ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן י׃ מלך המשיח מזרע דוד ושלמה דוקא
כתב הרמב"ם בספר המצות (ל"ת שסב) וז"ל: "אמנם המלכות לבד כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד, ובביאור אמרו (קה"ר רפ"ז וכעי"ז יומא עב, ב) כתר מלכות זכה בה דוד, וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אין מלך למי שיאמין תורת משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים, אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד וכו'", עכ"ל. ועי' גם בפיה"מ (סנהדרין פרק חלק) סוף עיקר יב בנוגע לאמונה בביאת המשיח, שכתב וז"ל: "ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד", עכ"ל. וכ"כ באגרת תימן פ"ג.
ובחי' הגרי"ז (שמואל ב' כא, יז) הביא מקור לזה, שהרי כתב הרמב"ם (הל' מלכים פ"א ה"ז) דכיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם כו', ואף שהבטחה זו נאמרה לו תיכף כשביקש לבנות ביהמ"ק, עם כל זה נאמרה רק על שלמה לבד, כמפורש בדה"י א' (כב ט-י): "הנה בן נולד לך הוא יהי' איש מנוחה וגו', כי שלמה יהי' שמו וגו', הוא יבנה בית לשמי וגו', והכינותי את כסא מלכותו על ישראל עד עולם". הרי מפורש, דאע"ג דההבטחה כבר היתה מקודם, אבל לא היתה על הבנים שכבר היו לו, ורק על שלמה לבד שנולד לאחר כמה שנים. ועפ"ז ביאר כוונת הכתוב שם ולא תכבה נר ישראל, דרק אם דוד יחיה ויוולד שלמה לא תכבה נר ישראל, עיי"ש.
ושם פ' חיי שרה הביא ע"ז גם מ"ש בדבה"י שם (כח, ה): "ומכל בני כי רבים בנים נתן לי ה', ויבחר בשלמה בני". ושם (כט, א): שלמה בני אחד בחר בו אלקים". וביאר עפ"ז ההפטורה שם, מה שאמרה בת שבע יחי אדוני מלך לעולם. עיי"ש. ושם תהילים (פ"ל) הביא ע"ז הגמ' בב"ק (צז, ב) "איזהו מטבע של ירושלים, דוד ושלמה מצד אחד, וירושלים עיה"ק מצד אחר". והיינו משום דכך הוא טבעה וצורתה של ירושלים, שהיא ביחד עם מלכות בי"ד, דהיינו דוד ושלמה, כמבואר בפיה"מ (הנ"ל), דמלכות בית דוד פירושה בית דוד וזרע שלמה בלבד[1]. ועי' גם בס' 'חקרי לב' או"ח סי' יט (קטע המתחיל ודרך אגב) שכ"כ, דמהפסוקים בדברי הימים מוכח בהדיא שהבטחת השי"ת לדוד על זרעו למלוכה, אינו אלא על זרע שלמה. עיי"ש.
וראה לקוטי שיחות חכ"ה פ' חיי שרה ג' (סעי' ז) שהביא פיהמ"ש הנ"ל, ומבאר הטעם כנ"ל משום דעל מלכות שלמה היתה נבואה מפורשת לדוד מתחילה על הנצחיות דמלכות שלמה, ומביא קראי הנ"ל דדברי הימים, ומבאר בזה לשון הגמ' (מגילה יד,א): "דוד ושלמה שנמשחו בקרן, נמשכה מלכותן". דלכאורה אצל שלמה הי' זה ירושה מדוד, וא"כ למה מביאים שלמה ביחד עם דוד שנמשחו בקרן? אלא מפני שמלכותו של שלמה אינה רק המשך לדוד, אלא דרק ע"י מלכות שלמה נפעל הענין ד"מלכות בית דוד", עיי"ש בארוכה[2].
ובס' 'חמדת ישראל' (ח"ב ע' יד) כתב, שיש להביא מקור להרמב"ם דמלך המשיח יהי' מזרע שלמה דוקא, עפ"י מ"ש הרה"ק ר"ח וויטאל ז"ל בפי' 'עץ הדעת טוב' על תהילים, בפי' הקרא (עב, כ): "כלו תפלות דוד בן ישי", אע"ג שיש עוד תפלות של דוד במזמורים שאח"כ, מ"מ כיון שבמזמור זה ביקש על משיח, ואמר בנבואה על משיח, ובזה כשיבא משיח צדקינו כלות תפלות דוד בן ישי עיי"ש. ולפי"ז מבואר מדבריו דמזמור זה (דפרק ע"ב) שמתחיל ב"לשלמה אלקים משפטיך וגו'", קאי על משיח שיבוא בב"א, ומבואר בזה דמלך המשיח יהי' מזרע שלמה[3].
