שביהמ"ק הי' קיים התפללו גם תפלת מוסף כנ"ל?

תפלת מוסף בלי הזכרת הקרבן

ובס' 'משנת יעבץ' (או"ח סי' ד) הביא דברי הצל"ח בברכות ל, ב, שהוכיח מהרא"ש דיוצא ידי תפלת מוסף בדיעבד אם הזכיר רק קדושת היום, אפילו לא הזכיר כלל מן הקרבנות. ותמה הצל"ח על המג"א סי' רסח (וראה גם שו"ע אדה"ז שם סעי' יא שכ"כ), דאם לא הזכיר קרבן מוסף בתפלת מוסף לא יצא, שהרי מוכח מדברי הרא"ש דגם תפלת מוסף הי' יוצא בשל מנחה, אע"פ שלא הזכיר קרבן מוסף אלא רק קדושת היום.

וביאר ב'משנת יעבץ' עפ"י דיוק לשון הרמב"ם הנ"ל בהל' תפלה: "וכל יום שיש בו קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף וכו'", דמבואר בזה, שתפלת המוספין היא לא תפלה מיוחדת שהיא "במקום" קרבן מוסף, אלא רק "כנגד" קרבן מוסף, והרי היא כתפלת שחרית שהיא כנגד תמיד של שחר וכו' (וכדיוק הנ"ל מהחיד"א). ומשמע מהרמב"ם שעיקר החיוב של תפלת המוסף היא חובת תפלה של קדושת היום, כמו תפלת שחרית ומנחה שהם חובת היום, רק דאסמכינהו אקרבנות. ומביא ראי' לזה מהגמ' הנ"ל בסוכה, שגם בזמן שביהמ"ק הי' קיים היו מתפללים תפלת מוסף, ומוכח שהיא חובת תפלה של קדושת היום, ולכן סב"ל להצל"ח שהוא יוצא בדיעבד אפילו אם הזכיר רק קדושת היום בלבד.

ואף שכתבו התוס' (בברכות הנ"ל) דתפלת מוסף תקנו משום "ונשלמה פרים שפתינו" ולכן ודאי לא שייך תשלומין בערבית? הנה ע"ז מבאר דבאמת גם דעת התוס' היא שעיקר חיובה של תפלת מוסף היא חובה של קדושת היום, אלא דסב"ל דעצם שם התפלה של מוסף היא הזכרת מקראות הקרבנות, ואם לא הזכיר קרבן מוסף, הרי זה שינוי במטבע של תפלת מוסף. וכוונת התוס' דרק נוסח התפלה של תפלת מוסף הוא משום ונשלמה פרים שפתינו, ולכן כשעבר זמנו בטל קרבנו, שהרי לא שייך להזכיר קרבן מוסף לאחר שעבר זמנו של הקרבן. אבל גם בזה התוס' סב"ל שעיקר חיובה של תפלת מוסף הוא חובת תפלה של קדושת היום, וזהו גם טעמו של המג"א הנ"ל, דאם לא הזכיר קרבן מוסף לא יצא, אף שגם הוא סב"ל שעיקר הטעם שתיקנוה הוא בשביל קדושת היום, עיי"ש בארוכה.

(ומסיק שם בנוגע לנשים שמחוייבות להתפלל תפלת מוסף מצד קדושת היום, ולא כהגרע"א וכו', אבל יש לתמוה דלפי דבריו נמצא שהצל"ח סותר א"ע למ"ש בדף כו,א שנשים פטורות, וב'משנת יעבץ' לא הביא צל"ח זה).

וראה גם בשו"ת 'שואל ומשיב' תנינא ח"ב סי' נה (בנוגע לנשים אם מחוייבות בתפלת המוסף), שכתב ג"כ דתפלת מוסף באה בשביל קדושת היום, ונשים חייבות בקידוש היום דבר תורה, מטעם דכל דאיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, ובמילא כן הוא גם בתפלת מוסף, שכל מה שנתקן בשביל קדושת היום, פשיטא שגם הם מצווים ע"ז כמו אנשים. (הובאו דבריו ב'שדי חמד' אסיפת דינים מערכת יו"ט סי' ב, אות ו, עיי"ש).

היוצא מדבריו, שעצם החיוב של תפלת מוסף הוא משום קדושת היום, ויש לבאר זה עפ"י לשון הרמב"ם הנ"ל "וכן תיקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות", היינו דכשם שתיקנו סדר זמני התפלות וכו' לפי זמני הקרבנות, כן תיקנו גם מנין התפלות לפי מנין הקרבנות, ויום שיש בו קרבן מוסף – שזהו משום קדושת היום (ראה שבת כד, א) תיקנו להוסיף עוד תפלה – תפלת המוסף משום קדושת היום. אבל כיון שכל ההוספה הוא משום קרבן מוסף, לכן תיקנו דעצם החפצא של תפלה זו צריך שיזכיר בה קרבן מוסף, ולולי זה חסר בעצם החפצא של התפלה, ולכן סב"ל להתוס' דאם עבר זמנו לא שייך תשלומין. וכן המג"א (ואדה"ז) סב"ל דאם לא הזכיר מקרבן מוסף לא יצא, דאי נימא כן, לא קשה למה התפללו תפלת מוסף בזמן הבית וכן בביאת משיח, כיון שעצם התפלה נתקנה משום קדושת היום אלא שצריך להזכיר שם אודות הקרבן מוסף, כיון דזהו עצם נוסח התפלה.

אבל באמת מלשון אדה"ז הנ"ל: "וגם לא תיקנו ז' ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו בלבד" (ע"ד לשון התוס' דברכות הנ"ל) - לא משמע כ"כ כהנ"ל, שלא כתב משום שהוא כנגד קרבן מוסף, אלא משום "ונשלמה פרים שפתינו", וזהו כמ"ש השל"ה הנ"ל בנוגע לכל התפלות.

אבל לאידך גיסא, הרי מפורש בסוכה שגם בזמן ביהמ"ק התפללו תפלת מוסף, וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם דעזרא ובית דינו תיקנו גם תפלת המוסף, וזהו בזמן הבית. וא"כ, איך אפ"ל שתיקנוה רק משום ונשלמה פרים שפתינו?

וראה רשימות חוברת קנח ע' 19 אודות תפלה בזמן בית ראשון ושני. ושם ציין ללקו"ת ד"ה במדבר סיני ס"א, וז"ל אדה"ז שם (במדבר ב, ג): "תקנו התפלה בזמן חורבן הביהמ"ק דוקא, כי בזמן שהי' ביהמ"ק קיים לא היתה שליטה וממשלה להרע שמקליפות וסט"א לידבק באדם כ"כ, ויתפרדו כל פועלי און כו', אבל בזמן חורבן בהמ"ק, עת אשר שלט כו' תגבורת היצה"ר ונה"ב, צריך להפריד ע"י התפלה דוקא ברשפי אש וצמאון וצעקת הלב . . ותיקנו להתפלל בכל יום, כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וצריך להוסיף אומץ כו'", עכ"ל.