ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן ו׃ גאולה דלע"ל וגאולת מצרים
דברי הגר"ח באופני הנסים דיצי"מ ולע"ל
בס' חי' הגרי"ז על התורה (שמות ג,יא) עה"פ: "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגו'", הביא דברי הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ח ה"ב) שכתב דבהוציאך את העם וגו' שהו"ע דמעמד הר סיני זהו האות לנבואתו וחד מילתא היא. אלא דלפי"ז צריך ביאור דמה זה שייך לשאלת משה בתחילת הקרא מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו'? ומבאר דשאלת משה מי אנכי וגו' היתה משום דיציאת מצרים היתה צריכה להעשות ע"י הקב"ה בעצמו, וכדדרשינן ויוציאנו ה' ממצרים לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח אלא ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, וזהו ששאל משה מי אנכי שהרי הגאולה צריכה להיות ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, והקב"ה השיב לו כי אהי' עמך, ר"ל דבכל המעשים שתעשה אהי' אני עמך בזה, וכמו שאמרו רז"ל דשכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה ושפיר תהי' הגאולה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו.
ובהמשך לזה מביא קושיית הגר"ח על הפסוק (דברים לד,י-יא) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וגו', והקשה הגר"ח דאיך שייך לומר ולא קם וגו' על האותות והמופתים של ארץ מצרים והלא כתיב (מיכה ז,טו) כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות, וא"כ איך שייך לומר ע"ז ולא קם? ותירץ דאה"נ דגם לע"ל יהיו נפלאות כמו במצרים אבל לא יהיו נעשים ע"י נבואה כזו של משה, וזהו דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות והמופתים וגו', דעל כל אלה הדברים לא קם עוד נביא כמשה, רק לע"ל יהיו נעשין הנפלאות ע"י נבואה סתם ולא ע"י נבואה כזו של משה, עכ"ד הגר"ח.
וביאר הגרי"ז דבריו לפי הנ"ל, די"ל דבארץ מצרים כיון שהיו צריכים להעשות ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, לכן הוצרכה הנבואה להיות באופן של שכינה מדברת מתוך גרונו, וזה שייך רק בנבואת משה. משא"כ נבואת שאר הנביאים היא ע"י מלאך (כמ"ש ברמב"ם שם פ"ז ה"ו), ולע"ל דלא נאמר דהנפלאות יהיו ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, לכן זה אפשר גם ע"י נבואת שאר הנביאים, עיי"ש.
ולכאו' יש לעיין מהא דאיתא בילקוט שמעוני זכרי' (רמז תקע"ז) עה"פ "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'", אמר הקב"ה בעוה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם, במצרים ע"י משה ואהרן, בימי סיסרא ע"י דבורה וברק, ובמדינים ע"י שופטים וע"י שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבוא אני בעצמי גואל אתכם ועוד יותר אין אתם משתעבדים שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים, עיי"ש. וראה גם בשמו"ר (פי"ט,ו) לשעבר (ביצי"מ) אני ובית דיני הייתי מהלך לפניכם וכו' אבל לעתיד לבוא אני לבדי שנאמר (ישעי' יג,כא) כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל. וכן איתא במדרש תהילים (פל"ו) עה"פ באורך נראה אור: כך ישראל נשתעבדו במצרים, ועמד משה וגאלם, וחזרו ונשתעבדו [בבבל, ועמדו דניאל חנניה מישאל ועזריה וגאלום, וחזרו ונשתעבדו] בעילם ובמדי ופרס, עמדו מרדכי ואסתר וגאלום, חזרו ונשתעבדו ביון, ועמדו חשמונאי ובניו וגאלום, חזרו ונשתעבדו באדום הרשעה, אמרו ישראל הרינו נתייגענו מהיותנו משתעבדין ונגאלין, וחזרנו ונשתעבדנו, עכשיו אין אנו מבקשין לגאולת בשר ודם, אלא גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל, ואין אנו מבקשין שיאיר לנו בשר ודם מעתה, אלא שיאיר לנו הקב"ה, שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכתיב אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח כז).[1]
הרי מבואר בזה דרק בגאולה העתידה תהי' הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו, משא"כ בגאולה דמצרים? ועי' גם לקוטי שיחות חי"ח ע' 350 הערה 58 שביאר שם דכיון דגאולת מצרים היתה ע"י משה לכן לא היתה גאולה נצחית.