בדעת הזהר שמשיח יהי' מזרע נתן בן דוד
וכבר העירו (ראה ספהמ"צ רמב"ם פרנקל ע' תה) שבזוהר (וירא קי, ב, פקודי קכד, א, שלח קעג, ב) סב"ל שמשיח יהי' מזרע נתן בן דוד. וכן הובא בסדר הדורות ג"א נו. כי סב"ל שיואש בן אחזי' שהי' היחידי שנותר מזרע בית דוד כשהרגום עתלי' (כמבואר בסנהדרין צה, ב) - הי' מזרע נתן בן דוד. וראה גם ב'חמדת ישראל' שם שביאר טעמו של הזהר, למה לא ניחא ליה לומר שיואב הי' מזרע רחבעם, אלא מזרע נתן.
אבל כבר כתבו[4] שבהוריות יא, ב, מפורש שיואש בן המלך אחזי' הי' מזרע שלמה, וזהו כמו שכתב הרמב"ם שמלך המשיח יהי' מזרע שלמה דוקא.
והגר"ר מרגליות (ב'מרגליות הים' ו'ניצוצי זהר' פ' שלח אות א') כתב דיתכן לומר, דבאמת לא פליגי, ובהקדם לשון הזהר דפ' שלח: ד"חפצי בה הות איתתא דנתן והיא אימא דמשיחא", ולכאורה למה לא אמר שנתן הוא אבי משיח? ויתכן לומר שנתן מת בלי בנים, ושלמה המלך ייבם את אשתו (כמבואר בסנהדרין יח, א, דמצוה שאני), וזהו ענין השם ד"חפצי בה", כי החולץ יאמר לא חפצתי לקחתה, והמתייבמת נקראת חפצי בה. נמצא דגם לפי הזהר דקאמר דאיתתא דנתן אימא דמשיחא, הנה הוא מזרע שלמה, כיון ששלמה ייבמה והבן נולד ממנו.
הרמב"ם לא כתב בס' הי"ד שיהי' מזרע שלמה דוקא
והרבה מקשים למה בס' הי"ד (הל' מלכים פ"א ה"ז - דאיירי אודות הנצחיות דמלכות בית דוד, ובפי"א ה"ד - דאיירי אודות מלך המשיח, וכן בהל' תשובה פ"ט ה"ב, והל' ת"ת פ"ג ה"א) לא הזכיר הרמב"ם כלל שמלכות בית דוד ומלך המשיח הוא מזרע שלמה דוקא? וב'חמדת ישראל' שם כתב דמוכח מזה שהרמב"ם בס' היד חזר בו, וסב"ל כשיטת הזוהר שמשיח יהי' מזרע נתן דוקא, עיי"ש. אבל לכאו' קשה לומר כן, שהרי נתבאר לעיל שכן מוכח בקראי דמלכות בית דוד הוא מזרע שלמה דוקא.
ובס' 'הדרת מלך' (במילואים בסוף הספר, פ"א ה"ז) כתב לתרץ, דבאמת עתה אין נפק"מ למעשה לדין זה, שהרי עתלי' איבדה את כל זרע הממלכה, ולא אשתייר אלא יואש (כנ"ל), ואמרו בפ' חלק (צה, ב) אמר רב יהודא אמר רב: אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב, לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט, וכנגד אביתר אשתייר יואש שהי' בן אחר בן משלמה. וא"כ, אף אי נימא שכל בני דוד ראויים למלכות, הרי ע"כ עתלי' הרגה גם את זרעם, שהרי לא נשתייר מכל זרע הממלכה אלא יואש. וא"כ ברור אף בלא דינו של הרמב"ם, שמשיח יהי' ודאי מזרע שלמה. וכמבואר כן בילקוט זכרי' רמז תקע"א. ולכן לא כתב זאת הרמב"ם בס' הי"ד, כיון שאינו נוגע למעשה, אלא שיש נפק"מ למסבר קראי ולדעת יסוד הדין.