ביאור הגרע"א בהא דאמרינן "אני ולא מלאך וכו'"
והא דאמרינן בהגדה ויוציאנו ה' ממצרים וכו' ועברתי אני ולא מלאך וכו' ולא שרף וכו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו (וראה גם ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א יפה מראה שם) – יש לתרץ עפ"י מ"ש הגר"ע איגר[2], דלכאורה קשה כיון שהקב"ה בכבודו בעצמו ירד למצרים כדכתיב (יא,ד) "אני" ולא מלאך וכו', א"כ לא הי' צריך לנתינת דם על המשקוף ועל המזוזות, וגם אמאי לא היו רשאין לצאת מפתח ביתם מטעם שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, הלא הקב"ה בכבודו ובעצמו הי' והוא ידע להבחין?
ומתרץ דצריך לומר דעל הבכורים מאב צריך הבחנה דאין כל אחד יודע בבירור אם הוא בכור לאביו רק הקב"ה בכבודו, ובזה הי' הקב"ה בכבודו ובעצמו, כי זה לא הי' יכול למסור לשליח כיון שאינו יודע להבחין בין טפה של בכור לטפה שאינו של בכור, רק בכור מאם שהוא דבר הניכר ומבורר לכל זה הי' ע"י השליח. וע"ז אומרים כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין ומשום הכי לא היו רשאים לצאת מפתח ביתם עד בוקר, עיי"ש.
ותירץ בזה קושיא הידועה למה קדשו רק בכורות מהאם כדכתיב "קדש לי כל בכור פטר רחם" וגו' ולא מהאב הרי גם הם מתו? ומתרץ כיון שרק בבכורות מהאם שמתו ע"י המשחית נעשה הנס, נמצא מזה די"ל דהא דאמרינן אני ולא מלאך וכו' הרי זה קאי רק לגבי דבר מסוים במכת בכורות להבחין בבכור לאב, אבל לא שכל הגאולה הוצרכה להיות ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו.
וראה גם בבעלי התוס' על התורה עה"פ ולא יתן המשחית (יב,כג) שהקשה דהלא בהגדה אומרים ועברתי בארץ מצרים וגו' אני ולא מלאך ואיך כתוב כאן "המשחית"? ותירץ וז"ל: וי"ל דהכי פירושו אני בכבודי וגם המלאך, ולא המלאך לבדו כי לא יתכן שיהי' ה' בלא מלאך, עכ"ל. וראה עוד בפרדס יוסף שם יב,יב.
דברי המהרש"א בחדא"ג בענין זה
אבל עי' בחדא"ג מהרש"א מגילה יא,א, דאיתא שם בגמ' עה"פ לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה"א (ויקרא כו,מד) "לא מאסתים בימי כשדיים שהעמדתי להם דניאל חנניא מישאל ועזרי' ולא געלתים בימי המן וכו' לכלותם בימי יוונים וכו' להפר בריתי אתם בימי פרסיים וכו' כי אני ה"א לע"ל דאין כל אומה ולשון שולטת בהם", וביאר המהרש"א דגאולת מצרים לא חשיב לפי שהיתה גאולה שלימה ע"י הקב"ה כמ"ש אני ולא מלאך אבל באלו ד' הגאולות דחשיב הכא לא הי' בהן גאולות שלימות רק ע"י אמצעי כדקאמר לא מאסתים בימי כשדיים שהעמדתי להם דניאל וכו', ומסיים כי אני ה"א לעת"ל שאין כל אומה ולשון שולטת בהן כי בכל אלו ד' גאולות עדיין היו תחת ממשלת אומות, משא"כ לעתיד שתהי' הגאולה שלימה ע"י הקב"ה אני ה' ולא מלאך כמו ביציאת מצרים כמו שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וע"כ אין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהן אז, עכ"ל.
– הרי מבואר הכא כמ"ש הגרי"ז לגבי יצי"מ שהיתה ע"י הקב"ה בעצמו ולכן היתה גאולה שלימה. אבל לאידך, הרי כתב המהרש"א דגם לע"ל יהי' כן[3].