אלא דלכאורה אכתי יש להקשות, שהרי מבואר בכתובות (סב, ב), דרבינו הקדוש הי' מזרע שפטיה בן אביטל אשת דוד (שמואל-ב ג, ד. דבה"י-א ג, ג), וראה גם שבת נו, א "רבי דאתא מדוד מהפך בזכותא דאבוה". וראה גם סנהדרין ו, א, עה"פ לא יסור שבט מיהודא וגו', הרי חזינן דגם אח"כ היו קיימים משאר זרע דוד, וא"כ אכתי הי' לו להרמב"ם לומר לדינא בס' הי"ד, דמלכות ביד דוד ומלך המשיח צ"ל מזרע שלמה דוקא?
מי נשתייר מזרע בית דוד
אלא דבלאו הכי יש להקשות, דאיך מתאים הא דאמרינן דרבינו הקדוש הי' מזרע בית דוד משפטי' בן אביטל עם המבואר בסנהדרין דלא נשתייר אלא יואש לבדו?
ובס' 'חקרי לב' או"ח סי' יח (בד"ה ואי ק"ל) וכן בס' 'יד דוד' סנהדרין שם, הקשו קושיא זו, ותירצו, דכי קאמר דרבי משפטיה קאתי, היינו מן הנקבות ולא מן הזכרים, והא דאמרינן דכלה זרעיה דדוד, היינו הזכרים ולא הנקבות, וכן מוכרח שהרי יהושבע בת יהורם היתה, ולמה לא המיתה עתלי' (והיא החביאה את יואש). גם איך אפשר שיהרוג זרעיה דדוד גם לאותם שבאו מן הנקבות, הרי כבר נישאו לזרים ואי אפשר להכיר זרע הבא מן הנקבות, עיי"ש בארוכה. והביאו שכ"כ התוס' בסנהדרין (ה, א) ד"ה דהכא, דרבי מהנקיבות, ובמילא א"ש[5].
ולפי"ז לכאורה שוב יש לתרץ למה לא כתב הרמב"ם בס' הי"ד שצ"ל מזרע שלמה דוקא, כי מכיון שכתב בריש הל' מלכים (ה"ז): "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הכשרים עד עולם", דמבואר בזה דבמלכות בית דוד אין ירושה לבניו ע"י בתו כגון בעלה או בנה וכו'. וכ"כ ב'חקרי לב' שם סו"ס כג, והביא קצת ראי' לזה מהא דיהושבע הטמינה את יואש דוקא, ולמה לא הטמינה את בעלה יהוידע או בניה. ומוכח משום שהם אינם ראוים למלכות בית דוד כיון שבאים מכח בת, עיי"ש.
ועי' גם הערת הגרי"פ על המנ"ח מצוה תצז שכ"כ, ואפילו אי נימא ששייך מינוי לפי ירושה, מ"מ בנוגע לדין בחירה וענין הנצחיות דמלכות בית דוד, ה"ז בבניו הזכרים דוקא כלשון הרמב"ם. וא"כ א"ש למה לא הוצרך לכתוב בס' היד שהוא מזרע שלמה דוקא, כיון שלפועל לא נשתייר מבניו הזכרים אלא יואש, שהוא מזרע שלמה, והרי כבר כתב דמלכות בית דוד שייך בבניו הזכרים דוקא, במילא בודאי צ"ל דמלכות בית דוד יהי' מזרע שלמה דוקא.
ובס' 'יד דוד' כתב אח"כ לתרץ באופן אחר, די"ל דעתלי' המיתה רק מזרע שלמה בלבד, כיון שהיו קרובים למלוכה ולא משאר בני דוד. עיי"ש. ועי' גם בס' חק"ל סי' כג שם. אבל י"ל דהרמב"ם לא סב"ל כן, אלא כמבואר לעיל וא"ש.
- ↑ ועי' גם בפ' שופטים שם עה"פ "שום תשים". ובכתבי הגרי"ז (אות קסח) נת' בארוכה יותר. וראה גם בס' 'נתיבות רבותינו' ח"ב מלכים א' יא, לא.
- ↑ וראה גם לקוטי שיחות חכ"ח ע' 109, ח"ל פ' חיי שרה ג', ח"ח ע' 215 הערה 53.
- ↑ וראה לקוטי שיחות ח"ז ע' 218, וחי"ג ע' 92, ושם בהערה 43, כנ"ל בענין כלו תפלות דוד בן ישי.
- ↑ ראה 'מרגליות הים' סנהדרין שם אות ו', וב'ניצוצי זהר' פ' שלח אות א. וכן ב'עיטור סופרים' (הערות על הס' 'מטפחת סופרים') אות לה, ועוד.
- ↑ ועי' גם בחקרי לב שם מה שהביא מכנה"ג חו"מ סי' ג' בענין זה.