תירוץ קושיית הגר"ח בב' אופנים
ובהנוגע לקושיית הגר"ח דאיך אפ"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' וגו', הרי לע"ל כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (ועוד יותר מבואר דלע"ל יהיו "נפלאות" גם לגבי הנפלאות דיצי"מ). הנה לפי הנ"ל י"ל, דהקרא קאמר שלא יהיו עוד נסים ע"י נביא כמו שהיו ע"י משה, אבל לע"ל הרי יהיו הנסים ע"י הקב"ה בעצמו שלכן יהי' הגאולה באופן נצחי.
וראה גם באבן עזרא ר"פ וארא (ו,ג) שכתב וז"ל: והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה אשר ידעו ה' פנים בפנים, ע"כ הי' יכול משה לשנות תולדות עולם השפל ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם, עכ"ל. הרי מבואר מזה שהנסים שהנביא פועל תלוי לפי מעמד נבואתו, ולא דלע"ל יהי' כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות אבל לא בדרגת נבואתו של משה, ולפי מה שנתבאר דלע"ל יהי' ע"י הקב"ה בעצמו עפ"י מאמרי חז"ל הנ"ל א"ש.
וי"ל בזה עוד עפ"י המבואר בשמו"ר פ"ב ד' ד"משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון" ונתבאר בלקוטי שיחות חי"א ע' 8 ד"יבא שילה" בגימטריא משיח ו"שילה" בגימטריא משה – דהכח לביאת המשיח הוא משה, ומביא בזה שיחת אחש"פ תרצ"ט, עיי"ש. וראה גם שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב, ובלקוטי שיחות חלק כ"ח ע' 213 ביאר דכל ענין הגאולה גם גאולה העתידה קשורה עם משה רבינו, כמאמר חז"ל דמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון וזהו אחד מהביאורים במ"ש כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות כיון שבא מכח משה רבינו, ובחלק ל"ה פ' ויגש ג' ע' 206 בהערה 6 ביאר הענין דמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון אף דמשה הוא לוי ומשיח משבט יהודא, שהכוונה בזה שנשמת משה תתלבש בגואל אחרון וכמו שכתב באור החיים פ' ויחי (מט,יא) עה"פ אוסרי לגפן, עיי"ש.
דלפי"ז לכאורה י"ל דלא קשה קושיית הגר"ח מהא דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו', כיון שגם הנפלאות דלע"ל וגו' יהיו בכחו של משה שהוא גואל ראשון הוא גואל אחרון, ולפי"ז לא קשה ג"כ מהאבן עזרא.
עוד י"ל שהרי מבואר דבמעלת הנשמה מעלת משיח גדולה יותר ממשה וכן בענין המלוכה, כמ"ש באגרות קודש כ"ק אדמו"ר בכ"מ, והובא בס' שערי גאולה סי' י"ד עיי"ש. וא"כ אפשר שהנפלאות דלע"ל שיהיו גדולים מיצי"מ יהיו ע"י מלך המשיח מצד מעלות אלו ולא מצד נבואה. וע"ד דמצינו לגבי הרשב"י שהמשיך גשמים ע"י אמירת תורה כמבואר בכ"מ[4], ויל"ע.
- ↑ ראה בס' בית הלוי פ' שמות עה"פ "מי אנכי" בביאור מדרש זה.
- ↑ מובא בס' פרדס יוסף שמות יג,ב, ובס' מדרושי וחי' רע"א על התורה שם.
- ↑ ולכאורה צ"ב במ"ש דיצי"מ היתה גאולה שלימה, וכנראה כוונתו רק לגבי ענין זה דאחר יצי"מ לא היו תחת ממשלת אומות כפי שהי' בשאר הגאולות ואינו מדבר מענין הנצחיות. ויש לפרש בזה עוד עפ"י מ"ש בלקוטי שיחות ח"ה י"ט כסלו ע' 177 ובכ"מ, דגאולת מצרים פעלה שישראל הם עבדי ה' לעולם ואי אפשר להשתעבד לאחר לעולם, וכמ"ש המהר"ל בס' גבורת ה' פרק ס"א. ובהערה 32 שם כתב דעפי"ז מובן מ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אף שרק גאולה העתידה היא גאולה שלימה שאין אחריה גלות - כי גם גאולת מצרים היא באופן כזה שא"א להיות עוד פעם בגלות כזו שהיה בגלות מצרים, עיי"ש, ואכמ"ל.
- ↑ וראה גם בלקוטי שיחות חכ"ז ע' 299, ובהערה 23 שם.